דודו כהן מדליק סיגריה ומנסה לשחזר את תהליך היציאה שלו מהארון. זו כנראה אחת ההחלטות הכי חשובות שעשה בחייו, וניכר כי חשוב לו לברור מילים, להיות מאופק, להתנהל נכון, להיות חכם. "עברתי 34 שנים של סבל, סבל, סבל. התחבאתי כל הזמן, לא הייתי משוחרר, הנפש שלי הייתה פגועה ופצועה. כמה אפשר לחיות ככה?", הוא נכנע לשטף המחשבות. "נולדתי מחדש", הוא מצהיר שוב ברוגע, שוכח לרגע שהלידה הזאת אולי לא הייתה מתרחשת אלמלא האובדן שחווה.
כבר כמעט שנה שאמו של כהן, סולי, איננה. זמן קצת לפני שהיא נפטרה, היא עוד הספיקה להתראיין יחד איתו, ובכוחות אחרונים סיפרה כמה היא גאה בבנה. דודו סעד אותה במשך ארבע השנים בהן הייתה חולה, ורק בחודשים האחרונים לחייה, סיפר לה את האמת עליו. "היא הייתה בבית החולים. אני רואה אותה גוססת וחושב על כל הסבל שאנחנו עוברים, והבנתי שהכל הבל הבלים. אמרתי לעצמי – 'דודו אז אתה הומו, אז מה? תראה איך אתה מטפל וסועד את אמא שלך. לא צריך להסתיר את זה יותר'".
איך סיפרת לה?
"אמרתי לה 'אני הולך לצאת מהארון'".
לא "אני הומו"?
"לא, לא הייתי מסוגל להגיד את המילים. גם לא נכנסנו על זה לשיחת עומק. היא רק אמרה 'תהיה עדין עם אבא'. זו סולי כהן מעפולה. דואגת לבעלה. יש לו כבוד בעיר".
איך היא הרגישה כשאמרת לה את זה?
"היא שמחה. אמא שלי הייתה גאה בי ארבעה חודשים באח הגדול, אז למה שזה ישתנה, כי אני הומו? ההורים שלי מעולם לא היו גאים בי, הם אהבו אותי אבל לא היו גאים, כי לא הייתה לי עבודה מסודרת. אחרי האח זה השתנה, הם הבינו מי אני. כשאמרתי לאמא שלי את כל את האמת, ידעתי שאני מאפשר לה ללכת לעולמה כשהיא משוחררת, יודעת שדודו חי את החיים שלו. הייתי עושה את זה קודם, אבל זה לא הרגיש לי נכון כשהיא הייתה בטיפולים כימותרפיים ובלי שיער. אולי טעיתי כשחיכיתי. אולי זה אני בעצם המיושן".
אחרי אותה שיחה עם אמו, כהן יצא גם בפניו אחותו עדן, שלדבריו תמיד ידעה את האמת. "לאורך השנים היא הייתה מנסה לדבר איתי על זה והייתי כועס עליה, אומר לה שתתעסק בחיים שלה". ואז נותרה המשוכה האחרונה, ההתמודדות מול אביו יעקב. נהג משאית בחברת מטוסים, גבר אולד סקול, שגם אם אי פעם חשד שבנו אינו סטרייט, בחר שלא לשאול שאלות. דודו הרגיש שהוא לא מסוגל להתייצב מולו לבד. בהתייעצות עם חברו לעונת האח הגדול, ברק אדרי, החליט שוב להיעזר בטלוויזיה, ולפני שבועיים האב ובנו הופיעו יחד בתוכנית "הקופסה", שם הוא גילה לו לראשונה את הסוד הכי אישי שלו.
"אמרתי לאבא שנוסעים לתל אביב להצטלם למשהו, הוא לא ידע למה, התלהב, חשב שזה משהו שקשור באח הגדול. בסוף ניצבתי מולו שם ואמרתי לו שאני הומו ושהוא צריך ללמוד לקבל את זה. זה היה קשוח".
לא היה עדיף לעשות דבר כזה בתנאים יותר אינטימיים?
"לא הייתי מסוגל. הייתי צריך את הגב והגיבוי של מדינה. ידעתי שאבא שלי בסוף יקבל את זה, כי אחרי שעשיתי את האח הגדול וגולסטאר הוא מאוד היה גאה בי, ועם המחלה של אמא שלי בכלל הכל מתגמד. אבל הוא הפתיע אותי ברמות שאין לתאר. בסוף הוא הגיע למצב שהוא אמר שהוא גאה בבן ההומו שלו, זה לא פשוט בשביל כורדי של פעם. זה הרגע החזק בחיים שלי. אמרתי לעצמי - זהו, דודו, עשית את זה".
"היום כולם רוצים את דודו בשולחן שלהם, פעם זה לא היה מקובל"
עם תום הצילומים כהן ואביו חזרו יחד הביתה לעפולה. המצב מורכב לכל בן בוגר ואבא שחולקים יחד קורת גג, ובמקרה שלהם - רגיש הרבה יותר. למרות ההתמודדות עם הגילוי החדש והפצרותיה של אמו שייצא מהבית, שיתפתח, דודו לא מיהר לעזוב. "אחרי שאמא מתה החלטתי להישאר בעפולה עד שתעבור שנת האבל, ואז אחליט אם אני נשאר או עובר לתל אביב. בינתיים אני מטפל באבא, עושה לו ארוחת בוקר וערב, כביסות וניקיון. אני מרגיש מוגן להישאר בבית של אמא שלי בתקופה הזו".
עד כמה היציאה שלך מהארון שינתה את היחסים בבית?
"תראי, אני לא אנהל עכשיו רומן בתוך הבית, אני אכבד את הבית של אמא שלי כל החיים. אני לא אחגוג בבית. אבל אם תהיה לי זוגיות רצינית אני חושב שאביא אותו לארוחה עם אבא שלי. היחסים עם אבא שלי הרבה יותר משוחררים היום, אין לי בעיה להגיד לו שאני הולך למסיבה של אריסה, לליין של גייז. אבל אני לא אקרא לו יאחתוש ואתנהג בצורה מוחצנת מדי. אני למשל, לא חושב שגברים צריכים להתנשק ברחוב. זה כבר יותר מדי בשבילי".
וגבר ואישה?
"גם לא, בשביל זה יש בית".
אם אבא שלך כל כך ליברלי, בעצם, למה לקח לך כל כך הרבה זמן לצאת מהארון?
"אבא שלי תמיד קיבל את החברים ההומואים שלי וגם אמא שלי, היא הייתה מכורה להם. הם מעולם לא אמרו משהו רע נגד הומואים. אבל הוא פחד עלי, הוא לא רצה שבעפולה יזרקו עלי מילים לא יפות".
ואיך הוא מרגיש עכשיו?
"הוא הולך כמו טווס ברחוב, כולם אומרים לו שהוא נסיך וגבר על איך שהוא קיבל אותי. כולם מוקסמים ממנו. בהתחלה הוא פחד מהשידור של התכנית, היום הוא מתלהב, הוא שמח שזה שודר גם בשידור חוזר ואומר – דודו, תראה, אנחנו בטלוויזיה, אוהבים אותנו".
כהן להוט לשנות את התדמית של עפולה, ובכלל של הפריפריה הישראלית, כמקום שבו הומו שמדבר בלשון נקבה לא יכול להצליח. "תצאי מהתדמית שיש לך, זה לא מקום פרימיטיבי, יש הומואים מחוץ לארון, יש הכל", הוא מתעקש. אבל בהזדמנויות אחרות הוא מודה שהיציאה הפומבית שלו בכל זאת היתה אירוע מאתגר לעיר. "פעם לא היה מקובל שמישהו כמוני יישב וישתה דרינק עם הבחורים הטובים בעיר. היום כולם רוצים את דודו בשולחן שלהם. הם ידעו שאני הומו, אבל הם לא דיברו על זה, כי כיבדו את אבא שלי. ועכשיו הם גאים בי, ריגשתי אותם. אני חושב שגרמתי להם להיות יותר מתקדמים, לפתוח את הראש".
בשנת אבל על מות הורה יש אנשים שמתקרבים לדת. איך זה מסתדר לך עם החשיפה האחרונה?
"כל יום אני קורא קדיש לאמא, עושה השתדלות ענקית לעילוי נשמתה, שהיא תעלה גבוה. אני הולך לבית כנסת אחר הצהריים. והם שרופים עלי שם, על השמחה והפה שלי. אז נכון שיש בעיה עם הדת, כי כתוב שמשכב זכר זה אסור, אבל בורא עולם יודע מה הוא עושה. אם הוא יצר אותי ככה, הוא החליט שאני יצירה שלו. יש גם קהילות של הומואים דתיים, הם אנשים נחמדים מאוד. אפשר לחיות בכל העולמות האלה".
"אז לא היה לנו סמארטפון ואטרף, כל מה שהיה זה מזל"
זה לא תמיד היה כל כך פשוט. שנות הנעורים המוקדמות של דודו, מאז גילה את מיניותו, היו מלאות בהעמדות פנים ובחרדה. "אני יודע מאז הבר מצווה", הוא מספר, "לפני כן הרגשתי רגיל, ילד מקובל שמשחק כדורגל אבל גם רגיש, כמו בת. הרגש תמיד היה אצלי מאוד מוחצן. בגיל 13, אני פתאום מגלה שאני נדלק על חברים שלי, שאני נמשך לבנים. לא האמנתי שזה קורה לי. אמרתי – מה, אני לא אתחתן עם אישה? מה הולך לקרות איתי?".
כהן החל לנהל חיים כפולים. הוא לא מיהר לצאת מהבית, לרכוש השכלה ולפרוח מהקן החם של הוריו בעפולה, אבל גם לא שיתף את הוריו בסודות ובמצוקה שלו. במקום זאת, הוא נתן לחייו להיתקע, עבר בעבודות מזדמנות, לא שחרר את אחיזתו מסולי, תאומת נפשו, ושיקר, שיקר הרבה.
"אם היה מתקשר אלי גבר הייתי תמיד יוצא החוצה לנהל את השיחה בחוץ. לפעמים הייתי אומר שאני הולך לשכנה ובעצם נסעתי לשבת עם הומואים. בחיים חבר לא בא לישון אצלי. זה לא כיף לחיות ככה", הוא נאנח, "אני לא מאשים את ההורים שלי בזה, כי זה גם אשמתי. הייתי עצוב. אני לא מאמין בטיפולים, אבל הייתי מדבר עם ידידות שחיבקו ועטפו אותי, והן תמיד אמרו לי שגם ככה במשפחה בטוח יודעים, ומסתירים את זה. אבל לא הייתי מסוגל לצאת".
היו לך חברות?
"כן, במשך כמה שנים הייתי יוצא עם בנות, סתם כדי שיגידו שגם לדודו יש חברה. רציתי להרגיש שייכות למשהו. כשהייתי הולך עם אמא שלי לעיר הלב שלי היה דופק כי צעקו לי, 'דודו, יא הומו'. התכחשתי לזה, ולא רציתי שהיא תפגע. בגיל 16 זה נגמר, לא היו עוד חברות".
מה קרה?
"התחלתי ללכת עם גברים. לא היה לנו אז סמארטפון ואטרף, לא ידעתי מהדברים האלה בכלל, כל מה שהיה זה מזל. אתה רואה מישהו ברחוב והמבטים שלכם מצטלבים. ואני רנטגן, אני יודע לקרוא בן אדם ולדעת אם הוא בקטע. היום למי שמתחיל עם ההומואיות יש סקס זמין בכל מקום, לי זה לא היה ככה, אבל גם בעפולה מצאתי, חד משמעית. מעולם לא טעיתי. למרות שפעם אחת הפלתי סטרייט", הוא מחייך.
וואלה?
"כן, פעם אחת. בצבא. הוא לא רצה מעבר לפעם האחת ההיא וזה בסדר. אני חושב שכל סטרייט חייב להתנסות עם גבר פעם אחת, הרי יום שעובר לא חוזר. חבר'ה, תעשו הכל, תיהנו מהחיים".
עם כל הכבוד לעפולה, עם השנים כהן התחיל לבקר יותר ויותר בתל אביב. הוא רצה לבלוט בביצה, להתפרסם, להיות מישהו. כשהתקבל ל"אח הגדול" הרגיש שחייו עומדים להשתנות, אבל עדיין לא היה מוכן ללכת עם המהפך הזה עד הסוף. "הסיכום שלי עם האח הגדול היה שאני לא אהיה ההומו של הבית", הוא אומר, "לא הייתי אסטרטג, ולא חשבתי איך זה יכול לקדם אותי או דברים כאלה. היה להם את ברק, הוא היה על תקן ההומו, והוא חבר שלי עד היום ומאוד עזר לי בהחלטה לצאת מהארון. אבל אני לא רציתי".
אף פעם? אפילו לא התקרבת לזה?
"הייתה פעם אחת שכמעט יצאתי. אנשים צעקו מבחוץ, 'דודו, אתה הומו וההורים שלך לא גאים בך', התעצבנתי ואמרתי שאני אצא כבר וזהו. דיברתי באותו יום עם יורם זק, הוא אמר לי שהוא היה עושה את זה אם הוא היה אני, אבל עדיין לא הייתי מסוגל. אחר כך היה ריב עם פלורי (אלקסלסי) שהיא איימה שהיא תספר עלי, ואמרתי לה, 'זה לא משנה אם אני הולך עם נשים או גברים, אני דודו כהן מעפולה'".
זה היה צעד גדול.
"כן, זו הייתה תשובה אלגנטית ומרומזת אבל כעסתי עליה, היא רואה שאני שותק, למה היא פותחת את זה? כל הזמן הזה גם פחדתי ממה שיגידו בקהילה. הם יודעים שאני הומו ולא רציתי שהם יחשבו שאני מתבייש בנטיות שלי. אני עדיין מנסה להסביר לכולם שזה לא זה, אני חולה על הקהילה ואני חלק ממנה, אבל רציתי גם לכבד את ההורים שלי".
"טוב לי עם איך שאני נראה, אני חתיך וגבוה ויש לי סקס אפיל"
עכשיו שהוא מחוץ לארון, כהן משתדל ליישר קו עם ערכי הקהילה, ומבטיח לפקוד את כל מצעדי הגאווה ("אבל רק בתל אביב, לא צריך בערים אחרות"). אבל גם בפרק הזה של חייו לא עובר חלק. "אצלנו בקהילה צריך להיות חתיך ואני גבר מלא", הוא נאנח, "כבר הייתי רזה לפני שנה, אבל מאז שאמא שלי נפטרה שוב השמנתי, ברחתי לאוכל ומתוקים. בקהילה אוהבים אותי, אבל צריך להראות טוב, זו קהילה בררנית. יש הרבה שאני רוצה ואומרים לי, 'דודו, אתה לב גדול, אבל אתה לא הטעם שלי'".
אז אתה לא עושה פיק אפ בחדר כושר?
"לא, יש להומואים אובססיה לחדר כושר אבל אני לא שם. אני בעד חיים בריאים, אבל זו נהייתה אובססיה. טוב לי עם איך שאני נראה, אני חתיך וגבוה ויש לי סקס אפיל ומי שירצה אותי יקבל אותי איך שאני. לכל סיר יש מכסה. הבעיה שלי היא שאני תמיד נמשך לאסור, להכי חתיך שיש, וכשאני מקבל דחייה אני נהיה עצוב עם עצמי".
איך בכל זאת אתה מכיר בחורים?
"יש לי כרטיס באטרף. יש כאלה שלא מאמינים שזה אני, ואז אני צריך לעשות סלפי. מה, בגלל שאני סלב אני לא אהיה באטרף? אבל בחיים לא הייתי בדייט אמיתי, את מאמינה? לא הזמינו אותי ולא הזמנתי. אני מפחד מהנורמליות כנראה, אני לא יודע איך לבוא, על מה לדבר. לא רוצה לצאת טיפש".
בטוח גם אחריך מחזרים.
"כן, יש כאלה שרוצים אותי אבל הם נעלמים, אני לא יודע לאן. קרה גם שניצלו אותי, אבל זה באשמתי. אני אוהב לתת, אני אלך עם מישהו ואקנה לו הכל ואעשה בשבילו הכל, אבל אז אני רואה שהצד השני לא עושה כמוני"
היית מאוהב פעם?
"הייתה לי זוגיות מדהימה כשהייתי בארון, אבל הרסתי את זה כי בגדתי בו עם החבר הכי טוב שלו, לצערי. היום הוא נשוי לגבר. חבל, הוא ממש היה משלנו, מזרחי טוב כזה, כמו שאני אוהב. גם ההורים שלי היו אוהבים אותו אם היו מכירים אותו. פעם נמשכתי רק למזרחים, אבל עומר קינן מהאח הגדול לימדה אותי שיש גם אשכנזים אחלה גברים. לא משנה, בסוף יבוא האחד שיכיל אותי. אני זקוק נון סטופ לחום ואהבה, אחרי שאיבדתי את אמא שלי, ואני יודע שקשה להכיל אותי עכשיו אבל אני לא מאבד תקווה".
אתה חושב שתרצה להתחתן? להביא ילד בפונדקאות?
"אני חושב שאני מעדיף להביא ילד עם ידידה, שאתרום לה זרע. אבל רק בגיל 38".
מה שיותר מלחיץ את כהן מהסטטוס המשפחתי שלו , זה מצב הקריירה שלו. אחרי "האח הגדול" הוא השתתף בעונה של גולסטאר ועדיין משלמים לו להגיע להשקות. אך אם למישהו נדמה שהוא חי על אדים אחרונים של 15 דקות התהילה, כהן מתעקש שיש לו עוד הרבה מה לתרום. "אני מחכה שיפתחו את העיניים בתעשייה", הוא אומר, "לדעתי אני יכול להחליף את כל הצוות של ארץ נהדרת, אין פינה שאני לא יכול לקבל בתכנית, אני דמות. אני דודו כהן, אין שני לי. ועכשיו שיצאתי מהארון, אני אהיה הרבה יותר משוחרר".
זה לא פשוט לשמר את הפרסום הזה. אולי תחשוב על עוד כיוונים?
"את צודקת, צריך ליזום גם. אני במגעים עם עיריית עפולה, כדי להשתלב שם בתרבות ובחינוך. אני מנחה להם את כל הבמות המרכזיות ואני רוצה לעשות הרצאות לנוער בבתי ספר על הסיפור שלי. החלום שלי הוא לתת השראה. אם באים אלי במועדונים ואומרים לי שבגלל מה שעשיתי בקופסה, נתתי השראה ועוד אנשים יצאו מהארון בפני ההורים שלהם – זה עושה אותי מאושר. לסבית אחת אמרה לי במועדון שאחרי התכנית, אבא שלה בא וחיבק אותה בפעם הראשונה. רגע כזה שווה את הכל".