ההיריון הנוכחי של הגר משה (44) הגיע בהפתעה. הגר אפילו לא חשבה שזאת אופציה, בעקבות העבר שהוכיח שהיא ובן זוגה, ניר פור, צריכים לעבוד כדי להביא ילדים לעולם. אבל אז זה קרה.
"אני נורא רציתי כמובן, כן?", היא אומרת, "אריאה עכשיו בת שנה. נכנסתי להיריון כשהיא הייתה בת ארבעה חודשים. ידענו שאנחנו רוצים עוד אבל לא חשבנו שכל כך מהר. אריאה הגיעה אחרי מסע ארוך של טיפולים אינטנסיביים ולא חשבנו שאפשרי בכלל להיקלט באופן טבעי".
את יודעת שזה שכיח, את רופאה.
"אני יודעת, אבל את אומרת, 'לי זה לא יקרה, לי לא קורים דברים כאלה, לי הכל הולך קשה'. לא עבר לי בראש שזאת אופציה אפילו פעם אחת. טסתי לברצלונה עם שתי חברות להופעה של ביונסה והרגשתי לפני הטיסה כאילו אני צריכה לקבל, אבל זה לא קרה, ואז עוברים עשרה ימים ואני אומרת טוב, זה לא הגיוני, משהו קצת מוזר. חשבתי אפילו שאני נכנסת לגיל המעבר. התקשרתי לרופא הנשים שלי, והוא שאל, 'עשית בדיקה?'. ואז עשיתי בדיקה והיא הייתה חיובית. אני זוכרת את הרגע שאני יושבת באמבטיה, הייתי לבד, ניר היה בעבודה, הייתי עם אריאה, אני מסתכלת על הבדיקה ואומרת, 'פאק, כאילו זה יכול להיות? זה הגיוני?'. זה היה מטורף. ניר חזר הביתה בערב וסיפרתי לו וגם הוא היה בהלם".
חיכית עד הערב?
"חיכיתי עד הערב".
איך הצלחת?
"לא יכולתי לדבר על זה. לא יכולתי להגיד את זה בקול רם. אני כזאת למודת אכזבות, שהיה ברור לי שההיריון הזה לא הולך להחזיק וזה רק עניין של זמן עד שהוא ייפול. לא חשבתי שהוא יסתיים בלידה. לאט-לאט זה התקדם, ולכל אורך הדרך אני כל הזמן מחכה שמשהו יתפקשש. לא האמנתי לרגע שזה באמת יכול לקרות לי".
והנה אנחנו פה.
"והנה אנחנו פה. וגם להבדיל מההיריון של אריאה, חמסה חמסה חמסה, הכל הלך קל. ההיריון הראשון היה מלא חרדות ופחדים, אחרי שתי הפלות קשות. הוא התחיל כהיריון תאומים ואז איבדנו עובר בשבוע 11. זה שבר אותנו, את נורא מפחדת על העובר השני ועד סוף ההיריון את סוחבת שני עוברים בבטן, ולאט-לאט העובר השני נספג. ועם הזיכרון הזה הגעתי להיריון, אבל הכל עבר בסדר. פיזית אני הרבה יותר עייפה, הרבה יותר קשה לי, אריאה היא פול טיים ג'וב, אין זמן להתעסק בשום דבר. אני כל הזמן אומרת לניר שזאת נשמה שממש רוצה להגיע לעולם הזה. אני אומרת לעצמי בראש שזה העובר שנפל עם אריאה, שמצא את הדרך שלו להגיע עכשיו".
ראית את עצמך אמא לשתיים?
"אם היית אומרת לי לפני חמש שנים שזה יקרה, לא הייתי מאמינה לך. פחדתי שאריאה תהיה בת יחידה. אני מרגישה שעל הכל בחיים אני צריכה להילחם והכל הולך לי קשה כל הזמן, פתאום זה הדבר הראשון בחיים שקורה קל".
הכל היה סביב זה, לא תפקדתי
כמו כל עם ישראל, גם אני ישבתי מול הגר והרגשתי שאני מכירה את הזוגיות שלה ושל ניר לעומק. גם אני ליוויתי אותם בצפייה בעונה השלישית של "חתונה ממבט ראשון", אבל עכשיו גיליתי הגר אחרת, אימהית, רגישה, ששמה את הקריירה כרופאה על הולד ומשקיעה את כל זמנה בהקמת משפחה.
"ניר הציע לי נישואים ביום שישי, ביום ראשון גיליתי שאני בהיריון בבדיקה ביתית ואמרתי, זהו, הכוכבים מסתדרים לי בשורה", מספרת הגר על הדרך לאריאה. "זה היה היריון שהחזיק חמישה ימים, אבל ההפלה הייתה ממש קשה. זה תפס אותי לא מוכנה. זה קצת העיב על תקופת האירוסים כי במיינד שלי אמרתי שזה הולך ביחד. היה ברור לי שאני מתחתנת בהיריון, שמפה דברים מסתדרים, אבל לא. התחתנו באוקטובר 2021, נסענו לירח דבש, חזרנו, ואז התחלנו IVF. הקפאתי ביציות בגיל 37.5, אבל לא השתמשנו בהן, ויחסית מהר נקלטנו ב-IVF. בשבוע 7 העובר איבד דופק והייתי צריכה לעשות הפלה. זאת הייתה הפלה אחרי הפלה, וזה ממש שבר אותי. זה כאילו משתלט לך על החיים. הכל היה סביב זה, לא תפקדתי, הייתי רק סביב ההזרקות והטיפולים והשאיבות וההחזרות. לקחתי חודשיים הפסקה ואז עשינו עוד שאיבה והחזרה. בהיריון הזה נקלטו שני עוברים. הרופא אמר שבהיריון הקודם הוא החזיר שני עוברים ואחד נקלט, ועכשיו הוא יחזיר עובר אחד. אמרתי לו, 'אין מצב שאתה מחזיר עובר אחד, אני לא יכולה לעבור כל פעם מחדש את הסבל הזה'. הוא החזיר שניים ובאמת שניהם נקלטו. זה היה פשוט אושר עילאי. ואז השבר כשאחד איבד דופק. את מנסה להבין למה לעזאזל זה קרה, מה עשיתי לא בסדר, זה היה נורא, נורא, נורא. ממש התפרקנו. ואז ההיריון של אריאה מלא חרדות, 'שהיא תשרוד, שהיא תשרוד, שהיא תשרוד'. והנה היא פה ואני מסתכלת עליה ואומרת שהייתי מוכנה לעבור את זה עוד 7,000 פעם".
לצערי זה שכיח, המון נשים עוברות את זה, ועד שאת לא עוברת את זה בעצמך את לא קולטת כמה נשים צריכות את החיזוק הזה.
"נכון. ניר כל הזמן אמר לי, 'בואי נדבר על זה', ואני אמרתי שעד שאין לי ילדה בריאה בידיים אני לא מדברת על זה. אני יודעת שהורות מאוחרת זה כבר לא משהו נדיר ורציתי לחזק ולעודד, להגיד לנשים שהדרך קשה אבל בסוף זה קרה וזה יקרה, אבל לא מצאתי את הכוחות בעצמי לעשות את זה".
איך הזוגיות שלכם עברה את התקופה?
"ניר באמת מדהים ויש לו יכולת אדירה לעמוד לצדך ולהיות איתך, והוא נורא מעורב והוא בא איתי להכל, הכל היה ממש יד ביד, אבל בסופו של דבר את לבד. זה את, זה הגוף שלך ואת עוברת את זה, אף אחד לא יכול באמת להבין עד הסוף מה את עוברת, וזה משפיע על הזוגיות, כי יש מצבי רוח וזה מחלחל גם לצד השני. ניר נורא מושפע ממני, קשה לו לראות אותי ככה. אנחנו מכירים בסך הכל ארבע שנים, אין לנו פז"ם של 20 שנה, ובארבע השנים האלה לא היה לנו רגע דל, אז הייתה תקופה קשה, אבל בסופו של דבר כמו כל תקופה קשה את יוצאת מחוזקת".
איזו מין אמא את?
"אמא מאוד חמה, אני חושבת. אני מאוהבת בה מכף רגל ועד ראש, לא הגיוני שהיא רק שנה בחיים שלי. כאילו מה היה לפניה? היא צבעה את החיים בצבע, היא נותנת להם משמעות, הדבר הקטן הזה. לפעמים היא ישנה ואני מסתכלת ואומרת, 'נו, תקומי כבר'. אריאה הייתה במנח עכוז ועבדתי כל ההיריון בלהפוך אותה. אין משהו שלא עשיתי. בסוף מה שהיה אמור להיות קיסרי אלקטיבי עבר לקיסרי חירום, מהרגע שהיא נולדה היא לימדה אותי שאני לא יודעת כלום, אני קלולסית בכל מה שקשור לאימהות הזאת".
והלידה הקרובה גם תהיה קיסרית?
"הרופאים מעדיפים קיסרי, אבל בא לי לחוות לידה וגינלית. גם בלימודים ובהתמחות (שהייתה אמורה להיות בגינקולוגיה - יה"א) ראיתי כל כך הרבה לידות, וזה תמיד היה כזה מדהים שהתינוק יוצא החוצה, שנורא בא לי לחוות את החוויה הזאת. אני ממש מתלבטת, אבל בסוף מה שיהיה יהיה".
לא רוצה לוותר על הרפואה
התהליך המפרך גרם להגר לוותר על החלום לטפל באנשים ולעבור לעבודה שתאפשר לה להקים את המשפחה שכל כך רוצה. היא ויתרה על ההתמחות ברפואה ופנתה לתעשיית התרופות. "תוך כדי ההיריון הייתי אמורה להתחיל את ההתמחות ואמרתי שאין מצב שאני מתחילה, ואז הגיעה ההצעה לנהל מחקרים קליניים ולקחתי אותה".
החלטה שאת שלמה איתה?
"זה מבאס אותי. אני אומנם נהנית בעבודה, אבל כל הזמן מרגישה שחסר לי. התחלתי דרך ולא סיימתי אותה וחסר לי הצד הקליני, לעבוד עם מטופלים, בשביל זה הלכתי ללמוד".
את עוד יכולה לחזור לזה.
"נראה מה יהיה אחרי הלידה. זה מה שמבאס בהורות מאוחרת, וגם שכאישה את אשכרה צריכה לבחור. אם הייתי צעירה בעשר שנים כנראה יכולתי לעשות גם וגם, אבל פחדתי על ההיריון. אני מסתכלת על חברים מהכיתה שתכף מסיימים את ההתמחות".
אבל בארבע השנים האלה הגשמת את הדבר הכי משמעותי.
"חד-משמעית, אני שלמה עם ההחלטה, אבל אני לא יכולה להגיד שלא אצטער עליה או שאני לא מצטערת עליה כבר עכשיו. הלוואי שיכולתי לעשות גם וגם והלוואי שאמצא דרך לעשות גם וגם. אני לא רוצה לוותר על הרפואה. מבאס שהמערכת כל כך תובענית. תורנויות של 26 שעות, שבתות וחגים, לילות, את מפספסת את הילדים. כאילו לגיטימי לדרוש ממך לוותר על כל אספקט אחר בחיים, וזה לא תופס בעידן של היום, כי אנשים רוצים לנהל חיים במקביל".
איך ניר הגיב על ההחלטה? או שלא הייתה דילמה בכלל?
"לא הייתה בכלל דילמה מבחינתי, אבל עכשיו אני מדברת איתו על זה שאני לא יודעת מתי, אני לא יודעת איך, אני לא יודעת באיזו קונסטלציה, אבל זה בוער בי. הוא כמובן אמר שיתמוך, אבל אני לא בטוחה שהוא מבין מה זה ידרוש ממנו. הרופאה שמטפלת בי בהיריון בסיכון אמרה לי שאי אפשר לעשות התמחות בלי תמיכה מלאה של בן הזוג, והזוגיות שלנו צעירה מדי, זה משהו שעלול למוטט מערכות יחסים".
אבל זאת לא זוגיות רגילה.
"נכון. אני סומכת על ניר בעיניים עצומות. אני יודעת שהוא יכול להתמודד עם זה. זו החלטה שלי אם אני מוכנה לוותר על זמן עם אריאה. עכשיו אני בעבודה סופר-נוחה, קובעת את השעות, עובדת מהבית, מתוגמלת בהתאם, זוכה לבלות איתה הרבה".
איזה מין אבא הוא ניר?
"אם היה משהו שתמיד ידעתי על ניר, זה שהוא יהיה אבא מדהים. לו ולאריאה יש קשר מטורף, הוא הפייבוריט פרסון שלה. הם גם נראים אותו דבר וגם יש להם חיבור שאי אפשר להסביר. הילדה מאוהבת".
פעיל?
"מאוד פעיל. קם בלילה, מחליף, סיפור לפני השינה. גם עכשיו אני מוגבלת, אז הוא לגמרי עושה הכל".
הייתם רוצים עוד ילדים?
"מאוד מאוד. אני לא יודעת אם אעשה את זה מהר כי הגוף שלי גמור, ממוטט. אני חייבת רגע להתאפס, אבל יש לנו עוברים מוקפאים וביציות מוקפאות, אז אני אומרת בסדר, אפשר רגע לנשום, אבל מאוד הייתי רוצה משפחה גדולה. זה קצת גרידי מצדי, כי עם האוכל בא התיאבון. אם היית אומרת לי לפני כמה שנים שיהיו לי שני ילדים, הייתי אומרת לך תודה, חותמת פה וזהו, אבל פתאום בא לי שתהיה לי משפחה גדולה, זו המהות של החיים מבחינתי".
את אומרת כל הזמן "הורות מאוחרת". את מרגישה את זה?
"בטח. זה מתחיל מזה שאני מסתובבת בפעילויות וכמעט כולן בנות 30. וגם פיזית קשה יותר. בגיל 20 יש לך יותר אנרגיות מבגיל 40. אבל מצד שני את מגיעה עם הרבה יותר תובנות. את הרבה יותר מוכנה נפשית. את מקבלת הכל באהבה ויש לך גישה יותר בוגרת".
איך נערכים להיות הורים לשניים?
"אני חושבת על זה המון. אני לא רוצה שאריאה תרגיש שלוקחים ממנה את אמא שלה פתאום, אבל אני יודעת שזו המתנה הכי גדולה שאני יכולה לתת לה, לכל החיים, הן יהיו כמו תאומות בסוף".
בואי נדבר רגע על החשיפה של ההיריון. שיתפת בשלב מאוחר.
"פרצה מלחמה ובאמת הרגשתי שאת מי זה מעניין עכשיו. הרגשתי שאין לזה מקום ואין בזה טעם. בסוף החלטנו לפרסם גם כי הלידה מתקרבת וגם כי הרגשתי שיש מקום אולי לחדשות קצת אחרות".
איך באמת עוברת עליכם התקופה הזו?
"כמו כולם, אני מניחה. אלה ימים קשים מאוד. אני מנסה לראות כמה שפחות חדשות. בתחילת המלחמה הייתי באובססיה ולא תפקדתי. בכיתי ימים שלמים, לא אכלתי לא ישנתי. יש לי תינוקת, אני בהיריון, והרגשתי שאני לא יכולה להרשות את זה לעצמי, אבל זה כל הזמן רץ בראש. אני בוכה 500 פעם ביום על כל דבר. הורמונים. הכל נורא מעציב, הכל נורא מרגש, אני חווה כל דבר נורא חזק".
הייתי שנואת העם
"חתונה ממבט ראשון" הולידה לאורך השנים לא מעט זוגות, אבל בודדים שרדו במציאות. ניר והגר היו הזוג הראשון שהצליח להישאר יחד ולהקים משפחה. "אחרי 'חתונמי' היה בלתי אפשרי ללכת ברחוב, ואת לא יודעת איך להתמודד עם זה", משתפת הגר. "לאט-לאט את לומדת למצוא את המינונים שנכונים לך. עכשיו אנחנו מקבלים המון חום ואהבה, אבל אנחנו לא נחשפים יותר מדי. אני לא כל היום באינסטגרם, מבחירה. גם כי זו עבודה קשה וגם כי לפעמים אני מרגישה שיש דברים שאני רוצה לשמור לעצמי, כמו את ההיריון. כל הזמן שואלים אותי למה אני לא חושפת את אריאה, ואני זוכרת את התקופה שהייתה לנו אחרי 'חתונמי', שבה הייתי שנואת העם, ואת התגובות שקיבלתי, ואני זוכרת כמה בקלות זה יכול להתהפך. זאת טראומה בשבילי. ניר לא מבין למה לא, אולי כי הוא לא חווה את הטראומה שאני חוויתי. הוא עושה איתה מלא סרטונים חמודים והוא רוצה להעלות אותם, ואני אומרת לו, 'לא, תשלח לחברים שלך, תשלח למשפחה, לא צריך את זה באינסטגרם'".
את מתפרנסת מאינסטגרם?
"בקטנה. זה לא מקור הפרנסה העיקרי שלי בכלל, אני גם לא מכוונת לזה. חשוב לי לשתף באינסטגרם באמת כדי לעזור לנשים אחרות או לתת השראה לדרך שעברנו ושאנחנו עדיין עוברים כי אני מבינה את הקושי בזה וכמה את צמאה למידע. כשהייתי רווקה המון שנים כל הזמן חיפשתי סיפורים על אנשים שמצאו זוגיות בשלב מאוחר, ממש נתליתי בסיפורים האלה. לפעמים צריך תקווה מבחוץ, ואני מרגישה שעכשיו אני יכולה לתת את זה".
בואי רגע נדבר על "חתונמי".
"אני לא חשבתי כזה רחוק על משפחה וילדים. היה לנו קשה במהלך התוכנית והיה לנו קשה אחר כך ולא פעם קמנו והתרוממנו מהרצפה. זה גם עניין של גיל, כשאת מגיעה לתוכנית הזאת בשלה ובוגרת ואת יודעת מה את רוצה, את מבינה שלפעמים צריך לעבוד בשביל מערכות יחסים ולא הכל חייב ללכת קל ופשוט, ושאם יש משהו ששווה להתעקש עליו אז מתעקשים. חודש אחרי התוכנית אפילו נפרדנו. חודש וחצי לא דיברנו מילה. חזרנו ארבעה–חמישה חודשים אחר כך".
מתי הצלחתם להבין שזה זה ולהתנתק ממה שהיה בתוכנית?
"זה תמיד יהיה שם. הכרנו בתוכנית טלוויזיה, וזה משהו שילווה אותנו כל החיים, אבל זה עניין של זמן, ככל שזה מתרחק ואת קצת מתנתקת מההפקה ומהמסביב ומתחילה ליצור לעצמך חיים זוגיים, ככה זה נהיה זיכרון רחוק".
אתם בקשר עם אנשים מהתוכנית, עם הזוגות?
"בהתחלה היינו בקשר הדוק עם כל הקאסט. היום אני חברה טובה של רוני, של מור לרמן, ועכשיו גם בקשר עם דנית בגלל ההיריון. ועם קטיה וליאור אנחנו בקשר. נפגשנו בשבוע שעבר עם הילדות, זה ממש מגניב, יש להן גורל משותף".
קטיה מצליחה לעשות את ההתמחות?
"אצלה זה אחרת. היא התחילה את התוכנית בהתמחות, אז זה יותר קל".
למה לדעתך רוב הזוגות מ"חתונמי" לא שורדים?
"זה אינדיבידואלי, אבל יש משהו מטלטל ביציאה מהמסגרת העוטפת, מהתמיכה של הפסיכולוגים ושל ההפקה. גם התקופה של השידורים נורא קשה. פתאום את פוגשת את החיים האמיתיים ומבינה שמה שראית שם זה לא בדיוק מה שאת רואה עכשיו. נורא קל גם להתאהב ברעיון, ובשלב מסוים כל הדבר הזה מתמסמס ואת נשארת לבד עם הבן אדם ומנסה להבין אם זה מתאים, ואז השלב הקשה, לצלוח את זה רגע לבד. אני חושבת שזה תלוי באמת כמה את רוצה, כמה הקשר ביניכם חזק, זה ממש לא טריוויאלי שזוגיות תצליח בקונסטלציה הזאת".
אז מה הסוד שלכם?
"שאני התעקשתי. במהלך השידורים קצת התפכחתי, כשראיתי את עצמי על המסך הבנתי המון דברים שלא יכולתי להבין במהלך הצילומים. לגביו, לגביי, לגבי החיבור הזה, וניר היה פתוח מספיק כדי לא לשלול, ולתת לזה צ'אנס. ולקחנו את הזמן. התחתנו כמעט שנתיים אחרי שהכרנו. זה המון בגיל שלנו. אבל באמת ניסינו לבנות דברים מהתחלה ולא ויתרנו אחד על השני".
בתוך המרוץ הזה אתם מצליחים לשמור על הזוגיות?
"אין ספק שילד משנה את הזוגיות. הזוגיות מקבלת פנים אחרות, את רואה את הבן אדם שאת חיה איתו בהכי קיצון. יש רגעים קשים, לילות בלי שינה. אבל אני מתאהבת בו יותר ויותר בכל יום שעובר. אני מרגישה שבחרתי נכון כי הוא מוכיח לי כל פעם מחדש שאני יכולה לסמוך עליו ולשחרר ולהישען ושהוא שם ושהוא יציב ושהוא מחזיק את כל הדבר הזה".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: אורי לשם | איפור: ליאט בן שמשון | שיער: פדור וישניאקוב | הפקה: טל פוליטי