לפני עשר שנים הרגישה השחקנית דניאלה קרטס שהיא לא יכולה יותר לחיות כאן. זה לא שהכל היה רע. היא דווקא אוהבת את החום של האנשים בישראל, אבל היו כמה דברים שהיה לה קשה להכיל. ביניהם צו הגיוס שחיכה לה בתיבת הדואר. "אני לא אוהבת את המיליטנטיות הזו. את האלימות הבילט-אין של 'אנחנו לא פראיירים ועלינו לא עובדים'. אני לא רוצה לחנך את הילדים שלי ככה. סורי, תגידו מה שתגידו, אבל אני מאמינה בחייו ותנו לחיות. אנשים חושבים 'איך את מעזה? גדלת פה, עובדים קשה כדי להגן עלייך ואת לא נותנת חזרה'. אבל אני לא בחרתי להיוולד ולגדול פה. בגיל 18 קמתי והלכתי".
איך המשפחה שלך הגיבה כשאמרת להם שאת לא הולכת לצבא?
"יש לי אח שהוא טייס אז ציפו שגם אני אלך לצבא, ולמרות זאת לא היה זעזוע גדול כי תמיד הייתי הכבשה השחורה של המשפחה. כל השנים חינכתי את ההורים שלי, שמריחואנה זה לא דבר מפוקפק שקונים בסמטאות, שאפשר לצאת לבילוי ולחזור מאוחר ושיש אלטרנטיבה לצבא. זה נשמע כמו התפנקות, אבל את יושבת מול קב"ן והוא אומר לך 'עזבי, לא צריך כמוך'. במקום זה הבנתי שאני מעדיפה לעבוד עם פליטים".
אי אפשר גם וגם?
"ממילא היו מעיפים אותי תוך יומיים כי אני חצופה. אם מישהו היה אומר לי לעמוד בשורה, הייתי עונה לו, 'תעמוד אתה'. לעומת זאת, יש לי נקודה חמה בלב לאנשים שאין להם תעודת זהות וצריכים להוכיח שהם קיימים. אז במקום ללכת ולקבל פקודות, לשמוע במי לירות ולמי מגיע לחיות ולמי לא, הלכתי לעזור לקהילה שצריכה את העזרה שלי. משחקים פה באמריקה? אז בואו תהיו דמוקרטיה אמיתית. לא משנה באיזה צבע אתה ובמה אתה מאמין, יש לך זכות לחיות, זכות לקבל ביטוח בריאות וזכות לשלוח את הילדים שלך לקבל השכלה".
את הילדים שלך לא תגדלי פה?
"אני לא יכולה לחתום על שום דבר. אין לי אנטי למקום הזה. אני פחות מצאתי את עצמי כאדם בוגר פה, לא מצאתי איפה אני יכולה להתקדם, אבל זה לא שאני אומרת שלפה אני לא חוזרת ושזה מקום נוראי. בשום מקום בעולם חוץ מכאן את לא עומדת בתור עם ערבים, אתיופים ורוסים, וזה מדהים. אם אני אצליח לגדל את הילדים שלי לסובלנות ולקבלה אז כן, אבל כרגע עם הגזענות והאלימות שיש כאן, אני לא בטוחה שזה מקום שהייתי רוצה להשתרש בו".
כן, היא מעוררת אנטגוניזם, היא יודעת את זה, אבל בניגוד לעבר זה כבר לא אכפת לה. מי שהתייצבה מול המצלמות בפעם הראשונה בגיל 14, בתפקיד שעד היום עוצרים אותה ברחוב בגללו, נועה שחקנית הכדורגל בדרמת הנוער "האדומות", כבר ראתה דבר או שניים. "פעם הייתי נזהרת עם מה שהייתי אומרת כי אני יודעת שמדובר בנושא טעון. הייתי קוראת טוקבקים כמו 'איזו מגעילה, שתעוף מפה, היא לא ישראלית'. אבל אני כבר בגיל שאני שלמה עם עצמי. אני לא באה לרצות את אמא, אבא או זרים שלא מכירים אותי. למה אתם כועסים עליי אם אני לא אדם שמתחבר לצעקות אלימות ומתח? וחוץ מזה, עברו 12 שנה מאז צו הגיוס, אפשר לעבור הלאה?".
"מה, גם בראד פיט מבקר את עצמו?"
בגיל 29 אפשר לומר בוודאות שקרטס הצליחה לעבור הלאה. כבר שנים שהיא לומדת משחק ועובדת בחו"ל. ניו יורק, לוס אנג'לס, פריז, ברצלונה ולונדון. אחרי "אדומות", אליה הגיעה בעקבות פגישה מקרית עם מלהקת הסדרה, אסתי קלינג, בחדר מדרגות בתל אביב, היא השתתפה במספר הפקות מקומיות כמו "מסכים", "לאהוב את אנה", "משמורת" ו”האמת העירומה", ואחר כך החליטה לנסות את מזלה בחו"ל. כמו בסרט הוליוודי, ההזדמנות הגדולה הגיעה דווקא כשנגמר לה הכסף. היא קיבלה הצעה ללכת לאודישן של "מלחמת העולם Z" לצד בראד פיט. סרט עתיר תקציב (170 מיליון דולר) על מלחמה בזומבים בארץ הקודש.
"אחרי שעשיתי את 'האמת העירומה' בארץ נסעתי ללמוד בברצלונה", היא מפרטת. "באיזשהו שלב נגמר לי הכסף, התקשרתי לסוכנת שלי ואמרתי לה 'תקשיבי, בואי נעשה איזה פרסומת , אני עוד רגע מוכרת את המחשב שלי מרוב שאני חייבת כסף'. כל השנים אני מאוד מקפידה על הגבול, אני לא דוגמנית ולא קמפיינרית ואני רוצה להיות שחקנית ורק שחקנית. לא רוצה את כל הסלאשים האלה של טאלנטית. אבל אז הגעתי לגבול הכלכלי שלי".
וקיבלת פרסומת?
. אמרתי לה בציניות שלי, 'אה כן, בשביל איזה תפקיד? של גופה או של חיילת?'. כי איזה תפקידים קיבלו אז ישראלים בהוליווד? קראתי את התסריט של הסרט ואז נתקלתי באחת הסצנות הכי הזויות שיש: כריתת יד של זומבי. עם הסצנה הזו החלטתי שאלך לאודישן, שהיה בדרום תל אביב. לא היו שם זומבים וגם לא בראד בראד פיט, הייתי כמו ילדה בת חמש שצריכה להמציא הכל מהדימיון".
מה מדד ההתרגשות מאחד ועד מיליון?
"כמעט ולא נכנסתי, היו שתי בחורות לפני וראיתי אותן מתאמנות. לראות אנשים מתכוננים זה הכי טרן אוף בעולם, אין מלחיץ מזה. והן עוד באו במדים, הייתי ככה קרובה לוותר וללכת. היה שם אקדח צעצוע מודבק במלא סלוטייפ, גמור מכל האנשים שהשתמשו בו. בסצנה הזומבי בא, נותן ביס ואני צריכה להתגונן, לעשות משהו קשוח, לצעוק שאני אירה בברכיים. אז הבאתי מצ'טה ואחרי שבוע אמרו שרוצים לראות אותי באודישן נוסף במלטה, שבה הסרט צולם. שם רמת התנאים כבר עלתה, הביאו מלטזי קטן שהתחבא מתחת לשולחן ושיחק את הזומבי. חזרתי לארץ ואחרי שבוע קיבלתי תשובה חיובית".
איך היה על סט הצילומים? זה פרויקט עצום.
"הגעתי למלטה שלושה שבועות לפני הצילומים. עשו לנו הכשרה איך לצעוק על חיילים, איך לעשות אמבוש ואיך להחזיק רובה. כשהתחלנו לא ממש קלטתי את הגודל של העניין הזה. כאילו הבנתי, אבל הגוף לא הבין. כשבראד הגיע התרגשתי ברמות, סרקתי כל אינץ' שלו. עשינו יחד קריאה והוא היה מסמן דברים מסוימים בתסריט, אז התעניינתי למה הוא מסמן דווקא את זה".
איך הוא במציאות?
"הוא היה מדהים. יש לו כריזמה מטורפת מבלי שהוא יצטרך לעשות כלום. וזה לא היופי, הוא לא גבוה במיוחד או חזק. יש בו משהו שאת אומרת לעצמך, אני אלך אחריך. הוא גם מאוד עם רגליים על הקרקע. מדבר איתך בגובה העיניים. בצוות היו איתי עוד שלושה שחקנים ישראלים (אורי פפר, גו'ליה לוי בוקן ולוסי אהריש), המצאנו לו שם חיבה: ׳לחם שחי׳ כי זה התרגום המילולי של בראד פיט. היינו אומרים 'ראית את לחם שחי? איזה חתיך לחם שחי. לחם שחי מאחר'. יום אחד הוא בא ואמר לי 'מה זה שחי? אני כל הזמן שומע שחי שחי'. אז אמרנו לו שזה סוג של מאכל, כמו סוג של פלאפל. ששמים את זה בחומוס".
כמה בראד פיט היה מעורב בהפקה? אני מניחה שהוא פחות בורג במערכת.
"הוא היה מאוד מעורב בתסריט, גם כי הוא שם בסרט כסף שלו וגם כי הוא הפיק. הוא זוכר דברים קטנים כמו השעון שצריך להיות עליו בסצנה, ואז מקפיד שאם מצלמים אותה שוב הוא יענוד אותו. יש לו זום אאוט לסיפור הגדול. לאיך זה ייראה בסופו של דבר. זה גדול בעיניי שהוא מסוגל להסתכל על עצמו במוניטור אחרי שהוא הצטלם ולהגיד על דברים שהוא עשה, 'זה הרס את השוט'. מה, גם בראד פיט מבקר את עצמו? זו הייתה חוויה מלמדת".
הוא היה באותה תקופה עם אנג'לינה ג'ולי. יצא לך לפגוש אותה?
"אנג'לינה יותר יפה במציאות. יש לה יופי כזה שאת לא זוכרת כל כך מה ראית מרוב שזה יפה. זה לא אנושי. יש להם את אותו סוג של כריזמה, הם פשוט סוחפים אנשים. היא הגיעה לסט עם הילדים ולכל מקום באה איתה נני ושלושה מאבטחים. מבחינת בראד, הוא לגמרי עשה את הסרט לילדים שלו. הם היו שואלים אותו 'אבא, כמה זומבים הרגת היום?'. וילדים זה ילדים, מפורסמים או לא. בנו שם סט אדיר ועדיין הם היו עם הראש באייפד".
כמה שונה העבודה עם אמריקאים לעומת ישראלים?
"יש לאמריקאים מוסר עבודה. אין מה לעשות. כאן בארץ אוהבים קומבינות ולנוח, שם יש ניקיון עבודה אמיתי. כל אחד הוא בורג במערכת ואת לא מנסה להיות בורג אחר, אלא מה שאת. אם את עוזרת מאפרת שלישית את לא באה למאפרת ואומרת לה 'וואי, חשבתי על צללית כזו וכזו'. נורא ברור לך איפה התפקיד שלך מתחיל ואיפה הוא נגמר. ויש משמעת, לא יקרה שיחפשו אותי על הסט ויצעקו, 'דניאלה צריכים אותך'. יכולים לפטר אותך על דברים כאלה. וקורה שאת גם יכולה לחכות ולהשתעמם עשר שעות עד שיפנו אליך".
קשה להיות ישראלית בין אמריקאים?
"הכל באמת אחרת שם. פתאום התייחסו אליי כאילו אני נורא חשובה, קראו לי מיס קרטס. הכל נקי שם, גם אם יש לכלוך מתחת לפני השטח. את יכולה לבוא לסצנה ולא לחשוב על זה ששמעת ריב בין המפיק לבמאי. דברים שפה פחות מקפידים עליהם. אבל אני אוהבת גם לעבוד בארץ, כאן יש תחושה שכולם צוות אחד חזק".
"הרגשתי שאני עובדת על עצמי ועל כל הסוכנים שרצו לעשות ממני סטאר"
אחד הפרויקטים הגדולים שלה בארץ זוהי הדרמה החדשה "אוטונומיות", שמסתמנת כגרסה הישראלית של "סיפורה של שפחה". הסדרה (הופקה בשיתוף קשת 12, משודרת בימי ימי חמישי ב-22:15 ב-HOT3) מתארת מציאות מקבילה שבה ישראל מתפצלת לשתי טריטוריות, מדינה חילונית שמרכזה בתל אביב ואוטונמיה חרדית בירושלים שמתנהלת לפי חוקי ההלכה. זאת דיסטופיה ששומרת רק מרחק קטן מהמציאות, במטרה להזהיר ממה שעשוי לקרות, וקרטס מככבת בה לצד אסי כהן, דאנה איבגי, רותם סלע, שולי רנד, דב נבון ואחרים.
"הייתי שמחה לקבל איזה פרס אופיר על תפקידים שעשיתי כי אני אוהבת לעבוד. אני מביאה מעצמי המון, אוהבת לקרוע את התחת 14 שעות ביום, אבל באיזה מקום אומרת לעצמי, 'שמישהו יראה שאני עובדת נורא קשה'. יהונתן אינדורסקי, אחד מהיוצרים של הסדרה, אמר לי בשיחת סיכום שהוא יודע כמה קשה אני עובדת בלא להראות שאני עובדת קשה. זה מרגש כי אני מסתכלת על הרול מודל שלי, מריל סטריפ, שרואים שהיא לא משחקת, אלא עושה משהו שקשה להסביר מהו".
לאיזה פרויקטים בארץ תגידי לא?
"כל מיני וריאציות לדברים שעשו באמריקה. טלנובלות למיניהן או דברים של יוצרים נחשבים אבל עם דמות יבשה. עוד מתנחלת, עוד דוסית. זה לא מעניין אותי".
כשיצא הסרט גילתה קרטס שהאמריקאים אוהבים לאהוב סלבס עוד לפני שהם צופים בסרטים שלהם, מה שגרם לה לחשוב האם באמת היא רוצה להיות חלק מהחלום ההוליוודי. "נסעתי ללונדון להקרנה ואנשים צעקו את השם שלי כשיצאתי מהאוטו. איך אתם יודעים איך קוראים לי? על סמך מה אתם מבקשים ממני חתימות אם לא ראיתם את הסרט? ומה אם אני גרועה? אם תראו את הסרט ואני אהיה על הפנים? זאת תרבות שהיא על אוטומט. הנה סלבס, אז בואו נעריץ".
הסרט עם בראד פיט פתח לך שער כניסה להוליווד?
"התחלתי לקבל הרבה הצעות לתפקידים של חיילות קשוחות כאלה בעקבותיו. אבל הבנתי שאין לי דרייב לעשות את זה, כמו מבחן שאת עושה ולא רוצה להצליח בו. הרגשתי שאני עובדת על עצמי ועל כל הסוכנים שציפו לעשות ממני עכשיו סטאר, אז לא לקחתי את התפקידים".
מה הציעו לך וסירבת?
"קיבלתי הצעות מרשת שואו טיים, לא דברים שהם ברמה מטורפת אבל בכל מקרה זה לא היה רלוונטי כי אצלי זה עניין של איכות. משנה לי עם מי אעבוד ומה התפקיד. לא אכפת לי להיות מפורסמת, זה לא העניין, לא אקח תפקיד שדורש ממני כל כך מעט ברמה יכלו גם לקחת בובה. להרים את האקדח וללבוש איזה טייץ היה נחמד עם בראד פיט, אבל די, מספיק. אני מפחדת לעשות כל הזמן את אותו הדבר. לא רוצה למצוא את עצמי עושה עשר שנים סרטי מלחמה, זומבים ואקשן. אמרתי לסוכן שלי שאלך לאודישנים רק אם יהיה משהו מיוחד".
מה דעתך על הדרך של גל גדות? היא עשתה פרויקטים מסחריים ואז הגיעו גם הצעות לפרויקטים איכותיים.
"זה תלוי לאן את מנווטת את עצמך, ואני מוכרת את עצמי על פי המקום שבו אני רוצה להיות. אני יודעת שצריך להתמסחר, לדאוג לזה שיהיה לך שם, אבל אני אוהבת להיות שחקנית לפני הכל. יש גם כוח בלהגיד לא, וגם בארץ אני בוחרת בפינצטה מה לעשות. אני רוצה להיות עסוקה כל הזמן, אבל בדברים שיסיטו אותי מהדרך שלי".
אז לא היית עושה וונדרוומן?
"אני בכלל לא בטייפקאסט. אני לא מספיק גבוהה ואין לי גוף כמו שלה. וזה דומה מדי לסרט שעשיתי עם בראד. תפקיד שלא עוזר לי כשאני רוצה לספר לעצמי שאני שחקנית".
הגישה כאן היא שכולם עושים הכל כדי להתפרנס. ליאור אשכנזי עשה בשיא תהילתו את הגרסה הישראלית ל"נשואים פלוס".
"להפך. אני מרגישה שדווקא עכשיו מבינים שזה אחרת. הסוכנת שלי אומרת לי, 'אל תבזבזי זמן לעצמך ולאנשים אחרים. אם שולחים לך משהו שאת לא רוצה, אל תעשי כאילו את כן'. זה שם אותך במקום שאנשים מכבדים אותך יותר. אומרים שזאתי בונה את עצמה ולא מתפזרת".
ומה עם פרסום? קצת נעלמת לישראלים.
"הפרסום מפחיד אותי. עדיין מזהים אותי מ'אדומות' ולא ברור לי למה דווקא משם. עשיתי את זה בגיל 14 ולא הבנתי מהחיים שלי. עברתי אז בכל תוכניות הבוקר והמגזינים, ומאז אני לא עושה. אני אף פעם לא אבין למה מעניין לדעת מה אני אוהבת לבשל ועם מי אני ישנה בלילה, וחוץ מזה אני ביישנית".
מתי הבנת שאת לא רוצה לשחק את המשחק?
"בכל פעם שעשיתי את זה התאכזבתי, הייתי מסתכלת על התוצאה הסופית מהצד ורואה איך אני יוצאת מישהי משעממת, פלקט. זה ביאס אותי. שאלתי את עצמי, על מה אני אספר עכשיו? מה ייתן לי את השריטה?".
צריכה להיות שריטה?
"מי רוצה לשמוע על בנאדם שהוא מושלם וטוב לו וככה הוא נולד?".
בקרוב תעבור קרטס לגור יחד עם בן זוגה יותם מנדה לוי בלוס אנג'לס. בשלוש השנים האחרונות ניהלו את מערכת היחסים דרך סקייפ. "עד עכשיו גרתי בניו יורק ועשיתי בעיקר תיאטרון. היה לי קשה בלוס אנג'לס, אבל עכשיו יותם התקבל שם ללימודים".
איך אפשר להחזיק מערכת יחסים בלי להתראות?
"זה מאוד לא אני לנהל מערכת יחסים בלונג דיסטנס. בהתחלה הוא למד בבצלאל ואני גרתי בלוס אנג'לס, הוא שאל אותי אם לבוא ואמרתי לו שלא יבוא עד שאין לו מה לעשות באל.איי. כי אם הדברים לא מסתדרים, אני לא רוצה שזה יהיה על הכתפיים שלי. עכשיו הוא התקבל ללימודים שם וזה עליו".
איפה את רואה את עצמך חיה בסופו של דבר?
"אולי באיביזה. זה נשמע קרחנות, אבל לא. אחותי גרה שם. אולי ליד הים, עם גינה גדולה והרבה טבע. אשמח לאיזו עיירת גולשים".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג: שיר אליה | איפור ושיער: קרן אדרי | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: שמלה ניוד – ZARA, עגילים- קסטרו, לוק 2: מכופתרת לבנה –קסטרו, חצאית כסופה- ZARA, עגילים –ZARA, לוק 3: אוברול כחול מנצנץ - miss geisha, לוק 4: אוברול ורוד- TOPSHOP, נעלי עקב- קסטרו, לוק 5: קימונו כחול ונעליים - נויה קקון לשנקר.