"אני יודע שיהיו הרבה אנשים שיקראו את הכתבה הזו ויגידו, 'מה דחוף לו להתראיין שבועיים אחרי שאמא שלו נפטרה?'. אבל אני מרגיש שאני צריך. יש לי הרבה תובנות על מוות ואני רוצה לסכם את זה ולהתחיל משהו חדש", אומר לאון שניידרובסקי ולוקח נשימה ארוכה. "אחרי הכל, התמודדתי עם החרדה הכי גדולה שהייתה לי כל החיים. הפחד הכי גדול שלי היה לאבד את אמא, והנה זה קרה. עכשיו אני חזק יותר ויש לי גם מסרים להעביר".
אלפי החברים והעוקבים שמלווים את לאון ברשתות החברתיות מאז שהופיע ב"האח הגדול" צפו בדרמה הכואבת הזו מקרוב. הם קראו איך לאון מגיע לבית החולים עם אמו סוניה, כיצד הוא מקבל את הבשורה הקשה על סרטן שחלות מפושט, ולפני שמשהו בכלל מתעכל - קובר את אמו, חודשיים בלבד אחרי שאושפזה. סוניה שניידרובסקי הייתה בסך הכל בת 65 במותה, וגם מי שלא הכיר אותה מעולם מתקשה שלא לדמוע לנוכח תהליך האבל שממשיך להתבטא אצל לאון בשירים נוגעים, זיכרונות ומונולוגים כתובים שהוא משתף. "אני חושב שכל אדם חווה אבל בצורה שונה. אין נוסחה, זה מגוון של רגשות, כעס ובכי ואובדן ושמחה. אני שמח שהיא לא סבלה. זה מה שמוביל אותי הלאה", הוא אומר היום.
למי מופנה הכעס?
"יש בי כעס על אמא, לא אכחיש. אם היא הייתה עושה מה שהרופאים אומרים ומוציאה את השחלות לפני ארבע שנים, כל זה לא היה קורה. אני רוצה להגיד לאנשים שלא יפסיקו להיבדק, אל תזניחו את הבריאות. יש כל כך הרבה בדיקות, פשוט לכו ותעשו. פעם בחמש שנים, שלוש שנים. לא כל חודש כמו היפוכונדר, אבל תעשו בדיקות ותמנעו את המחלה האיומה והנוראית הזו. אמא שלי מאוד האמינה ברפואה טבעית, וגם אני מאמין, אבל לא בשלב הזה. עשב חיטה לא יעזור כאן. אמא שלי עשתה כל השנים כושר, הליכות, תזונה טבעית, לא אכלה בשר, שתתה משקה מתמציות פטריות מיוחדות שהביאה בחו"ל. היא האמינה שלא צריך להיבדק, שבעזרת מחשבה חיובית הכל יעבור".
אבל זה לא עבר.
"היינו איתה עד לנשימה האחרונה שלה"
כבר לפני 15 שנה ידעה סוניה שמשהו אצלה לא תקין. "הייתה לה ציסטה בשחלה והיא הוציאה אותה, אבל היה ברור שמשהו לא בסדר. לכן ייעצו לה להוציא את השחלות והרחם, אבל היא לא רצתה", אומר לאון. "היינו שאננים. אני מרגיש קצת אשם שלא הצקתי לה מספיק כל השנים, אבל אני יודע שהיא לא הייתה נבדקת ולא משנה מה הייתי עושה. סרטן השחלות הוא הכי אלים וקשה שיש, דוגר לאט לאט וכשהוא מתפרץ זה כבר מאוחר מדי. אמא שלי הייתה מתייעצת עם מגדת עתידות ברוסיה בסקייפ שכל הזמן אמרה לה שאין לה סרטן. בסוף אמא הייתה בהלם.. היא אמרה לי, 'איך? איך היא שיקרה לי'?".
מתי התחילה ההידרדרות בבריאותה?
"לפני חמישה חודשים. היא לא אכלה ולא יצאה מהמיטה, אבל היא אמרה שזה תהליך טבעי של הגוף והיא לא דואגת. היא עשתה בדיקה אצל רופאת משפחה, שיצאה בסדר, כי בדיקות כאלה לא מספיקות. יום אחד באתי הביתה ואמרתי לה, 'אם את לא הולכת עכשיו לבית חולים, אני חותך ורידים'. כבר לא ידעתי מה לעשות, לקחתי אותה בכוח. היא פחדה מאוד ללכת, היה לה ויז'ן שבית חולים שווה מוות ואם היא מגיעה היא יוצאת בשקית, מה שקרה בסוף".
גם המערכת אכזבה את לאון, שניהל את המשבר כמעט לבדו. אביו ייבגני ואחיו התאום בוריס היו לצדו, אבל דווקא לאון, האח הרגיש והשברירי למראה, היה גנרל המלחמה בסרטן של סוניה. "חודשיים לא עבדתי בכלל, הייתי רק בזה. הכל היה עליי, כולל להשיג עובדת זרה ואישורים מביטוח לאומי, שזה השטן. הכל שם לוקח כל כך הרבה זמן. בסוף לא היינו צריכים את העובדת הזרה, אבל התמודדתי עם מיליון דברים. הראש שלי היה בטפסים, בלצאת מבית חולים, להשיג מרשם למריחואנה ולדבר עם רופאים. סרטן זו לא מחלה ליחיד אלא מחלה משפחתית, ואין מי שיעזור למשפחה להתמודד עם זה. אין מערכת מספיק משומנת כדי לתפקד במצב כזה במדינה הזו. אני לא יודע איך הייתי עומד בזה בלי הציפרלקס. מה אמור לעשות בן משפחה? מישהו משלם לי כשאני לא עובד? מישהו עוזר לי? במקרה שלי המעסיקים היו מדהימים ותמכו בי, אבל מה עושה אדם שאין לו? מה עושה בחורה מדימונה שעובדת במפעל ואמא שלה חולה בסרטן? בא לי לבכות כשאני חושב על זה. היא מרוויחה 6,000 שקל בחודש, איך היא יכולה להיעדר מהעבודה?".
איך היה הטיפול בבית החולים?
"לא היה הרבה מה לעשות. היא הגיעה עם סרטן בדרגה 3, הספקנו שני סבבים בלבד של כימותרפיה. מה שהיה לי הכי קשה זה כמה ימים שבילינו במחלקה פנימית, כי גילו לה גם איזו בעיה בלב. מה שקורה שם זו הזיה, המקום הזה הוא כמו מזבלה. שמים חולה בן 90 שהולך למות ליד מישהי בת 20, אין שום מחשבה? למה הם צריכים לשבת ביחד? האחיות היו נוראיות, זה קומם אותי. יש לכם עומס, תפתרו אותו. באמריקה זה לא ככה. אני בטוח שאנשים היו שמחים לשלם יותר רק כדי להרגיש שרואים אותם. המחלקות האלה הן אסון למדינה. למשרד הבריאות לא אכפת, לאף אחד לא אכפת".
יצא לך לחשוב שאתה מקבל טיפול טוב כי אתה מוכר?
"אני רוצה לחשוב שזה לא ככה. אבל עובדה שהייתי צריך להיות שם כל הזמן, כי זה עזר. היו לי טלפונים אישיים של הצוות, עזרו לי. אני מקווה שכולם מקבלים טיפול כזה, לא יודע".
זה נגמר יום לאחר שלאון ראה את סוניה מוותרת. "מרגע האבחון אמרתי לה שיש לה בחירה. אמרתי, 'או שאת בוחרת למות ואני אהיה איתך, נלך להוספיס בית ואני אעזור לך, או שאת בוחרת להילחם ואהיה איתך במלחמה. בכל מה שתבחרי אהיה איתך'. יש ילדים שלא משחררים ולא רציתי להיות כזה. ההורה הוא ישות עצמאית הוא לא צריך להישאר בעולם כי אתה מכריח אותו".
וזה מה שקרה? היא לא רצתה להישאר?
"בזמן הטיפולים היא לא אכלה ולא קמה מהמיטה. אחרי הטיפול השני הגעתי אליה והיא בקושי הייתה בהכרה, חרחרה, העיניים שלה מגולגלות למעלה. הצוות אמר שהיא כנראה החליטה שזה הסוף. התקשרתי לכולם, לאבא שלי ואחי ואחותי ואמרתי להם לבוא מיד כי אני מכיר אותה והיא עקשנית וזה יקרה היום. היינו איתה עד לנשימה האחרונה שלה. היא לא הצליחה לתקשר בשלב הזה, אבל אני מאמין שהיא שמעה אותי. הייתי לידה ואמרתי לה - 'אמא, אמא', לא היה לי כוח אפילו לתפוס לי את היד. וככה זה נגמר. היא הייתה נסיכה, חיה ומתה כנסיכה, בתנאים ובזמן שלה".
"איפרתי אותה איך שהגענו למיון, הייתי חייב להישאר לאון"
אנחנו יושבים במשרד שלו, בחברת הפרסום "טינק". בחירה קצת יוצאת דופן לשיחה על אובדן, אבל לאון מנטרל אווירה של חוזים ורשמיות ומכניס לכאן את השפה האינטימית והרכה שמאפיינת אותו. הוא חזר לעבוד השבוע לאחר שקם משבעה והחזיר את אביו, ייבגני, לסוג של שגרה כאלמן טרי והמום. "לגברים סטרייטים יותר קשה, הם חסרי אונים", הוא אומר. "אבא שלי ישן אצלי בימים הראשונים, אבל עכשיו הוא החליט לחזור הביתה וזה קשה. יש עוד דברים לעשות. עוד לא נכנסתי לארון שלה, להריח, לראות תמונות. אמרו לי לשמור פריט אחד כי ריח של בגדים נשמר הרבה זמן".
אתה כבר בכלל מעכל מה קרה?
"כל מה שעבר נראה לי הזוי. השבעה, ההלוויה, אני בקושי זוכר אותה. חמש פעמים ביום אני אומר לעצמי שאני צריך להתקשר לאמא ואז נזכר שהיא איננה. לא הייתה לנו אפילו שיחת פרידה. אני זוכר רק רגע מאושר אחד, בזמן הטיפולים, שהיא לא הייתה עצבנית ואמרה לי כמה היא אוהבת אותי ומה היא הייתה עושה בלעדיי".
הקשר המיוחד בין לאון לאמו נחשף בפני הציבור הישראלי מיד כשיצא מבית "האח הגדול", בגמר העונה הראשונה, לפני עשור בדיוק. לאון יצא מהבית במקום החמישי לאחר שזגזג בין בובלילים ופרידמנים במשך כמה חודשים, אבל בעיקר חשף הומואיות מוצהרת, נשית, ורבאלית ושיקית, חלוצית למדי לאותה תקופה. בסרט תיעודי שצולם עליו באותה תקופה סיפר על חייו לפני הפרסום כמוכר בחנות בגדים בהרצליה, ועל הקשר הסימביוטי עם אמו. היא עצמה סיפרה שלדעתה הם היו נאהבים בחיים קודמים.
"זה היה קשר מטריד, אני יודע", הוא אומר היום בחיוך, "אבל הוא השתנה. זה לא היה כמו קודם. אחרי שיצאתי מהבית הקשר כבר לא היה אבסולוטי, היה תהליך טבעי של עזיבת הקן. אבל אמא שלי הייתה באמת האור הכי גדול בחיים שלי. היא קיבלה אותי במאה אחוז, אין קבלה כזו. כשרציתי לרקוד בלט, להביא בחור הביתה, ללכת ל'האח הגדול' - כל מה שאמרתי היא קיבלה באופן מוחלט. שיחקתי בברביות בגיל 5, איש לא אמר לי לא לעשות את זה או לא ללבוש שמלות ולהתאפר. היא גם השפיעה על אבא שלי לקבל אותי למרות שהוא היה הדמות הקשוחה יותר בבית. קיבלתי מאה אחוז של אהבה וקבלה. מה שכן, היא הייתה מציקה לי שאלביש אותה ואעשה לה סטיילינג. היא לא הייתה קונה בגד בלעדיי ולפעמים זה קצת הציק לי. היום אני מתחרט שלא תמיד הייתה לי סבלנות".
הוא מוציא את הטלפון ומדפדף בתמונות, נעצר על תמונה שלה מחדר המיון. "איפרתי אותה איך שהגענו למיון וצילמתי אותה, הייתי חייב לעשות משהו כדי להשאר לאון". אישה יפה עם עיניים מפוחדות מביטה בי מתוך הצג. "זו גם הסיבה ששיתפתי הכל במדיה החברתית, כדי להישאר אני. אני הרי לא חי בלי מדיה חברתית. היו אנשים שאמרו לי 'מה אתה משתף, אתה עושה עין הרע', אבל זה שטויות בעיניי. גם קיוויתי שתבוא ישועה, המליצו לי על טיפולים ביולוגיים, אבל לא היה זמן לזה. התמיכה שקיבלתי הייתה אדירה, כולם ניסו לעזור ולעודד ולמצוא פתרונות. אבל בסוף אתה מרגיש בודד".
"הייתי ההוא שאחותו התחתנה עם ערבי"
סוניה שניידרובסקי נולדה בסנט פטרסבורג, שם התחתנה בגיל צעיר וגידלה את בתה ענת, אחותו הבכורה של לאון. יום אחד יצאה לחנות הירקות ובחור בשם ייבגני סחב בשבילה אבטיח. זה נגמר בכך שעזבה את בעלה והקימה משפחה חדשה. "כזו היא הייתה, מילפית", אומר לאון, "אבא שלי צעיר ממנה בשבע שנים והם פשוט התאהבו, זה קרה. היא אהבה את בעלה הראשון, הוא היה איש טוב, אבל היא לא יכלה להישאר איתו".
הוא יודע שהיא נפטרה?
"הודענו לו. הוא לקח את זה מאוד קשה".
סוניה וייבגני הביאו לעולם תאומים, לאון ובוריס. היא התפרנסה מלימודי פסנתר, הוא היה טכנאי מחשבים, וכשהילדים היו בני שנתיים החליטה המשפחה לעלות לישראל. "הם עלו בגלל הקומוניזם אבל התלבטו בין ישראל לארה"ב. עד לשדה התעופה הם לא החליטו לאן הם טסים. אולי חבל שלא עלינו על המטוס לארה"ב, אולי יכולתי להיות ליידי גאגא. אני אוהב את ישראל, אבל יש כאן בעיות. אחותי, למשל, היא תוצר של מערכת קלוקלת".
עוד לפני שהמשפחה הייתה ידועה בגלל לאון מהטלוויזיה, היא השתפשפה בתשומת לב מקומית כשענת נישאה לבחור ערבי ועברה לגור בטייבה. "אחותי הייתה בת 14 כשעלינו לארץ ומאוד סבלה. קיללו אותה, קראו לה רוסייה מסריחה, היו לה קשיי קליטה. בסוף היא הפנתה עורף לכל החברה והתחתנה עם ערבי. חווינו על זה הרבה בקלאש, הייתי זה שאחותו התחתנה עם ערבי".
איך אתה התרשמת ממנו?
"בלי קשר ללאום, אני חושב שהוא פשוט לא בחור טוב. הוא כרגע בכלא ואחותי אם חד הורית שמגדלת לבד שלושה ילדים בטייבה ומנקה בתים".
אתם בקשר טוב?
"אנחנו בקשר, אבל התרחקנו. אני מגיע לפעמים לטייבה וכולם אומרים 'מי זה ההומו הזה כאן'. אחותי הגיעה לבית החולים כשאמא הייתה חולה, אבל היא כל הזמן בכתה אז בשלב מסויים אמרתי לה שלא תבוא יותר. תראי, חבל לי על אחותי מאוד. היא הייתה יכולה יותר, חבל לי שהיא גרה בטייבה ומנקה, בא לי שהיא הייתה גרה כאן, לומדת ומתחתנת טוב, גרה בפתח תקווה, עושה קריירה. מה שקרה משאיר טעם לא טוב בפה. אבל זה הופך אותנו למשפחה הכי מעניינת בעולם. היית צריכה לראות איך כולם הסתכלו עלינו כשהאחיינים שלי, ערבים ענקים כאלה, באו לבקר את האישה הרוסייה בבית החולים. אף אחד לא הבין מה הקשר".
בעוד שענת הספיקה להפוך את סוניה לסבתא, בוריס עומד להתחתן בקרוב. לאון עצמו, כך נראה, רק מתחיל תהליך התבגרות זהיר. "אמא שלי הייתה האדם היחיד שאהב אותי ללא תנאים, ואני צריך לחשוב מה עושים עכשיו", הוא אומר. "כל כך פחדתי תמיד שהיא תמות, הייתי מדמיין את ההלוויה שלה ואיך אני קופץ לקבר, זו הייתה החרדה של החיים שלי. זו הייתה אחת הסיבות היחידות שחשבתי לעשות ילדים בעצמי, שיקרה משהו שיעזור לי להשתחרר מהחרדה על אמא. היא גם מאוד רצתה נכדים ממני".
ועכשיו אתה חושב על ילדים ברצינות?
"לא, עדיין לא. אולי יום אחד. אני יכול לפרסם בפייסבוק שאני מחפש פרטנרית להורות ואקבל אלף פניות, אבל אני צריך עוד זמן. אני מפחד שלא אהיה אבא מספיק טוב".
"אני מאוד לא ממליץ על אם.די"
סוניה לא התלהבה ממה שהביא עולם הסלבריטאיות לחייו של לאון. היא הייתה גאה ומעורבת בחייו, אבל הייתה מעדיפה שיתנהלו הרחק מאור הזרקורים. "הפרסום לא הרגיש לה טבעי", אומר לאון. "היא כן שמה תמונה שלי בבית אבל לא אספה גזרי עיתונים, היא לא הייתה מאלה. היא רצתה שאני אעשה דברים יותר מהותיים. היא לא הבינה מה זה יוטיוב וכוכבי רשת".
בהיותו נצר למחזור הראשון של פליטי ריאליטי, לאון עבר את המסלול המתבקש - השקות, קמפיינים, פינות בטלוויזיה, סינגל, עוד ריאליטי ("גולסטאר"). התוכן שלו רפרר תמיד לעולמות האהובים עליו, אופנה ופופ. אבל לצד אבק הכוכבים, הוא גם דאג להתבצר לא רע מאחורי הקלעים. כבר שבע שנים שהוא ב"טינק", בן טיפוחיו של הפרסומאי יניב ויצמן, שזיהה בזמן שכוח הקנייה האמיתי עבר לבני נוער והיצירות האמיתיות מתקיימות ביוטיוב וברשתות, לא בהכרח בערוצי הטלוויזיה. לאון הקים את סוכנות הטאלנטים הביתית של טינק, "טאלנטין", שם הוא מייצג כוכבי רשת כמו "חיים בחרטא", יובליה, שחר סורקיס ובן זיני. הוא מייצג את הכוכבים הצעירים מול חברות מסחריות שמבקשות את שירותיהם, מפיק איתם סרטונים וקמפיינים ובימים אלה מתכונן לכנס "פלייקון" של "טינק" שייערך בסוף יולי בגני התערוכה. "אף אחד לא התעניין בכוכבי רשת עד שהגענו ואמרנו - 'הם היוצרים, מגיע להם כסף, הם צריכים את זה'. היום אני מתמחר סרטון שיווקי באלפי שקלים, חינכנו את השוק. לא רק כניסה למימדיון בשביל סרטון".
אתה עושה הרבה כסף?
"יש לי משכורת שאני סבבה איתה, אני חי לא רע, נוסע לחו"ל ויש לי מנקה, הכל בסדר. אני לא מתמסכן. אבל היוטיוברים מרוויחים יותר מאיתנו", הוא אומר בחיוך. "ילדה בת 22 יכולה להרוויח היום 20 אלף שקל בחודש וזה יותר ממני. בכלל, אני תמיד בחרדות כלכליות. באתי ממשפחה ענייה והילדות שלי הייתה הוצאות לפועל, עד היום אני מפחד מדפיקות בדלת. אמא שלי גנבה פעם אוכל מחנות בשבילנו, ואני גאה בזה. אני מפחד שאהיה עני, שאהיה הומלס. להורים שלי אין לתת לי דירה, ולכל החברים שלי קנו דירות. אין לי אף אחד שיעזור לי. אם אני אפול, אין לי רשת שתסגור לי את המינוס. הקפתי את עצמי בהרבה חברים שההורים עוזרים להם ולי יש תסביך מהגר, מי שלא מצליח לנטוע שורשים. בקצב הזה לא נראה לי שאקנה דירה בקרוב".
את באג הפרסום, שלא עוזב אותו, הוא ממצה בינתיים בהרצאות לימי הולדת לילדות שהוא מעביר עם חברו הטוב יואב מאור ("פרויקט מסלול"). "יש לנו שני ימי הולדת – 'סטייל' ו-DIY ויצירה' - וזה מאוד מצליח. אני עושה את זה בערבים במקביל לעבודה בטינק. יואב ואני עשינו גם תכניות ב'זום' וב'יס קידס', יצרתי פורמטים מאפס בעצמי שעברו לטלוויזיה. שנים הייתי עסוק בזה שהתעשייה לא מעריכה אותי ולא קוראים לי לאודישנים ולאט לאט התחלתי לפתח דברים משלי. ועדיין - למה לא יכולתי להנחות את 'האח הגדול' לצד לירון ויצמן? יש פה אדם שנמצא עשר שנים בתעשייה, למה לא מזמינים אותי? נמאס לי להגיע לפינות בטלוויזיה שאפילו לא משלמים עליהן. אני עדיין מרגיש לפעמים כמו הילד הקטן שבעטו בו בתעשייה. אני לא מתבייש להגיד שאני רוצה יותר, אפילו להתמודד בשנה הבאה ב'הכוכב הבא לאירוויזיון'".
קצת מפתיע שאתה עדיין צריך הכרה. זה לא נראה ככה מבחוץ.
"אני יודע, אבל מה שקורה בפנים זה אחרת לגמרי. החברים שלי ב'טינק' אספו אותי מהקרשים. שנתיים אחרי האח הגדול הייתי שבור, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ישנתי אצל חברים על הספה. פעם אחת בברלין לקחתי אם.די ואני מאוד לא ממליץ על זה, כי למחרת הדאון הרג אותי. חטפתי התקף חרדה, דפיקות לב ופחד אלוהים ורצון למות. באותו רגע הייתה לי מחשבה על התאבדות. עם הזמן למדתי לטפל בעצמי, והיום אני בריליישנשיפ עם ציפרלקס".
ולא עם אף אחד אחר?
"לא. אף פעם לא אהבתי ולא אהבו אותי. הלוואי שהעשור הבא יביא זוגיות. אני באטרף ובגריינדר, אני לא מתבייש לספר, הבעיה שמבקשים ממני שם תמונות עירום באפליקציות ואני לא יכול לשלוח, אני לא יודע לאן התמונות יתגלגלו. אני בקושי יוצא לדייטים, וכשאני יוצא לא רוצים אותי כי אני נשי מדי. עדיין יש את הסטיגמה הזו. אבל אני לא מתבייש במי שאני: כן, אני מתאפר הרבה וחושב שגברים צריכים כי הם נראים זוועה. הזרקתי גם חומצה היאלורונית באף. אני לא בטירוף חדר הכושר, אני מי שאני, והלוואי שאמצא את הגבר שיבין שיש הרבה גוונים ויצליח להכיל אותי. הבעיה היא שהיום אני מרגיש את אמא שלי בכל מקום ואני מת מפחד שהיא תראה אותי עושה סקס".
צילום: יונתן בלום | איפור: שירה קמרי | סטיילינג: חן בר כליפא | בגדים: ג'קט גינס: פול אנד בר, טישירט לבנה, גופיה שחורה: חן בר כליפה, מכנסיים: מנגו, גקט שחור ואוברול גינס: ZARA, מכופתרת פסים: פלאשבק.