סיון מסט מעוניינת להירשם לקורס הגנה עצמית. התקפה, בעצם. תנו לה ללכת ברחובות כשהיא חמושה באמנות לחימה כלשהי, וסוף סוף היא תוכל להגשים את שאיפתה - לכבוש מחדש את המרחב. "זה מעצבן אותי שאנחנו הנשים יותר קטנות מהגברים", היא אומרת בזעף. "יש לנו שרירים קטנים יותר וזו הסיבה היחידה שאנחנו לא מרביצות. אני מסוגלת להביא כאפה לגבר שמטריד אותי, אבל אני מפחדת. אולי אם אני אלמד קונג פו או קרב מגע, זה יעשה אצלי שינוי. אני אדע טכניקות ואני פשוט אנטרל. חלום שלי לנטרל".
מישהו ספציפי?
"כל מי שזורק לי הערות כשאני הולכת ברחוב. אין לזה סוף. אני כבר הולכת עם קוצים, שרק ינסו אותי. לא מזמן מישהו עצר אותי ברחוב ואמר לי - 'את יודעת מה אומרים על נשים עם אודם אדום, הן רוצות שיצודו אותן'. עניתי לו שהיום הוא צריך לפחד שלא יצודו אותו. נמאס לי לחיות בכוננות, לקחת מונית כדי לא ללכת לבד ברחוב ואז להיות בכוננות במונית. זה זוועה לחיות ככה".
זה מתחיל להשתנות, לא?
"אנחנו בעיצומה של מהפכה ואני שמחה לחיות בזמן הזה. הגברים צריכים להבין שנגמר העידן שבו אפשר לדבר לנשים איך שרוצים, ואם זה אומר שהם חיים בפחד, אז טוב מאוד".
טוב, את חייבת לתעל את כל העצבים האלה לתפקיד.
"ברור. הלוואי שהייתי אומה ת'ורמן ב'קיל ביל'. רק תני לי לפוצץ איזה גבר במכות בסרט, ואני אהיה מאושרת".
"סירבתי להגיע לאודישן עם יובל המבולבל ואז הצטערתי על זה"
מסט בת ה-29 לא מרוצה. לא ממצב הנשים במדינה, לא מתרבות הסלבס המקובלת במחוזותינו, לא מהמציאות של שחקנים בתעשייה המקומית. יש משהו מרענן בחוסר שביעות הרצון שלה: בניגוד ללא מעט קולגות, מסט נמנעת מלספר כמה הכל מוש בחייה.
היא נולדה וגדלה בחיפה, אביה יו"ר ההסתדרות במרחב חיפה ואמה עוסקת בחינוך. כמעט שבע שנים היא בזוגיות יציבה עם אלישע בנאי, בנם של אורלי זילברשץ ויובל בנאי, וגם בפן המקצועי יש לה נחת: היא עובדת על מופע החנוכה "משפחת קדמוני", מופיעה לראשונה ב"הבימה" בהצגה "עושה כרצונו" ולפני כחודש חזרה לתפקיד גאיה בעונה השנייה של הדרמה "פולמון" (ימי א'-ד', 20:45 ב"הוט בידור ישראלי"), שם היא משחקת כבת הזוג של בנאי. היא עסוקה מאוד בימים אלה, אבל עדיין מודאגת.
"הלוואי שהייתי עובדת בלי הפסקה. כל הקיץ לא עבדתי ואלה היו חודשים קשים מאוד. עשיתי קצת הצגות ילדים אבל שום דבר חדש, סירבתי להגיע לאודישן לסרט עם יובל המבולבל ואז הצטערתי על זה. הייתי מטומטמת, למה לא בעצם? אני לא רוצה לחיות בעוני. זה קשה כשאת קמה בבוקר ולא יודעת מה את עושה עם עצמך. אני צריכה עבודה וכסף, לשלם חשבונות ושכר דירה".
מה את עושה בתקופות כאלה?
"חוזרת לפסיכולוגית שלי, שמנסה להשקיט לי את החרדה. אבל זה לא פשוט. שחקנים יכולים לחשוב את עצמם, שאם שיחקת בסדרה כמו 'פולמון' אתה פתאום כוכב, ואני יודעת שזה לא ככה. קשה לפרוץ, להגיע למצב שיכירו אותך. יש משהו לא הוגן בזה שמלהקים מעדיפים לקחת מישהו מוכר שהתפרסם בריאליטי ולא הגיע מבית ספר למשחק, אבל אני מבינה שזה העולם. יש בתעשיה הזו הרבה בולשיט שאין לי כוח אליו", היא נאנחת.
אולי את לא יודעת לשחק את המשחק?
"קשה לי במינגלינג", היא מודה. "קשה לי לגשת לאדם שאין לי מה להגיד לו. כשאני מנסה זה לא עובד, זה יוצא מביך ולא טוב. אני צריכה להשלים עם זה, זו הדרך שלי".
אבל בסופו של דבר גם את משתתפת במכונת היח"צ. יכול להיות שהליהוק שלך ושל אלישע כזוג בפולמון, למשל, הוא טריק שיווקי?
"יכול להיות, אבל לא אכפת לי. זו עבודה. שנינו עשינו אודישנים ל'פולמון' והחליטו שם שנהיה זוג. עכשיו כשאנחנו עובדים ביחד זו פעם ראשונה שתראי אותנו ביחד בפרימיירה, לפני זה לא באתי איתו לאירועים. לא רציתי שיגידו שאני בת הזוג שלו. לא בשביל זה הקזתי דם במקצוע הזה".
"זו הזוגיות הראשונה שבה לא פחדתי שהוא יעזוב אותי"
היא הייתה ילדה מופנמת וביישנית, שהתגלתה פתאום בבית הספר לאמנויות כחיית במה והבהילה קצת את ההורים. "הם מעולם לא הבינו איך אני אתפרנס ממשחק. האמת היא שהם צדקו", היא משחזרת, "אבל אני רציתי את זה מאוד. נאבקתי ומרדתי. מהר מאוד הם הבינו שאני לא אלך ללמוד משפטים באוניברסיטה. כשהתקבלתי לתאטרון צה"ל התקשרתי לאבא שלי בגאווה. גם בעבודה הראשונה שקיבלתי".
בגיל 19, בעודה משרתת בצבא, עברה לתל אביב והחלה להתלהק לשלל פרסומות וסדרות. היא זכורה בעיקר כנערת המילקי, אבל סיון היא גם סיון מ"ראש גדול", תפקיד ראשי שאחריו הגיעו עוד סדרות, ביניהן "פצועים בראש", "גאליס", תפקיד בסרט "לעבור את הקיר" וההצגה "חוות החיות" בתאטרון גשר. בין לבין סיימה לימודים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין והכירה מוזיקאי צעיר ומקועקע עם שם משפחה מפורסם. "לא הייתי גרופית או משהו כזה", היא מבהירה, "וגם אלישע לא רגיל לנשים שמתרגשות ממנו. לא הייתי בטוחה ישר שאני רוצה אותו, אבל אמרתי לעצמי שאם כיף לי איתו אמשיך להפגש איתו, וראיתי עד כמה קל וכיף לי. לפניו הייתי עם בחורים שגרמו לי לפחד להוציא מילה מהפה, הרגשתי לא חכמה ולא מגניבה, עם אלישע תמיד היה קל".
תמיד?
"טוב, הייתה פעם אחת כשהתחלנו לצאת שפתאום הוא לא דיבר איתי יומיים ולא הבנתי מה הקטע, מה קורה פה, הוא עוד אחד מהחארות? התקשרתי אליו ואמרתי לו - אם אתה רוצה להיות איתי, זה לא מתאים. מאז זה לא קרה שוב".
חינכת אותו מהר.
"כן, אפשר לומר. הוא עבר איתי את התקופה הקשה של בית הספר למשחק, שזה לחץ וטירוף, אבל הוא קיבל את הכל. זו הזוגיות הראשונה שבה לא פחדתי מה יקרה אם הוא יעזוב אותי, לא חשבתי שאני אמות. זה מקום מאוד בריא ביחסים. אני איתו כי אני בוחרת ולא מתוך תלות בשום אופן, כלכלית או נפשית. אבל כמו כל זוג אנחנו רבים, בעיקר על זה שהוא חולה ניקיון וחושב שאם אני משאירה את הנעליים בסלון אני לא אוהבת אותו. זו מחלה קשה".
הייתי חושבת שהוא יהיה הבלגניסט מבין שניכם.
"אלישע מאוד אחראי ומסודר יחסית לגיל 29. יש לו להקה, זה העסק שלו, הוא מתפקד ומגשים את עצמו בצורה מאוד מרשימה. אני לומדת הרבה מההתנהלות שלו במקצוע. לשחק ביחד ב'פולמון' היה כיף כי הוא היה בהרבה פחות סטרס ממני, לקח את זה בקלות, וזה איזן אותי. יש לו קוצים בתחת, הוא כל הזמן בעשייה, אין לו בושה, הוא לא דופק חשבון והוא עושה הכל בדרך שמחבבים אותו. הוא ביזנסמן בצורה שאני לא יודעת להיות, תמיד מעודד אותי לדרוש עוד כסף, עוד תנאים. וזה באמת עובד".
"אלישע יהיה אבא מדהים. הוא כבר לגמרי מוכן, הוא מבייץ"
מקום האישה בחברה תופס הרבה ממחשבותיה בעבודה על "עושה כרצונו" בהבימה, הצגה המבוססת על הספר שכתבה אסתי וינשטיין ז"ל, יוצאת חסידות גור. סיון מגלמת בהצגה את בתה של אסתי (אסנת פישמן), שיוצאת יחד איתה לחיים החילונים בעוד שאר הבנות מתכחשות אליה, כחלק ממסכת אימה שווינשטיין עברה בחסידות ושגרמה לה לבסוף להתאבד. "זו הצגה חשובה, עם מסר, זה לא בידור. היו רגעים בחזרות שכולנו פשוט התחלנו לבכות. זה שהדמות שאני משחקת הייתה איתנו בכל התהליך זה מטורף".
היא עזרה לך להיכנס לדמות?
"זה מוזר לשחק מישהי שעדיין בחיים ויכולה לראות אותך. שאלתי אותה כמה שאלות אבל רציתי גם לקחת מרחק, כי בכל זאת צריך לעשות הפרדה. כשראיתי אותה בקהל בהצגה הראשונה הבנתי איזו אחריות יש לי להעביר את הסיפור הזה בכבוד. היה לנו חשוב להוציא לאור את האופל של החסידות הזו. הרגשתי שאנחנו נלחמים ברוע".
רק החודש התבשרה סיון כי פניה הושחתו מעל פוסטרים של "משפחת קדמוני" שנתלו במאה שערים ובבני ברק. "מילא אם זו הייתה תמונה שלי בביקיני מ'פולמון', אבל אני בדמות של אבירת האומץ ואתם משחיתים לי את הפנים? זה מכעיס ברמות, עד כמה אתם דפוקים וסוטי מין שזה בכלל מעורר בכם תאווה? בעבודה על ההצגה נחשפתי לדברים קשים מאוד. בחסידות גור יש בורות, הם לא יודעים איך מגיעים ילדים לעולם, כשהם צריכים לעשות את זה הם בהלם. הם לא יודעים כלום".
לצד העומק שבעבודת התיאטרון, 'פולמון' מתרחשת בתאילנד ומייצגת את ההפך הגמור מעולם הדאגות והכעסים של מסט: חיים צעירים של כאן ועכשיו, סאטלות ובילויים. בסוף העונה הראשונה נכנסה דמותה של סיון להריון, כשלא ברור אם האבא הוא כוכב הרוק אורן שמגלם אלישע בנאי או הסטוץ החולף רון (מאור שוויצר). מסט לא לוקחת את המשולש הרומנטי הזה ברצינות תהומית. "זו דרמה יומית קלילה, אנשים נהנים לראות את הנופים של תאילנד וליהנות מהטלנובלה", היא אומרת בחיוך ולא מכחישה שאחרי שש וחצי שנות זוגיות ורגע לפני גיל 30, נושא ההיריון הופך לרלוונטי גם בחיים האישיים. "כל העולם ואחותו לוחצים על ילדים וחתונה", היא מעדכנת, "רוצים שאני אקפיא ביציות ויפה שעה אחת קודם".
לא הגזימו? את רק בת 29.
"נכון? אני באמת מרגישה שמשבר גיל ה-30 מגיע מבחוץ ולא מבפנים. תעזבו אותי, נראה לי לא קשור לכלום עכשיו ילד. אני כולי בעבודה ובקריירה. לא יודעת אם זה קיים במקצוע שלי, אבל אני רוצה למצוא שלווה. אני צריכה להיות מבוססת כלכלית. זה לא שההורים שלנו נותנים לנו כסף, אני לא באה מבית עשיר וההורים של אלישע זמר ושחקנית. מאמנות לא מתעשרים כאן".
לפחות אורלי ויובל יהיו בייביסיטרים טובים?
"הם יהיו אחלה. ואלישע יהיה אבא מדהים. הוא כבר לגמרי מוכן, הוא מבייץ, ומבחינתו שהוא יישאר עם הילד בבית כשאני אלך לעבוד. אבל אני בכל זאת לא יודעת איך זה ישפיע על העבודה שלי, אני הרי לא עובדת במשרד, אני שחקנית, הגוף שלי הוא חלק מכלי העבודה".
גם חמותה, אורלי זילברשץ בנאי, הפכה לחלק משמעותי בחייה. "ארוחות שישי אצל אורלי זה קבוע. אני מתייעצת איתה על המקצוע, אוהבת להקשיב למה שיש לה לומר. אנחנו שונות מאוד, אבל שתינו שחקניות. זו נקודה מאוד מחברת".
את רואה את עצמך ממשיכה לשחק בגילה? התפקידים ילכו ויתמעטו.
"אז אני אכתוב לי תפקידים, אני לא אוותר. הנה, גיא וחנן מעספור עשו את זה, ובת חן סבג עם 'מטומטמת'. אם צריך לכתוב מיילים חוצפנים לבמאים, אני אעשה את זה. מה יש לי להפסיד? העיקר לא לשבת בבית".
צילום: ערן לוי | סטיילינג: איה מלמד | איפור: אילנה פיצ'חזדה במוצרי סמאשבוקס | שיער: סהר קבלו | בגדים: ז׳קט עור ניטים: טומי הילפיגר, חולצה לבנה וחצאית פאייטים: ZARA, טבעות, עגילים ונעלים: אלדו, ז׳קט בד: TOPSHOP, מחוך: H&M, מכנסיים: דיזל, גופייה: מארק ג׳ייקובס לפקטורי 54, חצאית עור: ZARA, ז׳קט שחור: קסטרו, שמלה: TOPSHOP, שרשראות: קסטרו, בגד גוף: ברשקה, חגורה: גוצ׳י, מגפיים: H&M, עגיל: ZARA.