שירי מימון, רותם סלע, ליאור סושרד, הראל סקעת וגל גדות הם רק חלק מהפנים והשמות המוכרים שאפשר לראות בחשבון האינסטגרם של קרן ברטוב (54 אלף עוקבים). אלא שהסלבס נראים שם כמו שלא תתפסו אותם כמעט אף פעם: נטולי איפור ופילטרים.
הכוכבים מגיעים בהמוניהם לקליניקה של ברטוב, עוברים שם טיפולי עור, ושני הצדדים מתחייבים שלא מדובר בשת"פ. לא מובן מאליו בעולם של הנחות סלב. "גיסתה של שירי מימון הייתה מטופלת בקליניקה שהייתה לי בקדימה, אז ככה שירי הגיעה אליי", מספרת ברטוב על הלקוחה המפורסמת הראשונה שלה. "תמיד חלמתי לטפל בה, היא מודל לחיקוי בעיניי, אישה חכמה ומצליחה. בסופו של דבר נרקמה בינינו חברות".
ואיך זה התגלגל משם?
"עבר מפה לאוזן. שירי סימסה לכל החברים שלה שיש מישהי מטורפת עם מלא מכשירים, ושהעור שלה מתוח וזוהר. ופתאום כולן התחילו להגיע אליי לקדימה. אגב, גם גל גדות הגיעה אליי דרך קרובת משפחה שלה. אני שרופה עליה ברמות, אין כמוה, היא נורא מפרגנת וגם הביאה אליי מלא אנשים מאל-איי".
"אז שירי מימון וגל גדות עשו את כל הדרך לקדימה רק בשביל טיפול פנים?
"כן, וזאת מחמאה גדולה עבורי".
גילוי נאות: לפני שנה גם אני הפקדתי את הפנים המזדקנות שלי בידיה של ברטוב. רציתי מצח שנראה באופן קבוע כאילו הוא משוך מעלה בקוקו גבוה, גם כשאני בשיער פזור. הוצע לי טיפול על ידי ברטוב בכבודה ובעצמה, או על ידי אחת העובדות בקליניקה. המסלול הראשון הוא כמובן יקר יותר, אבל הלכתי עליו. הובלתי לחדר טיפולים, ואחרי שקוסמטיקאית ניקתה את פניי, ברטוב נכנסה לחדר – ואת המצח שלה לא אשכח לעולם. השאלה הראשונה שלי הייתה אם היא מזריקה בוטוקס. היא אמרה שלא.
במשך מחצית חיי דאגתי להסתיר את המצח על ידי מריחות עבות של מייק-אפ וכל סוגי הפוני; מאז הביקור אצל ברטוב אני מסתובבת בעולם במצח חשוף. ולא רק שהוא גלוי, אני גם משקיעה בו. בהתחלה נראה מופרך שאעמוד בשגרת טיפוח כאמא לשני זאטוטים שבקושי מצליחה לצחצח שיניים בלי הפרעות, אבל זה קרה. רק כדי לספר לה את זה קפצתי על ההזדמנות לראיין אותה. כשהיא ביקשה שהתמונות שלה בכתבה לא ירוטשו, זה עורר אצלי הרבה כבוד וקצת קנאה.
נפגשנו ליד הקליניקה, ב"גרנד קפה" בקניון רמת אביב, מעוז הבלונד והבוטוקס, המקום שמושך אליו מכל רחבי הארץ נשים מוקפדות שבאות ליהנות מסלט קצוץ או סושי. התור ארוך, אבל ברטוב כבר מזמן הפכה כאן לבת בית. אלא שהסביבה הזו רחוקה מאוד מנקודת הפתיחה שלה: ברטוב (43) ומשפחתה היו ממפוני ימית בחצי האי סיני, ועברו משם להתגורר בבאר שבע. שם התחילה המשיכה שלה לתחום הקוסמטיקה. "כבר בתור ילדה היה לי פטיש לאסתטיקה", היא מספרת. "הייתי מסתכלת על נשים ואומרת להן, 'אפשר לעשות משהו עם הפצעים האלה'. זה היה מפריע לי. אני זוכרת את עצמי בגיל 4 לוקחת את קרם הפנים של אמא שלי ונותנת לשכנה, כי חשבתי שזה יכול לעזור לה".
אחרי שירות צבאי בגבעתי שכלל טונות של פודרה, ולא מהסוג שמיטיב עם עור הפנים, ברטוב הלכה ללמוד משחק בבית צבי. "זה היה החלום הכי גדול שלי. היה נורא קשה להתקבל אז, בחרו 30–40 תלמידים מתוך אלפים, ואיכשהו התקבלתי. המחזור שלי לא היה מוצלח במיוחד, אבל מתחתיי היה הראל סקעת, ועד היום אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי אותו שר. אמרתי לו, 'אתה הולך להיות כוכב שלא היה'. עד היום הוא מזכיר לי את זה".
לא ידעתי שהשקט יהיה כזה אכזר
התפנית בחייה המקצועיים הגיעה מיד לאחר סיום הלימודים, כשברטוב למדה על בשרה במה כרוכה הגשמת החלום. "הלכתי לאודישן, והוא היה הראשון והאחרון שלי", היא חורצת. "באותו יום הבנתי שאני לא רוצה להיות שחקנית. ישבתי בתור עם עוד מלא בנות שנראות הרבה יותר טוב ממני, שכנראה היו מוכשרות הרבה יותר ממני, שחלקן מוכרות ברמות פסיכיות, וחשבתי שאין סיכוי שאקבל את התפקיד. הבנתי שחייבים המון ביטחון, ולי אין אותו".
אז מה עשית?
"נשארתי בתחום, בערך. עבדתי במשרד לשיווק אומנים – אדיר מילר, רמי ורד, נמרוד הראל, צביקה פיק – ועל הדרך עשיתי כל מיני תפקידים קטנים שהגיעו אליי. למשל עבדתי עם שלישיית מה קשור, הייתה להם סדרת מערכונים ב-HOT, אז עשיתי בה כמה סצנות. עשיתי גם כמה הצגות ילדים, אבל בעיקר שיווקתי אומנים".
ברטוב התגוררה בתל אביב, התמנגלה עם התעשייה ובאותה תקופה הכירה את מי שיהפוך לבעלה, רועי, כיום עובד בתחום האנרגיה הסולארית ואז לוחם משוחרר מיחידה מובחרת. בתום שנה של זוגיות השניים התחתנו והחליטו לעבור לערבה.
למה דווקא?
"מיציתי את העיר הגדולה וידעתי שארצה להקים משפחה ולגדל ילדים במקום שקט. אבל ביום שהגעתי עם המזוודות למושב אמרתי 'או מיי גאד, מה עשיתי'. המקום נראה כמו 'גבעת חלפון אינה עונה', מסביב רק מדבר. אומנם החיים בתל אביב היו נורא סוערים, אבל לא ידעתי שהשקט יהיה כזה אכזר עבורי. הרגשתי אבודה".
למרות ההלם, ברטוב ובעלה נשארו במקום והחליטו להקים משפחה. אחרי לידת הילד הראשון החלה הבדידות לנקר בה, עד שהחליטה לעשות מעשה. "חשבתי איך אני מתחילה לייצר אינטראקציה, להכיר אנשים, ואז עלה הרעיון ללמוד את התחום השני שתמיד אהבתי: קוסמטיקה. חשבתי שככה אוכל גם להעסיק את עצמי וגם, אולי, להכיר חברות. כשסיימתי את הלימודים פתחתי קליניקה בערבה, והיא הצליחה בשנייה".
זו הייתה שנת 2009. תעשיית היופי עוד לא הייתה מה שהיא היום, וקוסמטיקאיות נהגו לקבל מטופלות בחדרונים צדדיים. לא בדיוק העבודה הטבעית למי שבעבר הייתה חלק מהברנז'ה התל-אביבית. "מי שהלכו ללמוד קוסמטיקה לפני 15 שנה היו נשים שלא סיימו בגרות או שלא ידעו עברית. נורא התביישתי בזה", מספרת ברטוב. "כשהיינו באים למרכז, הייתי אומרת לבעלי: 'אתה לא אומר שאני קוסמטיקאית. אם שואלים אותך מה אשתך עושה, אתה עונה: מגדלת ילדים'. במשך חצי שנה הייתי מדברת עם החברות התל-אביביות שלי, וכשהן היו שואלות מה אני עושה הייתי עונה 'אני בבית, מגדלת ילדים בערבה, כיף לי'. החבאתי את זה".
ברטוב החליטה להפוך את שיטת הטיפול שלה למעצמה טכנולוגית. "קוסמטיקאיות מסביבי היו מאלו שמוציאות שחורים, ואני אמרתי: 'לא מעניין אותי להוציא שחורים. מעניין אותי להביא את הדבר הבא'. חיפשתי מה הכי חדשני בתחום ומצאתי מכשיר שיכול לעשות מהפכה, אבל מה, הוא עלה 150 אלף שקל. הייתי ילדה בת 29, עם שני תינוקות וללא עזרה מההורים. שכנעתי את בעלי לקחת הלוואה והבאתי את מכשיר הלייזר הראשון בארץ לאקנה ופיגמנטציה, משהו מדהים. הדפסתי פליירים, עברתי בין המושבים באזור, שמתי אחד בכל תיבת דואר. ואז הגיעה מטופלת ראשונה, שהביאה את השנייה, שהביאה את השלישית. תוך חודש נהייתי פולי בוקד".
שמונה חודשים לקח לברטוב להחזיר את ההשקעה, והיא עברה לרכישת המכשיר הבא וכך הלאה, עד שהגיעה ל-15 מכשירים ויומן מלא חצי שנה קדימה. בינתיים ילדה גם את בנה השלישי, והבינה שהרומן עם המדבר צריך להסתיים. "אחרי שש שנים הרגשתי שאני ממצה את היכולות שלי. הערבה זה מקום קטן, והחלטתי שאני יוצאת לכבוש את הארץ. יש אצלי נערות בנות 18 שלא הולכות לנשף כי הן מתביישות בפנים שלהן, ורציתי לעזור לעוד כאלו. זה נשמע מופרך, אבל אני באמת אוהבת לעזור לאנשים. בעיות עור זה לא משהו שחיים איתו בשלום".
אז ארזת את המשפחה ואת כל המכשירים?
"זו הייתה החלטה קשה, זה לעזוב ולהתחיל הכל מאפס. ידעתי שאני רוצה מושב ולא עיר, אז חיפשתי בגוגל מושבים בשרון. נפתחו לי כל מיני אופציות, ואז העליתי רזולוציה וחיפשתי קוסמטיקאיות בכל יישוב. בקדימה היו רק שתיים וככה בחרנו איפה לגור, בחיי. לא רציתי תחרות גדולה".
כמה זמן לקח לך לבנות את עצמך שם מחדש?
"לא יודעת איך זה קרה לי. אמא אחת הגיעה, שלחה בוואטסאפ של הכיתה. אחר כך באה עוד אמא, שלחה בוואטסאפ של כיתות אחרות, וזה פשוט התפשט. תוך חודש היומן התמלא, ואני מודה לאלוהים כל יום על זה".
ואיך קרה המעבר לתל אביב?
"לקדימה הגיעו מטופלות מכל הארץ, היומן שלי היה מלא והבנתי שאני צריכה להנגיש את עצמי, אז לפני ארבע שנים פתחתי את הקליניקה בתל אביב. כיום יש לי 23 קוסמטיקאיות ובאים אלינו מכל העולם. יש לי מטופלות שקובעות את החופשה שלהן בארץ לפי תאריכי הטיפולים אצלי, ויש גם מטופלת מאנגליה שמגיעה במטוס פרטי לטיפול וחוזרת באותו היום. אמיתי".
מזיז לי כשהתחרות נהיית מכוערת
העור של ברטוב מבריק תמיד, כמו כרטיס ביקור של סנדלר שלא הולך יחף אף פעם. הוא גם נמתח על 169 סנטימטרים של מבנה משגע. למרות שמרבית המטופלות שלה מחליקות קמטים בעזרת רפואה קונבנציונלית, ברטוב עוד לא נכנעה למזרק ואפילו נבהלת כשאני שואלת מדוע. "מה, רואים שיש לי קמטים? למה את שואלת?".
רציתי לדעת אם זה מקרי או עניין של אג'נדה.
"זה סוג של אג'נדה. בסוף כל אחת צריכה לשאול את עצמה איך היא יכולה להרגיש הכי טוב שיש. אם יש מישהי שמפוצצת בבוטוקס והיא מרגישה הכי יפה בעולם – שתעוף על זה. אני מאושרת עם הקמטים שלי. אנשים לפעמים אומרים לי, 'למה את לא עושה קצת במצח, יהיה לך מדהים'. זה מבאס אותי לרגע, אבל זה עובר, כי אני שלמה עם עצמי. יכול להיות שבעוד שנה ארגיש פחות טוב עם עצמי ואז אעשה".
בואי נדבר רגע על התכשירים שאת מוכרת.
"לפני חמש שנים התחלתי לפתח מוצרים, כי הבנתי שטכנולוגיות זה חשוב, אבל בשילוב עם קרמים זו פשוט נוסחה מנצחת. בתכשירים שלי יש חומצות שומן שאני מפתחת בעצמי. אני בן אדם שלא ישן, אני כל הזמן חושבת מה עוד אני יכולה לעשות, נוסעת להשתלמויות בחו"ל, נפגשת עם רופאים, בודקת מעבדות, כל הזמן חושבת איך להתפתח".
יד על הלב, את משתמשת בסרום הוורוד שמככב אצל כל המפורסמות באינסטגרם?
"אני משתמשת בו בכמויות. בכלל, אני מתנסה כל הזמן בחומרים שאני מפתחת. יש לי לפחות 12 תכשירים שאני משתמשת בהם, וזה רק בבוקר".
יש גם לקוחות פחות מרוצים?
"הרוב מרוצים, ואני לוקחת את זה מאוד קשה כשמישהו לא. יש למשל אימהות שמביאות את הילדות שלהן לטיפול באקנה, וזה תהליך שלוקח זמן. הן יכולות להתקשר אליי אחרי שלושה טיפולים, מאוכזבות שאין תוצאות. אני מסבירה להן שאם הן ילכו למאמן כושר, הן לא יראו קוביות בבטן אחרי שלושה טיפולים. תעבדי, תשקיעי, ורק ככה יגיעו התוצאות. אין מה לעשות, לשמוע דברים פחות טובים זה לא דבר קל. אני יודעת שאני לא יכולה להיות קונצנזוס, אני מרצה 95 אחוז מהלקוחות שלי, וחמשת האחוזים שלא – שורפים לי בלב".
את לא קונצנזוס? נראה שכל התעשייה עולה אלייך לרגל.
"אנשי תעשיית הבידור תמיד יודעים לבחור לעצמם את הטובים ביותר, והעובדה שהם בוחרים בי מחמיאה לי ברמות. אבל הם כמו כל המטופלים, אני מלווה אותם שנים בהתפרצויות של אקנה, פיגמנטציה או כל דבר אחר. בסוף כולנו בני אדם ולכולנו יש משברים בעור".
אבל לא כולנו מצטלמים ומתייגים באינסטגרם.
"יש אצלי גם המון מטופלים שלא מצטלמים וכאלה. אני בחיים לא מבקשת מאף אחד שיעלה תמונה ואין אצלי שת"פים. אם לא היו תוצאות זה לא היה מחזיק מים. בסוף פשוט בוחרים לבוא אליי וזה נורא כיף לי. זה גורם לי להרגיש שמעריכים אותי".
לצד ברטוב נמצאות ברשימת הקוסמטיקאיות של הכוכבים גם פולה בליק, מימי לוזון וחוה זינגבוים. כולן מתחזקות עמודי אינסטגרם עם עשרות ומאות אלפי עוקבים ומודעות היטב לכוח של הרשת החברתית, כמו גם להשפעה שיש ללקוחות מוכרים על קידום העסק. "זה יהיה לא אמיתי מצדי להגיד שאין תחרות", מודה ברטוב. "אבל אני כל כך מרוכזת בעשייה שלי, פלוס מגדלת שלושה בנים, שאני לא מסתכלת על זה".
אבל יש מאבק על הסלבס או שזה רק נראה ככה?
"אני חושבת שיש מקום לכולן ומאמינה בתחרות. אני גם לא מרגישה שמשהו נלקח מהעוגה שלי. זה כן מזיז לי כשזה נהיה מכוער, כשהתחרות הופכת לא בריאה. יש לי מטופלים שמספרים לי שקולגות שלי ניגשות אליהם באירועים ואומרות, 'למה את לא באה אליי, אצלי יותר טוב'. או שהיה מקרה לפני כמה שנים שקולגה אמרה שהחומצות שלי מסרטנות, או שהמכשירים מסטרנים. איזה שטויות, זה מכשירים שעוברים כל כך הרבה בדיקות ואישורים, ועובדה שהיום אותה קולגה קוראת לעצמה 'מלכת המכשירים'. אני בחיים לא אעשה דברים כאלה, אני לא אפגע לאדם בפרנסה שלו".
אני לא אעצור בלונדון
בחודש הבא תפתח ברטוב קליניקה של 250 מ"ר בנדל"ן היוקרתי של שכונת נוטינג היל, לונדון. לפחות בהתחלה זה יאלץ אותה לחיות על קו ישראל–אנגליה ולבלות קצת פחות עם בעלה ושלושת הבנים (9, 13, 14 וחצי). "בחיים לא אעבור לשם", היא אומרת. "אין לי שום עניין לעשות רילוקיישן, אני עושה רילוקיישן רק לבנות שעובדות איתי שנים. הן יטפלו שם ואני אהיה בלונדון שבוע בחודש ו-24/7 על הוואטסאפ".
זה שוק חדש, לא מוכר, אבל ברטוב למודת ניסיון. "אני לא לוקחת סיכונים", היא אומרת. "כמו שעברתי לתל אביב רק אחרי שהיה לי קהל לקוחות מבוסס, ככה בלונדון יש לי 300 מטופלות שמחכות לתורים. זה פסיכי".
את הולכת לחיות על הקו ולנהל שתי קליניקות, פלוס הילדים. איך זה מתנהל?
"כשגרתי בקדימה הקליניקה הייתה בבית. עד גיל די מאוחר שלהם הייתי עוצרת בצהריים, מבשלת להם וחוזרת לעבוד רק בערב. לרמת אביב עברתי רק כשהם כבר גדלו. ואז מביאים עזרה, אין מה לעשות. אבל אני תמיד אבשל להם, על הסירים זו רק אני, ואני מביאה עזרה בניקיונות כי אני לא רוצה לבזבז את הזמן שיש לי איתם על כביסות. וכמובן בעלי, בלעדיו אין עסק. הוא תמיד אומר שלוחם לא יכול לעשות כלום בלי המעטפת שלו, וגם הוא בעצמו כזה. הוא המעטפת שלי, הוא מגבה אותי גם בבית וגם בעסק".
איפה את בעוד עשר שנים?
"אני לא אעצור בלונדון. אני רואה את עצמי עם כמה סניפים ברחבי העולם, חד-משמעית".
יש לך לפעמים גם פחד מכישלון?
"בטח, אין גרנטי בחיים. אני כל הזמן אומרת לעצמי שלא לעולם חוסן, צריך להיות עם אצבע על הדופק. אני לא באמת שקטה אף פעם, אני עובדת מאוד קשה, ועדיין כשאומרים עליי שאני אימפריה או כשפונים אליי ברחוב, אני לא קולטת שמתכוונים אליי".
הפרסום שלפני 20 שנה חשבת שתשיגי כשחקנית מגיע אלייך היום מכיוון אחר לגמרי.
"אף פעם לא עניין אותי להיות מפורסמת. רציתי להיות זאת שמדברים עליה, אבל לא סתם כפרסונה, אלא כאשת מקצוע. ועכשיו יש איזו תחושת ניצחון, לא אשקר. הייתי תלמידה גרועה עם הפרעות קשב, לא הוצאתי תעודת בגרות, גדלתי בתחושת כישלון. היום אני סוף-סוף, מדי פעם, טופחת לעצמי על השכם".
אני מנחשת שהיום את כבר לא מתביישת להגיד שאת קוסמטיקאית.
"ממש לא".
השתתפה בהכנת הכתבה: יפעת הללי אברהם
צילום: שי יחזקאל | איפור: תהילה גוטליב | שיער: לירז אגם | סטיילינג: לימור ריחנה | עוזרת סטיילינג: לנה קרן