הרבה אנשים בתעשיית הבידור אומרים ששחר חסון הוא חידה. הוא מסתובב לידם, מחייך, מנשק על הלחי, עושה סלפי עם הילדים שלהם ומספר על פרוייקטים, אבל לא על הרבה יותר מזה. רחוק מהחונטות הידועות של הסטנדאפיסטים, חסון שומר תמיד על ריחוק מסוים, מדיר את עצמו מאירועי ברנז'ה, מתבודד מרצון. אומרים עליו שהוא מהאנשים האלה שלעולם לא תדע לאן הם חוזרים אחרי שנפרדת מהם לשלום. ובכן, עכשיו הוא מוכן לספר.
"אני אבא", הוא אומר בגילוי מפתיע. "יש לי ילד בן שנה ושלושה חודשים. לא אחשוף את שמו ואת שם האמא שלו, אבל הוא ילד אמיתי".
אף אחד לא יודע מזה?
"חברים קרובים שלי יודעים".
ומהיתר אתה שומר בסוד?
"אני פשוט לא עושה מזה עניין. כיף לי שהחיים ממשיכים בכיף ושלא עושים סיפור משום דבר".
הילד המתוק במיוחד (ראיתי סלפי), לא גר איתו. אמו ושחר חתמו על הסכם הורות משותפת, אחרי ידידות של עשר שנים. "זה כיף גדול ואני ואמא שלו חברים טובים. שנינו רצינו את זה. ידעתי שהיא האדם הנכון לעשות את זה איתו. ידעתי שאני לא אצליח לגדל ילד לבד, כי אין לי כישורים ואחריות לזה. אני מודה שלפעמים כשהוא בוכה אני לא יודע מה לעשות, אני פוחד".
כמצחיקן כפייתי, קל לחסון יותר לחשוף את הפאנצ'ים שבנו מספק לחיים מאשר את התחושות הכנות שלו לנוכח השלב החדש בחייו. "הכי חשוב בהורות זה להרחיק מילדים את הסמארטפון", הוא מחייך. "הבעיה היא שאם אני אקנה לו אייפון צעצוע הוא יקלוט שזה לא אמיתי והוא לא ירצה לשחק. הוא רוצה לגרום להרס של משהו אמיתי. איפה שאפשר להרוס, הם שם".
וחוץ מסמארטפונים, איך האבהות שינתה אותך?
"אני חושב שנהייתי יותר אחראי ואני מוותר על דברים בעצמי בשביל הילד. סדר העדיפויות משתנה, פתאום אתה מבין שלא הכל כזה חשוב ויש לך דבר יותר כיף לעשות. זה גורם לך לסדר את הלו"ז שלך מחדש, אבל עדיין חשוב לי לפעול בקצב הקודם. אני לא רוצה להשאר מאחור. מה שעוזר לי שזה שאמא שלו מדהימה, היא אמא למופת ואני מעריץ אותה, היא אלופה. הוא גם אוהב אותה יותר, אני מרגיש. אני מקבל את זה באהבה, יהיו תקופות שהוא יאהב אותי יותר".
אישה בת 53 > ילדה בת 24
חסון מדבר ב"אני". המילה "אנחנו" עדיין לא משייטת לו בקלות בגרון. לא "אנחנו" של זוגיות ולא "אנחנו" של הורות. חודשים ספורים לפני יום הולדתו ה-40, הוויכוח הפנימי שהוא מנהל – בין הרצון להתבגר לבין השאיפה להמשיך להתקדם מקצועית ולהישאר חופשי וצעיר ומשוחרר – נוכח מאוד בשיחה. גם כשהוא מדבר למשל על הסדרה החדשה שלו "סופשלי" – לכאורה, סדרה קלילה בערוץ הילדים ב-yes על בדרן שעולה השמימה וחוזר אל האדמה כדי לשדך בין נער המאוהב בנערה – יוצאת לו בעיקר שורה ארוכה של תהיות אקזיסטנציאליסטיות.
"אני עובר איזה משבר עם הגיל כנראה, אני מתחיל להבין שאנחנו לא כאן לתמיד", הוא אומר. "את יודעת מה זה לשחק עם זאב רווח כמלאך, והוא יושב מולי עם כנפיים ואנחנו מדברים על המוות? זה זאב רווח! גדלתי עליו! והוא אומר לי – 'למה אני לא אלך? גם אני אלך יום אחד'. כל כך התרגשתי. אני פאקינג בן 40 והגוף שלי מזדקן ויש לי קמטים. וכל הדור שלנו, יש לו בעיה קשה, כולם נעלמו לנו, פרינס ודיוויד בואי ורובין ויליאמס ונשארנו לבד. יש לי קטע בסטנד אפ שאני אומר שהעולם האו סוג של מסיבה, ויש מוזיקה חדשה שאני לא יודע לרקוד. אני לא רוצה להיות האיש המבוגר שנשאר במסיבה, אני רוצה להעלם כמו הכוסית שהסתכלת עליה כל הערב ופתאום היא לא שם".
כבד, שחר.
"תראי, אני לא אדם אובדני. אבל לכל אדם יש סיבה מספיק טובה להרוג את עצמו. תחשבי איזה כיף, אין משכנתא, אתה נפטר מכל מה שאתה צובר. צריך להפסיק להיות חרדים מהסוף, זה מה שמלחיץ אותנו והופך אותנו לזומבים".
חוץ מלמות, מה עוד אפשר לעשות כדי להתכונן ליום הולדת 40?
"אני מנסה להתבגר. לצאת עם נשים מבוגרות יותר, יצאתי 4 חודשים עם מישהי בת 53, גרושה, והיה נורא כיף, אחת שמתחילה לחיות את החיים. הרי בחורה בת 24 אין לי על מה לדבר איתה היום, היא כל היום בפייסבוק ולא מתעיינת בי. התחלתי גם לראות חדשות".
זה זמן טוב בשבילך לראות חדשות, חטיפת ילדי תימן פותחת מהדורות.
"תשמעי, כל הקלישאות הקומית קיימות בסיפור הזה, כי קל לאבד תימנים, סבתא שלי ילדה 9 ילדים. אבל מה, מי חטף אותם? אשכנזי. אז זה אפגרייד. זה לא שאתיופי חטף אותו. טוב נו, אבל לי מותר להגיד את זה כי אני תימני. האמת היא שיש לי חולשה לעדה הזו, אני חולה על תימנים, מאוהב בהם. כל מה שיש לי להגיד זה הלוואי שהאמת תצא לאור ונמשיך לעשות על זה קומדיה. תגידי, את חושבת שהיו חוטפים אותי?"
זה הדור הלא נכון.
"עדיין, מצחיק לחשוב על זה. מה היה קורה אם היו חוטפים אותי, היו לי חיים אחרים, אולי בכלל לא הייתי בסטנד אפ".
לפעמים אני עצוב שאפשר לראות את הקטעים הישנים ביוטיוב
אבל לא חטפו אותו, ולא את הוריו. הוא גדל בשכונה חמה בכפר סבא, והיה ילד קופצני, עם הפרעת קשב ברורה שמקשה על הראיון עמו אבל מספקת הרבה בידור. הפריצה שלו הגיעה בתכנית של דודו טופז ואז הגיעו ימים סהרוריים של ערוץ ביפ, שם ייצג חסון את הצלע העממית, אבל למעשה גילה הרבה דיוק, הומור פיזי ונונסנס מהוקצע. יחד עם השותפים שלו לכנופיית "מהדורה מוגבלת" ו"לילה בכיף", אבי אטינגר ודודו ארז, הוא הלך וכבש את השוליים – אבל בעצם רצה פריים טיים. זה הגיע בהשתתפות ב"צחוק מעבודה" וב"הכל הולך". בשנים האחרונות, הוא חתך לערוץ הילדים.
"את קולטת כמה השתניתי, כמה דברים עברתי? אני פאקינג מיינסטרים", הוא אומר. "עשיתי פסטיגל עם חנון רוזן, אני! הייתי בפריים טיים, עשיתי תכניות בערוץ הילדים, הפכתי לסוג של כוכב ילדים, יש לי בקהל ילד בן 14 שהחלום שלו זה לראות את שחר חסון. עברתי הרבה מאז הציצים מוחאים כפיים, ועכשיו אני צריך ללכת בין הטיפות ולהשאר לא גס, להיות האיש הבוטה שעובר את הגבול בצורה קומית ועדיין מצחיק גם את סבתא וגם את האבא וגם את הילד".
יש לזה מחיר. אתה מרגיש מצחיק בדיוק כמו פעם?
"לדעתי אפילו יותר. המיינסטרים גורם לי לחפש יותר, אני מחפש מתחת לבלטות ויותר עמוק בתוך עצמי. אני מחפש לעומק את הבפנים, לא לרוחב. היום אני אשב ואכתוב במקום ללכת למסיבה או לשתות בבר. אני אשב על ספסל בתל אביב ואהנה מרעיון אחד טוב מאשר מסיבה עם כל הכוסיות בארץ".
ואיך אתה חי עם החומרים מפעם?
"אני לא מתחרט על כלום אבל זה תהליך שהייתי צריך לעבור. לפעמים אני עצוב שאפשר לראות את הקטעים הישנים שלי ביוטיוב. אני לא רוצה שיראו את הקטעים הגסים באמת, אז שמתי אזהרה שזה לא לילדים. לא רוצה. גם לי יש ילד ויש לי אחריות כלפי ילדים".
אבל הוא לא באמת נרגע. פעם בשבוע הוא מופיע במופע הבידור שלו, ובהרבה מהלילות האחרים הוא מתייצב ל"מיקרופון פתוח", כאילו התחיל אתמול. הגאווה הגדולה שלו היא ערב סטנד אפ באנגלית בבר הג'סיקה, שם קומיקאים מקומיים מחכים להתגלות ולהשתגר להוליווד. "באים דוברי אנגלית ועברית, חבר'ה מתגלית, ויש לנו תכנית רדיו באנגלית ברדיו רמת השרון פעם בשבוע. אם אנחנו עושים קומדיה, למה שלא נייצא אותה לחו"ל? באנגלית קל לי יותר לדבר על דברים אישיים".
בשביל מה אתה צריך את זה? ההופעות לא מפרנסות טוב?
"אני חי טוב, יש לי דירה במגדל ברמת גן, אבל זה לא קשור לכסף. זו בערה. אני רואה כל הזמן אנשים שאיבדו את התשוקה, ואני חושב שהילדים שלי יהיו מאושרים שאבא שלהם עדיין ככה על הקצה. זה עדיף מאבא לוזר שלא מרוצה ממה שהוא עושה. אני רוצה שהילד שלי יראה בבית נמר, אבא שמתאבד על מה שהוא רוצה. אני רוצה שאנשים יתאבדו על החלומות שלהם והם לא עושים את זה. תראי, החיים זה לא בטריה, זה דינמו, הסיבוב מניע עוד חשמל ואתה חייב לסובב את הפדלים שיווצר עוד חשמל כדי שתוכל לעשות משהו".
בעולם המבוגרים הוא עושה גיחות קצובות – הוא השתתף בסדרה "מלבי אקספרס" של מיקי גבע, ועובד בימים אלה על סדרה משלו, שתנתח את יחסיו עם נשים. "היום כשאני כותב על נשים אני מרגיש שחסרה לי הזווית הנשית, אני מחפש תסריטאית שתעבוד איתי ותעזור לי להבין מה אני עושה. אני חושב שמשהו ביחס שלי לנשים השתנה. בלילה בכיף היינו צוחקים על זונות אבל בחיים לא הייתי אצל זונה, ומסיבת רווקים עם חשפנית זה משהו שמעציב אותי. אני חושב שפעם הייתי ילד ופחדתי מנשים. יש באישה משהו מפחיד. היצור הזה, הדבר הזה, שהוא כביכול חלש ממך אבל הוא יכול לרס'ק אותך".
אמרים שהומואים מודחקים מפחדים מנשים.
שחר מחייך ומישיר מבט, "בטח שמעת עלי סיפורים, זה בסדר. אני חביב הקהילה, ויש אפילו הומואים שרוצים שאני אחתן אותם. מה שמעניין אותי אלה הטרנסג'נדרים. האמת, היו לי כמה שיחות ארוכות לתוך הלילה עם כמה. אבל לא הייתי איתן, אם זה מה שאת רוצה לשאול".
מה מרתק אותך שם?
"יש משהו מאוד קומי בשילוב בין גבריות ונשיות. זה מעורר השראה וחייתי ומוגזם, ואני איש מוגזם, אוהב להגזים את הטמטום".
אני אוכל ראש לאישה שאני איתה
בחזרה לעולם ההטרוסקסואלי, המטענים של חסון בתחום הרומנטי לא ברורים. הוא יצא הדוגמנית מרי קייזר, אבל כבר שנים ששמו לא נקשר בשמה של מישהי קבועה. המצב כרגע, עם אם בנו, איננו לגמרי ברור. "אנחנו לא בזוגיות אבל נוצרה סוג של זוגיות מוזרה על גבול מגניבה שעדיין צריך להבין אותה. אני רואה אותנו כחברים טובים שמגדלים ילד. אני יכול להתפתות לאינסטינקט של רגע ולהגיד יאללה בואי נתחתן, אבל אני רואה מה קורה סביבי, אנשים מתגרשים, אני לא רוצה להיות שם"
חיית פעם עם מישהי?
"חייתי עם נשים תקופות קצרות אבל לא שנים. יש את השלב שאתה לא מבין איפה הדברים שלך - אתה גר עם מישהי פתאום ואתה לא מוצא את השלט של המזגן, את יודעת שיש סטנד על הקיר, שם השלט צריךל להיות? אני חשבתי שהמקום הוא בין הכריות או במקרר. וזה קשה. אני אדם שצריך שקט וקשה לי להכיל עוד אדם. אני אוהב את מה שאני עושה ואת השקט שלי, אז למה אני צריך את זה?".
ובכל זאת, מה טוב בזוגיות?
"שבסוף יש מישהי שמכילה לא משנה כמה אתה מציק לה. גם אני כנראה מציק, אני אומר שאגיע בשתיים ואני מגיע בשלוש כי כיף לי יותר על הבמה ושכחתי את עצמי והיא חיכתה לי, וייבשתי אותה והיא עדיין שם וסלחה לי. ואני גם אוכל ראש לאישה שאני נמצא איתה. אחרי שלושה דייטים אני חלש כמו כלב ובוכה לבחורה. אבל כיף להן, הן חולות על זה. הרי בכל אישה יש פסיכולוגית. מי שיוצאת איתי מקבלת אדם שלא עושה לה פאנצ'ים בבית כל היום. יצאתי עם זמרת מוכרת, לא חשוב שמות, הייתה לה תקופה קשה יצירתית אבל היה לנו כזה כיף ביחד. שנינו סיימנו הופעות, והיינו מתייסרים ביחד. אבל זה לא הצליח, כי שנינו אהבלים".
אז מה אתה רוצה, שחר?
"אני לא יודע. אבל יוצא שאני אוהב נשים שהן על הקשקש. יש משהו באישה שהיא לא מושלמת, שהנפש שלה קצת פצועה, שהוא מרגיע אותי. בסוף יוצא שהנשים שאני איתן הן תמיד קצת טרלללות".
צילום: יונתן בלום | סטיילינג: יהלי אביכזר | איפור: מתן סבג ל"סמאש בוקס" | בגדים: חליפה: Izac, חולצה: קסטרו, נעליים: אלדו, פפיון: רנואר, שלייקס: קסטרו, עניבה: קסטרו