בשורת איוב למי שחושקת בשרשרת חצי לב מג׳וזי זירה: הבחור הכריז על התנזרות מקשרים רומנטיים. מה שקורה בלילה משפיע על מה שקורה ביום, הוא מסביר, וחבל לדפוק את הפרנסה. "הבנתי שהיום הכל קל, וכשזה קל זה מושך אותך לשעות מאוחרות ואז אתה לא יכול לתפקד בבוקר. אני בתקופה של עשייה, והראש שלי הוא רק בעסקים, בקריירה, בעצמי. אני רווק שלא מחפש קשר".
אז שנשים יפסיקו לשלוח לך הודעות "ער?"
"בדיוק. אני לא ער. אתמול קיבלתי שתי הודעות כאלה, של ׳מה אתה עושה?׳, ׳איפה אתה? בוא לפה׳. כתבתי להן שאני הולך לישון. אני גם לא שותה אלכוהול חודשיים. חברים שלי כבר שואלים אם הפכתי להיות א-מיני".
אתה מסביר להם שהרומנטיקה מפריעה לעסקים?
"הרומנטיקה היום היא לא הרומנטיקה של פעם. רומנטיקה היום זה שאשב איתך על הבר, אסתכל לך בעיניים ואם יש כימיה אז אני אשלח לך אימוג׳י ורד. היום בחורה מתבאסת לקבל ורד אמיתי. שואלת ׳מה אעשה עם זה עכשיו?׳".
וגם ככה אין לך זמן לשלוח אימוג׳י ורד.
"היום אני בתקופה אחרת. אני סטרייט, אני נמשך לנשים, אבל אין לי זמן לתת מעצמי. גם אם זה סטוץ יש לי רצון לפנק, והיום אין לי זמן לזה".
לפני שלוש שנים אפשר היה לחשוב שגם היחסים שלו עם הטלוויזיה הם בגדר סטוץ. הוא סיים את המירוץ למיליון (עם הפרטנר אלכס עמר), ונשפך לנהר בוגרי הריאליטי. השנה הוא הוכיח שהוא באמת יודע לפנק כשחקן משמעותי ב"הישרדות VIP". הוא היה רגיש, כריזמטי, ממגנט ובכלל, אסטרטגיה נשמעת טוב יותר כשהיא מתובלת במבטא צרפתי. זירה לא הגיע לגמר אבל זה לא משנה, כי "יוצא ריאליטי" הוא גם ככה רק אחד מהטייטלים שלו: הוא שותף בבר-מסעדה במרכז תל אביב, מפיק ליין מסיבות ב"שלוותה" בנמל תל אביב ("הליין הזה תופר כל שלישי רבע מיליון שקל"), נכנס כשותף לחברת תכשיטים ועובד על ליין תכשיטים משלו, מתקלט שלוש פעמים בשבוע במועדונים ומיוצג בסוכנות אלינור שחר. "אני עושה כסף טוב", הוא מחייך. "ואם אני מגיע להשקה אני גובה 3,000 שקל".
לא רע. אתה עושה כסף גם מהאינסטגרם?
"כסף טוב".
כמה אתה לוקח?
"2,000 שקלים לתמונה בסטורי, 5,000 שקלים לתמונה בפיד. יש לקוחות שאני עושה להם מחיר כי הם חברים. לאחרונה החתולה שלי פרסמה אוכל לחתולים, קיבלנו על זה 3,000 שקל".
יש משהו שלא תפרסם?
"דברים מביכים".
יש שיגידו שלפרסם אוכל לחתולים זה מביך.
"אבל זה לא אני פרסמתי, זו החתולה שלי פרסמה", הוא צוחק. "יש לי עבודה. אני מתייחס לטלוויזיה ולחשיפה שהיא מביאה איתה כבונוס. נשבע לך שבקושי יש לי זמן להגיע לסוכנת שלי. את המירוץ עשיתי בשביל פלז׳ר, את הישרדות עשיתי כדי להפוך הכל לביזנס, והריאליטי הבא צריך כבר להיות ביזנס לגמרי, וצריכים לשלם לי עליו סכום לא קטן כי אני בא לעבוד. אני יודע מה אני נותן לטלוויזיה".
בעבור הסכום הנכון תעשה הכל?
"חוץ מעונה נוספת של הישרדות".
למה?
"כי זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי, הגעתי לקצה, חשבתי לפרוש כי הרגשתי שאני הולך למות מרעב. הסתובבתי שעות בין העצים לחפש משהו לאכול. היה נורא, שעות מתות בשמש, אתה רואה בחורה במים ואת הקקי שלה צף לידה, זה דוחה. אני הייתי הולך בין העצים, חופר בור וממלא אותו כמו כלב ואז רץ למים לשטוף".
למה לא עשית במים?
"כי פחדתי שיכנס לי דג לחור של התחת".
נשארו לך חברים מהריאליטי?
"עם אלכס שהיה איתי במירוץ אני בכלל לא בקשר. לפני שיצאתי לפיליפינים הזמנתי אותו לאירוע פרידה ממני, אז הוא אמר לי ׳נפרדתי ממך כבר מזמן יא שרמוטה'. היה לו התקף קנאה. הוא התחיל לצאת עם ידידה שלי שהכרתי לו והוא אסר עליה להגיד לי שלום. הוא איבד את זה אחרי התכנית, גם כשניסיתי לעזור לו לא קיבלתי הערכה. זרמתי עם הרצון שלו לנתק קשר והיום אין בינינו שום דיבור (אלכס עמר בחר שלא להגיב לדברים). מהישרדות יש לי את שקד קוממי, עכשיו הקלטנו שיר חדש יחד שבו אני עושה ראפ בצרפתית. נעמה קסרי וליהיא גרינר היו מבחינתי אויבות, ופה הן הפכו לחברות טובות שלי".
עשית בייביסיטר על התינוקת של נעמה?
"עוד לא, אבל הגעתי לבקר שעה אחרי הלידה, כשהיא היתה בחדר התאוששות".
מעמד מאוד אינטימי.
"כן, היא כמו אחות גדולה. למדתי ממנה הרבה, אני מעריץ נשים חזקות. אני צריך אישה חזקה".
והיתה גם עינת ארליך. לאחר שובם מהאי, השניים תועדו בסטוריז אחד של השנייה במה שנראה כמו ספק תחילתה של ידידות מופלאה, ספק תחילתו של רומן מסקרן עם פער גילים של 18 שנה. בהמשך היו גם דיווחים על סכסוך בין השניים, אך מהר מאוד הם חזרו לנשנש יחדיו ארוחות בוקר (על פי הסטוריז) ולהסתובב יחדיו בשעות הלילה (על פי הפפראצי). ״אנחנו חברים מאוד טובים, אין בינינו כלום חוץ מזה. פעם אחת נשיקה על השפתיים״ אמר בראיון קודם, וגם הפעם הוא מתעקש, היא בסך הכל "חברה טובה".
אתם מבלים יחד הרבה. מעלים סטוריז מבילויים, היא הכירה לך את הבנות שלה.
"נכון, הבוקר פגשתי אותה לקפה. היא אחות".
איזה סוג של אחות?
"אחות שאנחנו אוכלים מאותה צלחת ואני יכול לישון אצלה על הספה בסלון ולא קורה שום דבר".
לא הבנתי.
"אנחנו חברים מאוד טובים, אני מתייעץ איתה".
והיא גם נראית מדהים.
"לגילה".
סליחה?
"נראית מדהים לגילה".
אני אשמח להיראות כמו עינת ארליך עכשיו, בגילי.
"באמת?"
ג׳וזי, אל תיתמם.
"נכון, היא עוברת גם כבת ארבעים. אבל אני יותר בקטע של נשים בנות 25-30. היא לא בטווח הגילאים, אבל היא בלב שלי".
ומהידידות המופלאה הזו לא יכולה להתפתח אהבה?
"בואי אני אספר לך משהו על אהבה. יש עניין שקוראים לו משיכה. אני נמשך למשהו מסויים. אני יכול להימשך לגיל 35 גג. אני מחפש מישהי להקים איתה משפחה, אז מה אני אגיד לעצמי, בוא אני אתן שנתיים עם עינת ואז אתחיל לחפש? אני בן 32, אין לי זמן לבזבז. אני מאמין שהבחורה הבאה תהיה הנכונה עבורי. עכשיו אני נלחם על הבית, חוסך לבית. אחרי זה תגיע המשפחה".
"היו חיבוקים, היו נשיקות, היו מתנות, אבל היתה גם אלימות"
כשג׳וזי מדבר על הקמת משפחה העיניים שלו מתמלאות בדמעות. אני שואלת אותו למה הוא מתרגש, והוא עונה "כי הבטחתי את זה לאבא שלי לפני שהוא נפטר". וכאן נכנס הסיפור האישי שלו, שאולי מסביר מאיפה החספוס, גישת ה"לא רואה ממטר". הוא נולד בפריז למישל בן ה-49 ואסנת בת ה-18, שעזבה את ישראל בעקבות האהבה. תקופת ירח הדבש ביחסים לא האריכה, וכשג'וזי היה בן שנה השניים נפרדו. הבן נשאר בחזקת האם, מכורה לסמים שלא הייתה כשירה לטפל בו. הוא מספר על שנים של הזנחה, שנים בהן ראה את אמו מזריקה כשהיא לידו. "היא לקחה אותי בשביל להתעלל בי. ניצלה אותי בשביל לקבל מזונות מאבא שלי, ובכסף הזה לקנות סמים. היו חיבוקים, היו נשיקות, היו מתנות, אבל היתה גם אלימות, היו סטירות, וסטירה משפיעה יותר מנשיקה".
בתור ילד אתה מבין שזה לא בסדר או שאתה מקבל את המציאות כפי שהיא, כי זה מה אתה מכיר?
"אני מבין. אני הולך לבית ספר, יש לי חברים. אני רואה מה אמא שלהן שמה להם בסנדוויץ׳, איך היא מתנהגת אליהם כשהם בבית ואני מבין שלי אין אמא כזו. הבנתי שאמא שלי לא מקבלת את זה שיש לה ילד. היא רוצה להעיף את המוח שלה, אוהבת את הסמים יותר מאשר אותי".
בגיל שמונה הרשויות נכנסו לתמונה אחרי שסימני האלימות על גופו של הילד הרזה עוררו את חשדן של המורות. אביו, שכבר התחתן בשנית, קיבל עליו משמרת מלאה, ואמו נשלחה לחודשיים בכלא. חייו של ג׳וזי קיבלו טוויסט: מדירת חדר הוא עבר לבית אביו המבוסס כלכלית, שם התגורר עם עוד ארבעה אחים ואחיות למחצה. בעידוד אביו, עד גיל 13 הוא עוד ביקר את אמו מדי פעם, בכלא ומחוצה לו, ולאחר מכן החליט לנתק עמה את הקשר לחלוטין. 19 שנה שג׳וזי לא מדבר עם אמו על אף נסיונותיה לחדש את הקשר. הוא מרגיש שהוא פשוט עוד לא מוכן. "כשאבא שלי נפטר לפני שלוש שנים אמא ניסתה ליצור קשר. לא רציתי לדבר איתה, אבל הבנתי שיש לה זכות לשמוע פרטים על הפטירה של אבא, אז אפשרתי לאחי הגדול לדבר איתה. אחר כך הוא סיפר לי שיש לה עוד בן חצי אפריקאי. יש לי חצי אח שחור".
לא פגשת אותו, ביקשת לפחות לראות תמונה?
"לא".
זה לא מסקרן אותך?
"לא, כי היא לא מעניינת אותי. הבסיס לא קיים, אני נתתי את האהבה האמהית שלי לדודה שלי, שהיתה בשבילי כשהייתי צריך אמא. אז להתחיל לשלוח לי הודעות בגיל 28, לחפש את הקרבה אחרי שהייתי צריך אותה ממנה וקיבלתי ההפך, זו לא חוכמה. היא לא ראויה לקבל את האהבה שלי".
וכשהיא כותבת לך, אתה לא אומר לעצמך לפעמים ׳בוא ננסה׳?
"הרבה פעמים, אבל אני חושב על עצמי, לא עליה. בא לי לפעמים להגיד שיש לי אמא".
יש לך אמא.
"יש, אבל זה מסובך. זו מערכת ששיבשה אותי בילדות, והצלחתי איכשהו להתגבר עליה ולא להישאב לצדדים אפלים".
הלכת לטיפול?
"בגלל מה שעברתי תמיד הייתי בטיפול. אף פעם לא כעסתי עליה, זו היתה אכזבה גדולה. זה עצב. עם ילד יש אחריות, את צריכה להיות שם בשביל הצעד הראשון שלו, ללמד אותו לדבר, להבין דברים, לא להיות זו שעושה לו את הרע. היא זעזעה את הזכרונות שלי ממנה. לפעמים אני כן רוצה לפגוש אותה, להבין מה קורה איתה היום, איזה בן אדם היא, זה מסקרן. גם אם התקופה איתה עשתה לי רע, היא היתה דמות חשובה בחיי".
וכשאתה סקרן, האצבע לא קלה על הוואטסאפ?
"האצבע קלה על כל דבר. על להביא בחורה הביתה, על לעשות מיליון ואחד דברים. אבל צריך להפעיל את המוח, אני מתאפק. אמא שלי לא יכולה לקבל אותי עכשיו כי היא ביקשה. אבא שלי היה לוקח אותי לפסיכולוגים, היו תקופות שהייתי מפחד בלילה, מפחד להתרחק מהבית, היו לי סיוטים שהיא תבוא ותקח אותי שוב. למה שבקליק הכל יעלם, ויאללה בואי נסלח? זה לא קל. לפעמים בא לי לדעת מי זו האישה שהביאה אותי לעולם. אם היא היתה נוטשת אותי לאבא שלי יש מצב שהייתי מחפש אותה ומוצא אותה ומדבר איתה, אבל לא רק שהיא לא נטשה אותי, ניצלה אותי בשביל שיהיה לה כסף לסמים".
איך הסיפור הזה משפיע עליך במערכות יחסים עם נשים?
"אני לא יודע אם זה משפיע עלי. במערכת יחסים עם אישה אני לא מחפש את אמא שלי".
זה לא גורם לך לחפש סוג מסוים של אישה? מכילה יותר?
"פסיכולוגים אמרו לי שיהיה לי קשה להיות בזוגיות אם לא אסלח לאמא. אני לא חושב שזה משהו שמניע אותי מבחינת נשים, זה מניע אותי מבחינת התנהגות מול בני אדם".
אז אין שום סיכוי להידברות ביניכם?
"אני בטוח שזה יקרה בסופו של דבר, השאלה היא מתי. אולי ביומה האחרון אבוא להגיד לה שלום".
ולא תרגיש פספוס?
"לא ביום האחרון. אני לא צריך יותר מיום אחד. היא לא תשנה לי את החיים. אבל אי אפשר לדעת לאן הלב שלי יקח אותי. ככל שאני מתבגר אני נעשה יותר רך".
"העם היהודי חיפש בית, אבל עכשיו אפשר להכניס עוד אורחים"
לארץ הוא עלה עם אביו כשהיה בן 17. יתר אחיו נותרו בפריז. המבטא הצרפתי התקבל בברכה ("הישראלים אוהבים את זה. לא רק הנשים, גם הגברים. יותר ממבטא רוסי, אולי הרוסים יותר סגורים, קונים עיתון רוסי, רואים ערוץ רוסי, והצרפתים רוצים להשתלב"), וג׳וזי התברג בחיי הלילה של תל אביב. אבל למרות טייטלים שהוא נושא, כמו איש חיי לילה, מפיק, דיג׳יי ודמות ריאליטי, הוא רחוק מלחיות בבועה. ולראייה, על זרועו הימנית, שניכר כי ביקרה בחדר הכושר פעם או פעמיים, מקועקעים תווים, והם לא מרכיבים שיר של שקד קוממי, אלא את ההמנון הלאומי. "שימי לב שיש שפריצים של דם בין התווים, ותווים שהולכים לאיבוד בסוף".
מה המסר?
"שנשפך יותר מדי דם בשביל שנהיה עם חופשי בארצנו. כל שנה יש עוד מתים, ובסופו של דבר אנחנו לא באמת חופשיים בארצנו. אם התקווה היתה פתוחה לעם ישראל ולא רק לעם היהודי, רק אז אולי הדם היה מפסיק להישפך. צריכה להיות סובלנות לבני אדם שחיים פה. העם היהודי חיפש בית, אבל עכשיו כשיש בית אפשר להכניס לבית עוד אורחים. יש לי מודעות למה שקורה פה. אני רואה חדשות, מתעצבן".
ממה עוד התעצבנת?
"מזה שאבי גבאי לקח בזמנו את המקום של עמיר פרץ. זה בן אדם שאין לו כריזמה להיות ראש מפלגת העבודה, מאכזב אותי שהלכו עם גבאי".
אתה מצביע עבודה?
"כן, כי כל השאר שקרנים, נוכלים ואנשי עסקים. בתכלס אני עושה את זה בשביל עם ישראל ולא בשביל עצמי, כי באינטרסים שלי להישאר בקפיטליזם המסריח. אני איש עצמאי שמרוויח יפה, אבל זה ששכיר לא מקבל הלוואות מהבנק והוא לא סוגר את החודש ואוכל חרא זה לא בסדר, אז צריך טיפה יותר סוציאליזם במדינה הזו כי אנחנו האמ-אמ-אמא של הקפיטליזם. אני מדבר איתך על כלכלה, לא על שמאל ימין".
ואיפה אתה על המפה בתפיסת הביטחון?
"ברור שהביטחון של הימין יותר קיצוני, אבל אני מאמין בביטחון של השמאל. כיפת ברזל היא של העבודה".
שמע, אתה אדם מפתיע.
"עינת (ארליך) אומרת לי את זה כל הזמן. היא היתה בשוק כשהיא גילתה שאני מבין בדברים האלה, או שיש לי ידע על שירה ישראלית לפי תקופות ולפי מלחמות. אני לא מה שאני נראה, כולי קעקועים ואני נראה מופרע אבל יש בי עומק וחוכמה. אני יכול להשתולל, אבל גם לנהל שיחה עניינית".
ואם היית מנהל שיחה עם ג׳וזי בן השמונה, מה היית אומר לו?
"להמשיך בדרך שלו. בסופו של דבר אין לי על מי להישען, והתקדמתי בזכות עצמי. אני גאה שלקחתי את עצמי בידיים".
צילום: זוהר שיטרית ל"ארטבוק" | סטיילינג: אלין כהן זידקוב ל"ארקטבוק" | איפור: אבישג חדד ל"ארטבוק" | שיער: לידור חדידה "ארטבוק" | בגדים (לפי לוקים(: לוק1: חולצה חומה ומכנסיים- COS | לוק 2: חולצה לבנה וג'ינס לבן- H&M | לוק 3: גולף שחורה- H&M | לוק 4: חליפת קטיפה בורדו- American vintage, נעליים- H&M | לוק 5: גופייה לבנה- H&M , שורט בורדו- American vintage | לוק 6: חולצה וג'ינס- אוסף פרטי | תכשיטים - Maestro