"אומרים לי שאני כמו הבת של נשיא המדינה"

בחודש האחרון הוזמנו ההורים והחברים הטובים ביותר של שנה א' בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין לצפות בפרזנטציות של דור השחקנים הבא. על הבמה, נחלקו המופיעים לשניים: אלמונים גמורים שעד היום כיכבו בעיקר בהפקות בית ספר, וכאלה שכבר הספיקו לטעום מהעולם בחוץ – עמית פרקש, למשל, וגם אלה ארמוני, הבת של דפנה. והייתה גם קטגוריה שלישית, שבה התמקמה לבדה מאי רופ. מצד אחד – קורות החיים שלה כשחקנית עדיין ריקים למדי, בלי ניסיון ממשי להתפאר בו, ועם חוסר הביטחון המובנה שמלווה כל שחקנית מתחילה. מצד שני – היא הבת של דני רופ, החזאי הלאומי, וזה מספיק כדי שכולם בחדר יהיו בטוחים שהיא חלק מהברנז'ה ויצקצקו בהתאם. היא ידעה את זה כשעלתה לבמה, כמובן, אבל לא היה לה זמן להיעלב. שנה א' בלימודי משחק היא עניין מלחיץ, והכי חשוב לה שלא ייראה למישהו כאילו היא זורקת.

"האמת שבגיל 17 אבא שלי סידר לי אודישן לסדרה אצל דני סירקין, חבר שלו, אבל איך שהגעתי לשם, הבנתי שאני לא רוצה להתחיל ככה", היא אומרת. "דני אמר  לי - את מוכשרת, אבל לכי ללמוד. והוא צדק. יכולתי להתעקש וכן הייתי מקבלת שם עבודה, אבל החלטתי להתפתח שלוש שנים, להגיע לאודישנים הבאים כשאני בשלה יותר, להתאמץ. אני יודעת שאני יכולה ללכת לריאליטי או להעלות דברים ליוטיוב, יש היום כל מיני דרכים לקבל חשיפה, אבל אני מגיל צעיר ברור לי שיש לי את הדרך שלי".

הדרך הזאת כוללת עכשיו בעיקר עבודה מסביב לשעון יחד עם החברים בבית הספר למשחק. הרחשים סביב רופ הצעירה אולי נמצאים שם כל הזמן מאחורי הקלעים – אבל בסופו של יום, היא מדגישה, היא מפסידה כאן שעות שינה בדיוק כמו כל אחד אחר. "צריך הרבה חוסן נפשי כדי לשרוד את השנה הזאת", היא אומרת, "את יודעת שעד סוף המסלול חצי מהתלמידים ינופו, וזה סוג של עננה שיושבת שם כל הזמן. שאולי יעיפו אותי, אולי אני לא מספיק טובה, אולי לא אתקדם כמו שתיארתי לעצמי. הרי כל יומיים שלושה מגישים כאן תרגילים ואז יושבים לשמוע איך היה, וגם כשזה פחות מוצלח את יכולה להיות בטוחה שיגידו לך את זה. גיליתי שאני אדם לחוץ, הרבה יותר משחשבתי. אבל אני עובדת על לתת ללחץ לעבור דרכי ולא לעצור בעדי, לשחרר קצת. זה לחץ שיהיה לי כל הזמן במקצוע הזה, ואני צריכה לתעל אותו לדברים טובים".

כמו הריאיון הזה.
"כן, אני יודעת שזה קצת מוקדם בקריירה שלי להתראיין", היא מחייכת, "אבל אני כל כך שלמה עם עצמי וחולמת להיות שחקנית מאז שאני פיצית, כך שאני באמת אעשה הכל כדי שהחלום הזה יתגשם".

"אני מתחילה לאהוב את עצמי יותר"

היא נולדה ברמת השרון לפני 22 שנה, ומיד הבהירה לאביה ולאמה, מרצת הקולנוע מלי ארבל, שהיא צריכה תשומת לב, והרבה ממנה. "אני לא יכולה לחשוב על תקופה שלא חיפשתי בה איזושהי במה. הייתי ילדה דרמטית, וגם בגיל ההתבגרות הייתי עושה דרמות להורים שלי בלי הפסקה. הייתי מוחצנת בתנועות הגוף שלי, תמיד ראו שאני בחוגי דרמה ותאטרון, שאני אוהבת את זה. רציתי להיות כמו נטע גרטי, היא שחקנית שעושה הכל, גם תאטרון וגם טלוויזיה וגם קולנוע. והיא גם נראית לי בן אדם".

למרות שכולם מסביבה הימרו עליה כדבר הגדול הבא, בגיל 18 נכשלה במבחנים לתיאטרון צה"ל ונדרשה לחשב מסלול מחדש. "הגעתי לשלב האחרון, ויכול להיות שזה לא עבד כי רצו להוכיח שאין פרוטקציה לילדים של מפורסמים", היא צוחקת. "באמת חשבתי שאני יכולה לתרום ככה למדינה, אבל בסוף שירתתי במודיעין. המשמעות של זה הייתה לצאת סופסוף מרמת השרון, לפגוש הרבה אנשים חדשים. כששמעו שאבא שלי הוא דני רופ תמיד היו תגובות. שואלים אותי על מזג האוויר, למה חם כל כך".

למה באמת?
"זהו, שאין לי מושג. אני לא מבינה בשקעים ברומטרים, הכי גרועה בכל מה שקשור למזג האוויר. אם  אני לובשת סוודר תמיד יהיה חמסין ואם אני עם כפכפים בדוק שיהיה גשם. אבא שלי צוחק עלי שאני קלאמזית ומעופפת".

לא פשוט לקנות את הספין המפוזר של רופ, למען האמת. היא כל כך יפה ועדינה, כל כך שברירית ונטולת חספוס, כך שקשה להאמין שהיא באמת מתנהלת בעולם הזה על מצע אחר מלבד ענני נוצה. היא מקשיבה בסבלנות כשאני אומרת לה שהחיוך שלה מאיר את כל החדר, אבל ממהרת להבהיר שלמעשה יש לה מגוון הבעות עשיר. "אני לא תמיד מחייכת", היא מסייגת, "לפעמים אני נראית רצינית ואז שואלים אם אני כועסת. שמעתי שיש ביטוי חדש, resting bitch face, מראה הכלבה הנחה. אמרתי אוי, זה בדיוק אני".

ניחוש מושכל: היית הכי יפה בגן, בכיתה ובשכונה.
"אני שומעת שאני יפה מילדות אבל לקח לי הרבה זמן לראות את זה. רק בשנים האחרונות התחלתי באמת לקבל את כל העניין. לכל בחורה יש אישיוז עם איך שהיא נראית ואני זזתי ונעתי בין משקלים, ככה שהיו תקופות שלא אהבתי את הגוף שלי. לא לבשתי את כל מה שרציתי, הייתה לי בעיה עם איך שג'ינס נראה עליי. אין אישה בעולם הזה שלא מתעסקת בחיצוניות וברזון מוקצן, זה לא נגמר. עם השנים אני מתחילה לאהוב את עצמי יותר, אבל בכל מקרה גם היום אני יותר אוהבת שמשוחרר לי ונוח לי. אני לא אוהבת חשוף וצמוד".

לא שמה תמונות בביקיני בפייסבוק?
"לא, זה ממש לא אני. אני לא בחורה של 'תעשו שייר'".

יש דיון אינטנסיבי בדימוי גוף, מרגישה שזה נוגע לך?
"אני חושבת שזה דיון מצוין. זה בסדר לרצות להראות טוב ולרצות להיות שלמה עם עצמך, אבל אסור לאף אחת לפגוע בגוף שלה בשביל זה. צריך לאכול נכון ולעשות ספורט. כמובן שלראות דוגמניות בעובי של דף נייר זה לא מועיל לדימוי גוף של אף אחת. זה עצוב. הן שמות על עצמן בגדים שלא יתאימו לאף אחת".

אתם בטח מתעסקים לא מעט בדימוי גוף ובמיניות בלימודים.
"תשמעי, את בהחלט צריכה לפתוח את הגבולות שלך במקום הזה, זה חלק מהתהליך, לשחרר את הלחץ. אני נמצאת עכשיו בתהליך בו אני מנסה להיות יותר ויותר מודעת למיניות שלי, להיות בסדר עם מגע, לקבל את זה שאני אדם מיני ולהבין שזה טוב להוציא את המיניות הזו על במה. לפעמים זה גולש מחוץ לבמה, גם אצלנו יש רומנים כמו בכל מחזור של לימודי משחק, אנשים נפרדים וחוזרים, יש דרמות".

"ההורים שלי פשוט הפסיקו לאהוב אחד את השניה"

כשחבריה למחזור מתפלשים בבליל ההורמונים הזה, מאי מסתכלת מהצד קצת כמו הדודה המשועשעת. יחסית אליהם, היא כמעט אישה נשואה: כבר שלוש שנים שהיא מנהלת זוגיות מאושרת עם גיא, קצין משוחרר ויזם סטארט אפ. הם הכירו בצבא, התחילו כידידים והפכו ליותר מזה, והיום הם חולקים דירה בגבעתיים עם עוד זוג, במה שנראית כמו הכנה להתברגנות טוטאלית. כלומר, בהנחה שהוא לא יתייאש בקרוב מזה שהיא כל הזמן עסוקה. "קשה לשמור על זוגיות במסגרת הזו, זו עבודה", היא מודה.

"בקושי היה לנו זמן ביחד בחודשים האחרונים. למזלי הוא מבין וידע שאני עומדת להיכנס לשנה קשה, ושרדנו. הוא מבין שלפעמים אני רוצה להיות דווקא עם חברים מהלימודים, כי אף אחד לא יכול להבין מה עובר עליי כמו החברים מהכיתה. היו כאלה שכבר נפרדו מבני הזוג שלהם במהלך השנה ואנחנו הצלחנו להחזיק, לא ויתרנו. זה כמו שלחברה של חייל שעבר מסלול בצבא מגיעה סיכה, אז גם לגיא מגיעה סיכה על השנה הזו".

הוא לא מקנא?
"הוא מתרגל למה שצריך. כשהוא שמע שבאחת הפרזנטציות יש לי סצנה של נשיקה עם מישהו ואני מופיעה שם בחזייה, הוא חשב שהוא לא יהיה מסוגל לבוא ולראות את זה. אבל בסוף הוא בא ומאוד נהנה. הוא מאוד רוצה שאצליח. גיא לא מהתחום, יש לו רגליים על הקרקע , הוא טיפוס מאוד שלו. אני לא יכולה לדמיין את עצמי עוברת את הקשיים שהוא עבר איתי".

את מאמינה באהבה לנצח?
"אני בת להורים גרושים, אז זה בא עם איזו ריאליות לנושא הזוגיות. כשהייתי קטנה אמרתי שאני לא אתחתן בחיים. אני עדיין לא מדמיינת את עצמי בחתונה, אני ילדה עדיין, אבל גם יודעת שטוב לי. אין אגדה, זה לא fairy tale, תמיד יש קשיים. אם עברנו את השנה הזו אני מרגישה שאנחנו יכולים לעבור הכל".

היא הייתה בת שבע כשהוריה התגרשו, אחיה שחר היה רק בן ארבע. "ההורים שלי פשוט הפסיקו לאהוב אחד את השנייה", היא אומרת ביובש. "יש לי זיכרונות עמומים של הורים שרבים ולא מסתדרים, ואז אמרו לי שהם מתגרשים. בכיתי בלי לדעת למה, לא הבנתי מה ההשלכות של זה. אבל בדיעבד, הסתגלתי די מהר. אבא שלי עבר להרצליה, קרוב אלינו, הייתי אצלו פעמיים בשבוע ובסופי שבוע מתחלפים. הייתי באה לבית ספר עם שקיות".

איך זה לחלק את החיים לשני בתים?
"יוצא לך לטעום מהרבה עולמות. זה יכול להיות שלילי או חיובי, אבל זה עולמות שונים. אצל כל אחד אתה רואה דרך אחרת, טובה ומדהימה בדרכה. ההורים שלי שונים בכל דבר שאפשר לתאר, אין משהו שהם דומים בו. החדר שלי אצל אבא היה תמיד חדר יותר טכנולוגי, ואצל אמא שלי יותר רוחני. אני מאמינה שהם היו עושים לנו עוול אם היו נשארים ביחד. אם לא טוב, צריך להיפרד. זו לא החלטה שמקבלים סתם".

חמש שנים אחרי הגירושים, רופ האב החליט לנסות שוב. הוא נישא לרותם רביד, הצעירה ממנו בעשור, וכשהשניים הרגישו בשלים - הגיע תינוק נוסף למשפחה המודרנית. איתי, בן חמש וחצי היום, זוכה לדברי מאי לאבא כיפי ומעורב. "אני לא מכירה גבר אחר שבגיל 50 הולך עם הבן הקטן שלו לכל החוגים".

איך היחסים שלך עם אמו של איתי?
"רותם ואני  חברות טובות, היא מדהימה. כשהם רק התחתנו הייתי ילדה מתבגרת אז היה לה קצת יותר קשה איתי, אבל  בשלב מסוים משהו נפתח ביננו. אנחנו מתקשרות טוב נורא, זה נדיר, וכיף לנו לצחוק ביחד על אבא שלי. זה הדור, כולנו באים ממשפחות מורכבות כאלה. גם לאמא שלי יש בן זוג שאני מתה עליו, מגיעים אנשים לחיים כתוספות לא כתחליפים".

יש לך עצות למי שמוצאת עצמה בתפקיד אמא חורגת?
"העצה היחידה: תהיי קולית". 

"מניחה שאהיה מלצרית עוד הרבה שנים"

קול זו מילה שמאי אוהבת. גם אבא שלה קול, לדעתה, וגם חכם. רוצים הוכחה? ב-2005 עבר מחדשות 2 לחדשות 10, במסגרת מקסום הרווחים של המשולש יעקב אילון-מיקי חיימוביץ'-דני רופ, במה שהפך אותו אז לאחד הטאלנטים המכניסים בטלוויזיה. מאז היו קיצוצים ושביתות ומשבר כלכלי – אבל גם היום, רופ נחשב לאיש שהצליח לתרגם את מקצוע החזאות להרבה מאוד כסף. "אני לא אוהבת שנכנסים למספרים", אומרת מאי, שחיה בצל השמועות על משכורת העתק של אבא מאז שחגגה בת מצווה. "אבא שלי  עבר לערוץ 10 כי הוא רצה וכי הוא חשב שיהיה שם יותר טוב. אף פעם לא שאלתי אותו כמה הוא מרוויח. לדעתי זה לא עניינו של אף אחד, זה רלוונטי רק לו. מגיע לו כל הכבוד על זה שהוא הצליח לפרנס ולהחזיק משפחה, הוא עובד קשה והמון שנים. תמיד הרגשתי שהכל בסדר בבית מבחינה כלכלית, אבל לא קיבלתי כל דבר שאני רוצה, גם מטעמי חינוך"

מה רצית ולא קיבלת?
"ברמת השרון אתה מוציא רישיון בגיל 17 ואז ישר לכולם יש אוטו משלהם. אבא שלי אמר לי שהוא עבד קשה בשביל הרכב הראשון שלו ושגם אני אעשה את זה. הצחיק אותו שהילדים באים לבית ספר באוטו והמורים באוטובוס. אז עבדתי ביוגורטריה ומילצרתי ועשיתי בייביסיטר".

זה בטח מתיש לחיות בהתנצלות כל הזמן.
"אין מה לעשות, אבא שלי הכין אותי לזה שבגלל שאני הבת שלו אצטרך להוכיח שהשגתי דברים בזכות עצמי. צריך לזכור שהוא בכלל בא מתחום אחר, הוא חזאי ולא שחקן או זמר. אני לא מרגישה שגדלתי לתוך התעשייה הזו, אבל כן דרכו למדתי שלאנשים יש דברים רעים להגיד, ושלא חייבים להתייחס לכל דבר".

בשלב זה מאי מזכירה פרשייה לא קלה, במסגרתה אביה הפך לסמל למאבק בממסד הרפואי כשהאשים את הצוות באיכילוב ברשלנות שגרמה למות אביו, אלן רופ, כתוצאה מסיבוך של ניתוח בכיס המרה. הוא פרסם על כך סטטוס נוקב בפייסבוק, הגיש תביעה וסדק את התדמית הסטרילית שהקפיד לטפח כל השנים – מהלך שגרר תגובות רבות, לא כולן אוהדות. "הבנתי כבר איך זה עובד, כשמישהו מנסה לעשות דבר טוב יש תמיד גם מי שיגידו דברים לא נעימים", אומרת מאי, "יש אנשים שחושבים, איך הוא יכול לדבר על המצב של הרופאים כשחזאי מרוויח ככה וככה בחודש? אבל זה בסדר, לא כולם חייבם להתחבר לדרך שלך".

היו גם תגובות טובות למאבק?
"בטח. כי אם תחשבי על זה, בסך הכל אבא שלי הוא אדם מאוד אהוד. מישהו פעם אמר לי שאני כמו הבת של נשיא המדינה, כולם אוהבים אותו".

צילום: רמי זרנגר | סטיילינג: רנה גליקסמן ומעיין רודיך | בגדים: אינו קציר, סטייל פור רנט, לילי גרייס, Hunter, PULL&BEAR ALDO, ZARA | שיער ואיפור: שלומי הלל

• דני רופ