אסף אמדורסקי אוהב כסף. אבל הכסף קצת פחות אוהב אותו. "האמנות אצלי באה לפני הכסף, אז אני חי עם זה בשלום. מי שרוצה לעשות כסף, אולי מוזיקה היא לא התחום הכי נבון להשקיע בו את מלוא מרצו כל השנים האלה. זה שוק בעייתי. אם ג'ורג' מייקל מת מעודף כסף, אנחנו לא יכולים להבין מהלכים כאלה בארץ, אין כאן סכומים שאפשר ללכת בהם לאיבוד. הסיפורים העצובים שלנו הם על העדר כסף, לא על עודף כסף. אין כוכב ישראלי שיותר מדי כסף הרג אותו, ג'ורג' מייקל או מייקל ג'קסון זה סיפור אחר לגמרי".
בתחילת 2016 יצא האלבום האחרון של אמדורסקי, "פה", במימון הדסטארט ועם סיפורים מחשמלים, כמו עבודה עליו בסטודיו דחוס בעיר תחתית חיפה, ושנים של חוסר יכולת של האמן רודף השלמות לסיים ולשחרר. "פה" כמעט הפך להיות "אפוקליפסה עכשיו", עם אמדורסקי בתפקיד קופולה. הביקורות היללו כשהאלבום יצא סוף סוף, אבל הקשיים הכלכליים סביבו לא הוסתרו, יחד עם השאלה האם אפשר לגדל שתי בנות ביוקר המחייה הישראלי, לעשות אמנות שלא מתפשרת ושגם ישאר לך קצת משהו לחלב סויה.
הפרנסה, עד ל"כוכב הבא לאירוויזיון" שבה הוא משמש כמנטור, הגיעה משלל עיסוקים: בימים אלו אמדורסקי מפיק ומעבד מוזיקלית מופע עבור מארינה מקסימיליאן בלומין; מתכונן להקלטת אלבום נוסף עם ישראל גוריון משירי הדודאים, אחרי שהראשון הגיע לתקליט זהב; מספר על סרט תיעודי על מאיר אריאל שהוא מתכונן לביים עבור "יס דוקו", ואחרי כמה שנים של הפוגה, חוזר אפילו לעמדת הדי ג'יי. "הייתה לי הפוגה של שנתיים שלוש מזה, ובשנה האחרונה חזרתי לתקלט בכל הארץ, ואני פתוח להצעות. אני מוציא משם הרבה מאוד התעסקות עם מוזיקה. זה שעות נוראיות ולא מלא כסף, זה גובה ממני מחיר כבד, אבל זו הדרך היחידה שלי להשאר מאוד ערני למוזיקה חדשה. אני לא מסכים לקבל סכום של ילד בן 24 שחי עם ההורים, מן הסתם".
היית רוצה שלבנותיך, מילה ונינה, יהיה ראש יותר עסקי משלך?
"אני בחיים לא אגיד להן לעשות כסף, מה פתאום, אין סיכוי שזה יקרה. כסף לא עושה כלום, יש לי ערכים שאני מנחיל לבנות שלי, וכסף לא מופיע בטופ טן. אני מעודד הקשבה וטוב לב ונטייה לעזור, לפתח חמלה כלפי הזולת. כל השאר יגיע בגיל שהן ירצו, אם הן ירצו".
"אני הולך להשביח את האונה ולא אשקוט על שמריי"
המרדף אחר פרנסה יכול לייצר חווית שאולי אמדורסקי היה מעדיף לשכוח. בספטמבר היה אמור להפיק ולנהל מוזיקלית את הארוע "מרימים לכיפור" - שמארגניו הפרטיים עדיין נותרו מסתוריים עד לשעה זו. משנודע כי בליין אפ של הערב, שהוצג כארוע "קרוב לבבות", אין אף אישה - הרשת הגיבה בזעם, עד לביטולו. התנהלותו של אמדורסקי במהלך הפרשה הייתה יוצאת דופן, בעוד אמנים אחרים הודיעו מיד שלא יופיעו בארוע שמדיר נשים, אסף ניסה למצוא פשרה עם המארגנים, לתווך בין הצדדים, ולבסוף הציג עמדה מורכבת בפוסט בפייסבוק, במסגרתה הצליח להאשים את חבריו החילונים בחוסר סובלנות, וקומם עליו רבות ורבים. "בדיעבד, הארוע הזה מאוד עזר לי לפתח עור יותר עבה ממה שהיה לי, אפילו שאני כבר 25 שנה במקצוע, ולעבות את עורי לקראת היותי שופט בריאליטי. זה נתן לי את הביטחון שאני יכול לצאת החוצה".
כי הצלחת לא להיפגע?
"למה שאפגע ממי שלא מכיר אותי? יש אנשים שאני חשוף בפניהם ויכולים לפגוע בי, אנשים שלא מכירים אותי ויש להם דעות על דברים שהם שמעו. זה לא אישי נגדי. אני מכבד את כל הדעות וגם את זה שלא מכבדים את דעתי".
זו לא הייתה טעות מצדך להסכים להפיק את הארוע הזה?
"חשבתי שזו טעות לקרוא לו בשם הזה, טעות לעשות ארוע שהוא בעל אופי אורתודוקסי מובהק באצטלה של ארוע חילוני. אבל עם זאת, אני לא מוכן לקחת אחריות על מעשים של אנשים אחרים. כמו שלא ראית את האמנים האחרים לוקחים על זה אחריות והייתה רשימה יפה מאוד עם אמנים בפרופיל גבוה מאוד, אבל אני היחיד שדיבר ואמר - 'זה משקיע פרטי, ככה הוא רצה. אתם רוצים - דברו איתו'. אף אחד לא דיבר איתו. ירו בשליח. אז ירו, אבל אני עם שכפץ. זה לא באמת הפריע לי".
כמה חודשים קודם סיפרת בראיון שאתה לומד גמרא. קל לחבר בין הדברים.
"אפשר גם לחבר את זה גם לתחת של חמור, זה לא מעניין אותי".
כשאני כותבת "אסף אמדורסקי" בגוגל, הדיבור הוא שאתה מתחזק.
"אז תעשי עכשיו שוב, ותראי 'אסף אמדורסקי הוא השופט הרע'. בעזרת השם", הוא צוחק בשביעות רצון, "אני לא מתבייש בזה שאני לומד, אני גם עושה פילאטיס פעמיים בשבוע, זה מעניין? אמן שלא לומד הוא נרקב, הנפש שלו נרקבת, האינטלקט שלו נפגע, והיצירה היא הבאה בתור להסריח. אני לוקח אחריות מלאה בפני הקהל שלי, אחר כך בפני עצמי והולך להשביח את האונה ולא אשקוט על שמריי. לא מעניין אותי לענות על הפוביה החברתית התל אביבית, או הישראלית החילונית מהדת, שגם לך יש אותה".
אתה יכול להאשים אותנו? רגע אחד זה הדרת נשים מהמרחב הציבורי, ורגע אחרי, זה רב בוועדה למניעת הפלות.
"אם נציגים בוועדה עם זקן ומדים של דוסים הם הביטוי היחידי ליהדות, אז אני מבין את הפוביה. אבל הספר שאני קורא, אין לו זקן, אין לו תרי"ג מצוות, הוא לא מנשק שום מזוזה ואין לו ריח, הוא יושב שם על המדף ומי שמעוניין יכול לפתוח אותו ולקרוא. לא לפתוח אותו בגלל הקשרים שיש לך, זו טעות איומה. אני אבא לשתי בנות ואני משתדל לעשות את המיטב, גם בעבודה שלי, בשביל שיוויון. אני מאמין שאני אדם מודרני, אני דוגל בצדק ומוכן להסתכן מדי פעם בשביל זה. אני מבין שלא פשוט להיות אישה במרחב הציבורי בישראל, ואני רואה את זה, גם אם לא מתוך עיניים של אישה. כגבר שנולד זכר, אני רואה ומרגיש את זה, עצוב לי מאוד שכאישה את חיה תחת תוקפנות מתמדת בכל זמן נתון במרחב הציבורי".
"טבעונות זה לא דיאטה, אלא חרם צרכני נגד תעשיות ניצול ורשע"
ערב ההופעה הראשונה שלו ב"כוכב הבא לאירוויזיון" (שני ב-21:00) פרסם בפייסבוק את תמונת יחסי הציבור שלו מתוך התוכנית, עם הכיתוב "הערב במיינסטרים: פרוצת רייטינג".
זהו, אתה פרוצה?
"כתבתי את זה בהומור. המוזיקאית אור אדרי תיקנה אותי בתגובה: 'אתה לא פרוצת רייטינג אלא סוס טרויאני'. ואני מקבל את זה, זה התפקיד שלי שם. מעבר למה שכתבתי לחברים שלי כדי שינמיכו ציפיות, אם מפסיקים לצחוק לרגע - באתי להכניס סיכה בבלון. אני רואה את זה כתפקיד שלי כרוקר תל אביבי שמתמחה במוזיקה אלקטרונית וחיי לילה וריל לייף ולא עולם המיינסטרים והטלוויזיה. אני רואה בלון ודבר ראשון רוצה לפוצץ אותו".
נו, וראית את התוכניות הראשונות? פוצצת?
"ראיתי חלקים מההתחלה ומהסוף, לא הכל, כי אין לי טלוויזיה בבית. מה שראיתי משרת את המטרה שהיא להשיג הרבה רייטינג, ואני שמח שזה הצליח. אני שמח להיות קשור במשהו שמריח מהצלחה. מבחינתי, לא העברתי כמעט אף אחד בפרקים הראשונים אם שמת לב. התפחלצתי כשראיתי את מי השופטים האחרים מעבירים".
אמדורסקי מזליף סירופ מייפל על הפנקייק הטבעוני שהזמין, ונוגס בו בחיוך. הוא מחייך הרבה יותר ממה שנוטים לחשוב עליו, לפעמים מצחיק את עצמו, לפעמים סתם מבסוט מהמרחב האוירי שסביבו. את פגישתנו היום הוא קבע בלוקיישן המפתיע בית הפנקייק המקורי בכניסה להרצליה. הוא כל כך אוהב את התפריט הויגן פרנדלי ("טבעונות זה לא דיאטה, אלא מחאה חברתית או חרם צרכני, נגד תעשיות ניצול ורשע") עד שיש לו אפילו כרטיס מועדון - אבל בסוף הארוחה שלנו אף אחד לא מבקש אותו ממנו. גם בלי שרצה, אמדורסקי בן ה-45 - שתמיד חווה יחסים מורכבים עם התהילה - מקבל הנחת סלב. בכל זאת, אתמול הוא היה בערוץ 2.
"יכול להיות שהמלצרית יודעת שיש לי כרטיס אבל הוא נשאר בבית, כי היא ראתה את התכנית והיא הבינה שאני לא משקר", הוא מהרהר, "למדתי שהכי פחות מסוכן זה להגיד את האמת, כשאתה מסתבך בשקרים, המצלמה והקהל רואים את זה".
קרה לך?
"למי לא? לפני 9 שנים השתתפתי בניסיון הריאליטי 'גריז' ברשת, וזה היה לא נעים. היו מועמדים שלא הגיעו מעולם המוזיקה, שירים שלא אהבתי, הפקה שלא התחברתי אליה, אבל לא יכולתי לשבת ולהגיד שהכל חרא ואני לא מבין מה אני עושה פה. אולי אם הייתי עושה את זה, הייתה תכנית פחות משעממת. אם היום אגיע למצב הזה, אגיד את האמת. משעמם לאללה להיות נחמד כשאתה לא מתכוון לזה".
אולי השופטים האחרים מתכוונים לזה?
"בארץ שופטים בתחרויות ריאליטי באים במטרה שלא קשורה לתכנית. הם רוצים לשקם ולקדם את הקריירה שלהם, רוצים הופעות ומכירות ודודות בקהל ופסטיגל ושכולם יאהבו אותם. אותי אמנותית, כל זה פחות מעניין ולכן אני לא עושה את החישובים האלה לפני שאני מדבר".
האם יש מתיחות של ממש בין אמדורסקי, שמותג כבר כשופט הנבל - לשופטים שלצדם לוהק - בן אל תבורי, סטטיק, הראל סקעת וקרן פלס? "יש אנשים שמפחדים ממני, אני לא יודע למה", הוא אומר, "אני כנראה לא מודע לכוח שיש לי בפרצוף".
זה לא הפרצוף שלך, אסף.
"אז מה זה, השירים שלי? הם מפחידים?".
זה סיפורים עליך, שאתה אדם קשה, לא מרוצה בקלות, רב עם אנשים.
"לא הייתי רוצה שיפחדו ממני אבל אני חושב שצריך לכבד, אני מכבד אנשים שאני מעריך את היציריה והעשייה שלהם, אין פסול בתרבות שמכבדת יוצרים. מאוד קשה לי עם בורות. קשה לי שמוזיקאים ברמת חשיפה גבוהה, לא מכירים מוזיקה. זה משהו שבעיני דורש תיקון. סטטיק ובן אל לא מכירים כלום. הם לא שומעים מוזיקה. אני מקווה בשבילם שהם ימצו את הזמן הקרוב לשמוע יותר, כי ככה זה כמו סופרים שלא קוראים ספרים או מהנדס אוכל שלא אוכל. לא ייתכן שמי שמלעיט את אוזני הקהל במוזיקה לא ידע רפרנס. כל שם שפלטתי, הם לא הכירו. לא ראפרים אמריקאים, לא להקות רוק ישראליות, אפילו לא ראפרים מהארץ אם זה לא מהשנה האחרונה. פשוט לא מכירים".
רגע רגע, אבל לאמדורסקי יש גם הרבה דברים טובים להגיד על הצמד שמוקם בקצה השולחן. "פיצחתי את זה. בעיני, הדרך הטובה להסתכל עליהם זה כעל להקת בנים משוכללת, של שנת 2017, אם פעם היי פייב היו עושים תנועות ותלבושות ואת אג'נדת 'אנחנו פה בשביל המעריצות', אז היום זה סטטיק ובן אל. הם סוג של בוי בנד, עשוי בצורה מאוד מקצועית ואמינה. בכל מקרה, בתור מוזיקאים אני לא בקהל היעד שלהם, זה לא אמור להטריד אותם מה מוזיקאי בגילי חושב עליהם. קהל היעד שלהם הוא בין הגילאים 4 ל-14. ויש שם אותנטיות של מאה אחוז והם שניים שנורא קשה לא לאהוב, יש להם אישיות כובשת".
לקח לכם זמן להסתדר?
"לא, אולי דווקא בגלל שאנחנו קצוות מנוגדים, היה לנו קל לאכול אחד את השני. סטטיק בחור חכם, הוא לא ילד סתם, הוא פיקח, אני רואה את זה עליו, גם בן אל טיפוס לבבי. משהו באנרגיה החיובית של שניהם מייצגת כוח משיכה לא מבוטל וזה לא יכול היה לקרות בלי כשרון. זה לא קרה להם בפוקס, הם יודעים מה הם עושים. הם מבינים את התעשייה. יש להם אינטואיציה חזקה, ניהול ערמומי וממזרי, וגם יכולות חברתיות מפותחות".
הכרת מישהו מהתכנית לפני?
"היחיד שהכרתי לפני הוא הראל סקעת, הוא שר בארוע גאווה שהפקתי, את I`m every woman. הוא גם היה מגיע לליין גייז בשם צ'יזקייק בברקפסט שעשיתי עד לפני שלוש שנים. אני מאוד מחובר לתרבות הגייז".
ומשם לארוויזיון?
"אני מכיר יותר שירי ארווזיון משהיית רוצה להאמין. אני לא נופל מאף אחד אחר בקטגוריה הזו, ולא רק רק בקרב סטרייטים. הידיעה המוזיקלית שלי בעולם הגייז מאוד נרחבת, גיי קלצ'ר הוא אחד הנושאים שאני יותר שוחה בהם אבל לארוויזיון הגעתי עוד לפני. בתור ילד שגדל בסבנטיז, הזכיות הרצופות של הללויה ואבניבי, נכנסו לעולם התרבותי שלי. אני יודע שזה השתנה מאז, אבל אני לא חייב להיות צמוד למרקע בכל התחרויות של השנים האחרונות, הבנתי את הפרינציפ. אין ספק שהרף עלה".
"כשהדר תחליט שהיא רוצה לצאת לאור, זה לא יהיה על תקן בת זוג של זמר"
אמדורסקי אף פעם לא עבד בלהיות צפוי. הוא אמנם נחשב לחלק ממחזור גברי האלפא של הניינטיז - יחד עם ירמי קפלן, חמי רודנר, מאור כהן וכל הג'מעה, אבל משהו בו תמיד עמד מהצד, מהורהר, מנותק מהחבורות. הוא פרץ כסולן להקת "תערובת אסקוט", כשהילת אביו בני אמדורסקי מרחפת מעליו, אבל מאפשרת לו ללכת לכיוונים אחרים לגמרי. ב-1993 יצא לקריירת סולו מלאה בלהיטים - "15 דקות", "יקירתי", רוך וקושי", "והוא האמין לה גם". לצד הקונצנזוס סביב הכשרון שלו, גם חייו האישיים סוקרו בהתלהבות - מהנישואים למיכל אמדורסקי בגיל 24, הסירוב להכנע לבורגנות גם עם שתי בנותיהם, מילה ונינה, אך לבסוף ההתרסקות - עם גירושים, זוגיות חדשה, ועל כל היתר אפשר להאזין באלבומו היפהפה "והרי את" משנת הפרידה שלהם (או לשיר "רוק סתם" של מיכל). היום, שני הצדדים נשואים מחדש - אסף נישא לפני שנתיים להדר ג'וזפין, דמות מסתורית שכל מה שאנו יודעים עליה היא כי היא אושיית רשת, אוהבת להשתעשע עם שמות (יש גרסאות על פיהם שמה הוא "הדר ג'וזפין ג'יבוטרו", או, משום מה, "ג'וזפין קורין אלאל") ושהיא צעירה מאסף ב-17 שנים.
זה רומנטי להתחתן בפעם השנייה. מראה על אמון במוסד הזה, למרות הכל.
"האמת היא שמבחינה מספרית זו פעם שלישית", הוא מגלה לראשונה, "הפעם הראשונה שהתחתנתי הייתה בגיל מאוד צעיר עם ידידה, שאנחנו חברים מאוד טובים עד היום, שרצתה שאשחרר אותה מהצבא. היינו חברים עוד מהיסודי. אמא שלי ואבא שלה לא זרמו עם הרעיון, אבל אבא שלי ואמא שלה באו למסיבת החופה שלנו. הם חשבו שזה נחמד".
אז היא השתחררה מהצבא, ומה אתה קיבלת מזה?
"זה בדיוק מה שאמא שלי שאלה. לכן היא לא באה. כנראה פשוט עשיתי את זה אז כי לא הבנתי מה הערך של דבר כזה, כמה זה באמת קדוש. היום אני מבין מה זה אומר, מה משמעות הברית הזו. הלכתי ולמדתי את הנושא ברצינות עם מורה לפני כן ונכנסתי לעניין הזה עם כל צלילות הדעת והנפש".
ומה למדת?
"הבנתי שמן הראוי שנקדש את הקשר הזה בצורה רוחנית. הרי בתפיסה דתית, נישואים זו ברית בין שלושה צדדים וזה יותר מחייב מאשר רק מסיבה. הדר זו הבחורה הכי מדהימה שפגשתי בחיי ואני אסיר תודה על כל יום במחיצתה. חשבתי שמכיוון שבחיים שלי הנס הזה התרחש בצורה כל כך פלאית, כדאי שאתייחס אליו ברצינות ואתחייב".
במה הדר עוסקת? אתם די מסתוריים לגבי זה.
"היא תענה לך כשהיא תרצה להתראיין. לא אקח ממנה את הזכות לענות בעצמה כשהיא תרצה להתפרסם בזכות פועלה. היא מוכשרת בהרבה מאוד תחומים ומתעסקת בכמה דברים וכשהיא תחליט היא רוצה לצאת לאור, אני מניח שזה לא יהיה על תקן בת זוג של זמר. יש לי הרגשה שזו לא הדרך שבה היא רוצה לחוות את תהילתה".