כששני גולדשטיין ועומר גורדון החלו את חייהם המשותפים הם הבינו מהר מאוד כי למעמד של זוג מפורסם מוצמדת תווית מחיר ברורה. הכל מתומחר, הקופה רושמת והם רק צריכים להחליט האם לפדות את ערכם בשוק עכשיו או לראות לאן הדברים מתפתחים. הם בחרו באפשרות השנייה. "זה התחיל בספה שהציעו לנו במתנה לדירה החדשה, ונגמר בהצעות להגיע ביחד להשקות ולקמפיינים", אומר עומר. "ויתרנו על הרבה מאוד כסף כשאמרנו לדברים האלה לא".
אתה חושב שאם לא הייתם זוג הייתם מקבלים פחות?
"לגמרי. ברגע שזה שני אנשים מוכרים, הערך עולה, בגלל זה כל כך הרבה אנשים מתחברים בריאליטי ויוצאים כזוג. אבל אנחנו סירבנו להכל, ידענו שזה לא יעשה לנו טוב".
"כמעט להכל", מתקנת שני. "הסכמנו למיני קמפיין ההוא של 'ארמני' באינסטגרם, זוכר?"
"אה נכון, ואז לא דיברנו כל היום", נאנח עומר.
"ערב לפני היה לנו ריב שכמעט פרקנו את החבילה בגללו, אחרי שעומר לא חזר בלילה הביתה", משחזרת שני. "יצאתי מהבית בטריקת דלת, אבל סימסתי לו, 'אל תשכח שמגיע צלם בארבע'. הצלם בא, עומר הוריד חולצה, כמה פלאשים וזהו, חזרנו לא לדבר".
"מונוגמיה היא אפשרית אבל לתקופת זמן מסוימת"
הם לא עשו פרוייקטים גדולים או מתוקשרים מאוד, לא נחשבים לאיי-ליסטים, ובכל זאת יש איזה משהו שמביא את כל העוקבים לחצר של גולדשטיין-גורדון. סיבה אחת למשיכה הזאת של הקהל הוא מעצם היותם זוג. הם שודכו על ידי מלהקי "האח הגדול", והיו אמורים לכאורה להיפרד אחרי יומיים וחצי אחרי סיום העונה. גולדשטיין מודה שזה עבר אפילו לה בראש, "פחדתי שכשאפגוש אותו אחרי התכנית הוא יגיד לי, 'עשינו עבודה טובה, כל הכבוד, וביי'". אבל הנה - שנה וחצי עברה, והם עדיין יחד, צמודים ויציבים. סיבה שנייה לאטרקטיביות הציבורית שלהם נעוצה, כנראה, בתשוקה הפוטוגנית שלהם. הנה כאן הם מעבירים שבת עצלה בבריכה של מלון בוטיק, בתמונה שנייה פוקדים בר אפלולי, בשלישית זורקים "'היי" יבשושי למצלמה באיזה אירוע יחצני. החושניות שלהם נראית כמו משהו שהם זרקו על עצמם לפני שיצאו מהבית, נונשלנטית, גועשת מתחת לפני השטח, לא נשחקת, האם היא גם אמיתית?
לעבודה במפעל הסלבריטאיות הישראלית הם מסרבים, מהצעות מסחריות מפוקפקות הם מתעלמים, אבל את הלחם בכל זאת צריך איכשהו להביא הביתה. עומר (38) יוצא מדי שבוע לאודישנים של תפקידי משחק, מחכה לפריצה המקומית אחרי שנים של עבודות בחו"ל. שני (27) שהוצגה ב"אח הגדול" כאשת חיי לילה, מהנדסת לה מעבר בטוח ועקבי לעולם התוכן. היא השתתפה ב"באה בטוב" בערוץ 24, מגישה אחת לשבוע את התכנית "מה היא אומרת" ברדיו ירושלים, כתבה סדרת טורים ל"מאקו נשים" ומשתעשעת עם רעיון לסדרה שמחכה לה בלפטופ ("ההשראה שלי זה 'בנות'. זה הכל דברים מהחיים, עם טוויסט אפל, ואני רוצה שעומר ישחק בתפקיד הראשי"). באחד הטורים האחרונים שלה יצאה בקריאה לציבור להפסיק להציק לה עם שאלות על חתונה, שלדבריה, היא ממש לא ערובה לחיים מאושרים.
נעלבת, עומר?
"לא, אני יודע שנתחתן", הוא מפתיע, "נעשה את זה מתוך כבוד לסבתא שלי ואמא שלי, אני לא יודע מתי"
שני מהנהנת, "אני אכבד את המשפחה שלו, ברור. אבל אם נתחתן זה לא יהיה ברבנות, יש לי אח גיי ואני לא אקח חלק בממסד שאח שלי לא יכול להשתתף בו. וגם לא יהיה בשר בחתונה שלנו כי אני לא אוכלת בשר"
עומר: "עם זה קשה לי. זה הקטעים שאני מסתכל על עצמי מהצד ואומר, 'נהייתי תל אביבי פלצני שלא מגיש בשר בחתונה? מה זה החרא הזה? אני מחיפה!'".
שני: "כן, אתה תהיה כזה. לא נורא, עומר בטח יהיה מחוק ממשהו ונעבור את זה איכשהו. נשים לך שמן קנאביס בבקבוק".
התבלבלתי. שני, מהטור שלך נדמה שאת לא מאמינה בממסד הזה בכלל.
"תשמעי, אנחנו שני ילדי דור ה-y, למשפחות של הורים גרושים. אנחנו לא באמת מאמינים באגדות. מונוגמיה היא אפשרית אבל לתקופת זמן מסוימת".
עומר: "אנחנו מסתכלים מסביב ורואים שקשה לאנשים להכיל עשר שנים יחד. הם מוצאים פתרונות בדרך. אבל אני יודע שמצאתי את האישה שתהיה האמא של הילדים שלי".
שני: "מה שהוא אומר, זה שצריך לדעת גם ממי להתגרש. בטח יהיו לנו עשר שנים מדהימות וילדים מדהימים ואז ניפרד. ועומר בכלל יהיה גרוש פעם שנייה, כי הוא היה נשוי פעם".
באמת, עומר? לא סיפרת לנו.
"זה לא היה באמת נישואים. זו הייתה בחורה קולומביאנית שהכרתי בטירוף של הסקס והסמים והרוקנ'רול. הכרנו בקוריאה והתחתנו אחרי ארבעה, עם שני עדים בבית משפט. היינו אחר כך ארבע שנים יחד, אבל אין לנו ילדים ביחד אז זה לא באמת נחשב".
"לפעמים הוא צריך אהבה קשוחה, כיפכוף לצאת מהמיטה, אבל זה הדדי"
זהו רק אחד מאותם סיפורים שעומר מפטיר בנונשלנטיות יבשה לאוויר, עדות מחייו הקודמים כדייר העולם. בעוד שהוא נתפס כצלע הסולידית והיציבה של היחסים, עיון בביוגרפיות של שניהם מלמד שהחיים שלו היו הרבה פחות צפויים משל גולדשטיין. "אני הילדה הטובה מתל אביב והוא הערס מחיפה שתפס אותי, היא צוחקת. "אנחנו כמו 'להיות איתה'".
את הקריירה המקצועית שלו התחיל בכלל בכדורגל, "אפילו שיחקתי עד גיל 19 במכבי חיפה, אבל פציעה גדעה את זה", הוא מגלה. "משם עברתי לדוגמנות ומשחק. למדתי משחק ארבע שנים בלוס אנג'לס, עשיתי תיאטרון בניו יורק ומילאנו. עשיתי המון פרסומות, סרטים קטנים. רוב הזמן הייתי על מזוודות". כשחזר לבסוף לארץ, עשה את זה כדי לחזק את משפחתו. "אבא שלי נפטר, והעסק של המשפחה, חנות משקפיים - נכנסה לחובות גדולים של מיליונים".
לא סיפרת את זה בתכנית.
"כי אני לא מאלה שעושים מהאומללות מקצוע. לא רציתי לשבת ולספר כמה אני מסכן. היו קשיים כלכליים בגלל הטיפולים באבא שלי, והבנתי שזה לא בסדר שאני לא פה בישראל, והאחים שלי כן. אז חזרתי, שכרתי דירה בחיפה, חשבתי שאני אחזור לשם לתמיד. היום המצב התייצב, ואני שמח שהכל קרה כמו שזה קרה, כי ככה הכרתי את שני".
אתה עדיין עובד בחו"ל?
"לפעמים יש הצעות לדגמן ואני נוסע לכמה ימים. הייתי רוצה אולי לנסוע לתקופה עם שני, וששנינו ננסה לעבוד במקום אחר, היא מאוד יכולה להצליח בחו"ל, אבל כרגע היא לא רוצה. אז בינתיים אני עושה אודישנים פה, יש כמה דברים על הפרק, אני נפגש עם במאים ומלהקים, ומחכה לדבר הראשון שיקרה. הייתי שמח לשחק במשהו כמו 'פאודה', או משהו כמו הדברים שאסי כהן עושה. זה לא קל להתחיל מחדש בגיל 38, אחרי שכבר בניתי את עצמי בחו"ל, אבל אחד הדברים שאני מודה לשני זה שהיא שרדה אותי בתקופה הזו. אני לא אדם קל"
שני, איך התמודדת עם זה?
שני: "לפעמים הוא צריך אהבה קשוחה, כיפכוף לצאת מהמיטה, שאגיד לו חלאס, די להתבכיין. אבל זה הדדי, פעם אני מטפלת בו ופעם הוא בי. גם אני לפעמים בוכה משטויות. פעם הייתי יושבת וקוראת טוקבקים והוא לא הסכים לי, היה אומר לי, 'מה אכפת לך מהממורמרים האלה? זה לא שלך אלא שלהם. לך יש הכל, ואת בוכה בגלל מישהו שאין לו כלום וסתם כותב עליך'".
עומר: "יש לה התקפי חרדה, אבל אני אוהב את זה בה. לדעתי אתה צריך להיות אדם מיוחד כדי שיהיו לך התקפי חרדה".
"אנחנו גם רבים מלא, יש פה חריצים בקירות"
אנחנו נפגשים בדירתם במרכז תל אביב, גם היא נראית כמו פנטזיה של אהבה אורבנית, צעירה מספיק כדי להיות מעניינת, בשלה מספיק כדי להימנע מקיטש. שני, בוגרת לימודי עיצוב פנים, צבעה את משקופי הדלתות בוורוד עתיק, ודואגת שכל מגזין, כל מאפרה, כל ספר על המדף - יהיו בדיוק במקום. עומר משתלב היטב בנוף. כשהוא מעשן ליד החלון, היא יושבת על הספה ואז הם מתחלפים, היא מעשנת והוא על הספה. הם לא מהמתלטפים, אם אי פעם יתחילו זה כנראה יהווה עבורם סימן רע. "אבל אנחנו כן יכולים להסתכל אחד על השנייה וישר להתחיל לצחוק ממשהו שרק שנינו נבין", הוא אומר. "יש לנו את החיבור הזה".
חיבור חזק זה דבר שלפעמים מעורר קנאה. ניסו לחרב לכם?
עומר: "פעם מישהו שלח לי באינסטגרם הודעה ששני בזה הרגע בוגדת בי. החזקתי את עצמי לא לצלם אותה ישנה במיטה לידי באותו רגע".
שני: "אנשים כל הזמן דואגים כשהם רואים אותנו בנפרד. עושים דרמה אם רואים שהלכתי למסעדה בלעדיך. מספיקה דקה אחת שאנחנו לא ביחד ואני כבר מקבלת הודעות ותגובות מאנשים. אני רוצה לראות את רוב הזוגות חיים כמונו, יום יום אנחנו ביחד, מדברים עד שלוש לפנות בוקר".
עומר: "אבל אנחנו גם רבים מלא, שלא תצא מפה תמונה אידיאלית".
שני: "אה ברור, יש פה חריצים בקירות. עומר זורק דברים ומשאיר משהו אחריו בכל ריב. הוא רק נראה שקט".
עומר: "אני לא זורק אותם עליה, אני פשוט זורק את הדברים שלי כשאני מתעצבן. לפני שהכרתי אותך הייתי יותר גרוע".
שני: "פעם הוא זרק את הלפטופ החדש שלו על הקיר. זה הבהיל אותי בהתחלה, אבל התרגלתי".
גם לשני יש התפרצויות זעם?
עומר: "היא צורחת נורא. פעם שכן שאל אותה אם היא בסדר, הוא חשב שהיא אישה מוכה".
שני": "טוב, נו, הבניין הזה עשוי מנייר. אין פרטיות".
עומר: "אנחנו כמו כולם לדעתי. יש זוגות שלא רבים?".
הדרמה הזו היא כנראה תוצר של אווירת ההפכים נמשכים - הוא שקט, היא גועשת, הוא מושיט לה יד בוטחת, והיא מטלטלת את שניהם לארבע רוחות השמיים. ומה עם האגו? "הוא שם אותי לפני עצמו. הקריב הרבה כדי שנשאר כאן", היא מסבירה. "יש גברים עם מוסר כפול, שאומרים שהם אוהבים נשים חזקות אבל הם ממש לא. עומר הכי מפרגן. כשאני יוצאת, לא אכפת לו כמה אני חשופה, הוא נהנה שכולם יסתכלו עלי, ויודע שאני חוזרת הביתה רק אליו".
עומר, אתה פמיניסט?
"אני לא יודע, מה זה פמיניסט? מה זה פמיניסטית? אני קורא לזה אישה עצמאית. כל הנשים שהייתי איתן היו מאוד עצמאיות".
"אני לא מגדירה את עצמי בכלל פמיניסטית אלא נאו פמיניסטית", מספרת שני ושולפת את הטי-שרטים שעיצבה עם חברותיה למותג האופנה Legaloutfit, עם הכיתובים (באנגלית במקור), "אל תקרא לי מאמי" ו-"אני לא הברבי שלך". "זו קולקציה פמיניסטית שהוצאנו, שמתייחסת לשיח תרבותי. לגברים תמיד קוראים בשמם, או 'אחי', או 'גבר', ולאישה תמיד יקראו מאמי. אז סליחה, אני לא המאמי שלך. גם כשעבדתי במועדונים לא הסכמתי שיפנו אלי ככה. אבל להיות פמיניסטית זה לא אומר שלא אכפת לי איך אני נראית, או שאני לא יודעת להיות אמא, או מאהבת, או לבשל. אני לא מתביישת להגיד שאני כוסית, תמיד אני מתוקתקת ומטופחת ועם השיער מסודר וריסים עומדים במקום ורגליים חלקות. ואני גם יכולה לעמוד כל היום ולהכין לעומר אוכל, ולנקות את הבית, אבל אני עובדת על הקריירה שלי במקביל. יש אנשים שחושבים שפמיניסטית היא מישהי שלא מעניקה לגבר שלה, זה לא נכון".
עומר: "שני מבשלת, כי אני לא יודע לבשל, אבל כשיהיה לנו ילד אני בטח אקום אליו בלילה".
מתי זה יהיה?
עומר: "עוד שנה, שנה וחצי".
שני: "נראה לך? אני ממש לא שם עדיין. אולי עוד שלוש שנים".
עומר: "שנתיים".
טוב, עד שתחליטו, נחמד להתאמן.
עומר: "בטח, אנחנו נהנים מאוד. תכתבי שהיא הסקס הכי טוב שהיה לי"
שני: "עומר!"
שני: "אבל זה נכון, מה אני אעשה"
זה הדדי?
שני: "ברור, אבל אין לו הרבה תחרות. כל חיי הייתי במערכות יחסים, הייתי רווקה רק שנה וחצי, ולא היו לי סטוצים בכלל. רווקה מאוד מאכזבת".
בניגוד לעומר?
"אני לא מתבייש להגיד שהיו לי הרבה סטוצים", מאשר עומר, "היו תקופות שהיו לי רק סטוצים, וכמה שיותר זה כיף, אני נהנה מזה. התאהבתי מעט מאוד בחיים שלי, פעם ראשונה הייתה בגיל 25. היא תפסה אותי בוגד בה, הייתי מניאק, והבנתי שאני לא רוצה להיות כ זה יותר. מאז לא הייתי מניאק ולא סיפרתי סיפורים לאף אחת. הן תמיד ידעו שאני לא אדבר איתן ביום שאחרי, וזה היה בסדר גמור".
אתם מקנאים אחד לשנייה?
שני: "הוא הראה לי תמונות של כל הפצצות שהוא היה איתן, זה קשה. אחרי כל תמונה כזו אמרתי שאני לא אוכל שבוע שלם. אני שמחה שהיו לך חוויות עם פצצות על אבל למה לעשות את זה לבן אדם?"
עומר: "אני רק מבקש ממנה תמיד שאם היא תעזוב אותי בשביל מישהו, שיהיה יותר מוצלח ממני".
שני: "זו שיחת ה'את מי הייתי מפרגן לך'. הוא מוכן לפרגן לי מישהו ממש שווה. נגיד הוא מוכן שאהיה עם ג'יימס פרנקו".
עומר: "כן, זה צריך להיות מישהו שווה, מוכשר וחכם. לא רק אחד שנראה טוב".
ושני, את מי את מפרגנת לעומר?
"לא אכפת לי, כל עוד הם ידברו עלי כל הזמן. אני רוצה להיות המיתולוגית לנצח. להיחרט בחיים שלך כמו אלה, כמו ונוס, ושכל הזמן היא תחשוב - 'מה שני גולדשטיין הייתה עושה?'".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג: פיני זומר ל'סולו' | איפור: ורד ספביאק | שיער: נועה מלכה ל'סולו' | ע. סטיילינג: מיכאל קאירי | ע. צלם: רפאל שחרי | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: שני - חזיה- ניצן מיזרחי / בגד גוף- ZARA, מכנס- Elmar Online, עומר- מכנסיים- אריאל בסן, חולצה- רנואר, טבעת- תכשיטי בלום, לוק 2: שני- שמלה כחולה- ZARA, עגילים+ טבעות- Kamery.co.il, נעליים- ZARA, עומר- מכנסיים- נובוריש דוג, ג׳קט+ נעליים- קסטרו, סריג- Sketch, לוק 3: שמלה מנומרת- נטע אפרתי, נעליים- רנואר, עגילים- ,kamery.co.il, משקפיים- Vintage Original, לוק 4: שני- חליפה- נטע אפרתי, חזייה- ניצן מזרחי, תכשיטים- Kamery.co.il, נעליים- ZARA, עומר- חליפה- Sketch, חולצה+ נעליים- קסטרו, תכשיטים- תכשיטי בלום, לוק 5: שני - חלוק+ חזייה- ניצן מזרחי , תכשיטים- Kamery.co.il, כפכפים- טוונטי פור סבן, עומר- חולצה- קסטרו, מכנסיים- אריאל בסן, תכשיטים- תכשיטי בלום.
התמונות צולמו במלון טל, מרשת מלונות הבוטיק של אטלס בתל אביב.