הפגישה עם קרין מגריזו נערכת בשבוע גורלי בחייה - השבוע שבו היא הופכת לאישה גרושה. עדיין לא רשמית, לגמרי, היא טרם עשתה את הסיבוב ברבנות; אבל אחרי שבע שנות נישואים הסכם הגירושים עם האקס נחתם ממש עכשיו, ועקרונית מגריזו מותרת לכל אדם. אלא שה"מותרת" הזה יישאר בינתיים בתאוריה. "אני כל הזמן מקבלת הצעות לשידוכים ואנשים שמתעניינים, אבל אני עדיין לא שם", היא אומרת, "הבנתי מהחברות הגרושות שלי שבהתחלה יש תקופה של השתוללות, ואז זה נרגע. כרגע קשה לי לדמיין את זה אבל אולי, מי יודע? אחרי הכל, אף פעם לא הייתי יותר מדי פאן", היא מצננת את ההתלהבות, לוגמת מהקפה שלה ומשחררת חיוך נונשלנטי אל הנעשה בבית הקפה בו אנחנו נפגשות.
האם מגריזו באמת לא היתה בחורה של פאן? גם 15 שנים אחרי שנכנסה לציבוריות הישראלית בתור אחת מקאדר הכתבים החלוצים של "ערב טוב עם גיא פינס", התשובה לשאלה לא לגמרי ברורה. היא אמנם באה מאזורי הבידור והלייפסטייל, אבל דמותה האסופה והמרוחקת ממשיכה לתעתע. אולי זה פרצוף הפוקר שלה, או בלשון פחות פוליטיקלי קורקט, ה"רסטינג ביץ' פייס" ("אבל התחלתי למלא את הקמט בין העיניים בבוטוקס", היא מספרת, "שאני כבר לא אראה כל כך רצינית. זה טוב לנפש להפטר מזה"), ואולי היא פשוט לא הרשתה לעצמה עד היום להנות עד הסוף. עכשיו, רגע אחרי יום הולדת 40, עם סטטוס משפחתי חדש ושתי בנות, אורי (6) ויובל (2), מגריזו מודיעה שלפחות על המסך - היא מעוניינת להתחיל להשתחרר. "לא רציתי לחוות כוויה גדולה מדי ושמרתי על עצמי, אמרתי שאני לא באמת רוצה קריירה בטלוויזיה. תמיד חשבתי על זה כסוג של תחביב, אבל בשנתיים האחרונות התחלתי להודות שאני אוהבת את זה, זה משהו שאני רוצה וטובה בו. אחרי 16 שנה במקצוע, אני יכולה להגיד סוף סוף שאני אוהבת עשייה טלוויזיונית".
קוראים לזה קאמבק, יש טאלנטים שנבוכים מהמילה הזו.
"אפשר לקרוא לזה ככה, כן. לפני משהו כמו ארבע שנים, הרגשתי שהגעתי למיצוי והחלטתי לא להמשיך לעוד עונה של תכנית הבוקר ברשת. הייתי כבר קונצנזוס בתכניות האלה, הייתי מגיעה ל-6 או 7 אחוזי רייטינג וזה לא מובן מאליו, במשך שבע שנים. אבל הרגשתי שזה עולם הולך ונעלם, ולא רציתי שיעשו לי סטופ, אלא לקבל את ההחלטה. זו לא הייתה החלטה פשוטה, הסוכן שלי אמר שזה יגמור לי את הקריירה".
לא פחדת שהוא צודק?
"לא, פחדתי שאם אמשיך לא יהיה לי מאיפה לקום. והבנתי שבגיל 36, פעם אחת בחיים, אני יכולה להישען על מישהו אחר שיפרנס. ובכל מקרה, להיות אמא במשרה מלאה ובבית זו עבודה יותר קשה מלצאת לעבוד בבוקר".
השהות בבית הבהירה למגריזו שמשהו לא לגמרי עובד במערכת היחסים שלה. היו סימנים לפני כן, כמו תמיד. הזוגיות השקטה והיציבה שמצאה אצל ניר רון, איש רשות שדות התעופה, אחרי שנים של הסתחררות בין גברברי הביצה, עברה כמה אתגרים שלא צלחו. אחד מהם היה הפלה בחודש מתקדם אחרי הריון לא תקין. "הרופאים החליטו לעשות הפלה אבל לקח המון זמן עד להחלטה, ובזמן הזה ההורמונים היו בפול גז. מראש הרגשתי שמשהו לא תקין שם וכבר רציתי להיפטר מההריון, ואז אחרי ההפלה הייתה תקופה של איכס, סבלתי מדכאון ומשומן עודף". מגריזו מספרת על תקופה קשה שהתחילה בהפלה אבל לא נגמרה שם. "אחר כך נכנסתי להריון עם יובל, שהיו בו גם המון צירים מוקדמים ושכיבה בבית ומשמר לידה. הרגשתי חולה. אני לא מהנשים שמרגישות סקסיות מתמיד בהריון, אני שמחה שנולדה לי ילדה בריאה, אבל בגדול זה לא פאן לעלות 30 קילו ולהרגיש בחילות ובצקות וטחורים".
אבל את לא מדברת כאן רק על טחורים.
"נכון. זה היה משהו באוטומט של החיים שלא הסתדר לי. אני קמה בבוקר, מביאה את הילדות באוטומט, מתפקדת באוטומט, לא מוצאת את התשוקה שלי, בכל הרבדים. יום אחד הבנתי שאני רוצה להתגרש והתחלתי לנשום. זה גרם לי להתחיל לשאול את עצמי שאלות בסיסיות - 'מה אני רוצה לעשות? מה עושה לי טוב? איזו חביתה בא לי לאכול?'. את אפילו לא מתעסקת באהבה וזוגיות, את מרוכזת בתהליך עם עצמך".
ניסיתם להציל? הלכתם טיפול זוגי?
"כן, ניסינו. זה לא מספיק עבד. נשארה ביננו אהבה גדולה אבל זו אהבה לאבא של הילדות שלי, לחבר, לא אהבה של זוגיות".
עצוב.
"למה? למה זה עצוב? אני חושבת שמה שיותר עצוב זה להישאר לחיות יחד כשהקשר מת ומתעוררים בגיל 60 ואומרים שיט, חייתי 20 שנה עם אדם שלא רציתי שום שיח איתו. יותר עצוב שהילדים בגיל 18 מבינים שהזוגיות של ההורים היא שקר ואין להם דוגמא איך להילחם על האושר של עצמם. יותר עצוב כשאנשים מנהלים חיים כפולים ועסוקים בלשקר, יש לזה עומס נפשי גדול. אני מעולם לא בגדתי באף אחד, לא הייתי מסוגלת לשקר ככה".
בגדו בך?
"לא יודעת. איך אפשר לדעת? את יכולה לדעת שלא בגדו בך?".
אני יודעת שכן.
"אז אני חושדת שכן. אני לא בטוחה במאה אחוז ולא בטוחה שלא".
כשהכרנו אותה, נושא הזוגיות ושברה כבר היה ברקע. כשמגריזו הפכה בן לילה מעוד כתבת בידור, לסלב לכל דבר, היא הייתה בתפקיד הפילגש – נערת הפיתוי שנשלחה לגברים של "קחי אותי שרון", לבקש טרמפ מגדי אינפלד ויואב שוורד ולהפיל אותם בפח. בעוד שרון איילון ייצגה באותו ריאליטי חלוצי פלקט לאישה הממוסדת, קרין הייתה התל אביבית הציניקנית והחריפה, וירוס בתוך המערכת. מאז היא התיישבה בשלל תכניות מגזין וצבע עם שמות אווריריים כמו "יופי של יום" ו"לחיות טוב"; אבל היום, כשהיא מנסה לנתח את כשלון נישואיה, אותה נערה מורדת מבצבצת בחזרה. "להגיד לך את האמת? אין אף זוג מהזוגות שאני רואה סביבי שהייתי מתחלפת איתם. אולי יש בודדים, יוצאי דופן שאצלם זה מצליח, אבל הרוב לא".
למה, בעצם?
"תמיד אמרתי שבשביל זוגיות טובה קודם כל צריך אופר. תורידי את הכביסות, את אחזקת הבית המתישה והמייגעת, שזה בנוסף לצורך של אישה לעשות קריירה, ויהיה לכולנו הרבה יותר קל. אבל כשאת מכניסה את השנים הראשונות האלה של גידול הילדים, עם השומן שלנו, שלא כיף לנו עם הגוף שלנו, ואת התהליכים שאנחנו עוברות ורוצות להיות הכי טובות בהכל, נוצר לך מרדף מתיש ומעייף. ואז בערב, למי יש כוח להשקיע בקשר? גם אני אשמה שאיבדתי את עצמי בתוך היומיום והאמהות, הפרפקציוניזם והסחבות שאת לובשת כי אין לך כוח להשקיע בעצמך. אלה דברים לא סקסיים. בכלל, יש דברים שמחסלים אינטימיות. אני לא מצליחה להבין איך האקס שלי היה איתי במצב אינטימי אחרי שהוא ראה אותי נשחטת בלידה".
את בכלל צריכה גבר היום? יש להם מה להציע לך?
"אני חושבת שכן, אבל ממקומות אחרים לגמרי. אני בוחרת אותם היום. פעם רציתי שיבחרו בי, שאני אהיה האחת, שיאהבו אותי. היום אני מבינה שאין לנצח מבחינתי. פרק ב' יכול להיות פחות אינטנסיבי, להשאיר המון מקום לחיים של כל אחד. אם נשנה דפוסי התנהגות ובחירות לא טובות מהעבר, נמצא את האחד שכיף איתו ולא נהפוך למובנים מאליהם. הבעיה היא שאנשים כל כך רוצים להתחתן שהם מתעלמים מבעיות".
זה מה שקרה לך? לפני ניר היו לך בני זוג מתוקשרים - אסי ישראלוף, ציון ברוך, עפר שכטר. בעלך נראה כמו המנוחה והנחלה.
"אני עדיין מבררת את זה. היו שם כמה דברים בהתחלה שהתעלמתי מהם והפכו ליותר גדולים. הייתי בת 30 כשהתחתנתי, בדיוק התחלתי לקחת ציפרלקס ולעבור שינוי וזימנתי לעצמי זוגיות שפויה וטובה עם מישהו שהוא לא מהביצה. כל מה שייחלתי לעצמי קיבלתי, ואני לא מתחרטת, לא הייתי בוחרת אבא אחר לבנות שלי".
היום מגריזו נפגשת עם אנשי טלוויזיה על חזרתה למסך, במסגרת פורמטים בידוריים שהיא מפתחת, ובמקביל מראיינת אדריכלים ומעצבי פנים מובילים בערוץ הטלוויזיה האינטרנטי HeziBank.TV ("לפני הקריירה הטלוויזיונית שלי למדתי עיצוב, זו אהבה גדולה שלי"). היא גם שוקדת על שיתוף פעולה מקצועי עם עורכת הדין שלה בגירושים, רות דיין וולפנר, איתה היא מתכננת מיזם תקשורתי שייתן טיפים לגרושים ("למדנו על בשרנו"). לאחרונה גם צילמה תכניות מאחורי הקלעים של שבוע האופנה, עבור קניון האופנה של גינדי. גם אם ניתן להבין שהעבודות הקטנות האלה אינן פסגת שאיפותיה - חייבים להתפרנס, בין היתר לאור הסטטוס החדש בתעודת הזהות. "כשאת מתגרשת כולם מדברים איתך על כסף. יש אנשים שמפחדים להתגרש בגלל הנושא הזה, וברור שאמרו לי שאני אצטרך לפרנס עכשיו אבל זה רק נותן לי דרייב להרוויח יותר. אני מפרנסת את עצמי מגיל 12 ואני מאמינה שמה שאת רוצה, יגיע אלייך".
לפני שנה עשית סוג של הסבה מקצועית לצילומי תינוקות, מה קרה עם זה?
"גיליתי שמעט אנשים יודעים לשלם על זה כמו שצריך בארץ, ויש צלמים שמורידים את ערך השוק. היום אני יותר מתעניינת בפורטרטים, לצלם נשים עם הילדים שלהן, אבל זה יותר צילומי בוטיק. קשה לצאת לעולם ולהגיד אני רוצה 3000 שקל, זה לא פשוט, אבל חשוב לדעת לתמחר את עצמך. הזמן שלי רחוק מהבנות שווה כסף, ואני יכולה לעשות דברים אחרים ולקדם את עצמי".
מגריזו נחושה, ובטוחה שיש לה מקום על המסך הטלוויזיוני של היום. אפילו אם זה ילווה בהתקמבקות של החיקוי שלה ב"ארץ נהדרת" בידי שני כהן משנת 2011, שהציג אותה כמנחת לייפסטייל עייפה ומשועממת משהו. "די נו, אני קרועה על החיקוי הזה", היא אומרת, מתעקשת שהיא לא לוקחת את עצמה ברצינות כמו שנדמה. "לפעמים את מדברת עם מישהו בתכנית על איזה ליפסטיק או נושא אחר שכבר דיברת עליו מאתיים פעם, ואין הרבה מה לחדש, אבל אני תמיד ניסיתי להגיע עם אנרגיה מחודשת, להביא לעולם הזה ניחוח יותר מגניב. היום לייפסטייל פחות מעניין אותי, אני רוצה להתעסק בבידור, משהו כמו תכניות הראיונות של גורי אלפי וצביקה הדר. אני מרגישה שנשים מקבלות פחות הזדמנויות מגברים בטלוויזיה. יש מעט מאוד נשים מנחות היום למעט המגישות בחדשות ורותם סלע".
וכשהן כן שם, הן צריכות להתמודד עם דברים אחרים. הטרדה מינית, למשל.
"פעם אחת זה קרה לי", היא חושפת, "לא אספר לך מי זה היה, אבל זה היה שיטתי אצל אותו בן אדם. הייתי בצילומים והוא אמר איזו הערה על זה שאוריד את הראש למצוץ, משהו כזה, אפילו אם לא במילים האלה. חזרתי הביתה מזועזעת. אני זוכרת שסיפרתי לאמא שלי, והיא אמרה לי שכשהיא הייתה צעירה זה היה קורה כל הזמן ואף אחת לא הייתה מתלוננת. אפילו רופא הנשים שלה הטריד אותה".
את התלוננת?
"ידעתי לעשות לזה סטופ, ברמה האישית מולו. אמרתי לו שזה לא נעים לי וזה הפסיק. אם זה לא היה נגמר שם, ברור שהייתי עושה בלאגן. אני יכולה גם להבין מצב שבו נשים לא אומרות, את הרי קודם חושבת שאולי לא הבנת נכון, שאת הורסת את הבדיחה. שאת פארטי פופרית".
הייתי אקורדיון, והמסך לא עוזר לזה
למגריזו של פרק ב' חשוב להעביר מסר של העצמה והשלמה, אבל אם יש מקום שבו נראה שעדיין קשה לה לשחרר, הוא כשהיא עומדת מול המראה. מרהיב ככל שיהיה מה שנשקף אליה שם, היא לא נותנת לעצמה מרגוע, ומהרהרת דווקא בצדדים הקשים של המתנות שקיבלה. "יש הרבה דברים שקשים יותר לנשים יפות", היא אומרת, "קשה להוכיח שאת לא סתומה, שהגעת בצדק למקום שלך, וכשאת מתבגרת מסתכלים על כל קמט ובוחנים כל שינוי. עוד מילדות סימנו אותי כשנכנסתי לחדר, לא ראיתי את זה כדבר טוב אלא שלילי. בשנות ה-20 שלי הייתה לי תקופה שהחבאתי את עצמי, התלבשתי צנוע, לא רציתי את הפוקוס".
באותן שנים, חשפה לאחרונה, גם סבלה מהפרעות אכילה. בפוסט נפיץ בפייסבוק, שלווה בתמונות מאחד ההריונות, כינתה את עצמה "דמות מוזנחת כמו היפופוטם במצוקה", וסיפרה על השינוי שעברה מאז. התיוג של עצמה ההריונית בסלידה שכזו הרים לא מעט גבות, אבל קארין לא מתחרטת. "שמתי תמונה מההריון כי אין לי תמונות מהתקופות השמנות שאחריו. אבל תמיד הייתי אקורדיון. עולה ויורדת. תמיד הייתי בין חמישה לעשרה קילו בתנודה. המסך לא עוזר לזה".
תפסיקי, את נורא קשה עם עצמך. מעולם לא היית היפופוטם.
"אני ביקורתית ופרפקציוניסטית, זו תכונה שלי, אני מזל שור. אבל באמת הייתה לי בעיה וסיון אופירי (גורו התזונה של מגריזו) עזרה לי להתמודד איתה. היום אני מבינה שבגילאי ה-20 שלי הייתה לי הפרעת אכילה חמורה, היא הייתה בשליטה אבל הגעתי למצבים של תפוח ביום וגם של הקאות ובולמוסים. זה היה סוד שאף אחד לא ידע, אבל כשסיפרתי לחברות, אוטומטית נגמלתי מהמנהג הזה ולא נתתי לעצמי לגיטימציה לחזור לשם".
אבל ספירת הקלוריות לא פסקה מעולם. הדבר היחיד שבאמת עזר לה, לדבריה, לחיות בשלום עם אוכל - הוא הגמילה מגלוטן וסוכר. "לפני כן הייתי בלופ, של לאכול ולנחם את עצמי, ואז להיכנס לרגשות אשם, ושוב לאכול, בגלל תחושה של כשלון וערך עצמי נמוך. זו אכילה רגשית. בעזרת סיון הצלחתי לצאת מזה".
ולהיות רזה יותר, זה באמת פותר את כל הבעיות בעולם?
"לא, זה לא משנה קריירה או זוגיות, אבל זה עוזר לך להתחיל משהו מחדש. כשמאזנים את זה ונפטרים מזה עד כמה שאפשר, יש לך נפש יחסית נקיה לשאר ההתמודדויות ויותר שלווה. את במצוקה אז את הולכת להתקלח במקום לאכול, האוכל כבר לא כזה אישיו בחיים, את לא מחשבת קלוריות כל הזמן ומתוסכלת מדיאטות. עלי זה מאוד הקל. קשה להיות אדם שאוהב לאכול, ומצד שני שהאכילה שלו רגשית, שאוכל אצלו קשור לנחמה. ובכלל, קשה לחיות בעולם שיש אישה מושלמת כמו גל גדות".
המאבק עם הדימוי של האישה המושלמת נתן את אותותיו גם בקריירה. "אני פרפקציוניסטית ואולי היה לזה מחיר. הביקורתיות שלי לא תמיד אפשרה לי לשחרר ולתת לאחרים לעשות את העבודה שלהם. כשהייתי יותר צעירה הייתי מסתכלת על ההפקה והיו לי הערות שאנשים לא רצו לקבל. אני זוכרת איך הנחיתי את הגמר של 'מכל הבנות בעולם' עם עינת ארליך וכל הערב התבכיינו על התאורה ושהפנים שלנו לא נראות מספיק טוב. נלחמתי באנשים האלה כל הלילה, צדקתי לגמרי אבל זה גרם למשהו לא טוב בהפקה. אולי היום הייתי עושה את זה אחרת".
אני בטוחה שדודו מתהפך בקברו
היא נולדה בלוס אנג'לס, ובגיל ארבע עלתה ארצה עם הוריה. לאחר שהתגרשו אמה התחתנה מחדש עם מיקי גולדנברג, אחיו של דודו טופז, ולזוג שלושה ילדים משלהם. אם בתחילת הקריירה הקישור לטופז עזר לה במידת מה, בהמשך המגמה התהפכה. ב-2009, אחרי שנודע שעמד מאחורי התקיפות האלימות של אבי ניר (מנכ"ל קשת), שירה מרגלית (המשנה למנכ"ל רשת דאז) והסוכן בועז בן ציון, טופז התאבד בתא המעצר, ומגריזו משוכנעת שהדבר שינה גם את האופן בו היא נתפשת. "מה שקרה עם דודו השפיע על הקריירה שלי", היא אומרת, "הייתי מרגישה שאני נכנסת לחדר ומיד מקשרים אותי לזה. שמקבלי ההחלטות קושרים אותי אליו. אני זוכרת שפעם התקשרתי לאבי ניר בוכה בלי שליטה, אמרתי לו שאני מצטערת. הוא היה מקסים ואמר לי שזה לא קשור אלי".
לא דיברת הרבה בתקשורת סביב מותו של דודו.
"לא היה לי הרבה מה להגיד. היום אני פשוט חושבת שאנשים צריכים ללמוד חמלה מהי. תמיד ידעתי שמחיאות הכפיים הן כל עולמו של דודו, הוא היה בטופ של הטופ, אני לא הייתי ברבע מזה, אבל הוא היה בטופ ממש, והגיע למצב שאנשים שהצליחו בגלל הצ'אנס שהוא נתן להם בתכנית שלו לא עונים לו לטלפון. הוא קיבל כזו מכה קשה, שקשה לשפוט לאן אתה מגיע אחריה. חייבים ללמוד חמלה בעולם הזה. גם בי יש משהו שמצטער שלא הלכתי לבקר אותו בכלא, להגיד לו מה אני חושבת על כל מה שקרה, להגיד לו את האמת הקשה שלי ולשמוע את הסיבות שלו. אבל עד היום אנשים אומרים לנו כמה הם מתגעגעים אליו".
עבור מגריזו, מיקי גולדנברג עדיין משמש כדמות אב, ולפני שנתיים פורסם כי נמצא בסכסוך משפטי עם בניו של דודו - עומר, דניאל ויהונתן, סביב צוואת הסבתא שהלכה לעולמה. "אני לא יודעת את הפרטים אבל מאוד חבל לי", אומרת קרין, "זו לא המשפחה הגנטית שלי, אבל זו המשפחה של האחים שלי, הם אוהבים את בני הדודים שלהם ומאוד קשה להם עם מה שקורה".
דניאל התחתן לאחרונה, הוזמנת?
"לא, הוא לא הזמין אותי. כמתבוננת מהצד קשה לי ועצוב לי לראות את זה. אני אוהבת את בני הדודים שלי, וגם את אבי החורג, שהתנהג אליהם כמו אבא, והיה היחיד שהיה לצד דודו לאורך כל הדרך. כמי שעוברת עכשיו הליכים משפטיים, חבל לי שהם עוברים כאלה עכשיו, זה כאב מאוד גדול. אני בטוחה שדודו מתהפך בקברו".
צילום: עדי אורני | סטיילינג: ליאת לוי עזרן | איפור: אילנה פיצחדה | שיער: עדן ירושלמי במוצרי moroccanoil | בגדים: מכנס ג'ינס וג'קט ג'ינס: DIESEL, טי שרט לבנה: TOPSHOP, תכשיטים: גיל זהר, חליפה פרחונית: ZARA, נעליים: קיארה פראני למאדאם דה פומפדור, ג'קט וינטג': אוסף פרטי, בגד ים: DIESEL, חולצה לבנה: MMR לרונן חן, חולצת ג'קט: קנזו למאדאם דה פומפדור.