בשנה האחרונה עברה הדוגמנית וכוכבת הרשת רומי אברג'יל שלושה ניתוחים בדרכה להתאמה מגדרית. חודשים ארוכים לאחר הניתוחים היא הייתה בהחלמה עם תחבושות על פניה ואיסור לצאת מהבית. מבחינתה, תקופת השיקום נגמרה בדיוק לפני חודשיים, בבוקר שהיא לא תשכח. "התעוררתי, הסתכלתי על עצמי במראה וראיתי שירדה לי הנפיחות מהפנים. חייכתי לעצמי ופשוט אהבתי את מה שאני רואה. אמרתי 'וואו, תראי את עצמך, תראי איך את נראית, עשית את זה!'", היא נזכרת. "מאותו יום הרגשתי שפתחתי דף חדש בחיים, זהו, אני נראית לגמרי אישה".
קשה להתעלם מרעמת התלתלים המרשימה ומהעיניים הכחולות של אברג'יל (20). גם כשאנחנו נפגשות בבית קפה תל אביבי קל להבחין במבטיהם של העוברים והשבים. "אני יודעת שאני נראית טוב, אני שווה לגמרי", היא אומרת בגאווה, ועדיין, היא לא מרגישה שלמה. "נשאר לי רק הניתוח התחתון, באיבר המין, כדי שארגיש ואהיה אישה במאה אחוז. זה ניתוח שאני חולמת עליו מאז שאני קטנה, מבחינתי זה החסך היחיד שיש לי. כמה אני עוד יכולה לשאת את זה שאני אישה עם איבר מין זכרי? זה קשה, זה דכאונות ותסכולים. אני רוצה להרגיש אישה במלוא מובן המילה. אני רוצה להסתכל במראה ולראות את מי שתמיד חלמתי להיות. ניתוח תחתון עולה יותר מ-100 אלף שקל", היא ממשיכה. "זה כסף שאין לי כרגע. אני לא באה ממשפחה עשירה, הבנתי שאני צריכה להשיג את הכסף לניתוח הזה בעצמי, וכמה שיותר מהר. חיים רק פעם אחת, אז את הפעם הזו אני רוצה לחיות איך שאני רוצה".
למרות שעוקבים אחריה באינסטגרם כמאה אלף גולשים, אברג'יל לא מצליחה להרוויח מהקמפיינים ברשת את הסכום שהיא זקוקה לו עבור הניתוח. היא ניסתה לעבוד בעבודות שגרתיות יותר, אבל לא הצליחה לחסוך מספיק כסף. ואז, באותו הבוקר שבו הסתכלה במראה והבינה מה היא שווה, היא חשבה על עוד רעיון; לפתוח לעצמה פרופיל באפליקציית "אונליפאנס", שמאפשרת בין היתר למכור תמונות וסרטונים אינטימיים. "ראיתי כוכבות רשת אחרות שפותחות לעצמן חשבון וזה עובד להן, וחשבתי שזו אחלה דרך להרוויח כסף", היא מספרת. "אמרתי לעצמי 'טוב, מאיפה אני משיגה כסף?', לא רציתי להידרדר למקומות חשוכים ונמוכים כדי להרוויח את הסכום הזה. מבחינתי הניתוח הזה הוא חלום, הוא מטרה, והאונליפאנס זו אחלה דרך להרוויח כסף כדי לממן את הניתוח. אני לא מתביישת בגוף שלי, יש לי גוף יפה, אני נראית טוב ותמיד אהבתי להצטלם בצורה חשופה, אז למה שלא אפרסם תמונות כאלה בעצמי? אנשים רוצים לראות אותי, אז יאללה, שישלמו".
כמה עולה מנוי לאונליפאנס שלך?
"מנוי חודשי עולה 23 דולר, מי שמנוי יכול לראות את התמונות שאני מפרסמת בפיד שלי, אבל הכסף הגדול מגיע בעיקר מההודעות הפרטיות. בפרטי השיחות הולכות לכיוונים אחרים לפי הבקשות של הלקוחות. תמונות עירום, סרטונים ולייבים אישיים. הכל בתשלום, על דברים טובים צריך לשלם".
מה הגבולות שלך?
"אני חושבת שלא אתעד יחסי מין עם פרטנר. מעבר לזה אין לי גבולות, שום דבר, ואני שלמה עם זה. אני עושה את הדברים האלה כדי לממן את הניתוח שלי ואני לא מתביישת בזה. אני לא יכולה להתכחש לזה שנולדתי בגוף של זכר, אבל מבחינתי מדובר בקללה וברכה".
מה זאת אומרת?
"קללה כי עברתי הרבה בגלל העובדה שהמין שלי לא תואם את המגדר שלי, בואי נגיד שלא היו לי חיים קלים. אבל היום אני רואה את זה גם כסוג של ברכה, העובדה שאני טרנסג'נדרית מאוד קידמה אותי בשנים האחרונות, וכן, למדתי להשתמש בזה כדי לקדם את עצמי ואת האג'נדות שלי. האונליפאנס למשל זה חלק מזה, אני מצליחה בו בין היתר בגלל שאני טרנסית. אבל לא רק".
הייתי בן, הרגשתי בת
הוריה, שלא היו נשואים, נפרדו כשאמה אילנית הייתה בהריון איתה ("אני לא בקשר עם אבא שלי, הוא בכלא כבר המון שנים"). היא נולדה באשדוד בשנת 2001, כתינוק בשם יניר. "נולדתי בגוף של זכר אבל מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי אישה. כמו שאת ידעת שאת בת, גם אני ידעתי שאני בת", היא אומרת. "אבל במקרה שלי הכל היה קצת יותר מסובך. הייתי בן, הרגשתי בת ולמדתי במסגרות דתיות של בנים בלבד".
למה מסגרות דתיות?
"כשהייתי בת 4 אמא שלי לקחה אותי לפסיכולוגית בהוראת הגננת, שראתה אותי משחקת בבובות ואמרה שיש לי בעיה נפשית. אני מדברת איתך על אשדוד של פעם, פריפריה. אמא שלי לא ידעה איך להתמודד עם זה אז היא רשמה אותי למסגרות דתיות".
נשמע כמו סוג של טיפולי המרה.
"זה לגמרי זה. למדתי בבית ספר דתי של בנים בלבד עד גיל 11. אני מניחה שאמא שלי חשבה שאם היא תכניס אותי לבית ספר דתי זה יעשה לי סדר במוח, אבל בפועל זה עשה יותר נזק מתועלת".
למה?
"כי מבחינתי הייתי בת. זו מסגרת נוקשה שבה הגבולות בין בנים ובנות הם מאוד ברורים, ואני כבן הייתי צריכה לבוא עם כיפה וציציות, לא הצלחתי להכיל את זה. אני זוכרת שפעם אחת הגעתי עם צמידים לבית ספר והמורה אמרה לי לזרוק אותם לפח מול כל הכיתה. עשיתי את זה ואז שיעור שלם הייתה הרצאה על למה לגבר אסור לענוד תכשיטים".
כלומר, בבית ספר ידעו שאת רואה את עצמך כבת?
"כולם ידעו, לא הצלחתי להסתיר את זה והאמת שגם לא ניסיתי, זו הייתה הילדה שהייתי. העניין המיני היה שיח בבית ספר בגללי, כבר בכיתה ג' אני זוכרת שכולם היו מדברים על 'מה יש ליניר ההומו בין הרגליים'".
הייתה גם אלימות פיזית?
"כל סוגי האלימות. זו הייתה תקופה מאוד טראומטית שעד היום השאירה לי צלקות שלא עברו. חוויתי בריונות, קללות וגם אלימות פיזית. כל בוקר הילדים היו לוקחים את התיק שלי, מפזרים את הספרים ועושים לי 'חפש את המטמון' כדי להשפיל אותי. אני זוכרת שבכיתה ג' אחרי חנוכה ביקשו מאיתנו להביא חפץ שהיה איתנו בחופשה, ואני הבאתי בובת בראץ. אני זוכרת שהמורה לקח לי את הבובה מול כולם. בהפסקה של אותו יום שתיתי מים בברזייה, אחד הילדים הגיע מאחוריי והטיח את הראש שלי בברזייה, זו סיטואציה שלא אשכח בחיים, גם כי כל כך כאב לי וגם בגלל ההשפלה".
כאחת שעברה בריונות בגלל המיניות שלה, יצא לך לחוות אלימות מינית כילדה בבית ספר דתי?
"זה משהו שלא דיברתי עליו עם אף אחד עד היום. אני חושבת שניסיתי להדחיק את זה. אבל כן, היום אני אספר את זה כי אני חושבת שזה חשוב. כשהייתי בכיתה ד' נכנסתי לשירותים בבית ספר ואחריי נכנס ילד מהשכבה שלא ממש הכרתי, אבל הוא ידע מי אני, את יודעת, 'יניר ההומו', הוא הסתכל עלי, אמר 'תרד לי', והראה לי את איבר המין שלו. אני זוכרת שהסתכלתי עליו וקפאתי. לא ידעתי בכלל מה מה שהוא ביקש ממני אומר, הסתכלתי עליו עם דמעות ויצאתי מהתא".
עברת אירועים קשים מאוד. לא היה רגע שאמרת לעצמך שאולי לא תביאי בובות לבית ספר, אולי תנסי להיות "כמו כולם"?
"אפילו לא לרגע אחד. תמיד היה לי חשוב להיות מי שאני באמת. כשהבנים היו מתכוונים לקלל אותי ואומרים לי 'יא נקבה' הייתי באופוריה. זה היה עושה אותי מאושרת".
אני ואמא מול העולם
כשהייתה בת 11, לקחה אברג'יל את אמה לשיחה וביקשה לעבור לבית ספר חילוני. "הבנתי שזהו, אני לא יכולה לחיות ככה", היא נזכרת. "בילדות המוקדמת אמא שלי ניסתה לטאטא את כל העניין הזה מתחת לשטיח, אבל זה לא עבד". היא נכנסה לכיתה ו' בבית ספר חילוני באשדוד, אבל גם שם - האלימות המשיכה. "הגעתי לבית ספר החילוני אחרי שכבר כולם ידעו מי זה 'יניר ההומו'. בגיל 11 הייתי חצי בן וחצי בת. היה לי שיער ארוך, מכנסיים של בנים וחולצה ורודה, משהו הזוי. זה באמת היה מאוד חריג בנוף של אשדוד".
בגיל 13, לראשונה, הוציאה מפיה את המילים "אני טרנסג'נדרית". תחילה מול הפסיכולוגית שלה ולאחר מכן מול אמה, שאת הווידוי מולה ליוותה גם בקשה שתרשה לה ליטול הורמונים נשיים. "אמרתי לאמא שלי שאני אישה ושאני רוצה שכולם יקראו לי רומי. השיחה הייתה קשה אבל היא ידעה שזה יגיע, אמא יודעת מי זו הילדה שלה. ולא רק היא, כולם ידעו שאני טרנסג'נדרית, גם אם אני לא אמרתי את זה באופן רשמי".
"זו הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי", היא מספרת. "בגיל 13 התחלתי להתפתח מבחינה פיזיולוגית, ולא הייתי מסוגלת לחיות כבן יותר. בכל יום שעבר וראיתי שצמחה לי עוד שערה הרגשתי שאני מתרחקת יותר ויותר ממי שאני באמת. התחילו לי חרדות ודכאונות, הייתי מסתגרת בבית ולא יוצאת, לא רציתי שיראו אותי עם סממנים גבריים. אני זוכרת את היום שאמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה לחיות ככה יותר, ושאם לא אקבל אישור לקחת הורמונים ולעצור את ההתבגרות הגברית היא תאבד אותי. רק אז נפל לה האסימון והיא התחילה להילחם בשביל שאקבל הורמונים, נלחמה יחד איתי על החיים שלי".
נלחמה במי?
"באבא שלי. האיש שאני לא בקשר איתו כל החיים החליט לשים לי רגל דווקא ברגע הכי משמעותי בחיים שלי. אמא שלי הייתה האפוטרופוסית היחידה שלי, אבל בגלל שמדובר בתהליך בלתי הפיך המרפאה ביקשה אישור משני ההורים, ואבא שלי פשוט לא אישר. אמא ואני הלכנו אליו לכלא, הסברנו לו מה המצב הנפשי שלי, התחננו שיחתום על הטופס שיאפשר לי להתחיל בתהליך. הוא לא הסכים לא משנה מה. בסופו של דבר אמא שלי נלחמה והצליחה להשיג אישור של אפוטרופוסית יחידה לתהליך הזה. גם במרפאה הבינו כמה המצב שלי קריטי".
אחרי שהאישור הסופי הושג, אברג'יל התחילה את תהליך שינוי המין. תחילה, היא טופלה על ידי כדורים שעוצרים את ההתפתחות הגברית, ולאחר מכן נוספו הורמונים נשיים. "בשלב הזה הרגשתי שחזרתי לעצמי, לרומי של פעם. שירדה לי אבן מהלב. שזהו, אני באמת עושה את זה, אני בדרך להיות אני. כל בוקר לקחתי הורמונים והרגשתי שאני מלכת העולם", היא מספרת בעיניים נוצצות. "הרגשתי שאני הכי יפה, מיס יוניברס. למרות שבהתחלה לא ראו שום דבר ובפועל נראיתי כמו אסון טבע. אבל עצם זה שהתחלתי את התהליך גרם לי להרגיש בעננים".
הבריונות המשיכה באותה תקופה?
"פחות, אבל עדיין לא היו לי חברות בכלל. החבר היחידי שהיה לי היה המחשב. הייתי מתחברת מידי יום לפורומים של נוער טרנסג'נדרי מכל העולם ומדברת כל הלילה עם צעירות במצבי".
איך המשפחה שלך התמודדה עם זה?
"היינו אני ואמא מול כל העולם. המשפחה של אמא שלי התביישה בי מאוד, את יודעת, זו משפחה מרוקאית של פעם. גם המשפחה של אבא, בואי, אבא שלי בכלא. ודווקא הבת שלו הופכת להיות אישה, זה מנפץ להם את כל מה שהם היו רגילים אליו. אבל כזו אני, מנפצת תקרות זכוכית".
מה שיהיה יהיה
כשהייתה בת 14, צלם שמיודד עם אמא שלה, רשם את אברג'יל לתחרות "מלכת היופי של אשדוד", "היום אני חושבת שלקחו אותי לתחרות הזו רק בגלל הגימיק, ובאמת הפסדתי. אם זה היה היום והייתי נרשמת למיס טרנס, קל שהייתי זוכה".
לאחר התחרות היא התקבלה לתוכנית הילדים "הבנים והבנות", שממנה יצאו כוכבים כמו אנה זק, טיילור מלכוב ואלין כהן. "בתוכנית סיפרתי את הסיפור שלי, הייתי הילדה הטרנסית הראשונה שמדברת על הנושא מול ילדים", היא מספרת. "פתאום הפכתי למוכרת, נהיו לי עשרות אלפי עוקבים באינסטגרם וזיהו אותי ברחוב".
אבל אני מניחה שהיו גם תגובות פחות חיוביות.
"המון. אבל תשמעי, עברתי כל כך הרבה עד אז ככה ששום דבר שכתבו עליי לא היה לי חדש. לא אכפת לי ממה שכותבים, יכתבו עליי דברים רעים גם אם אזכה בפרס נובל".
מספר העוקבים עלה בהתמדה, ואיתו גם זמן המסך שקיבלה רומי - ראיונות, תוכניות אירוח וכתבות בעיתונים. בגיל 17 הילדה מאשדוד הפכה למפורסמת, דבר שחלמה עליו כל החיים. "ברגע שהתחלתי להיות מוכרת גם הפסיקו ההצקות", היא אומרת, "הצלחתי גם להתרכז בלימודים ובחיים הפרטיים שלי, סיימתי בגרות מלאה עם תעודת הצטיינות".
עבור אברג'יל, גם שאלת הגיוס לצה"ל לא הייתה מוטלת בספק. "מבחינתי אני כמו כל הבנות האחרות, סיימתי בית ספר, עשיתי בגרויות, ומשם – צבא", היא אומרת בחיוך. "במשפחה שלי אף אחד לא התגייס, אפילו אמא שלי לא עשתה צבא. אבל רציתי לתרום למדינה, להחזיר לה את כל מה שהיא נתנה לי בחיים".
לדבריה, השנה האחרונה הייתה השנה ששינתה לה את החיים. ב-16.12.20 היא עברה את הניתוח עליו חלמה כל החיים, ניתוח לנישוי פנים. "זה ניתוח מאוד מורכב שלוקח כמה שעות. לגברים ולנשים יש מבנה עצמות שונה, אז בניתוח שינו את כל המבנה האנטומי של הפנים שלי, כדי שיראו נשיות יותר. פתחו לי את המצח, חתכו ממנו חתיכה, תפרו, שייפו את העצם של הגבה. סידרו מחדש את כל הפרצוף, בקיצור".
זה נשמע מפחיד.
"לא היה לי באמת ממה לפחד, הדבר היחיד שמפחיד אותי זה המוות. אחרי תשע שנים שאני בתהליך השינוי הרגשתי שאני ממש בשלה לעבור את הצעד הזה. זה מאוד פשוט, לא הייתי שלמה עם איך שנראיתי, ותיקנתי את זה. זה הכל. נכנסתי לניתוח הזה על עיוור אבל אמרתי 'פאק איט, מה שיהיה יהיה'. הרגשתי שיותר גרוע מהפרצוף שלי לא יכול להיות".
יצאת מחדר הניתוח, הסתכלת במראה, ומה ראית?
"את הבובה ממשחקי הדיונון. זוועת עולם. הסתכלתי במראה ואמרתי 'אלוהים, מה עשיתי לעצמי?'. יצאתי כולי חבושה ונפוחה, לא בן אדם. מצד אחד זה היה חלום שהתגשם אבל מצד שני זו גם טראומה".
החל מיום הניתוח, אברג'יל תיעדה ושיתפה את עשרות אלפי העוקבים שלה בתהליך שהיא עוברת. את תהליך ההחלמה הארוך היא תיעדה מידי יום בחשבונות האינסטגרם והטיקטוק שלה, בלי פילטרים. "בשבועות הראשונים הייתי משותקת, לא יכולתי לדבר בכלל. בחמשת החודשים הראשונים לא יכולתי לצאת מהבית כי זה היה מסוכן. הייתי עם פנים מרוסקות לגמרי. ישבתי בבית במשך חודשים וחיכיתי שהמצב הזה יגמר. דיברתי הרבה עם העוקבים, עשיתי שיחות ב"לייב". בתהליך ההחלמה העוקבים שלי הכפילו את עצמם, אנשים התעניינו בי מאוד".
היו גם רגעי שבר? רגעים שאמרת "למה עשיתי את זה?"
"לרגע לא. ידעתי מה המטרה שלי ומהן ההשלכות. כשאני מחליטה משהו אני עושה אותו בלב שלם, וזו ההחלטה הכי טובה שלקחתי, זה ניתוח שהציל לי את החיים".
הכי רחוק ממני
לא רק ההחלטה לשפץ את הפנים הפכה את שנת 2021 לשנה הכי טובה של רומי אברג'יל. בשבועות האחרונים היא נמצאת בתחילתה של מערכת יחסים רצינית, לראשונה בחייה. "אני מעדיפה לא לדבר על זה", היא אומרת ושטף הדיבור שמאפיין אותה מתחלף לפנים סמוקות ונבוכות. "אנחנו יוצאים כמה שבועות, הוא בן אדם מאוד מוכר בתעשייה. הכרנו במסיבה, הוא התחיל איתי ויצאנו".
והכיוון רציני?
"זו הפעם הראשונה שאני מרגישה שגבר רואה אותי כרומי, ולא כרומי הטרנסג'נדרית. זו פעם ראשונה שאני מרגישה שביני לבין בחור נרקם משהו אמיתי, זוגיות שאני ממש מקווה שתצליח".
כטרנסג'נדרית, הייתה לך מחשבה שגברים ירצו לעשות עליך "וי" ולברוח כשמדובר בזוגיות?
"חד משמעית, וזו לא רק מחשבה. זה קרה הרבה פעמים שגברים רואים אותי כפֵטיש. קרה לי שהתאהבתי באנשים שהיה לי איתם משהו ופתאום ברגע שמדברים על זוגיות הם התחילו עם חברה שלי. אנשים מאוד מוכרים בתעשייה שלחו לי דיק פיקס וכתבו 'בואי אליי'. אני מקבלת את ההודעות האלה ויודעת שהבחור רק רוצה לממש את הפנטזיות שלו. זה מתסכל, ברור, אבל היום יש פתרון. היום כל אחד יכול לממש את הפנטזיות שלו תמורת תשלום של 23 דולר לאונליפאנס".
אגב, איך הבחור החדש בחייך מקבל את האונליפאנס?
"הוא מבין שזה החיים שלי ושזה נועד כדי להגשים את החלום שלי. זה לא פשוט לו, ממש לא. אבל בסופו של דבר הוא מכיל".
אברג'יל, שחולמת להיות שחקנית, קיבלה השנה תפקיד משחק ראשון בסדרה "ילדות סכסכניות". "זו הייתה הפעם הראשונה שניתנה לי הבמה להראות את כישורי המשחק שלי", היא אומרת. "עברתי אודישן כמו כולם. שיחקתי שם נערה טרנסג'נדרית בסיכון. נערה שנגררת, מקללת, שוברת דברים, הכי רחוק ממני, זה מה שאהבתי, שיכולתי לשחק מה שאני לגמרי לא".
אבל בכל זאת קיבלת תפקיד של אישה טרנסית, היית רוצה לשחק גם בתפקיד של אישה ביולוגית?
"החלום שלי הוא שלא ייחסו לטרנסיות שלי עניין בתור שחקנית, כי אני אישה קודם כל. בארצות הברית יש מלא נשים טרנסיות שמשחקות נשים ביולוגיות, בארץ זה עדיין לא מובן מאליו, אבל אני מכוונת לחו"ל".
אז החלום הוא מעבר לים?
"ואני אגיע לשם. זה שאני נולדתי בישראל זה לא אומר שאני לא יכולה לפרוץ בארצות הברית. בישראל יותר קשה להצליח כי אנחנו במדינה די שמרנית. תשמעי, יכול להיות שאם הייתי אישה ביולוגית לא הייתי חווה את כל הקשיים שאני חווה, יותר מזה, אני מאמינה שאם הייתי אישה ביולוגית, עם יכולות כמו שלי ועם מראה כמו שלי – הייתה לי נקודת פתיחה אחרת, כמו של שאר השחקניות והדוגמניות המצליחות ששומעים עליהן בעולם".
ובתור התחלה פתחת אונליפאנס.
"אני אומרת לעצמי ככה, יש לי את המראה, יש לי את היכולת והעובדה שאני טרנסית רק גורמת לאנשים לעקוב אחריי. אז למה לא לנצל את הטרנסיות שלי בשביל להגשים את החלום שיגרום לי להרגיש אישה במלוא מובן המילה?".
ומתי הפריצה הגדולה שלך?
"אחותי, עוד חמש שנים אני כבר בתפוח הגדול, בואי, גם קים קרדשיאן התפרסמה בזכות סרטון סקס שלה".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: פיני זומר | איפור: בן רביבו | שיער: קובי קלדרון | קריאייטיב: משה אברמוב | ע' צלם: עוז שמש