עדן פינס נפרדה מהכדורגלן הנורווגי מתיאס נורמן הרחק מאור הזרקורים, כשהשניים היו יחד בדובאי. רק כעבור מספר ימים, כשחזרה ארצה, שיתפה פינס בעמוד האינסטגרם שלה את הבשורה שידעה שתעשה גלים; הדוגמנית הבין-לאומית והקשר האחורי של קבוצת א-ראיד היו ביחד במשך פחות משנה, אבל הספיקו להכריז בכמה הזדמנויות שזה זה. ופתאום זה כבר לא היה.
הריאיון שלפניכם הוא השני שלי עם פינס בחודשים האחרונים. הראשון התקיים כשבאופק כבר נראתה החתונה; זאת הייתה שיחה על האהבה הגדולה, התמיכה שהיא מקבלת מבן זוגה שמשחק בערב הסעודית והמפלט הזוגי שהספיקו לבנות בדירה שלהם בדובאי. יומיים לפני מועד הפרסום המתוכנן התקשרה אליי פינס, סיפרה שהאירוסים בוטלו ומערכת היחסים הסתיימה, והריאיון נגנז. השבוע נפגשנו שוב, חודשיים לאחר הפרידה – והפעם הייתה השיחה על דברים אחרים לגמרי.
"אני שלמה עם זה לחלוטין, אני כבר לא שם", אומרת פינס על אקורד הסיום של עשרת חודשי הזוגיות. "את מדברת איתי על משהו שכבר התקדמתי ממנו".
זהו? היסטוריה?
"קודם כל – כן. אנחנו חיים ב-300 קמ"ש. הספקתי מאז להיות בכמה מדינות ולהתייצב כיהודייה גאה בפסטיבל קאן, וזה מה שמעניין אותי כרגע – המדינה שלי, הקריירה שלי, להוות איזושהי דוגמה. מה שהיה איתו זה נחלת העבר, זה כבר לא מעניין".
ואיך את מרגישה?
"מרגישה מדהים, אני חושבת שזה הדבר הכי נבון שיכולתי לעשות. המשפחה שלי, החיים שלי, כל מה שבניתי – אי אפשר להשאיר את זה מאחור".
משתמע שהזוגיות הכריחה אותך להתרחק מכל זה.
"אני לא אפנה אצבע מאשימה לזוגיות או אליו, אבל כל המכלול של המעבר לדובאי הרגיש לי כמו ניתוק בתקופה שהכי הייתי צריכה חיבור. זה ניתק אותי מהדברים שהם העוגן שלי".
אבל מה קרה פתאום שהוביל לפרידה?
"פשוט הבנו שהדרכים שלנו – השקפות העולם שלנו, האמונות שלנו – לא הולכות לאותו מקום. היה לי חשוב להמשיך בעבודה שלי, להיות קרובה לבית ולמשפחה, והרגשתי שאני קצת נאבדת. יכול להיות שאני פשוט מזל תאומים טיפוסית, מתמסרת יותר ממה שצריך ולפעמים שוכחת את עצמי. גיליתי שאני לא במקום שחשבתי שאני נמצאת בו".
היה לך קשה לקבל את ההחלטה?
"זה ממש לא קל, בעיקר כשאת לוקחת בחשבון שאת לא חיה את חייך לבד. כל המדינה מצטרפת לזה ומרשה לעצמה גם להביע ביקורת. אני כבר רגילה שכל אחד חושב שהוא יכול לדבר על החיים שלי, אבל זה קשה אחרי שעוברים משהו אישי, פרידה, טלטלה. מי אתה, בן אדם שמקליד בבית ומעביר עליי ביקורות? אתה יודע מה עברתי? למה פירקתי, למה לא פירקתי, איך אני מרגישה? אני לא מבינה איך אנשים יכולים להרגיש כל כך בנוח לשפוט".
היית על סף הקמת משפחה. את מצליחה להבין איך מצאת את עצמך עוצרת רגע לפני?
"אני עדיין מנסה להבין, אבל לא מתחרטת לרגע. הייתה לנו תקופה מהממת, נהניתי, הוא אחלה בחור. פשוט לפעמים מבינים שזה לא זה".
זה נגמר בטוב?
"זה נגמר".
דיברתם מאז?
"לא".
יש סיכוי שבאיזשהו שלב יהיה קאמבק?
"לא".
אולי מחר אכיר את בעלי
ההיכרות בין פינס לנורמן החלה בהודעת אינסטגרם ממנו אליה באביב שעבר, כשהיא הייתה באתונה והצטלמה ל"לאב איילנד", ריאליטי ההיכרויות של FreeTV. בספטמבר הוא כבר הציע לה נישואים והשניים החלו לדבר על העתיד, התלבטו איפה יתחתנו (ישראל או יוון), כמה ילדים הם רוצים וכל מה שזוג מאורס מתעסק בו. בריאיון הקודם היא אמרה לי, "אני מוכנה להיות אישה נשואה ומוכנה להיות אמא מאז שאני בת 12". השבוע מבהירה פינס בת ה-27 שזה עדיין נכון לגביה, אבל מדגישה: "אני מתרגשת מהתהליך של למצוא בן זוג מושלם, ייקח כמה שזה ייקח".
אז את לא רואה את עצמך שוב בהרפתקה של אירוסי בזק.
"אני לא יכולה להגיד. הנה, תכננתי חיים, תכננתי מעבר, תכננתי חתונה, תכננתי עתיד. יופי, אני יכולה לתכנן עד מחר. רק ההוא למעלה יודע מה יהיה, ואני סומכת עליו שכשזה יגיע, זה יגיע מדויק".
ככה את תמיד? מקבלת החלטה ואין דרך חזרה?
"כן, חד-משמעית. על כל דבר בחיים. הרבה פעמים הרגש עולה על השכל, ואז השכל מבין שהרגש משחק משחקים וצריך להתגבר עליו, לעשות אחד פלוס אחד שהיה צריך לעשות מזמן".
פינס אומרת שזו הייתה אהבה ממבט ראשון. המרחק והעובדה שנורמן אינו יהודי לא היוו בעיה; "אני הולכת עם המשפט 'דרך ארץ קדמה לתורה'", אמרה בריאיון הקודם, סיפרה שהם "מדברים על גיור" והוסיפה שהנורווגי "מאמין באלוהים ומתרגש מהתפילות שלי. אנחנו מדליקים ביחד נרות שבת, הוא כל היום אומר 'ברוך השם'".
היום היא נשמעת אחרת: "אני רוצה שהמשפחה שלי תעשה קידוש כל שישי. אני רוצה לשמור שבת, לקיים את המצוות שלנו כהלכה, ואני רוצה שהבית שלי יהיה בישראל. אני לא אגור בערב הסעודית, וגם לא התאים לי בסופו של דבר לגור בדובאי. הייתי מאורסת, וההחלטה הזו הייתה פזיזה ומהירה מצד שנינו, ילדים צעירים שעדיין לא הבינו כנראה את ההשלכות. מאוד התרגשנו, זה נראה מדהים, בנינו הרים וגבעות, ובסוף אתה מגיע לרגע האמת ומבין שיש הרבה מאוד משקעים שצריך להתגבר עליהם, ולא בטוח שאתה יכול".
ואלה הדברים שהרחיקו ביניכם בסופו של דבר? העובדה שהוא לא יהודי ולא חי בארץ?
"כדי להיות אשת כדורגלן את צריכה לעקוב אחריו, גם אם הוא יחליף קבוצה כל חצי שנה. אני אוהבת הרפתקאות, אבל כשזה מגיע למצב של משפחה וילדים, אני רוצה שהבסיס יהיה פה. יציבות חשובה לי".
אז התארסת, הכל היה סבבה, וכשזה נהיה מוחשי קיבלת את האמת בפרצוף. אבל לפרק זה גם מפחיד, לא?
"לפעמים אתה אומר, 'יואו, איך אני אתחיל הכל מההתחלה?'. יש אנשים שנשארים במקום כזה בשביל הנוחות, אבל זה כיף לצאת ממשהו. איבדת את עצמך? זה הזמן פשוט לקום ולהתקדם. בעיקר נשים".
הלב שלך פנוי לאהבה חדשה?
"אני לא חושבת, אבל לא יכולה להגיד לא. אולי מחר אני אכיר פתאום את בעלי? מה שבטוח, נכון לעכשיו אני רוצה לרגע את הלבד שלי עם המשפחה, עם החברים ובעיקר עם עצמי. חשוב לא לצאת מזוגיות אחת ולקפוץ לאחרת".
את מדברת הרבה על חזרה לבסיס שלך. מתיאס הרחיק אותך משם?
"אני לא מאשימה אותו, אני נתתי לעצמי להתרחק מדברים שהיו הבסיס שלי מכורח האהבה, מכורח הנסיבות. אני אוהבת לתת את הלב על מגש, וזה לא תמיד לטובתי. אבל מה אני כן לוקחת מהזוגיות הזאת? שאני בעיקר צריכה להישאר נאמנה לעצמי, ת-מ-י-ד. להקשיב לאינטואיציות ולתחושות הבטן שלי".
ומה הן אומרות?
"שזה קרה מהר מדי. את לא מוצאת בעל ביום וחצי, זה רק באגדות. וזה בסדר גמור, אין לאן למהר".
בכיתי לפני שעליתי על השטיח האדום
שבועות ספורים לאחר שהתארסה הייתה פינס עסוקה בעבודה נון סטופ על "לאב איילנד". נורמן מצדו תכנן לבלות איתה בארץ שישה ימים; הוא היה אמור לנחות כאן ב-8 באוקטובר. "התרגשתי, התכוננתי, קרצפתי את הבית, אמרתי ניסע לכותל, לפה, לשם – ואז אני קמה בשבת לאזעקה", מספרת פינס. "ישר לקחתי את הכלבות, רצתי לממ"ד, ובסוף ישנתי שם במשך שבוע-שבועיים. הייתה בי חרדה שמישהו ייכנס לבית שלי וירצח אותי, מה גם שקיבלתי בשורות איומות. ילדים שלמדו איתי היו בנובה ונחטפו, אחד מהם – גיא אילוז, שהיה החבר הכי טוב שלי ביסודי ובחטיבה – נרצח שם. הוא וגם מישהי שמאוד תמכה בי לאורך הקריירה".
את מתכוונת למעריצה?
"כן, אבל אני לא אגיד 'מעריצה'".
שבועיים לאחר פרוץ המלחמה טסה פינס לפגוש את נורמן בדובאי. "פחדתי מאוד", היא מספרת. "לקחתי רק מזוודה קטנה ושמתי על עצמי קפוצ'ון, כי מה עכשיו לטוס, לא מתאים".
שלא יגידו "בורחת"?
"כן, זו לא הייתה הכוונה שלי. רציתי רק את בן הזוג שלי, שנייה חיבוק מהגבר שלי".
כמה זמן נמשכה השנייה הזאת?
"התכוונתי להישאר ארבעה ימים ובסוף נשארתי שבועיים, כי פחדתי פחד מוות לחזור. על כל פיפס נכנסתי לחרדות".
המלחמה הייתה חלק ממה שהוביל לפרידה שלכם?
"המלחמה מאוד מעצימה רגשות. אני הרגשתי הרבה יותר תחושת שייכות לעם שלי, והרגשתי גם שמי שלא גר במדינה הזאת – שלא גדל על הערכים שלנו ולא יודע מה זה לחיות פה – לא באמת יבין אותנו. זה גרם לי להתגעגע הרבה יותר, להבין שזה הבית שלי ושאין מקום אחר".
ואולי גם להרגיש לא בטוחה? הרי נאלצת לחיות בדובאי.
"אני כמו זיקית, מסתדרת בכל מקום, אבל כשאני מתחילה להרגיש חוסר ביטחון – אז אני מבינה שזה לא הבית שלי. דובאי מקסימה, האנשים מאוד נחמדים, אבל בית היא לא".
לפני שבילתה בקו ישראל-דובאי, פינס הייתה בכל העולם – טיילה, חוותה ובעיקר עבדה. אלא שזה השתנה לאחר 7 באוקטובר: "בחודשים הראשונים של המלחמה לא יצא לי לעבוד בחו"ל, היו לי עבודות סגורות וחלקן התבטלו. גם עם חברים שלי מחו"ל הרגשתי בפעם הראשונה שבאמת באמת אין עם מי לדבר. התנתקו ממני הרבה – קולגות, חברים שעבדתי איתם".
העבודות שלך בוטלו כי את מישראל?
"בחלק מהמקרים לא התביישו ואמרו שכן, חלק המציאו תירוצים. וואללה, אם הייתי צריכה לאבד את העבודה הזאת כי האנשים האלה אנטישמים, אז צ'או".
את מסתירה את היהדות שלך בחו"ל?
"אני לא אצרח בעברית ברחוב מחשש שמישהו מחופף יבוא עליי, אבל אני לא מסתירה כששואלים אותי מאיפה אני. אני גאה בזה, אני חושבת שזו אחת השליחויות שלי כמי שיש לה קריירה בין-לאומית".
הזכרת קודם שבתוך התקופה המסובכת הזאת הוזמנת לפרמיירה של המותחן האירוטי הברזילאי "מוטל דסטינו" בפסטיבל קאן. איך זה היה?
"קיבלתי הזמנה לבוא כנציגה ישראלית, וכמובן ישר הסכמתי להגיע. בהתראה של חמישה ימים התארגנתי עם צוות הביוטי שלי על לוק שמאוד קשור למצב, זה היה מאוד חשוב לנו. זאת הייתה תקופה של טלטלה בכל מה שקשור לאיומים ואמרו לי להוריד פרופיל, אבל לא הסכמתי, ובסוף היה מדהים ומרגש. הייתי עם עגיל בצורה של סיכת החטופים, ואישה מבוגרת ניגשה אליי בדמעות ואמרה, 'אני יהודייה, אני גרה בטורקיה, אנחנו קהילה גדולה וכולנו מתחבאים. רציתי להגיד לך תודה'. התחלנו לדבר, התחבקנו. בכיתי לפני שעליתי על השטיח האדום".
אז עלית במשקל, אז בסדר
בשנים האחרונות דיברה פינס במספר הזדמנויות על החיבור ההולך ומתהדק שלה לדת. "אני מרגישה שיש לי קשר ישיר עם אלוהים", היא אומרת כשאני שואלת מה שלום האמונה. "אני מתפללת כל בוקר ולפני שאני הולכת לישון, ויש לי תפילות ארוכות. בבוקר זה לוקח לי איזה רבע שעה, 20 דקות. המשפחה שלי מהצד של אמא חרדים, אז גדלתי לזה".
את שומרת שבת?
"לא".
צניעות?
"אנשים חושבים שזאת בדיחה, אבל אם את לוקחת על עצמך לשמור צניעות אפילו יום בשבוע, זה הבדל משמעותי. זו השתדלות גדולה, וזה משהו שלקחתי על עצמי".
בואי נדבר קצת על דימוי גוף. את מאוד מתעסקת בזה באינסטגרם – אם עלית במשקל או ירדת, אפילו אם את מרגישה נפוחה. למה בעצם את עושה את זה?
"פעם זה היה ממקום של ביוטי, של לעמוד בסטנדרטים. היום זה ממקום של להיות בריאה ולהרגיש טוב עם עצמי. אני משתפת כי אני רוצה שבנות יבינו כמה שהעולם הזה, שנראה נוצץ, זה חארטה. אני בן אדם כמו כולם, ואני סובלת מדברים שכולם סובלים מהם. יש לי ימים פחות טובים ויותר טובים".
מה את מרגישה כשאת עולה במשקל? כמה זה משפיע על מצב הרוח?
"על כל אישה זה משפיע, אבל למדתי למתן את התגובות ולחיות עם זה בשלום. כמישהי עם עבר של הפרעות אכילה לא קלות לקח לי המון שנים לעבוד על זה ברמה המנטלית, והיום אני פשוט מבינה – אוקיי, אז עלית, אז בסדר. זה הנפש ביקשה, שחררי. אני לוקחת את זה לכיוונים יותר חיוביים, לא מלקה את עצמי".
כשאת מדברת על הפרעות אכילה, על מה את מדברת?
"צומות ארוכים, דילוג על ארוחות ובולימיה. זה כשהייתי יותר צעירה, סביב גיל 20-19, וזה היה יותר משמעותי כשעבדתי בארץ. התעשייה פה הייתה אז מאוד תובענית בכל מה שקשור לגוף, ואני זוכרת תגובה של איזו סטייליסטית ש-36 לא עולה עליי. זה היה לי ממש קשוח, התחלתי בהרעבות וירדתי במשקל. בחו"ל אהבו את זה שהייתי יותר 'ג'וסי', ושם הייתי עם זה בשלום, אבל פחדתי מהרגע של החזרה לארץ. אז תמיד היה המשחק הזה, ובסוף מתפתחת הפרעה".
איך שחררת את זה?
"הרבה עבודה עצמית, הרבה משמעת עצמית, הרבה מדיטציות. הקפתי את עצמי בחברים, במשפחה, וניסיתי לסנן רעשי רקע. זה שנים של עבודה".
היום את מרגישה בריאה בהקשר הזה?
"באוכל אני הרבה פחות מתעסקת. אם יש שבוע אופנה ומסלולים אז אני שומרת, אבל זה כפוף לעבודה שלי ופחות בראש, ואני גם משתפת בזה ממקום של לתת כוח. כשאני מביאה מהחיים שלי לרשתות החברתיות זה מגיע להרבה נשים, זה עוזר להן, וזה מדהים בעיניי. אני מרגישה שהשליחות שלי היא לטפל, אז אני מנסה לעשות את זה דרך מה שנמצא כרגע. אבל החלום שלי הוא להיות דוּלָה, לתמוך באישה לקראת לידה ובלידה. בכלל, כל העבודה שלי היא יותר מול נשים. ואני חושבת שהתפקיד הכי חשוב בעולם זה להיות אמא".
את אומרת שאת למען נשים, אבל אמרת בעבר שנשים לא מפרגנות באינסטגרם ובכלל.
"אני סולחת להן, הכל מתחיל בפנים. אפשר להגיד שאני יותר נעלבת מנשים ופחות מתרגשת מגברים, אבל מי שמגיבה לי בשליליות – כנראה שהיא עדיין לא עשתה מספיק עבודה עצמית, אז היא צריכה להתעמק במישהי אחרת ולשפוט אותה".
השקעתי הרבה מאוד כסף מהכיס
פינס של השנים האחרונות היא גם אשת עסקים, ובין השאר עומדת מאחורי ליין מוצרי השיער fifi Beauty. "בהתחלה זה היה נישתי מאוד, לשיער גלי-מתולתל, ועכשיו אנחנו קצת מתרחבים", היא מספרת. "יש הרבה בנות שהליין הזה הוא חלק בלתי נפרד מהן, וזה הדבר שהכי מרגש אותי".
בשנה שעברה החלה פינס לעבוד גם על מותג בגדי ים, fifikini, אבל אז קרו החיים. "הקמתי את זה בעצמי, הלכתי ללמוד תפירה של בגדי ים ברמה של לבחור את הצבע של החוט", היא מספרת. "באיזשהו שלב הייתה תקופה של התחממות ביטחונית, אז אמרתי, 'טוב, אני אחכה ואשיק את זה בשנה הבאה'. זו החלטה קשוחה בענף על בסיס טרנדים עם סחורה שיושבת ומחכה".
אז בעצם חיכית עם הקולקציה לקיץ הנוכחי?
"כן, וכבר צילמתי והתכוננתי, ואז המלחמה. השקעתי הרבה מאוד כסף מהכיס שלי, הרבה הרבה מאוד כסף, אבל כל פעם קרה משהו ואני עדיין מנסה לפענח למה. אבל אני כן חושבת שאמשיך עם זה. זה מותג שעבדתי עליו קשה ואני מחוברת אליו".
מה עוד בא לך עכשיו, אחרי שנה של טלטלות?
"יותר יציבות. להשתקע, להמשיך לעבוד, להמשיך לעשות את הביזנס ממקום יותר שלם. מתיאס היה אומר לי משפט שהתחברתי אליו, נגיד אם הרגשתי שמישהו כבר לא נכון לחיים שלי: 'עדן, טיל שממריא נפטר מהרבה חלקים בדרך. תרגישי ככה, זה ממש בסדר. את צריכה לשחרר אנשים כדי להמריא, כי אם הם יישארו אצלך – את תישארי למטה'. זה ממש נכון, אני מרגישה שאני עולה שלב בכל פעם שאני משחררת מהחיים שלי מישהו כזה".
למה מעכבים אותך? כי מקנאים?
"כן, בטח. וככל שאני מגלה יותר כאלה, ככה אני יותר משחררת".
יש לך היום חברים מהתעשייה?
"בטח שיש, אבל מעטים".
ואת מרגישה פירגון בתעשייה? נניח, איך את מרגישה עם הביקורת הקבועה ש"כל טאלנטית פותחת מותג"?
"אני לא מנסה להוכיח את חפותי בעניין, אבל אנחנו כבר סוגרים שנתיים מצליחות, טפו טפו חמסה. אני עובדת על זה קשה ולא רואה שום בעיה או הוזלה בכל אחת אחרת שעושה את זה בצורה מקצועית. להפך, אני חושבת שמגוון זה מדהים, ומדהים גם להבין שכנשים יש לנו כוח לעשות ביזנס ולכלכל את עצמנו ולהיות אימפריה. זה משהו שהייתי שמחה שילמדו בבתי ספר".
במה את שונה היום מעדן פינס של לפני עשרה חודשים?
"הבנתי כמה אני יכולה להיות זוגית, חברה טובה, אישה טובה, כמה אני מוכנה ללכת רחוק בשביל דברים שאני רוצה שיצליחו, כמה אני מוכנה להקריב. מעצים אותי לדעת שיש לי את היכולות האלה, איזה כיף יהיה לבעלי לעתיד!".
איזו אהבה היית מאחלת לעצמך?
"אחרי שנפרדנו קראתי את התיקון הכללי בארבע לפנות בוקר, ובתפילה ביקשתי לעצמי שהגבר הבא שאלוהים ישלח לי יהיה בעל אוהב ותומך שיעריך ויעריץ, יהיה מלא בהומור ובשמחה ובאמונה ובנאמנות, ושיביא איתו חברות טובה ואינטליגנציה רגשית גבוהה. זהו, לא מבקשת הרבה. רק שיהיה שווה את הזמן שלי".
לא היה לך את זה במערכות יחסים קודמות?
"לא ככה. פה זה היה כמו ניסיון לראות כמה רחוק את מוכנה ללכת, וזה משליך על הרבה מאוד דברים – הקריירה שלי, הבריאות שלי, החיים שלי. זה נתן לי בעיטה בתחת וגרם לי להבין שמה שאני רוצה, זה מה שיהיה. לא משנה מה, למה, כמה ואיך".
מה לגבי האהבה הבאה שלך? עכשיו כשאת מפוקסת ויודעת בדיוק מה את רוצה, זה ייגמר בחתונה?
"בואי נגיד ככה, אני מקווה שבהצהרה הבאה שלי על אירוסים זה יהיה עד סוף החיים".
צילום: לי אגמון | סטיילינג: תום רוזיליו | איפור: שחף ביטון | שיער: אור צעירי