לירון רביבו הייתה הכל חוץ מכלה שגרתית בחתונה שלה. בזמן שרוב הכלות נמצאות בלחץ אימים או בחרדה, רביבו העבירה את הזמן שלפני החופה בנמנום על המיטה ובצפייה בחדשות עם מי שבעוד דקות ספורות יהיה בעלה. "כשאליאב ואני הגענו לחדר של האולם ראינו שם מיטה אז איך שהוא מצאנו את עצמנו מנמנמים מול החדשות בטלוויזיה. כשהמאפרת דפקה בדלת, היא קלטה באיזה מצב אנחנו ואמרה שאנחנו זוג הזיה. היא לא הבינה איך אנחנו לא בסטרס ואמרה שהיא בחיים לא ראתה מישהו ככה לפני החופה. זה יהיה בטוח סיפור מעולה לילדים שיהיו לנו".
שלושה חודשים עברו מאז שנישאה לאיש העסקים אליאב בן חמו, איש חיי לילה שבבעלותו מספר מועדונים מצליחים בתל אביב כמו "שלוותא", "ליצמן" וה"קו". הם נפגשו קצת אחרי שרביבו התפרסמה בריאליטי הישרדות. היא הייתה בת 21 כשהכירו והוא מבוגר ממנה ב-13 שנה. "חיפשתי עבודה אחרי הישרדות. לא יכולתי להמשיך להיות ברמנית כמו קודם כי זיהו אותי וגם כי כיוונתי לדרך אחרת. חבר טוב של אחותי הכיר את אליאב ואמר לי שיבדוק אם יש לו עבודה. קבעתי עם אליאב פגישה והוא המציא לי תפקיד שלא היה קיים רק כדי להכיר אותי".
מה היה התפקיד?
"לבוא למועדון ולהיות שם ערב שלם. שמנו את זה בקטגורית היח"צ. העליתי תמונות ופוסטים משם וניסיתי להביא ככה אנשים למועדון. זה לא שלא עבדתי, אבל זו הייתה המצאה של תפקיד".
הוא הכיר אותך מהישרדות?
"הוא טען שלא אבל הוא כן. הוא היה תחמני אבל זה השתלם. התאהבנו אחרי שהוא לקח אותי לבקר ילדים בבית חולים. שם התחלתי להכיר אותו. ככה זה התגלגל ואחרי קצת זמן שהיינו יחד אמרתי לו 'טוב מאמי אפשר כבר לצאת מהעבודה הזה? זה מאוד מיותר'. גם ככה הכסף הולך לאותו חשבון, לפחות היום".
שנתיים וקצת אחרי שהכירו הם טסו לברצלונה ובן חמו שלף טבעת. "רציתי שתהיה הצעה אפילו שהיה ברור שהקשר הולך לחתונה. אמא שלי התקשרה בגיל 19 לאבא שלי אחרי תקופה שהם יצאו ושאלה אותו 'נשמה מתי מתחתנים'. אחרי ששמעתי את הסיפור הזה אמרתי לא מעניין אותי. אני רוצה שיכרעו ברך, יוציאו טבעת ויציעו לי כמו שצריך".
ידעת שזה יקרה בספרד?
"תיארתי לעצמי, אבל לא ידעתי באיזה שלב בטיול. באחד הימים טיילנו על מזח יפה והוא רצה שנעצור רגע. פתאום הוא כרע ברך ואמר לי 'רביבו, התנשאי לי?'. הוא לא קורא לי ככה אף פעם. הוא קורא לי לירוני. אבל מרוב התרגשות יצא לו. התארסנו בספטמבר והתחתנו ביולי".
בערב החתונה התעפצת מול הטלוויזיה, עד כמה תכנון החתונה עניין אותך?
"הייתה לי תקופה עמוסה ברוך השם. אבל בחרנו את הדברים בבית ואליאב עבד יותר עם הספקים כי לא היה לי זמן. שמלת הכלה השנייה שלי לחתונה הייתה מוכנה שלושה ימים לפני. רק ביום חתונה עשיתי מדידות. לא היה לי זמן. אני די אדישה לדברים מסוימים. הייתי הכלה הכי פשוטה. טיפה איפור, טיפה סידור שיער ושמלה הכי פשוטה. הכי לירון. נשארתי לירון המושבניקית מבית עוזיאל. כן התרגשתי מאוד בחתונה עצמה. במיוחד כשהייתי ליד אליאב".
פער הגילאים בינכם הפריע לך כשהתחלתם?
"ראיתי אותו וזו הייתה אהבה נגד כל סיכויים, איש חיי לילה, בן 34. לא משהו שהייתי חושבת שיקרה אי פעם אבל אז הכרתי אדם והבנתי שאין חוקים לשום דבר, הוא מדהים עם לב ונתינה גדולים מאוד. אנחנו מתאימים אחד לשנייה כמו כפפה ליד. עד היום אני אומרת תודה על האדם הזה. זה קסם. כמה פרגון יש לו. יש פה משהו יפה שלא היה לי עם בני זוג קודמים".
את בת 25, למה עכשיו להתחתן?
"אני אדם משפחתי זה מה שמשאיר אותי באיזון. אני מאמינה בחיי נישואין, מאמינה שזה הזמן שלי לעשות את זה. הרגשנו שאנחנו רוצים לקחת את הקשר למקום יותר רציני של בעל ואישה. אין חוקים. זה כמו שתשאלי אותו למה רק עכשיו הוא מתחתן. כשזה בא זה בא. אני לא מרגישה את פער השנים חוץ מבבגרות שלו, שלא הייתה לי במערכות יחסים אחרות. בזוגיות יש לי יש את המקום שלי ולו יש את שלו זה לא שהוא ממלא לי מקום מסוים. הוא איש שיחה נהדר ולהיות איתו זה כיף בלתי נגמר. אני אוהבת אפילו לקרוא לו בעלי".
יצא לך לקרוא טוקבקים שחלקם עוסקים בפער הגילאי?
"אני לא קוראת טוקבקים מאז שהייתי בהישרדות. קיבלתי החלטה כזו כי אני מאמינה שתמיד יש מה להגיד ולא כולם מתחברים ואוהבים אותך. הגעתי לנקודת החלטה שאם אני אתחיל להתייחס לזה אז לאן נגיע. באינסטגרם ששולחים לי הודעות פרטיות אני כן קוראת אני כן עונה לאנשים, מגיבה תודה. אני בוחרת לראות את הטוב".
ותגובות על זה שהוא מבוסס יותר ממך?
"בחיים לא הסתכלתי על פרנסה ועל כסף של מישהו. זה לא היה המדד שלי בבחירת פרטנר. כולם עובדים מאוד קשה להתפרנס. אני גם. אליאב עובד קשה מאוד בשביל הפרנסה שלו. אני רואה עד כמה. אני לא רואה את עצמי יושבת בחיים בבית. אני לא חושבת שאחד יכול לעבוד והשני לא. אני מאוד אוהבת עשייה".
אבל אם יכלת מבחינה כלכלית לחיות רק מהפרנסה של אליאב?
"אנחנו חיים בארץ. זה לא שאת בחו"ל ומרוויחה בדולרים, את מרוויחה בשקלים. ואני לא נולדתי עם כפית זהב. מאז שאני קטנה אני עובדת, לא כי לא היה אלא כי אני כזו באופי. תמיד צריך לעבוד. כאילו ברוך השם אני מתפרנסת ממש יפה ואליאב ממש יפה אבל תמיד צריך לעבוד".
"כשיוצא לי אני שומרת. שמה את הטלפון בצד, לא מדליקה אור בשבת"
הברוך השם של רביבו לא התגנב לדבריה במקרה. הוא חוזר פה ושם בשיחה שלנו, ואפילו על דלת ביתם הנאה שבמרכז תל אביב תלויה מדבקה קטנה עם הכיתוב 'ברוך השם'. רביבו מספרת שמאז שהכירה את בן חמו היא יותר מתחזקת. "אני מחוברת לדת. גדלתי בבית מסורתי. צמתי בכל יום כיפור מאז כיתה היסודי. סבתא שלי אמרה לי בכיתה ד', אם תצליחי לצום אני אביא לך מתנה. וככה היה. היה לי חשוב להוכיח שאני יכולה, אני אוהבת להוכיח".
ואיך מתבטאת ההתחזקות שלך מאז אליאב?
"מאז שאני עם אליאב יותר התחזקתי בדת, הוא יותר שומר אז בזכותו גם אני. נניח יש מנהג בדת לא להיפגש לפני שמתחתנים וזה יפה אז זה מה שעשינו. לא נפגשנו שבוע וזה היה מאוד עוצמתי כשהוא ראה אותי בשמלה שלי והוא היה בחליפת חתן שלו. גם טבלתי במקווה והלכנו לשבע ברכות אחרי החתונה עם שיעור תורה של רב. אני מחוברת לדת ומאמינה בקדוש ברוך אבל אין לי חוקים כמו תלבשי חצאית או ארוך. זה לא אני. אפשר לאהוב את הקדוש ברוך אבל כל אחד בדרך שלו".
את שומרת שבת?
"אני לא אגיד לך שכן, אבל אני משתדלת מאוד לשמור. נגיד היו לי בקיץ הרבה הופעות בשבת אז נסעתי כי בעיניי יש את העבודה - את החיים האישים שלי. כשיוצא לי אני שומרת. שמה את הטלפון בצד, לא נוסעת, הולכת להתפלל בבית כנסת. אני משתדלת להיות בנאדם יותר טוב בדת אבל אם מישהו ידליק טלוויזיה לידי אני אראה ואני ארמוז לאמא שלי איזה סדרה אני רוצה לראות אבל אני לא אדליק. אני גם לא מדליקה אור בשבת".
אליאב כמוך או יותר שומר?
"גם הוא כזה. הוא שם תפילין בבוקר. תמיד הייתי אדם מאמין אבל זה כיף שאני מבקשת מהקדוש ברוך והוא נותן. אני מאמינה שדברים קורים מלמעלה וזה גם בזכות עבודה קשה, כן? אני הולכת לשיעורי תורה לפעמים אבל אני לא רוצה לצאת איזו צדיקה כי אני לא מרגישה שאני כזו בדת. הלוואי שהייתי. אני לא מאמינה בחוקים כמו שאני צריכה לשים כיסוי ראש. לא תראי אותי שומרת נגיעה או לא מצטלמת עם בגדי ים. אנחנו מסורתיים עם הנחות. אם חם מאוד וזו שבת אז אני לא יכולה להדליק מזגן, אני אגיד 'חם פה מאוד'. אני בהשתדלות בלב. אני מאוד מאמינה בדרך הזו".
הרבה קרה מאז ש"לירון ביקיני אדום" פרצה לחיינו בתוכנית הריאליטי הישרדות. בגד הים שלבשה הפך לכינוי שלה, ונעשו מאמצים רבים לתקוע אותה במשבצת הבייב התורנית. רביבו סירבה להכתבות האלה, ובמקום להיתקע על השקות, אייטמים במדורים רכילות או קמפיינים מתבקשים להלבשה תחתונה, היא השכילה לנצל את החשיפה והפכה לכוכבת נוער.
אחרי שהופיעה בסדרת הנוער "פלשאבק", הנחתה בערוץ הילדים והשתתפה בפסטיגל, היא החלה השבוע לשחק בתיאטרון חיפה בהצגת הנוער "ביוש" שעוסקת בשיימניג. "הישרדות הייתה כרטיס נחמד מאוד אבל זה היה טריקי באותה מידה. הייתי צריכה לנקות את השטח לפני כדי להוכיח שאני יכולה לשחק. אני מאוד אוהבת ריאליטי אבל אנשים תופסים אותך בצורה מסוימת כי אתה מגיע משם. למדתי משחק שנתיים כבר בזמן שהישרדות הייתה באוויר. אני והסוכן שלי החלטנו להוריד הילוך. לא רציתי להיות לירון מהישרדות".
מה זה אומר להוריד הילוך?
"יש בעולם הזה יש הרבה דברים שאת צריכה להגיד עליהם לא. לדעת איך לכוון את הדרך שלך. בתחילת הדרך כשרציתי להתנתק מלירון ביקיני אדום הציעו לי הרבה קמפיינים של הלבשה תחתונה. אני מאוד אוהבת את זה, שאישה מרגישה בנוח עם הגוף שלה. זה גם מאוד יפה. אבל הרגשתי שזה לא מתאים לי, רציתי להתמתג בעולם הנוער. שמתי את זה בצד. תמיד צריך מה מתאים ומה לא כי זה חלק מהעשייה והעבודה. היום אני לא יכולה להצטלם עם חוטיני וחזייה חשופה ומחר לעשות פסטיגל או סדרת נוער. מצד שני אני חושבת שהקמפיין של בגדי הים שעשיתי לקסטרו זה היה כן מכובד וזה גם משהו שבני נוער לובשים".
מה ההבדל בין הלבשה תחתונה לבגדי ים?
"גם הלבשה תחתונה זה משהו שאני יכולה לעשות היום. אם זו חזייה רגילה ולא משהו פרובוקטיבי. זה תלוי מה המותג האופנה ואם הוא מכובד נניח דלתא זה מותג מכבד. זה מושלם וזה עובד. זה תלוי מה אתה עושה באותו רגע באופן מקצועי".
עולם הילדים יותר קשוח מזה, לא? כשדנה פרידר צולמה שיכורה בתקופה שהיא הייתה בערוץ הילדים מאוד לא אהבו את זה בערוץ.
"אני מאמינה שדווקא בגלל שאני מייצגת ילדים אני צריכה להביא את מי שאני ולהיות מי שאני. בסך הכל כולנו בני אדם ולכל אחד יש את החיים שלו. אני לא חושבת שהיא עשתה משהו לא בסדר אם היא חיה את החיים שלה ותפסו רגע אחד מהם, זה באסה. אדם צריך להוות דוגמה אישית אבל גם לחיות את החיים שלו. זה הקטע בלהיות מפורסם. לפעמים תופסים אותך ברגעים שלא היית רוצה שיתפסו אותך. גם לי יש רגעים שמבאס שתופסים אותך בהם".
מה למשל?
"אתמול למשל הלכתי עם אליאב לאכול בבית קפה ופתאום פפראצי צילם אותי בשלב הקיסם בשיניים. לא נעים שמצלמים אותך עושה את זה אבל אנחנו בני אדם כמו כולם".
את לא שותה, לא מעשנת, לא עושה סמים. מה כן הסם שלך?
"המשפחה. אני מאוד מחוברת למשפחה שלי. אני אפילו מעצבנת בערכים שלי. אני חנונית נורא. מאמינה בחייה ותן לחיות. לא מוצאת שום דבר שאני עושה שהוא לא בתלם. אני חוקית מאוד בכל דבר. אפילו בדברים קטנים. נניח אם אחותי תתייעץ איתי אני אתן לה את העצות הכי חננות שיש. לא היה לי מרד נעורים כי היה לי ממש קל להתבגר, אולי זה קשור לזה שהייתי חלק משלישיה".
"נוח לי בעולם הזה גם כשאני עושה אודישנים לדברים למבוגרים"
היא נולדה במושב עוזיאל. אחת משלישיית בנות שנשארו מחוברות אחת לשנייה בנשמה גם הרבה אחרי שיצאו מהרחם. על ילדותה היא אומרת שהייתה מושלמת. אין שריטות, אין טראומות. האירוע היחיד שהיה בעל פוטנציאל להשאיר צלקת הוא חרם שעשו עליה מאיזו סיבה שהיא לא יודעת, אבל גם ממנו היא עשתה לימונדה. "לא הייתה סיבה ספציפית לחרם. הייתי בכיתה ז' וזה או שאתה מקובל מדי או שאתה חכם מדי או שאתה נראה טוב מדי".
אז מה קרה בדיוק?
"היו לי חברות שהיו כמו אחיות ויום אחד החליטו שלא מתאים להן. זה התחיל ממני, ואז האחיות שלי שהיו המשענת שלי באו והיו לצידי ואז החרם הפך עליהם גם. מהחרם הזה מצאתי חברים אחרים. בדיעבד אני שמחה שזה קרה כי זה חישל אותי וגם ככה מצאתי חברים אמיתיים לחיים. זה לא חצה את הגבול כי ההורים שלי ושל הבנות התערבו. אבל באמת שהילדות שלי הייתה חלומית. יש בי איזה רוגע שאני מקבלת דברים בקלות. זה מגיע מהחינוך בבית".
שום דבר לא מותיר משקעים? מה עם ההתעסקות של כולם בחזה שלך אחרי הישרדות?
"דווקא שם לא הרגשתי את זה. מאוד החמיא לי שחושבים שאני בחורה שנראית טוב, ויותר החמיאו לי על זה מאשר שהרגשתי מוטרדת. להפך. הוצאתי את האופי שלי בהישרדות אז שמחתי שגם אומרים לי שאני נראית פצצה. זה היה לי כיף. פרגנו לי".
את רואה את עצמך ממשיכה להתפתח בעולם הילדים או שואפת גם לעשות דברים אחרים?
"אני שחקנית. עשיתי דברים לא רק לילדים ולנוער, כמו משחק בסדרה "פולמון". אני לא רואה את זה כלירון לילדים או לירון למבוגרים. זה לא כמיתוג כזה, אלא זה פשוט להיות שחקן. נוח לי בעולם הזה גם כשאני עושה אודישנים לדברים למבוגרים. הניסיון שצברתי גורם לי להרגיש בבית כשאני באה להיבחן".
איך את מתכוננת לאודישנים?
"אני מגיעה חצי שעה לפני להכיר את המקום להוריד סטרס. לראות את המלהק והבימאי ולא להיכנס מזיעה דרך הדלת וישר להיבחן. זה לא מקצועי. יוצא שאני מגיעה קודם, וכאלה שהגיעו אחרי נכנסות. אני גם לא מדברת עם אנשים זה מוציא אותי מפוקוס. אני גם מחוברת לדמות כבר לפני. נניח הדמות שלי בהצגה 'ביוש' עוברת דברים ובוכה. הייתי דיכאונית יומיים בבית. אמרתי לאחותי לא לדבר איתי, ישבתי עם אנשים ועשיתי פחות צחוקים כי זה נכנס לתת מודע וזה חשוב לי להיכנס לוויב. לא הלכתי לים עם חברות גם. זה יראה מוזר מהצד אבל זה עולם של שחקן. להביא את מה שהוא חווה ולא רק את המילים".
כמה את משחקת את המשחק גם אחרי שעות העבודה? את הולכת לאירועים? חשוב לך שיהיו לך חברים מהתחום?
"אני מאוד חיה את החיים שלי. אני פחות הולכת להשקות, פחות מעורבבת בעולם הזה מרצון. אני מאוד אוהבת לפגוש אנשים חדשים זה כיף, אבל החברים שלי זה חברים מהבית. כמעט אף אחד לא מהמקצוע. ככה אני נשארת מאוזנת. זה משאיר אותי לירוני. אני לא אוהבת את המינגלינג. אני יותר אוהבת לבוא ולהראות את העבודה בשטח. זו אני. בסט צילומים אני מתחברת לאנשים. החברותיות שלי היא פחות בהשקות אלא במאני טיים על הסט".
יש מקצוע חלופי אם חס וחלילה תמצאי את עצמך בלי עבודה במשחק?
"הלכתי אחרי החלום שלי ואחרי מה שבוער בי לעשות כשהתחלתי ללמוד משחק בתחילת העשרים שלי. גם היום אני עושה ככה, אני מאמינה בי והחיים מציעים כל כך הרבה דברים אז אני לא דואגת. אין למה".
צילום: רונן אקרמן | סטיילינג: פיני זומר ל"סולו" | איפור : מרום טל וינשוק במוצרי ״מאק״ | שיער: מרום טל וינשוק במוצרי ״אמיקה״ | ע. סטיילינג: מיכל קאירי | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: מעיל משובץ- פול אנד בר, מכנסיים- סאקס, חגורות-Amatess, נעליים- אלדו, לוק 2: מעיל צמר כחול- פול אנד בר, מכנסיים- טופשופ , נעליים- ספרינג, לוק 3: טופ- INK, חצאית- זארה, לוק 4: צעיף- אלדו, חגורה- Amatess, לוק 5: בגד גוף- גוטה לימור חן, חצאית- INK, עגילים- Kamery.co.il.