לפני שמונה שנים שודרה העונה השנייה של "האח הגדול". הימים היו אז ימי התום: הריאליטי הישראלי היה בחיתוליו, ועדיין לא הוגדר בפי הציבור כ"אסקפיזם" או כ"גילטי פלז׳ר" אלא כסטייה ממכרת; משהו שלא מודים שעושים כי זה לא מחמיא לאינטליגנציה. אבל אחרי שהעם צפה בבובלילים נאבקים בפרידמנים בעונה הראשונה, הוא כבר לא היה יכול להפסיק. קצת קודם לכן עלתה גם "הישרדות" - פורמט שעליו היה קל יותר לדבר במטבחון המשרדי מבלי לצאת מציצן כי המצלמות היו על עץ הקוקוס ולא מאחורי מראה. וכך נולדו כוכבי הריאליטי הראשונים. אלה הפכו לאבי-טיפוס של עשרות הליהוקים שהגיעו אחריהם. אחרי השיכפולים כבר קשה לעקוב, אך אותן דמויות ראשוניות ואותנטיות, אלה שלימדו אותנו מה זה "המאמי הלאומי", "הביץ׳", "הלב" או "המצחיקול רפה השכל", נותרו בתודעה.
איילה רשף וטומי אלתגר שייכים לאותה קבוצת אבטיפוס. הוא - בוגר העונה השלישית של הישרדות ו"המאמי החתיך", היא - יוצאת העונה השנייה של "האח הגדול" ו"הבחורה שהתאהבה בבחור הלא נכון" (ארכיטיפ נוסף, סער שיינפיין, שהתלבט בינה לבין חברתו שבבית, שהייתה ידועה כ׳בולבולון׳). עונותיהם שודרו במקביל, וכשהסתיימו היו טומי ואיילה הדבר הכי חם בתחום הפליטים, ואז, עם יד מכוונת (של צמד עיתונאיות לייף סטייל שהכירו את שניהם) הם התאהבו, הפכו לזוג, התחתנו, וצלמי הפפראצי חוו אורגזמה בין השיחים.
אך אבוי, טוויסט בעלילה. איילה וטומי לא התמסרו לתהילה. במשך תקופה קצרה הם הלכו להשקות, הצטלמו באירועים ואף הגישו תכנית משותפת בערוץ 24, אך מהר מאוד בחרו בחיים עצמם. והחיים עצמם, שמונה שנים ושני ילדים אחרי הריאליטי, מתנהלים בגני תקווה. היא עובדת היום כדוברת של מכללה, טומי הוא בעלים של חברה המתמחה בקייטנות לארגונים ועסקים, ומלמד קפוארה.
"אני יודעת, זה מאוד בורגני", אומרת איילה בחיוך בבית הקפה בסביון, הממוקם בסמוך לגן של בתם בת השנתיים ותשעה חודשים, אלכס; "אבל זה מרגיש לי הכי טבעי. החיים בתל אביב מאוד יקרים, צריך להתפשר על ארבעת הקירות שאתה חי בהם ולא רצינו להתפשר. אבל יש לנו תכנית לחזור לתל אביב בגיל 50".
טומי: "וואי, 50".
איילה: "זה לא עוד הרבה זמן, ממי".
טומי: "אני רק יודע שאצלי זה עוד 18 שנה".
איילה: אין ספק שתל אביב זו עיר שמחייה את הנפש, אתה מרגיש צעיר תמיד גם אם יש לך שני ילדים שגרמו לך לא לישון כל הלילה".
וגני תקווה פחות.
טומי: "שמעי, הנפש הולכת לישון בשמונה בערב".
לא בדיוק אמירה של מי שטעמו את התהילה. למה נניח לא ניסיתם להישאר בתודעה, להתפרנס מהשקות ולקבל טיטולים ממשרדי יחסי ציבור?
טומי: "אוי, זה כל כך לא הייעוד שלנו".
איילה: "רצינו להתרחק מזה, מאז שאנחנו ביחד זה מה שאנחנו עושים - מתרחקים".
למה?
איילה: "אף פעם לא תפסנו את עצמנו כזוג סלבס, כיוצאי ריאליטי שצריכים למנף את זה. הייתה תקופה לפני שמונה שנים, זו הייתה חוויה שנגמרה, אלה לא החיים האמיתיים".
טומי: "אם החיים פעם התחלקו אצלי ללפני הישרדות ואחרי הישרדות, אז החיים שלי עכשיו מתחלקים לעד הילדים ואחרי הילדים".
איילה: "וזה לא שלא היו הצעות".
טומי: "עדיין זורקים פה ושם רעיונות".
איילה: "לפני שהיו לנו ילדים היה לנו יותר זמן, היינו יותר פתוחים לריגושים. עכשיו יש לנו חיים שונים".
טומי: "גם כשגרנו בתל אביב, עד לפני שנתיים, לא חיינו את הסלביות".
איילה: "לי היו כמה חודשים כאלה אחרי 'האח' ואז את מבינה את הקטע. את יכולה לבחור לחיות את זה ולא להרפות מזה וכמה שיותר לנצל את זה, אבל זה לא טוב. יש אנשים שחושבים שברגע שהם ייכנסו לריאליטי החיים שלהם ישתנו ב-180 מעלות, אבל באמת. שהם ירוויחו מלא כסף ויהיו מנחים ושדרנים, אבל מעטים האנשים שבאמת הצליחו למנף את זה. ויש את אלה שלוקחים את זה בתור חוויה, שזה אנחנו. גם טומי וגם אני לקחנו את זה כעוד משהו לסל החוויות בחיים, שם זה נשאר".
טומי: "השתתפות בריאליטי זו תוספת מגניבה לחיים כשאתה יציב, חזק, בריא בנפשך. אבל לא צריך לתת לזה לעצב אותך. צריך להגיע בשל. לא ראיתי לנכון לנתב את האנרגיה להשקות וכאלה. מינפתי את הכוח שלי בעבודה בזכות ההצלחה ב'הישרדות', זה עזר לי, אבל לא התכנית בנתה אותי. היא עזרה לי להגיע לקהל נוסף, אבל בואי ניישר קו – איילה ואני לא התבלבלנו לרגע ולא סטינו מהדרך".
אולי זה קשור לזה שהייתם בעונות הראשונות, עוד בתחילתו של הטירוף?
איילה: "את צודקת, אבל אני רואה חבר'ה מהעונות שלי שעדיין חיים את זה כאילו זה היה אתמול. ואני אומרת ריבון העולמים, בחייאת, שחררו! ומצד שני אני לא יכולה לשפוט, כל אחד קיבל את המחיר בצורה אחרת. אני שמתי את זה מאחורי, אני לא שם. אפילו לא צפיתי בעונה שלי עד היום".
טומי: "אני גם לא חושב שהיא תצפה בה. זה לא מעניין אותה".
איילה: "לא כי זה עושה לי לא טוב, כי אני פחות מתחברת".
מה אתם חושבים היום על התנהלות של יוצאי ריאליטי שמתפטרים מהעבודה כדי להתמסר לסלביות?
איילה: "טעות. צריך להיות מיושר ולהבין שזה רגעי".
טומי: "המשפט 'תהילה לעולם חולפת' הוא לגמרי נכון. בהתחלה אתה על גג העולם, עובר ברחוב וקוראים לך, אתה נכנס למסעדות וישר יש מבטים, זה מאוד מביך אבל גם קצת מחמיא. ואז זה נעלם. מתמוסס עם הזמן, הופך ללא רלוונטי".
אז אין היום מבטים?
איילה: "יש, מסתכלים, מפנים איזה מבט".
טומי: "מסתכלים עליה גברים, ואז אני מרגיע אותם".
איילה: "כבר לא יודעים למה הם מסתכלים, הם לא יודעים מאיפה אנחנו מוכרים. וזה בסדר".
ניגשים אליכם ברחוב?
טומי: "בגני תקווה כולם מכירים את כולם. אין התרגשות מסלב לשעבר".
איילה: "אליי ניגשים ומבקשים להצטלם אבל זה מביך אותי, כי אני תמיד עם אלכס, ואז היא אומרת לי 'אמא, זה חבר שלך?'"
ומה את אומרת?
"מה אני אגיד? אני אומרת 'כן, זה חבר שלי'. מה אני יכולה להסביר לילדה בת שלוש".
טומי: "לפעמים בא לי לספר לה על החוויה עצמה, על החיים שלי באי חודשיים, שהייתי בגשם, שטיפסתי על עץ כדי להוריד קוקוס, ואני מתקשה למצוא מילים שלא ייצרו אצלה טראומה".
מה יותר טראומתי - להיתקע באי או להיתקע באולפן?
איילה: "החוויה שלי יותר טראומתית. טומי נהנה! אם תגידי לו ללכת שוב להישרדות הוא יחשוב פעמיים, יכול להיות שיגיד כן".
טומי: "כן, זה היה מאוד מדגדג לי".
ונניח לחזור לאיזו עונת אולסטארס?
איילה: "ברור שלא, גם אם היו מציעים לי מיליון שקל".
טומי: "הייתי שולח אותה בשביל מיליון שקל לחודש, פעמיים".
איילה: "בחיים לא. זה מוציא מהבן אדם דברים אחרים. הייתי שם 100 ימים. זה דופק את השכל".
טומי: "היכולת של איילה לשים קאט ולנקות את החוויה הזו ממנה, לא משנה אם הייתה חיובית או שלילית, היא מדהימה. יכולת טוטאלית. יאללה נקסט. דפדפה את זה בצ'יק. הכרתי אותה שבועיים אחרי האח".
מה, כשעוד היית עם סער?
איילה: "לא. היה כתוב שהיינו אבל לא באמת. תמכתי בו, רציתי לסייע לו, אבל לא היה שם משהו".
"שמתי לה ג'אז, היא חשבה שאני עושה איזה דמות"
הסיוע של איילה לשיינפיין הסתיים די מהר. החיים שמחוץ לנווה אילן חייכו אליה, והאביר עם מכנסי הקפוארה והקוביות בבטן הסתער. כלומר, שלח הודעה. "הוא כתב לי משהו כמו 'אני בדרך כלל לא עושה דברים כאלה אבל הפעם אני אעשה את זה ואכתוב לך'" אומרת איילה בחיוך פלוס גלגול עיניים.
טומי: "זה היה יותר בסטייל".
איילה: "ואז חברות שלי אמרו לי 'וואי זה טומי, את חייבת!'. לא ידעתי מי זה, אז ראיתי תכנית אחת של הישרדות ואמרתי 'אוקיי!'. עכשיו, החצוף הזמין אותי לבר שלו. כאילו, תהיה ג'נטלמן, תאסוף אותי".
לא אספת?
טומי: "לא".
מאוד תל אביבי.
איילה: "נכון, וזה הכי לא אופייני לטומי אבל בדייט השני הוא כבר השקיע, לקח אותי לכותל".
טומי: "הדייט הראשון שלנו היה אצלי בבית".
איילה: "כי לא רצינו שיראו אותנו, רצינו לראות אם בכלל זה מתאים. וזה התאים".
טומי: "היא הייתה בטוחה שאני מהתל אביבים האלה שהכל אצלם זה אינסטנט, אז כששאלתי אותה אם היא רוצה גלידת שוקולד היא הופתעה, חשבה שאני מהמפמפמים בחדר כושר. שמתי לה ג'אז, היא חשבה שאני עושה איזה דמות".
איילה: "אמרתי טוב, הוא הכי עושה את עצמו".
טומי: "ועד היום אנחנו שומעים ג'אז. ואוכלים שוקולד".
ודי מהר עברתם לגור ביחד.
טומי: "עברנו לגור ביחד? היא התנחלה אצלי בבית, לא יצאה. הבינה כי טוב ונשארה".
איילה: "בוא, זה לא כלכלי להחזיק שתי דירות".
טומי: "צריכים להיות חכמים כדי לזהות משהו טוב, ערים להזדמנות".
איילה: "אז את מבינה שהוא בעצם אומר 'והייתה לה הזדמנות מדהימה איתי'".
איך הצלחתם לבנות קשר בריא בהתחשב בבאזז שהיה סביבכם?
טומי: "היה לי קשה עם כל החשיפה. אבל הבנתי שזה משהו שצריך להתמודד איתו, שזה תקופה ושזה עובר. היו לנו סביב זה חיכוכים בהתחלה, סביב זה שצילמו אותנו, כתבו, טוקבקים מעצבנים".
איילה: "לי לא היה אכפת ולטומי היה מאוד אכפת. הוא כזה בן אדם טוב וישר וזה היה לו לא נעים. ובואי נודה באמת – בהישרדות הוא היה המאמי, אף אחד לא היה יכול להגיד עליו משהו רע. הוא טוב, ערכי. ואני יצאתי עם תדמית מעורבת, חלק אהבו וחלק ממש לו. הוא היה קורא את זה, ופתאום זה השליך עליו".
הדימוי הציבורי שלה דבק בך?
טומי: "דבקו בי רק הדברים הטובים שבה, וכל מי שחשב עליה דברים לא טובים הוא פשוט מפגר".
אבל זה הפריע לך.
טומי: "כן, לקח לי זמן להבין את זה. גם אני באתי עם סטיגמה עליה שמהר מאוד התפוגגה".
איזו סטיגמה?
"דברים ששמעתי מהרחוב. דברים יפים לצד פחות נעימים. אבל סתמתי לאנשים את הפה מאוד מהר. אמרתי לאנשים 'זו הבחירה שלי וזו פעם אחרונה שאתם מדברים ככה על הבחירה שלי'. ומהר מאוד היא הוכיחה שהיא לא מה שחשבו. שהיא פייטרית, מדהימה, חכמה, הישגית".
איילה: "שיש פער בין מה שקורה בטלוויזיה לבין מה שקורה במציאות".
מה חשבת שתפגוש בדייט הראשון?
איילה: "צפונית תל אביבית".
טומי: "אבל באתי עם ראש פתוח ובגלל זה המערכת הזו עבדה. כשנכנסים לזוגיות עם דעה קדומה של אחרים זה קשה. צריך להתחיל טאבולה ראסה. ובאמת זכיתי בחברה הכי טובה ובבן אדם הכי טוב. כן אני קלישאתי, אבל לא אכפת לי".
"בגינה כל הילדים רצים לטומי. אליי לא רצים"
כפי שהבנתם, דרמות הריאליטי שכחו, והזוג רשף-אלתגר מאוהבים ודביקים כאילו אין טיטולים להחליף ומשמרות לילה לחלק. לפני תשעה חודשים הביאו השניים לעולם את בנם השני, ליאו, והלילות הלבנים איכשהו לא מונעים מהם לאחוז ידיים בראיון. קופידון, אני רוצה את מה שהזרקת לזוג הזה. "בואי נדבר דוגרי", מפיג טומי את האידיליה; "לפעמים זה כיף גדול ולפעמים זה פאקינג נייטמר. במיוחד בלילות, כשאנחנו רוצים לישון ויש ילד קטן".
איילה: "שהוא חקלאי, וקם בחמש בבוקר".
טומי: "אני פותח את החלון ואומר לו 'תראה, השמש לא קמה, למה אתה קם?'".
איילה: "אין מה לומר, השנה הראשונה מורכבת".
טומי: "היא מלאה בעליות, בירידות, ברגעים שאת רוצה לנצור וברגעים שאת מעדיפה לשכוח, שאת אומרת 'יאללה, פאקינג תגדלו שיניים'. העניין המרכזי הוא שינה. אני חושב שהזוגיות הרבה יותר טובה כשהילדים ישנים".
איילה: "בשבי מענים כשלא נותנים לישון. כשיש לילות רעים אנחנו קמים עצבניים, וכשיש לילות טובים זה 'בוקר טוב מאמי שלי!' ויש מוזיקה, ריקודים, פרפרים".
אז הרומנטיקה שלכם תלויה בשעות השינה?
איילה: "ברור".
טומי: "חד משמעית. אבל זה זמני, בסוף הם ישנו. זה מאתגר, חוסר שעות שינה מאטות אותך. ועדיין זה מוסיף המון אור ומשמעות לתמונה הרחבה".
איילה: "היינו נשואים שלוש שנים לפני שאלכס נולדה. פתאום הרגשנו שמיצינו את הכיף, אמרתי לטומי 'מה עושים? עוד פעם מסעדה?'"
טומי: "משעמם, בוא נעשה ילד!"
איילה: "הרגשנו שאנחנו צריכים משמעות. שהכיף הוא כיף מאוד אבל שזה כבר נהיה חלול. ואז הבאנו את אלכס והשנה הראשונה מורכבת. לא חוויתי דיכאון אחרי לידה אבל אני לחלוטין יכולה להבין את הקושי. זה כל יום מלחמות קטנות אבל זה שווה את זה. זו אהבה שאי אפשר לתאר".
טומי: "כששוכבים במיטה בשבת בבוקר ושמים מוזיקה ורואים את הילדה קופצת ורוקדת, רואים את האושר של הילדים בעיניים, אז חושבים על עוד אחד. שוכחים את הקשיים, אומרים בוא נוסיף לזה אושר. בואי נרביץ".
אז יש מחשבות כבר על ילד שלישי?
איילה: "לא, זה עוד מוקדם מדי".
איך אתם בכל זאת שומרים על הרומנטיקה?
טומי: "משתדלים לצאת לפחות פעם ב".
פעם בכמה זמן?
טומי: "פעם בשנה. סתם, פעם בשבועיים-שלושה. משתדלים לעשות משהו משלנו, ארוחת בוקר משותפת, דייט צהריים, להביא בייביסיטר בערב".
איילה: "זה לא תמיד יוצא, זה קשה. טומי חוזר מאוחר ואני כבר ישנה. ואני מדברת איתך על עשר בלילה, את יכולה לדבר ללמפה".
טומי: "אני חוזר ורואה בול עץ במיטה".
איילה: "יש לי חברות שהן עוד לא אימהות ואני משתדלת לחסוך מהן את הפרטים האלה, כי זה טרן אוף רציני. הורות זה דבר מורכב לטוב ולרע, ואני לא יודעת איך הייתי עושה את זה אם טומי לא היה הפרטנר שלי. אצל אימהות זה בילט אין, אצל אבות פחות. נשים אומרות 'הוא עוזר לי', 'הוא מה זה מעורב'. אז טומי לא עוזר ולא מעורב, הוא שווה".
טומי: "אני לא נספח".
איילה: "לפעמים אני מרגישה שאני הנספח שלו. לפני כמה ימים התקשרו מהגן לשאול איפה אלכס. מתברר שטומי לקח אותה ליום כיף".
אז מה חלוקת התפקידים ביניכם?
איילה: "אין חלוקה. הוא קם בלילה, הוא משכיב הרבה יותר טוב, הוא קם בבוקר".
טומי: "זה כמו משחק כדורסל. במשחק כדורסל יש הגנה איזורית, כל אחד מכסה על השני כשצריך. וככה אנחנו. ככה זה צריך להיות, כל אחד מהצדדים יכולים לחוות את החיים של הילדים שלהם בצורה מלאה, את החלפת החיתולים, המקלחות, הצרחות בלילה. זו החלטה. למזלי העבודה שלי מאפשרת לי להיות יותר גמיש, להשקיע יותר, להיות נוכח. מי אמר שרק היא צריכה לעשות כלים, לנקות, לבשל ולסדר ולהיות עם הילדים? אנחנו בשנות השבעים?".
בקיצור אחותי, בורכת בגבר פמיניסט.
איילה: "ממש. והוא יודע מה לעשות עם הילדים יותר ממני. זה העולם שלו. בגינה כל הילדים רצים לטומי. אליי לא רצים".
טוב די, ספרו לי על מה אתם רבים.
טומי: "הריב העיקרי שלנו זה על עניין הכלים".
איילה: "אני בבית כל היום עושה כלים והוא שם אותם בכיור".
אלוהים, איזה ריב של מתחילים.
איילה: "אני כל יום מכירה לו מחדש את המדיח. אבל למדתי שהוא כזה מדהים, כזה אבא מדהים שמעניק, שיאללה, אני מבליגה".
טומי: "כן, תבליגי לי".
איילה: "היום זוגות ממהרים לפרק את החבילה. כי קשה, החיים אינטנסיביים, יש המון משימות טכניות. אז אנחנו מנסים למצוא רגעים ביום שאנחנו נהנים מהם, לשים מוזיקה בבית ולרקוד, קרחנה לפני השינה, אחרת נשאבים לרוטינה מתישה. אנחנו פה אחד בשביל השנייה כדי להישאר. יכול להיות יום רע וגם חודשיים רעים, אבל מקבלים את זה. מכניסים פרופורציות. אין דבר כזה לא לדבר, אין דבר כזה לפזול החוצה. אין מחשבה כזו במוח, זה לא בסיסטם. נכון?"
טומי: "ברור. אנחנו מסונכרנים".
וגם על השמות של הילדים הייתם מסונכרנים? בכל זאת, לא בחרתם בדנה ועומר.
טומי: "שנינו מגיעים ממשפחות רוסיות, אז אלכס וליאו הם השמות הכי מדהימים ומתאימים לנו".
איילה: "אלכס זה על שם סבא שלו. ליאו על שם סבא שלי. אומרים לנו שאנחנו חיים בסרט, אבל סבבה. יש לנו כבר שם לילד שלישי".
טומי: "נמשיך עם הקונספט הזה".
של השמות על שם סבא?
איילה: "של החיים בסרט".
המודעות העצמית, החיבור לקרקע וחוסר הרצון להעביר את החיים דרך פילטר אינסטגרמי דווקא מעידים כי השניים רחוקים מלחיות בסרט. בחמש השנים האחרונות איילה מתייצבת בכל בוקר בקריה האקדמית (קריית אונו) שם היא משמשת כדוברת, וטומי מפעיל ילדים בבית הספר לקפוארה שבבעלותו, המונה כבר שישה סניפים. הפרגון, כצפוי, הדדי: "איילה היא העובדת הטובה ביותר שאני מכיר. הכי טוטאלית. אני אומר לה 'בייבי, שימי את הטלפון בצד'".
איילה: "אני מקנאה בנשים שמצליחות להישאר בבית ולשבת בבתי קפה וזה סבבה להן. גם אם נהיה מליונרים, אני תמיד אעבוד".
ההיכרות המוקדמת איתך הפריעה באקדמיה?
איילה: "בהתחלה זה הפריע, אבל הצליחו להתגבר על זה. מעולם לא דיברו איתי על זה אבל היה לי ברור שיהיו דעות קדומות. בואי נודה באמת, עשיתי ריאליטי, זה לא ששיחקתי ב'פאודה'".
טומי: "לוקח זמן להוכיח שאתה לא בהכרח מי שראו בטלוויזיה".
איילה: "צריך להתגבר על זה, אבל סבבה. אני עושה את הכי טוב שלי כל יום. וטומי, טומי הוא מדהים. לפעמים אני נכנסת לשיעורים שלו, והילדים שם הם כמו חיילים שלו, ותמיד באנרגיות טובות. כיף לראות את זה".
מה אתה רואה בעקבות העבודה שלך עם ילדים?
טומי: "קשה מאוד להוציא את הדור הזה מהמסכים, עד שהוא עושה פעילות זה רק במסגרת של חוג. אם ילדים לא הולכים לחוג הם לא מתאמנים לבד, הם לא משקיעים בעצמם מעבר למסגרת החובה. צריך גם מסגרת שתפתח להם את הדמיון, היצירתיות".
אז אתה פוגש הרבה ילדים מנוונים.
טומי: "כן, ילדים שקשה להם להתנתק מהסלולרי. אני מנסה לתת לזה מענה כי זו בעיה".
איילה: "והוא גם מעביר להם ערכים תוך כדי שיעור".
טומי: "אני מקפיד על ערכים של כבוד והדדיות. אני נותן משהו ומצפה שהשני יביא את אותו דבר. אני מכבד, לוחץ יד, דברים פשוטים שילדים היום שוכחים לעשות. הייתי רוצה שילדים יגדלו עם קצת יותר ערכים של חברתיות, עזרה לזולת, דאגה, חמלה, אלה דברים שאני קצת מתקשה לראות בשנים האחרונות בעבודה שלי עם ילדים. זה מטריד, ואני מרגיש ממש שיש לי שליחות כשאני עובד עם ילדים".
איילה: "גם אלכס הולכת לשיעורים שלו. טומי הכל חוץ מקונבנציונלי".
טומי: "הפנטזיה שלי זה לשים טבעות על התקרה בבית כדי שהילדים יטיילו עליהן כמו בג׳ונגל. זה מדהים".
איילה: "זה לא יקרה".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג: יולי סרגדה | איפור ושיער: רועי אוחיון | בגדים: טומי- סריג לבן: מקס מורטי לפולגת, ג'ינס: ZARA, חולצה אדומה וקרדיגן: פולגת, גולף שחור: קסטרו, חליפה: קסטרו, חולצה: גולף, טי שירט שחורה, ג,ינס: רנואר, סריג קרדיגן: קסטרו, שרשרת: קרני קראפט. איילה- סריג לבן: פול אנד בר, שמלה בורדו: ברשקה, תכשיטים: פנדורה, אוברול לבן: בוטיק verner, חליפה: טומי הילפיגר, חולצה מכופתרת ושלייקס: ZARA, מכנסיים: ברשקה.