בית משפחת שם-טוב בחופש הגדול נראה כמו מחנה קיץ. ברחבי הבית מתרוצצים וצוחקים בלי סוף שבעת הילדים, במטבח הצבעוני עומלת המטפלת החייכנית ובחצר טרמפולינה ובריכה שפונות לשטח הפתוח של מושב נווה ירק. בצד הגינה, בין עצי הפרי, מוצבת בקתה קטנה עשויה עץ שממנה מתברר יוצא כל הקסם הזה שנקרא יובל המבולבל. שם-טוב מכנה את הבקתה חדר השראה, ומי שמזמן את ההשראה אלו מאות בובות שמונחות על עשרות מדפים. "זו הבובה האהובה עלי", הוא אומר ושולף בובה של דארת' ויידר. "במלחמת הכוכבים דארת' ויידר התחיל כאיש טוב וטהור, הפך לרע ומהרוע מצא שוב את הדרך לאור. אם הוא לא היה חווה את החושך בחיים שלו הוא לא היה רואה את כל הטוב שיש לו. כמוני, גם לי לקח זמן למצוא את האור".
החושך עלה בקיץ שעבר עם הכותרת: יובל המבולבל נחקר במשטרה בחשד לשימוש בקוקאין. כיאה למעמד דווח גם שמדובר בקוקאין באיכות גבוהה, כאלפיים שקל לגרם. בסתיו הוגש נגדו כתב אישום על החזקה ושימוש עצמי, באביב הוא הודה בעבירות במסגרת עסקת טיעון ונדון לעבודות שירות, והנה שוב הקיץ הגיע. "בוקר אחד הגעתי למצב שכמעט איבדתי הכל. חשבתי שאיבדתי את הקריירה שלי, את המשפחה שלי ואת כל מה שעבדתי עליו כל החיים. לא יצאתי מהמיטה, לא אכלתי והייתי עצוב, בדיכאון. אנשים מסוימים בתעשייה רק חיפשו איך לעשות רעש מהמקרה שלי ולהפוך אותו לצהוב, הם שכחו שיש פה בן אדם עם משפחה ונשמה, ראו רק כותרות. היום אני רואה את כל מה שקרה לי כיתרון, אבל אם הייתי יכול להחזיר את הזמן אחורה לא הייתי נכנס למצב הזה מלכתחילה".
אתה מאשים את התקשורת?
"אני לוקח ולקחתי אחריות מלאה על המעשים שלי, אבל גם יודע שאם לא הייתי יובל המבולבל לא היו מלבינים את הפנים שלי בפני כל מדינה. הפרשה התפוצצה רגע אחרי יום השנה לזכרו של אמיר פיי גוטמן. אני זוכר שממש דמיינתי איך אני נכנס לים יחד עם אמיר, מצטרף אליו ושוקע. הייתי שואל את עצמי איך הגעתי למצב הזה ולא הייתה לי תשובה".
ומה היה בבית?
"וואו". שם-טוב מתרווח ומחייך, ניכר שהגענו למקום השמח שלו. "יש לנו בית מאוד מיוחד, אין בינינו סודות. אשתי ידעה תמיד על הכל אז שום דבר לא הפתיע אותה. נשענתי עליה במאה אחוז, היא עשתה בשבילי הכל. הקימה אותי מהמיטה, האכילה אותי, חיבקה אותי, הרימה אותי על הרגליים, באה איתי להופעות והגנה עלי מפני המבטים וההערות שקיבלתי ברחוב. היא לביאה, לקחה את כל המשפחה על הגב שלה באותה תקופה".
והילדים?
"הושבתי את הגדולים לשיחה והסברתי להם הכל, אני לא מסתיר שום דבר. תראי, לא אמרתי את המילים סמים וקוק, כי מבחינתי אלו מילים אסורות. אמרתי להם שיש אמת בכל מה שהם רואים, אבל התקשורת שינתה וניפחה את הרוב. הם יודעים שהייתה תקופה שהייתי בה מאוד בלחץ, ברחתי למקומות לא טובים והלכתי לאיבוד, ובזכותם ובזכות אמא שלהם מצאתי את הדרך חזרה. הם היו מדהימים, אבל באותה נשימה ידעתי שמציקים להם בבית ספר בגלל הסיפור שלי, זה שבר אותי".
אחרי שאתה יורד מרכבת ההרים הזאת , עם רגשות אשמה, הטינה, יסורי מצפון, אתה מרגיש שאתה צריך לפצות את עצמך?
"זה נכון שעברתי חוויה קשה, אבל הזיכוך שעברתי עם עצמי בדרך זו התמורה הכי גדולה. בהתחלה שמתי לעצמי גבולות, כמו לא לצאת לשום מקום בלי אשתי או לא לשתות אלכוהול בכלל. אבל בשלב מסוים אמרתי לעצמי מה אתה עושה? זה לא יעזור לך, אתה לא רוצה להיות בן אדם מתוסכל שלא נהנה מהחיים בכלל. היום אני מבין שאשתי, הילדים שלי והנטפליקס זה הפיצוי הכי גדול".
והקהל, הרגשת שאתה צריך לפצות את הילדים? להתחנף יותר להורים?
"ממש לא, להיפך, הקהל נתן לי את התחושה שאני לא צריך לפצות אותו. שהכל בסדר. בפועל האולמות נהיו יותר מלאים, במקום ילד והורה בכל פעם הגיעו משפחות שלמות. אנשים ניגשו אולי בסוף ההופעות ואמרו לי להישאר מי שאני ושהם ימשיכו לבוא לא משנה מה. לא הרגשתי שאני צריך להשתנות ולהתחנף לאף אחד.
"כשמישהו מת כולם מספרים את כל הדברים הטובים שעשה. ככה הרגשתי בשנה האחרונה, כאילו זכיתי להיות בלוויה של עצמי. קיבלתי אלפי תגובות, אנשים אמרו שאני מלאך, שאני הדבר הכי טוב שקרה למשפחה שלהם, שהשירים שלי הם התורה בתוך הבית שלהם ושנתתי להם כוח. קיבלתי תגובות ברחוב, באינטרנט ובכל מקום. אנשים לא הפסיקו פתאום לדבר על כל ההתנדבויות שלי ועל זה שאני עוזר לחלשים, זה הכי ריגש אותי. היום אני יכול להגיד שאני חי בזכות המילים האלה. המילים הטובות הצילו אותי".
הם הצילו גם את חשבון הבנק שלך.
"מבחינת רווחים לא נפגעתי. אבל בינתיים למדתי לברור את העבודות שלי. פעם הייתי מסכים לכל עבודה שהציעו לי והייתי מעמיס על עצמי יותר מידי. היום זה שונה. היום אני בוחר עם מי לעבוד, מתי ואיפה, אני עובד רק עם האנשים שכיף לי ונוח לי איתם. לדוגמה לפני כמה ימים הציעו לי פרוייקט ענק בטבריה, פעם הייתי בטוח מסכים, אבל היום זה שונה. היה לי קשה להגיד לא אבל בסוף סירבתי. אחרי שאמרתי להם לא חיבקתי את עצמי והייתי מאוד גאה בי".
נראה ששמת את הכל מאחורייך. משהו בכל זאת נשאר? צלקות?
"יש שאריות קטנות של פחדים וחרדות שמגיעות בעיקר בלילה כשאני לבד או כשמישהו מעיר לי הערה פוגעת ברחוב. אבל כמו שזה מגיע זה גם הולך, ההערות האלו תמיד יהיו שם, הם כמו כתם שאני יודע שלא משנה לאן אלך או מה אעשה בקריירה שלי הוא תמיד יישאר, למדתי כבר להתמודד עם זה. אני יודע שהאנשים האלו הם אנשים שלא שלמים עם עצמם ומחפשים פגמים אצל אחרים".
איזה עונש אתה מצפה לקבל?
"אני רק יודע שלא אכנס לכלא. מעבר לזה אין לי מושג".
אתה אמור לקבל עבודות שירות, לא קצת מביך לאדם במעמדך?
"אני לא רואה את זה כמביך, אני לוקח אחריות מלאה על המעשים שלי ויודע שהכל לטובה. מעבר לזה שאני גם ככה מתנדב כל הזמן, אז מבחינתי לא יהיה שום דבר שונה".
"השמועות האלה הגיעו גם אלי"
היומיום שלו מלא בעשייה, האולמות בצופים והבית בילדים שמעריצים אותו. אבל שם-טוב לא נרגע. גם בגיל 47 הפרופלור מניע אותו להמשיך לחפש את אהבת הקהל. את האצבע המאשימה הוא מפנה לתקופת הילדות. יובל נולד וגדל בירושלים, אמצעי בין שני אחים. "ילד סנדוויץ' מה שנקרא, אף פעם לא מספיק טוב. לאח הגדול שלי תמיד אפשרו הכל כי הוא היה הגדול, ולאח הקטן היו מאפשרים הכל כי הוא היה הקטן. הרגשתי לא פה ולא שם". הוא לא היה תלמיד מצטיין וגם לא החתיך של השכבה, לא היו מבקשים ממנו טיפים להתחיל עם בנות ואף אחת לא הציעה לו לרקוד איתה סלואו במסיבת הכיתה. אבל אז הוא גילה את הצחוק, ומהמצחיקן של השכבה גדל להיות למצחיקן של המדינה. "זה התחיל מתוך יצר הישרדותי. בילדות צחקו עלי כי הייתי שונה, מוזר, היה לי עולם פנימי עשיר והייתי מרוכז כל היום במחשבות ובדמיונות שלי. אבל אז הצחוק הפך לכוח כי קלטתי שאני יכול להצחיק את מי שמציק לי, וככה הם ואני נהיינו חברים. הבנתי שזה הייעוד שלי בחיים, לעשות שמח לאחרים. זו שליחות".
אתה לא קצת מגזים?
"תראי, לא מזמן פנתה אלי אמא וסיפרה לי שהבן שלה לא מצליח לעשות קקי כבר חודש. תוך רגע נכנסתי לשירותים בעצמי ועשיתי לו סרטון מצחיק, התיישבתי על האסלה ואמרתי, בוא נתאמץ ונלחץ ביחד עד שיצא הקקי! וזה עבד".
מדהים!
"הסרטונים האלו הם הדברים הקטנים. לפני שנה וחצי הערתי ילד מקומה. התקשרה אלי אמא וסיפרה לי שהבן שלה שקוע בקומה כבר חודש. הגעתי מחופש ליובל המבולבל לבית החולים, שרתי לו והוא הצטרף אלי. הוא התעורר בזכותי".
כשהוא מספר על המקרים בהם גרם אושר לילד חיוך טהור מתפשט על פניו. לרגע אחד הגבר נראה כמו ילד נלהב, ממש לא כריש בכיר באוקיינוס המסחרי. גם אחרי שפורסמו החשדות נגדו מיהר לשלוח את עצמו לפינה כדי לרכך את כעס המבקרים, וזה ודאי גם סוד קסמו. הסיבה שילדים, בעלי סיסמוגרף רגיש לכל מה שמאולץ, הולכים שבי אחריו. "אני חושב שילדים מחפשים עם מי להזדהות וכן, אני בעצמי עדיין ילד, אין לי שום אגו. אני לא יכול לזייף שום דבר, תופסים אותי ואני ישר מודה. איך אפשר באמת לכעוס על ילדים? חוץ מזה ידעתי שאם אשקר או אתנגד אני אכניס את עצמי למקום שאני לא מסוגל להיות בו".
איזה מקום?
"להיות לבד. הפחד הכי גדול שלי היה אז שאף ילד לא ירצה להצטלם איתי אחרי הופעה. הבנתי שאני צריך את האהבה מהילדים לא פחות מהאהבה שהם צריכים ממני. אני לא יכול בלעדיהם".
וכאן מגיע המפגש המעניין של שני חלקי היובל: מצד אחד, אמן שמחופש לדרדק, שמדבר בקול לא מציאותי וצמא לפידבקים מהסביבה. מצד שני, גבר עם משיכה לשוליים שבילה עד לא כל כך מזמן במועדונים עד השעות הקטנות של הלילה והשתמש בסמים; מצד אחד דמות שמסבירה על חשיבות החברות והחיבוק, מצד שני עבריין תנועה עם עשרות עבירות שרישיונו נשלל יותר מפעם. יכול להיות שזו הדרך שלו לאזן בין המסירות הבלתי מתפשרת לילדים, לבין האנושיות, הרצון בפורקן. לשם-טוב יש עוד כמה הסברים. "לגבי העבירות, הייתי ילד, בגדול אפשר להגיד שדפקתי את המכוניות של האנשים הלא נכונים. חוץ מזה באותו זמן לא היה עדיין וויז, היום זה כבר לא יקרה. יש לי נהג צמוד".
היו גם שמועות על קשרים שניהלת עם נערות ליווי.
"השמועות האלו הגיעו גם אלי, מדובר בשקרים. עיתונאים מסוימים השליכו את כל מה ששמעו שעשיתי עם אישתי בבתי מלון כאילו עשיתי אותם עם זונות".
איך בכל זאת תסביר את אורח החיים שלך, לפחות עד שהכל התפוצץ?
"כל החיים רדפתי אחרי משהו שאי אפשר להשיג, חיפשתי ריגושים רגעיים, רציתי לשכוח את הרגע".
ומה מצאת?
"כלום. הייתי חוזר הביתה והריק היה בכל מקום. לא ידעתי להבחין בין כיף של מסיבה לאושר אמיתי. בשנייה שהרגשתי קצת מדוכא, ברחתי לסמים ולמסיבות, חשבתי שזה ימלא אצלי את החסר אבל זה לא עשה את זה. לא הייתי באמת נוכח. לא נתתי לעצמי להיות עצוב, להרגיש".
הסמים לא מילאו את החסר וגם לא המסיבות המחתרתיות. התחנה הבאה, בורא עולם. "אני מאמין שיש לי השגחה פרטית. כשקשה לי אני מדבר עם אלוהים, יש פעמים שהדברים שהוא אומר לי מצילים אותי".
מה למשל?
"הפסקתי להשתמש בסמים חודש לפני שהתפוצצה הפרשה. יום לפני הלכתי לטבול במקווה בתקווה להתחיל דף חדש, אבל זה לא עבד. בבוקר שלאחר מכן כבר התחיל הבלאגן. ידעתי שזה מלמעלה, שמעתי את אלוהים צוחק עלי ואומר, נשמה שלי, אתה חמוד, אבל תשלם מחיר על כל מה שעשית".
מפחיד. ענית לו?
"אמרתי לו שכואב לי ואני יודע שזה הולך להיות קשה, אבל אני סומך עליו שהוא עושה רק טוב".
והוא הסכים איתך?
"הוא לחש לי שהוא מבטיח שרק טוב יצא מזה, אבל זה תלוי רק בי ובמה שאעשה".
אז בקרוב נראה אותך עם כיפה וציציות?
"פחות. מספיק לי רק להאמין".
את יודעת כמה אנשים פועלים כמונו ואף אחד לא רואה? זו הבעיה בלהיות מפורסם
אלוהים צדק. באמת נראה ששם-טוב יצא בזול מכל האירוע. חוץ מקפיין לסילוק כינים שירד מהפרק בעקבות הפרסומים - ואולי גם לא בגללם, ההכנסות שלו לא באמת נפגעו ומספר ההופעות כאמור לא באמת התדלדל. יותר מזה, בזכות התמיכה שקיבל מההורים שפגש לאורך הדרך, הוא החליט לפתוח במיזם חדש: הרצאה למבוגרים בשם "אל תתבלבלו". "חשוב לי לדבר עם ההורים של הילדים, אני מרגיש שיש לי מה להגיד גם להם. אני רוצה לספר את הסיפור שלי, איך כנגד כל הסיכויים הצלחתי להגשים את החלומות שלי, ללכת לאיבוד ובסופו של דבר, למצוא את הדרך".
צעד ראשון לקראת מעבר לעולם המבוגרים?
"זו השאלה ששואלים אותי הכי הרבה בחודש האחרון. הילדים תמיד היו ותמיד יהיו מספר אחת בשבילי, המבוגרים זה רק בנוסף".
במקביל, בחודשים האחרונים הוא מופיע עם ההצגה "הנסיכה והצפרדע" אותה יצר בשיתוף עם חברתו הטובה רינת גבאי, ושותף בחברת הפקות הילדים שבבעלותו.
יש תחרות בין כוכבי הילדים?
"לא שאני מרגיש. הקהל שלי מאחוריי כבר שנים, ויש לי הרבה קהל. תכלס, בינינו, אני שותף בהכנסות גם של 'המתחרים', אז זה לא ממש מפריע לי. לדוגמה, אני אחד מהמנהלים של מני ממטרה. אני שותף במותג הזה ויש לי בו אחוזים. בפועל זה אומר שאני מחליט, אני יוצר, אני מביים וכותב, אני מחליט איך הוא ידבר ומה הוא ילבש. את תמיד תראי את השם שלי כתוב על הפוסטרים שלו. חוץ ממנו פונים אלי המון כדי שאהיה המנהל האומנותי שלהם אבל אין לי זמן. לוקחים אותי לביים ולכתוב הצגות בלי סוף. אני כותב גם שירים ספציפים, כל מה שצריך, וזה יוצא כמעט בכל מה שיש היום על הבמות".
אז בוא נדבר על התחרות האחרת בין הכוכבים, תחרות על תואר המופרע של החבורה. "רוי בוי" נחקר בחשד שאיים על ילדים, מיכל הקטנה חטפה ביקורת על הנשפים שהיא ערכה לעצמה, חברתך רינת גבאי כמעט התגרשה מול המצלמות של "מחוברים", ויש כמובן את הסיפור שלך. מה קורה?
"כולם עושים את הדברים שאנחנו עושים, אבל בגלל שאנחנו מפורסמים הדברים האלו מקבלים זכוכית מגדלת. את יודעת כמה אנשים פועלים כמונו ואף אחד לא רואה אותם? זו הבעיה בלהיות מפורסם".
אסור שאנשים יאבדו אמון בגננות
ועוד משהו קרה השנה. שבועיים אחרי החקירה במשטרה, פורסם שיובל וזוגתו מיכל מצפים לילד נוסף. השניים נשואים 15 שנה, בבית היו חמישה בנים ובת ואחרי מספר חודשים אור הקטנה הצטרפה למשפחה. שם-טוב מגלה שהיא תוצר של אהבה, לא מחשבה מוקדמת, "לא היה לנו שום תכנון להיכנס להריון. מי רוצה ילד שביעי?". היום היא כבר בת חצי שנה, גיל שבו חלק מהאימהות חוזרות לעבודה ומפקידות את הילדים בגנים הפרטיים. גנים שבשבועות האחרונים תפסו כותרות ראשיות אחרי חשיפת מקרים של התעללויות בפעוטות, ובראשם גזר הדין על אינה סקיבנקו שהורשעה בהרגיתה של יסמין וינטה והאישומים נגד כרמל מעודה. כמי שכל עולמו הוא עולם הילדים, לשם-טוב יש כמובן מה להגיד בנושא.
"התחלתי לראות את הסרטונים האלה והפסקתי, לא הייתי מסוגל. אני נחרד מלחשוב על מה שעבר על הילדים שהיו שם. בדיוק הערב אני קופץ לבקר את הילדים וההורים מהגן הזה. מישהו חייב לשנות את החוק במדינה שלנו, לגננת הזו מגיע להיענש במלוא החומרה וכמה שיותר מהר. ההורים צריכים להיות חזקים. אני לגמרי תומך ומשתתף במחאה שלהם. אבל גם חשוב לי להגיד שמדובר במקרה קיצוני. אסור שאנשים יאבדו אמון בגננות והן ירגישו מאוימות, הפתרון זה להיות כמה שיותר מעורבים בגן".
איך אתה בוחר לאן לשלוח את הילדים שלך?
"יש לנו פה גן במושב שאנחנו מכירים את הגננת ודואגים להיות מאוד מעורבים. למזלי אשתי היא אמא מאוד מעורבת אז היא יודעת על כל מה שקורה בגן, אז בנוגע לילדים שלי אני רגוע".
יש בגן שלכם מצלמות?
"אין מצלמות לדעתי, אבל אשתי יודעת יותר טוב ממני"
נראה שאתה חזק במחאות בזמן האחרון. לפני כשבוע פורסמו סרטונים שלך שר ורוקד בכבישים במחאת יוצאי אתיופיה.
"את לא תאמיני לי אבל הייתי הראשון בתור. חסמו את הכבישים בדיוק כשהגיע תורי לנסוע. שכחתי מההפגנה הזו והייתי בכלל בדרך הביתה. כשראיתי שעצרו את התנועה לא האמנתי שזה קורה דווקא עכשיו. לא רציתי לעשות בלאגן אז חיכיתי באוטו המון זמן, אבל שראיתי שכלום לא מתקדם נשברתי ויצאתי כמו כולם מהמכונית כדי לראות מה קורה".
ומה קרה?
"תוך שניות אנשים קלטו אותי והפכתי להיות מרכז ההפגנה. לקחתי את המושכות לידיים, שרתי את השירים שלי וכולם הצטרפו. לא עברו כמה דקות מאותו רגע, וההפגנה פוזרה".
אז בעצם אתה גרמת לפיזור ההפגנה?
"אני מניח שהיה לי חלק בזה, אבל זה לא העניין. בעיני זו אחת ההפגנות הכי חשובות שהיו במדינה כי אסור שתהיה אפליה לא משנה מה. שמחתי שלפחות יצא לי לתת את הקול שלי גם במקרה הזה".
תגיד, יובל שם-טוב היו הוא אדם מאושר?
"היום טוב לי. אני יכול להגיד אחרי הרבה שנים שאני מאושר. וגם אם לרגע אני עצוב ומרגיש שרע לי, אני מרשה לעצמי להתפרק ולבכות. פעם לא נתתי לעצמי להרגיש את הדברים האלו".
ואם יום אחד הכל יעלם ולא יהיה יותר "יובל המבולבל"?
"לפי איך שזה נראה היום, יש לי עוד המון שנים לעסוק במקצוע. אני סומך על עצמי שהיום הזה רחוק מלהגיע".
ההרצאה "אל תתבלבלו" תיערך במוצ"ש הקרוב, 20 ביולי, בשעה 21:00, טוקהאוס בנמל תל אביב.
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: תמיר סימן-טוב | איפור: אנאל דרמון ל"סולו" | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: חליפה בז'- זארה, טי שירט גארפילד- זארה, נעליים- אלדו | לוק 2: טי שירט לבנה- זארה, מכנס שחור- קסטרו | לוק 3: חולצה- רנואר, ז'קט קסטרו, מכנסיים- זארה, נעליים- ספרינג, תכשיטים- miller | לוק 4: חולצה- רנואר, מכופתרת- זארה, ג'ינס- קסטרו, תכשיטים- miller | לוק 5: חולצת פסים וג'ינס- קסטרו, ז'קט- רנואר מסלול, תכשיטים- miller |