איך נראית זוגיות של שני בנים בני 18? שון גיטלמן לא רואה מה הבעיה: "בדיוק כמו כל זוגיות של טינאייג'רים. נפגשים כל יום, מכירים את ההורים, שולחים אחד לשני אימוג'יז. רואים נטפליקס. עכשיו אנחנו רואים את 'הפוליטיקאי', יש עונה מעולה. הוא אוהב את 'המירוץ לדראג של רופול', אני פחות, כי אני לא חושב שדראג צריך להיות תחרות. וזהו, אנחנו כמו שני זקנים, אוהבים לשבת בבית. כל היום ביחד. מה, חשבת שיש משהו שונה מבן ובת בגיל הזה? ממש לא".
גיטלמן כמובן צודק, אין סיבה שזוגיות של שני בנים טינאייג'רים תהיה שונה מכל זוגיות של בן ובת בגילם. ובכל זאת, יש כאן משהו חגיגי. גיטלמן ובן זוגו מזה שלושה חודשים החליטו להיחשף כזוג בתמונה משותפת בסטורי, והטבעיות שבה עשו זאת הוכיחה עד כמה המציאות באמת השתנתה. נוער להט"בי לא רק נחשף ומזדהה היום, אלא גם מנהל מערכות יחסים מתוקות, כמו בשיר של כוכבי נוער. "הצחיק אותי לשים תמונה של בן הזוג שלי עם המשפט, 'לקחתי אותו לסרט', שזה מהשיר שהוצאתי בגיל תשע", משחזר גיטלמן, כוכב העונה הראשונה של "בית ספר למוסיקה", את מה שעומד מאחורי הסטורי. "זה לא היה מתוכנן בכלל וסתם במקרה יצא בחודש הגאווה. פשוט התחשק לנו".
אבל זו לא סתם תמונה. זו יציאה מהארון.
"נכון, זו יציאה מהארון אבל לא ציפיתי לכזה בום. מול ההורים שלי יצאתי מהארון כבר שנתיים לפני כן ולכן באמת לא חשבתי שיהיה כזה ביג דיל. רק כשהגיעו כל התגובות והשיתופים הבנו שקורה כאן משהו גדול".
גיטלמן מיהר להבין שעליו להוסיף טקסט שיסביר את התמונה. "חשבתי על זה שאם כשהעליתי תמונה עם בת זוג, האקסית שלי מכמה חודשים לפני כן - אף אחד לא הגיב ככה ועכשיו כן, יש כאן משהו. זה שבן הזוג שלי הוא בן בכל זאת מעורר סערה. אז הוספתי טקסט, בו כתבתי שאני ביסקסואל והכל טוב".
ותייגת את בן הזוג?
"לא. החלטנו שלא, ואני גם לא אחשוף כאן את שמו. החלטנו שהוא ישאר פרטי. אחרי הסטורי, התחילו להתקשר אליי כל העולם ואשתו, וזה קצת הבהיל אותו ואת ההורים שלו שיתחילו לבוא עיתונאים. באותו ערב אמא שלי ואמא שלו דיברו בטלפון והחליטו שהוא לא ייחשף בשלב זה. הוא לא בארון, אבל הוא פחות מכיר תקשורת ממני, אני גדלתי עם זה. הוא יותר חננה ממני, אני הרעשני מבין שנינו".
אז מה בכל זאת תספר לנו עליו?
"שהוא בגילי, גר כאן קרוב ומתוק מאוד. הכרנו דרך חברים משותפים, הייתה כימיה וזהו, מאז אנחנו ביחד. לפני כן הייתה לי חברה, וגם איתה אני בקשר טוב היום. אני מאוד זוגי".
אבא שלי שאל אותי: עכשיו שוב תהיה גיי?
אנחנו יושבים בבית משפחת גיטלמן בהרצליה, בית יפה ומעוצב של שני אנשי נדל"ן, רוברט ויוליה, שעכשיו נמצאים בעבודה. שון לבד בבית כי הוא בתקופה הכי כיפית של כל נער - הקיץ שלפני הגיוס. אחותו הקטנה מבלה עם חברים, ואחיו בגן. הוא בדיוק קיבל את הציון שלו במתכונת באנגלית ("88, אני מאוכזב") וסיים ראיון למסלול העתודה שהוא רוצה להתקבל אליו. בלי קלישאות - נראה שלפנינו הילד הכי טוב שאפשר לבקש. לפני שנתיים, בשיחה עם אמו, סיפר לה שלימודים זה לא באמת העניין היחיד שלו. הוא אוהב גם בנים. ובנות. "בפעם הראשונה שהבנתי שאני מתאהב במישהו, זה היה לי מוזר", הוא משחזר את המסע. "הרגשתי את הבטן, את הזרמים. אני מתאהב מהר אבל כשאני מתאהב זה רציני. הרגשתי מתח כזה ולא ידעתי מה הוא"
וסיפרת לאמא שלך שאתה נמשך לבנים?
"היו לי עוד כמה התנסויות, עם בנים וגם עם בנות ובסוף סיפרתי לה בגיל 16. היא קיבלה את זה אבל אמרה שזו הצהרה עם משקל לכל החיים ואני חייב להיות בטוח. אמרתי לה 'אמא, אני בטוח'. עכשיו אני מבין על מה היא דיברה, הקבלה בחברה עדיין לא הושלמה, למרות שאני לא ספגתי הרבה דברים שליליים".
היציאה מהארון מול אביו הייתה מעט יותר מורכבת. "עשיתי את זה בנפרד מאמא, אחרי שהיא כבר ידעה. הוא היה בשוק. היה לו קשה לתפוס את הקונספט של ביסקסואל. אין דבר כזה בי מבחינתו, אתה צריך להיות או סטרייט או הומו. היה לו קשה לעכל ולהבין. כשהייתה לי חברה חצי שנה הוא היה מבולבל, אחר כך נפרדנו והוא שאל 'עכשיו שוב תהיה גיי?'. אבל היום הוא מכיל ומפרגן, הוא עבר תהליך".
את המשך התהליך שלו כביסקסואל צעיר הוא עבר, לדבריו, די בקלות. "אני חי בסביבה תומכת, יש לי המון חברים מהקהילה, החברה הכי טובה שלי לסבית וזה היה לי מאוד טבעי. זה הדור שלכם שגדל בסביבה יותר שמרנית, אבל יש ביננו פער דורי".
הגענו לימים טובים.
"נכון. אני מניחה שבדור הקודם לא הייתי יוצא מהארון, לא הייתי עושה את הצעד הנועז הזה, כי בסך הכל אני קנאי לחיים שלי, לביטחון שלי, ופעם לא פחות קל להיות אדם להט"בי. אני אסיר תודה לאותם אנשים שספגו את הדברים הקשים כדי שיהיה לי יותר קל".
עם כל הקלות, שון עדיין יודע איפה הוא חי. "עדיין יש דברים שצריך לשנות במדינה. צריך לשנות את חוק הפונדקאות, לאפשר נישואים חד מיניים. זה נוגד את האמונות של אנשים מאמינים, אבל אם אני מקבל אתכם כמו שאתם - תקבלו אותי בחזרה. צריכה להיות כאן הדדיות".
הומו זאת עדיין קללה בבתי ספר?
"כן, זו קללה, למרות שבבית ספר אף אחד לא מעז לקלל אותי. ברחוב מישהו פעם צעק לי 'יא הומו', אני אפילו לא יודע למה. אתה מקנא שיש לי חבר? בעיה שלך, תהיה בארון. האמת היא שגם אני וחבר שלי לפעמים צוחקים אחד על השני 'יא הומו' אבל לנו מותר", הוא צוחק.
תן להם לקנא
הכי חשוב לו לעודד הורים לקבל את ילדיהם עם היציאה מהארון. "אני שומע על אנשים שעולמם חרב כשהילדים שלהם אמרו להם שהם להט"בים, ואני פשוט לא מבין למה. אם הבן או הבת שלכם יוצאים מולכם מהארון תקבלו את זה באהבה, תבינו שזה צעד מפחיד שהוא בוחר לעשות ורוצה קרקע בטוחה וידיים רחבות שיחבקו אותו. זו החלטה אמיצה, אם ילד בוחר לשתף דבר אינטימי, תכבדו את זה ואל תגנו את זה. שמעתי על מישהי שיצאה מהארון ואבא שלה אמר לה, 'אם היית הומו הייתי דוקר אותך'. למה? מה זה?".
ואתה לא נתקלת בכלל בתגובות כאלה אחרי הסטורי שלך?
"בכלל לא. הרבה ילדים יצרו איתי קשר, אמרו לי שהם בארון, שהם מפחדים לעשות את הצעד. ואני אומר להם לא לעשות מזה יותר מדי סיפור. בסוף זה החיים שלכם, אל תחיו חיים שאחרים מכתיבים לכם. התגובות היחידות הרעות שקיבלתי היו מהומואים".
ברצינות?
"כן. כאלה שאומרים שאני לא באמת ביסקסואל, שאני הומו בארון. זו ביפוביה בלי סיבה. אם אנחנו קהילה אחת, אנחנו צריכים לקבל את כולם. כולנו בני אדם, מכונות שהטבע יצר. בעיני חלק מהעקרונות של הקהילה זה שכולנו יחד, עד כמה שאפשר. למרות שיש גם קהילות מודרות".
טרנסג'נדרים?
"כן. למשל אין לי בבית ספר אף ילד או ילדה שיצאו מהארון כטרנסים וחייב להיות הרי מישהו, וזה עצוב שאין להם קבלה בחברה, שזה נראה לאנשים לא נורמלי. אני מחכה ליום שבו זה ישתנה".
גיטלמן אולי טוען שלא נתקל בגילויי שנאה מאז יציאתו מהארון, אבל קל להאמין שהשמועה הזדונית שהופצה עליו זמן קצר לאחר מכן, הייתה קשורה לצעד שעשה. באופן תמוה, שעות לאחר התמונה שהעלה עם בן זוגו עברה מפה לאוזן ידיעה מסתורית על כך שהוא נהרג בתאונת דרכים. "אני חי וקיים כמו שאת רואה", הוא מרגיע, "כנראה שיש אנשים משועממים".
הרבה מהבגרות ומהתבונה שלו היו שם כבר כשהיה ילד שהתפרסם ברגע אחד בגיל 9. לכאורה, התלמיד המצטיין ("אני לא גאון, רק חרשן"), היה רחוק שנות אור מעולמות של שואו ביזנס ותכניות עסקיות כמו של נועה קירל - ובכל זאת, כששמע שמחפשים ילדים שרים לטלוויזיה, הוא רצה להיות שם. "רציתי שיראו איך אני שר. יש לי שמיעה אבסולוטית ואני מאוד מדייק בשירה שלי. היה חלום אז של המון בנות להיות מפורסמות, כמו האנה מונטנה, גם בנים אבל בעיקר בנות. אני הגשמתי את החלום הזה, למרות שהוא לא היה שלי".
לא רצית להיות מפורסם?
"לא במיוחד. לא קלטתי מה זה עד אחרי הפרק הראשון, כשאתה אחרי הצילומים הולך להסעה ופתאום יש קהל עצום של אנשים מסביב לאולפן ואתה בהלם. זה כמו בחו"ל, מעריצות רוצות לגעת בך ואתה בן 9 ולא מבין מה זה. הבנתי שאם אהיה מפורסם לא תהיה לי פרטיות, אנשים רוצים להרגיש אותך ושוכחים שאתה אדם בפני עצמך".
איך היה בבית ספר?
"כולם ציפו ממני לשיר כל הזמן, גם המורים, ולא רציתי. התביישתי. חשבו שאני שחצן אבל זה לא היה 'אני לא רוצה לשיר לכם', פשוט רציתי להיות ילד רגיל. אני לא רוצה לשיר לכל אחד. היו גם אנשים שהיה להם מה להגיד מתוך קנאה, בהתחלה לא הבנתי למה אנשים רעים ושונאים אותי. לקח לי כמה שנים להבין שהם פשוט מקנאים".
לא שהחוויה בכללותה זכורה לו כשלילית. "מאוד נהניתי", הוא מבהיר, "אני מסתכל על זה היום ורואה ילד שפשוט עשה כיף. התבאסתי שהפסדתי בחצי גמר, כששרתי את 'זכיתי לאהוב' לאמא שלי, הגעתי רק למקום השני באותו ערב ולא עליתי לגמר אבל הבנתי שהכל לטובה. הבנתי שזה לא ניצחתי לא הופך אותי לכשלון. מהכשלון אפשר לצמוח וללמוד ולקחתי את זה הלאה". עוד בצילומי התכנית, שון כבר היה ערוך עם הסינגל הראשון שלו, "בואי לסרט" שהניב 15 מיליון צפיות. "כולם זוכרים את השיר הזה עד היום, אבל אחרי שיר אחד החלטתי לעצור. הרגשתי שעשיתי את העבודה שלי".
כן, כל כך מהר?
"עוד היו קצת הופעות וימי עצמאות ודיבובים, דיבבתי עד שהשתנה לי הקול, אבל רציתי לחזור להיות ילד רגיל ולהשקיע בלימודים. כבר בצילומים של בית ספר למוסיקה לא אהבתי את זה שאני צריך להפסיד לימודים כדי להגיע".
בינתיים עדי ביטי ואגם בוחבוט הפכו לכוכבות. לא קינאת בכלל?
"לא, הייתי גאה בהן מאוד. אני עדיין בקשר עם עדי ומאוד מעריך אותה ואת הדרך שלה. אבל הדרך שלי הייתה שונה".
ומה התכניות עכשיו?
"אני רוצה להכנס למסלול עתודה של ביוטכנולוגיה, ואז להשתלב בתפקיד צה"לי. כשאני אצא משם יהיה לי מקצוע ביד. אם אני אחזור לשירה, אולי אעשה את זה במקביל. כמו שלנטלי פורטמן יש תואר בפסיכולוגיה, או איזה דיג'יי ששמעתי עליו שהוא גם עורך דין".
אתה באמת ילד ממש בוגר.
"אני לא לגמרי כמו כל בני הדור שלי, זה נכון. אנחנו דור שחושב שאפשר להשיג הכל בלחיצת כפתור, בבת אחת, בגדים, עוקבים, תמונות. אבל מה עם התפתחות אישית, כסף, עבודה? יש ערכים של חלוציות שחסרים לנו. רוצים את הכאן ועכשיו וזה חסר, יש לנו עבודה לעשות".
גם החבר עומד להתגייס?
"כן. נראה איפה כל אחד מאיתנו יהיה. אנחנו בונים על הרבה פייסטיים".