הדירה של גילי סער ושל בן זוגה המוזיקאי אריאל לוינסון היא מהבתים המעטים שנשארים מגניבים גם אחרי שהצטרף אליהם ילד. לאו, בנם היחיד, כבר בן שנתיים וחצי, אבל אין לגו על הרצפה, ובמקומו יש אולפן ביתי וגלשן גלים שעון על הקיר ועוגת תפוזים טעימה על השולחן.
"מה שהלחיץ אותי לפני שהפכתי לאמא זה שלא ידעתי האם אשאר אותו אדם או שאכנס לשבלונות כאלה של אימהות מעצבנות", היא אומרת, "הדבר שהכי שימח אותי לגלות הוא שאתה נשאר אותו אדם. נוספו לך קצת דאגות וחרדות, וכמובן אושר אינסופי - אבל סך הכל, דברים לא השתנו עד כדי כך. אריאל ואני מנהלים כל אחד חיים עצמאיים, נוסעים לחו"ל לעבודה כשצריך, לפעמים לאו מצטרף ולפעמים הוא נשאר עם אחד מאיתנו כאן".
את אמא משחררת?
"כשאני עובדת בחו"ל אני בכזה עומס, שבכלל אין לי זמן להיקרע מגעגועים. אני גם יודעת שזה טוב ללאו ולאריאל לבלות ביחד ולהתגבש, כי הוא ממש אדיפוס קטן. מבחינתו שזה יהיה רק אני והוא ואריאל יפנה את הדרך".
המשולש הביתי שלה, במסגרתו שני גברים נלחמים על תשומת ליבה, הוא מקום מפלט כיפי מהשנה האחרונה בקריירה, שכללה בעיקר עבודה עם המון נשים. ב"האחיות המוצלחות שלי", הסדרה המצחיקה מאוד שיצרו ל-yes גלית חוגי ונעה ארנברג (תעלה בסופ"ש הקרוב בבינג' ל-yesVOD ותשודר בשידור שבועי בימי א' בשעה 22:00 ב-yescomedy), בה היא מככבת כקארן, בת זוגה של דנה סמו, מככבות גם נלי תגר וטס השילוני. גורי אלפי, הבמאי, לא פגע בגירל פאוור אלא פרח בתוכו. "גורי הוא בין הגברים היחידים שהכרתי בחיי שממש מבינים נשים", אומרת גילי, "הוא מתקשר בצורה רגישה שלא אופיינית למגדר שלו. הרי כדי להבין אותנו צריך יותר ממילים, צריך גם לפרש מבטים ואנרגיה ושפת גוף, והוא ממש טוב בזה. רוב היוצרים והכותבים הם גברים והם כותבים מתוך העולם שלהם. זו בעיה".
מונית בפריז, יד בתוך החצאית
"האחיות המוצלחות שלי" מגיעה בעיצומם של ימים עסוקים - השנה ראינו אותה גם בתפקיד קטן וסקסי ב"חדש של עומרי גורדון", ובקרוב היא תוציא סינגל עם שותפתה המוזיקלית חן יאני. בין לבין היא די.ג'יי עסוקה בארץ ובעולם. התפקיד שהיא מגלמת בסדרה החדשה נראה טבעי כל כך עבור סער, שמטפחת כבר שנים את מעמדה כגיי אייקון, תודות ללוק אנדרוגיני מסקרן וחברות ארוכה עם אצולת הקהילה. "לסביות זה הכי כיף", היא אומרת, "אני יודעת שחשבו פעם שאני לסבית, כי היה נדמה לאנשים שטרי פויזן, הלהקה שניגנתי בה, היא להקה של לסביות, לא יודעת למה. לפעמים נשים מתחילות איתי, אבל הן יודעות שאני לא בקטע. אולי זה סוג של אתגר".
איך התכוננת לתפקיד?
"תראי, לא התבקשתי לשחק בסדרה לסבית סטריאוטיפית או משהו כזה. הייתי מוכנה לגזור את השיער קצר ולעשות גלאח, אבל בסוף רק עשיתי קארה, כי לא רצו להגזים. היה ברור שביני לבין דנה אני לוקחת את המקום הגברי יותר, כי מעניין לראות את עצמי שם. זה בא לי מאוד טבעי. יש סצינה שבה אנחנו במיטה, דנה מדברת בטלפון ואני צריכה להסיח את דעתה. נגעתי בה בירך והיא התחילה לצרוח 'תוציאי את היד מהתחתונים שלי!' וכולם היו על הרצפה. באמת שלא הכנסתי שום דבר לשום מקום. היא דמיינה את זה".
זה לא נגמר במזמוזים מתחת לשמיכה. "האחיות המוצלחות שלי" עומדת להגיע בקרוב למקומות גרפיים בהרבה - וגם כאן, הניסיון העיוני של גילי רק תרם. "יש לי הרבה חברות מהצד הזה של המיניות וקיבלתי עצות", היא אומרת. "יש פרק עם דילדו, ובאמת הייתי צריכה לדעת מה היחס של לסביות לכל הנושא הזה של אביזרי מין. אני אוהבת בסדרה הזו את האופן שבו מתייחסים למין כחלק מהחיים בלי לעשות יותר מדי ביג דיל. לא מתרגשים מעירום, וגם לא מתאמצים להסתיר אותו. זה מרענן בחברה שמרנית כמו שלנו. אני זוכרת שבגיל 15 הצטלמתי עם גופייה בפוסטרים והיו תלונות מדתיים, היו צריכים לצבוע לי את הידיים בשחור כדי שחלילה לא יראו זרועות".
סער לא מסמיקה כשהיא מדברת על סקס. חיתוך הדיבור שלה נשאר נונשלנטי, רגוע, לפעמים אפילו מנומנם - גם כשהיא מתייחסת לנושאים המעוררים ביותר. זו מהות הקוליות שלה, תכונה שיושבת עליה מצוין גם בגיל 34, נשואה עם ילד. אפילו כשברור שנושא מסעיר אותה, היא שומרת על אגביות עצורה. לפחות כלפי חוץ. "אני מאוד מודעת לכל מה שקורה לאחרונה, לדיבור על הטרדות מיניות, זה משהו שקרה לי הרבה", היא אומרת וחוזרת ברגע אחד לימים בהם הייתה דוגמנית בת 17 בפריז. "פעם אחרי מסיבה נסעתי עם חברה דוגמנית במונית, הנהג עצר ברמזור פתאום, הסתובב אחורה ודחף לה יד לתוך החצאית. קלטתי את זה והתחלתי לצעוק עליו, לקחתי אותה ויצאנו מהמונית באמצע הכביש. שתינו היינו בהלם, אני לא יודעת איך הצלחתי לתפקד אבל הוצאתי אותנו משם. התקשרתי לסוכנות ששלחה את הנהג הזה, והם התייחסו לזה כאילו זה משהו נורמלי, כאילו לא צריך להתרגש".
נתקלת בעוד מקרים, אני מניחה.
"בטח, וגם כאלה שבהם לא קמתי ויצאתי אלא קפאתי. לא תמיד זה בשליטתך. זה לא מצב שצריך לקבל בשום צורה. יש משהו במערכת הטיפול הממלכתית - המשטרה, מערכת המשפט, איך שהיא עובדת, שמקומם מאוד. בנות עוברות התעללות ואונס ותיקים נסגרים מחוסר ראיות וגברים מסתובבים חופשי בלי עונש. כל עוד זה המצב, יהיה קשה לשנות משהו כי לא הפנימו שזה אסור".
כאמא לילד, את חושבת איך תהפכי אותו לגבר שאת רוצה שיגדל להיות?
"עוד לא ממש. אבל זה דברים שתמיד נמצאים ברקע. לאו הולך לגן טבעוני ופמיניסטי כזה, ויום אחד הוא סיפר שלבנים יש בולבול ולבנות בילביל. הם נתנו לבנות את המילה הזו כדי שיהיה שיוויון בין האיברים. תראי, אני לא חושבת שנשים וגברים בנויים אותו דבר. המערכת שלנו נבראה שונה בשביל מטרה מסוימת וזה גם מה שמושך אותנו אחד לשנייה. אין לי שאיפה להפוך את כולנו לדומים. אבל אנחנו צריכות להמשיך להוביל את המלחמה הזו בהטרדות. ואנחנו ננצח - אנחנו רוב בעולם, יש לנו יותר כוח. גם אני עברתי הרבה תהליכים עם עצמי, עבדתי על זה הרבה שנים. הייתי שנתיים אצל פסיכולוגית, שעבדה איתי על החיוך שלי. הרגשתי שאני מחייכת יותר מדי, כמעט באופן אוטומטי".
לעשות הכל כדי לרדת במשקל
היא נולדה בחדרה, אמה תרפיסטית במוזיקה ואביה הנדסאי בניין. בגיל 15 אותרה במגמת המחול בה למדה ונשלחה לתחרות "תגלית השנה" של "לאישה", שם זכתה במקום הראשון. אחר כך הגיעו באופן טבעי קמפיינים של דוגמנות, וגילי, תוך כדי התיכון ולאחר הצבא, עשתה את המסלול הקוסמופוליטי - כולל דוגמנות עבור איסי מיאקי ונייקי, צילומים למגזין ELLE, ומגורים בניו יורק עם הבסטי שלה, עדי נוימן.
בישראל, מסלול השואו ביזנס של גילי היה מגוון: היא למדה משחק בסמינר הקיבוצים, ואת הפרסום מינפה לתפקידים בסדרות "בובות", "דני הוליווד" ו"הבורר", לצד נוכחות חזקה בסצנת הלילה ולקיחת לא מעט סיכונים מקצועיים. היא ניגנה על קלידים בלהקת האלקטרו-פופ טרי פויזן, השתתפה בהצגות פרינג', בשלב מסוים אפילו פתחה בר עם עדי נוימן. "הייתה לי תקופה של חיפוש עצמי, ניסיתי להבין מה לעשות ואיך לעשות גם כסף, תמיד רציתי יותר ממה שעשיתי, גם כשנראה שהייתי סופר עסוקה".
עם הדוגמנות סיימת סופית?
"אני עדיין עושה את זה לפעמים, אבל זו לא יכולה להיות הכנסה עיקרית בגילי, אלא אם את בר רפאלי או גלית גוטמן. בכל מקרה, לא הייתי מצליחה לדמיין היום להתעסק בגוף ובמראה ובסנטימטרים כמו אז. זה הטריף אותי בשלב מסוים והבנתי שאני צריכה להפסיק. היו דברים יפים בדוגמנות - ראיתי מקומות והכרתי אנשים, נכנסתי ללב של תעשיית האופנה - אבל העניין העיקרי היה הפרעות האכילה".
אובחנת?
"כן, אובחנתי על ידי רופאים, אבל לא התאשפזתי והאמת שגם לא ירדתי במשקל - אבל פסיכולוגית זה היה שם. זה התחיל עוד ממגמת מחול, לחץ מתמיד לרדת במשקל ומחשבה שאני צריכה לעשות כל דבר בשביל זה, גם אם הוא טיפשי. ההורים שלי התמודדו עם זה בגבורה. הם לקחו אותי לדיאטנית שתעזור לי לשלוט במה שאני אוכלת, אמא שלי ליוותה אותי כל יום בשיחות טלפון כשהייתי בחו"ל, זה בטח היה לה סיוט. בשלב מסוים הבנתי שעיסוק בכמה סנטימטרים הישבן שלי עכשיו הוא הרסני בשבילי. אני זוכרת כששיחקתי בסרט של 'מלך של קבצנים', והתופרת מדדה אותי בסרט מדידה והבנתי שהיא בסך הכל רוצה להתאים לי בגד, היא לא הולכת לנזוף בי. זה היה רגע מכונן, מדהים ומשחרר. אבל צריך לזכור שיש גם בנות שהן רזות טבעי, לא צריך לתקוף אותן".
אז מה הפתרון?
"להראות הכל מהכל, לא רק רזון. אני חושבת שמישהי שהיא סקסית ועגולה היא מדהימה לא פחות ממישהי רזה, וכל אחת הרי רוצה את מה שאין לה. אני הייתי מתה להיות עגולה יותר. קיוויתי שזה יקרה אחרי הלידה, הבטיחו ושיקרו לי. גם הנקתי עד גיל שנה וחצי כי רציתי להשאר עם השדיים הגדולים לנצח".
אז האמהות אולי לא שינתה את הגוף שלה, אבל היא כן אחראית ללא מעט שדרוגים בנפש של סער: נדמה שהיא העניקה לה בסיס, משהו קבוע בתוך ההרפתקנות שליוותה את חייה עד אותו רגע, כולל את הזוגיות שלה. אריאל, בן זוגה של גילי, חי באנגליה מגיל 10, והשניים נפגשו שם לפני 13 שנה. רוב השנים שלהם ביחד היו בלונג-דיסטנס, כשהיא בישראל והוא בלונדון, עד שאריאל עבר לכאן סופית, והשניים נישאו ב-2010. שלש שנים אחר כך הם התקבעו כמשפחה, כשגילי הכריזה שהיא לא מסוגלת לחכות עוד.
"אני לא יודעת איזה הורמון אחראי על ההטרפה הזו שאת חייבת ילד, אבל זה לגמרי היה שם", היא משחזרת, "זה התחיל במלחמה בין הרגש להיגיון, זה הרי אף פעם לא באמת מתאים, אין זמן וכסף ורוצים לעשות מלא דברים אחרים. אריאל לא זרם איתי בקטע הזה הרבה זמן, הוא לא הרגיש את זה, אבל בשלב מסוים הוא אמר לי - 'את באמת כל כך רוצה? אז יאללה'. זה מטריף, את רואה ילדים בכל מקום ואנשים עם עגלות ולא מפסיקה לחשוב על זה. עכשיו אני ככה עם הילד השני. אני ממש רוצה כבר".
"היינו חרמניות כמו הגברים, אולי יותר"
לקריירה שלה, היא פוסקת, לאו הקטן עשה רק טוב. רק יצאה מחופשת הלידה וכבר חיכתה לה חלטורה מושלמת: הנחייה ב"מאמאלנד" בערוץ 24, שם השתלבה היטב בדיבורי אמהות חדשות. גם היחס לאודישנים הפך מאוזן יותר. "פעם משחק היה עניין של חיים ומות בשבילי וכל אודישן היה כל העולם. לפעמים זה פגע בי והכניס לחץ מיותר. הדבר הזה השתנה, וזה דווקא עוזר לי לקבל תפקידים".
איפה בכל זאת את משלמת מחיר?
"תראי, חן יאני ואני רשומות עכשיו בסוכנות בפריז שמייצגת אותנו כדי.ג'ייז, וחן סיפרה לי שהשאלה הראשונה ששאלו אותה שם זה אם יש לה ילדים ואם היא מתכננת להביא בקרוב. אז לה אין, אבל לי יש וזה צבט לי קצת. אני יכולה להבין את זה: הם רוצים לדעת שזו השקעה בטוחה ושהמקצוע שלך יהיה בעדיפות ראשונה. אבל מצד שני, אני מאמינה שאין חוקים. תמיד הרי יחפשו את מי שקצת שונה, מי שלא בשבלונה".
כדי להתמודד עם המציאות, הא יודעת, היא חייב ליצור ולא רק לחכות להזמנות עבודה. "אני לוקחת קורס תסריטאות של מרב שקד ומרב נחום. כתבתי תסריט לסרט קלנוע שאני מקווה שיקרה, קומדיה על משפחה. והתחלתי לעבוד על סדרה על טרי פויזן, על כל הסיפור שלנו כלהקה, אבל זה לא התרומם. היה אצלנו היה הכל: סקס, סמים ואלימות. היו גם מכות וגם אלימות מילולית", היא מחייכת. "שכרון החושים הזה של הרוק אנד רול, כשאת עומדת על במה, הוא משהו אמיתי. היינו חרמניות באותה מידה כמו הגברים, ואולי יותר".
הצלחתן להתפרנס?
"לא ממש. הגענו למקומות מדהימים והופענו בכל העולם אבל את כל הכסף שעשינו על הלהקה בזבזנו על הלהקה. מאוד קשה לעשות כסף ממוזיקה בארץ, יש פה מעטים שמצליחים. לא מוכרים דיסקים יותר, אז או שתמכור מוזיקה לפרסומות או לסרטים, או שתעשה אותה בהופעות. ואם אתה לא המרכז של המיינסטרים בארץ, לא תצליח להתפרנס מזה. בארה"ב את יכולה להיות בסיור ממדינה למדינה ולהופיע באינסוף מקומות. לאן נצא כאן? לירדן ולסוריה? אני יכולה לספור לך בעשר אצבעות את המקומות שאפשר להופיע בהם בארץ".
הגרסה הנוכחית של גילי רוצה להרוויח יותר, ולא מתביישת בשאיפות הבורגניות החדשות שלה. "מאז שלאו נולד הפסקתי להשתתף בפרויקטים לא רווחיים. די, נמאס לי לא להרוויח", היא פוסקת, "הרבה זמן היה לי יחס שלילי לכסף, התייחסתי לאנשם עשירים כאילו הם לא מעניינים. היום אני מבינה שזה מה שמניע את העולם וזה חיובי ומדהים והלוואי שיהיה לי מלא מלא כסף. אם יגיע תפקיד מדהים וחלומי בפרינג', לא אכפת לי ואני אעשה אותו למרות שאין בזה כסף. אבל בגדול היה לי שינוי בתפיסה".
את חיה טוב היום?
"היום אני מתפרנסת מהתיקלוטים טפו טפו ואני גם מאוד אוהבת את זה. אני חושבת מה הפוטנציאל העסקי והכלכלי של כל דבר, והבנתי שזה אפשרי במקביל לרצון שלי להנות ממה שאני עושה. די, לא תמיד חייבים להיות רעבים ומגניבים ובשוליים".
צילום: רונן פדידה | שיער ואיפור: שי הללי זיו לסולו | סטיילינג: חיה וידר | בגדים: שמלה שחורה עם מחשוף: סבינה מוסייב, חולצת תחרה: מנגו, חצאית עור: מנגו, חזייה: פרינסס טאם טאם, שמלת טול: Petitpoist, נעליים עד הברך: אלדו, קולר: אוסף אישי, שמלת רשת לבנה: TOPSHOP, שמלת מעטפת: Isabel marant לפקטורי 54, חזייה: petitpoist, גרביונים: אפרודיטה, נעליים: shoez, קימונו קטיפה: H&M, טבעות: she-ra.