המוזיקאית ואושיית הרשת נוי אייזן (30) עשתה הכל כדי שהלידה שלה תהיה מושלמת ברמות של אינסטגרם. היא דאגה למניקור פרנץ' עדין ולבגדים נוחים ומחמיאים, ואפילו תדרכה מראש את הדולה שלה איך לאפר לה את הגבות ברגע האמת. ואכן – אם מדפדפים בהיילייטס "הלידה שלי" באינסטגרם של אייזן, שאחריו עוקבים יותר מ-100 אלף איש, אי אפשר למצוא שם ולו רמז למה שהתרחש בפועל ב-40 השעות שבהן הפכה לאמא.
אייזן, שהשתתפה בעונה השלישית של The Voice, הגיעה סופר-מוכנה לשבוע 40. בבוקר עוד הלכה לחזרות להצגה "דוד המלך חי וקיים", מחזמר ישראלי חדש המיועד לעלות על במות ברודווי ובו תשחק ותשיר לצד רביב כנר וכוכבים נוספים; היא זימרה את הטקסטים שלה כשהתחילה להרגיש את הצירים. "הבמאי שואל אותי אם הכל בסדר, ואני כזה, 'בטח, כן', אבל בעצם מתזמנת צירים באפליקציה מתחת לדפי הטקסטים", היא משחזרת את היום ההוא בשבוע האחרון של אוגוסט. בתום החזרה הגיע בן הזוג שלה, אלכס זבז'ינסקי, לאסוף אותה. "אמרתי לו, 'חיים, אני עם צירים. אני רוצה לאכול מקדונלד'ס, ואז נלך ללדת'. אני מתקלחת ואוספת את תיק הלידה המתוקתק שלי, כולי שייני, ויאללה, 'לטס דו איט'. הייתי בטוחה שאני נכנסת לבית החולים ויוצאת אחרי שעתיים עם תינוקת".
זה לא בדיוק מה שקרה. השוק הראשון – מני רבים שעוד יגיעו – הגיע בכניסה למיון יולדות. "אני רואה טריליון בנות מקפצות על כדורים וצורחות את חייהן. הייתי בטוחה שאני מגיעה ומקבלת חדר משלי, לא ידעתי שאני צריכה לבלות במיון עם כולם שעות עד שיעלו אותי לחדר לידה. בינתיים היו לי צירים של השמחות, ואני רק בפתיחה 1. צרחתי את נשמתי מכאב, מקלחות, ככה סחבתי 12 שעות, ואין פתיחה".
כשהעלו אותה לבסוף לחדר הלידה, ביקשה אייזן אפידורל. "המרדים הגיע, שם לי אפידורל והייתי בעננים", היא ממשיכה, "שעה, שעתיים, ארבע שעות, ופתאום התחלתי להרגיש הכל. שמו לי שתי שקיות של פיטוצין, כי לא הייתה פתיחה, והאפידורל הפסיק להשפיע ואני צורחת מכאבים, צירים של הישמור, ואין אותי. קראו למרדים שוב, הוא הוציא את המחט ושם מחדש, ואז הכל השתבש. כל החלק העליון שלי היה רדום, ומהאגן ומטה הרגשתי הכל. כבר לא היה אישור לעוד אפידורל. הייתי צריכה להתמודד".
והתמודדת?
"כבר לא היו לי כוחות. הייתי בצום, הרגשתי במעגל של אש וגיהינום. הסתכלתי על התקרה וביקשתי שזה ייגמר כבר. אני מתחננת שישתקו לי את הכאב, ואומרים לי, 'נוי, את רק בפתיחה 4'. כולם מסביבי בוכים ועייפים. ואז אמרו לי שהאופציה היחידה שנשארה זה רק טשטוש. אני מכירה טשטוש מקולונוסקופיה, שאת הולכת לישון וקמה אחרי, אז אמרתי 'בסדר'. האחות אמרה שאולי ארגיש כאב, אבל שלא יהיה לי אכפת כי אהיה מטושטשת. מפה לשם, שמו לי פטידין. רק עכשיו, אחרי שקראתי, אני יודעת שזה חומר נרקוטי שהמציא איזה פסיכיאטר ב-1930, ומה שהוא עשה לי זה התקפי הזיות. מהרגע שהכניסו לי את זה לגוף, זאת הייתה החוויה הכי מזעזעת שחוויתי בחיים שלי".
מה את זוכרת מהשלב הזה?
"הגוף שלי הגיב לפטידין בהקצנה. לא הייתי רדומה, התעוררתי כל שלוש דקות לצירים כשאני בפרכוסים, עיניים מתגלגלות, הלסת שלי רועדת ואני מדברת שטויות. אלכס אומר שנראיתי כמו זוהר ארגוב. בשלב מסוים הוא יצא מהחדר בבכי. הדולה שלי, שהיא בכלל חילונית, סיפרה לי שזמזמה את 'שיר למעלות' מרוב שזה היה מפחיד. אני זוכרת שרק רציתי שזה יסתיים ולא יכולתי לתקשר את זה".
איך התינוקת נולדה בסוף?
"הדליקו את האורות והתחילו לכפכף אותי, אמרו לי, 'את בפתיחה 9, קומי'. לא ידעתי מאיפה להביא כוחות. ואז פתאום כאילו חיברו לי מטען נייד לטוסיק, הרצון שלי שזה ייגמר היה חזק יותר מהסטלה של הפטידין, ודחפתי את חיי. הראש כבר יצא ואז התינוקת נתקעה בתעלה, והיו האטות בדופק והייתי צריכה לבחור בין קיסרי לוואקום וחתכים. אמרתי להם, 'תעשו מה שצריך, רק תוציאו את הילדה החוצה'".
אחרי 40 שעות של כאבי תופת הגיע הרגע המיוחל, וקול של תינוקת מילא את חדר הלידה. "היא בכתה ואני התעלפתי", מסכמת אייזן.
אני מרגישה צורך להזהיר נשים אחרות
הגבות המאופרות והפרנץ' לא עזרו לתהליך ההחלמה של אייזן, שהיה ארוך וכאוב במיוחד. בימים שאחרי הלידה היא העלתה פה ושם לרשת רגעים פוטוגניים והצליחה לייצר כמה אימג'ים סוחטי לייקים, אבל במציאות בקושי הצליחה ללכת. "עברתי ניתוח לכל דבר, חתכו לי שרירים ופיזית הרגשתי מאוד רע. רק רציתי להגיע למלונית לנוח, אבל הרופאה בדקה אותי ואמרה, 'את חייבת לחזור לאשפוז, ההמוגלובין שלך ברצפה, את יכולה להתעלף עם התינוקת בידיים, את חייבת שתי מנות דם'".
באותם ימים כבר רמזה אייזן שעוד יבוא היום שהיא תדבר על כל מה שעבר עליה, אבל עד עכשיו טרם חלקה עם עוקביה – הקהל שבאינסטגרם ועוד 200 אלף איש בטיקטוק – את היקף הקושי שהתמודד איתו. "הרגשתי שיש ציפייה שאשתף כל הזמן, אבל לא הייתי מסוגלת", היא אומרת. "רק עכשיו, אחרי שעיבדתי את הלידה שלי, אני מצליחה לדבר".
עד עכשיו היא הצליחה להחזיק את הדמעות, אבל בשלב הזה של הריאיון אייזן מתייפחת. "הלידה שלי הייתה כל כך טראומטית שאני מרגישה צורך להזהיר נשים, ולהגיד לאחרות שלא רק להן זה קרה, כמו שאני הייתי צריכה את האישור הזה. כשנוצר מחסור באפידורל ואחת החלופות שהציעו היו פטידין, פשוט נחנקתי. אני מרגישה צורך להגיד לכל בחורה 'חכי רגע עם זה'".
View this post on Instagram
שבוע לאחר שהגיעה עם צירים למיון יולדות חזרה אייזן הביתה עם התינוקת, שזכתה לשם איימי. "הגוף שלי היה כל כך תשוש שלא הצלחתי להחזיק אותה. אני שכבתי במיטה והתאוששתי מהטראומה, ואלכס עשה הכל – חיתל, האכיל. עשיתי את כל ההכנות ללידה שאפשר, אבל אף אחד לא עשה לי הכנה לאחרי הלידה. נשברתי, זה לא הגוף החזק שאני מכירה. מאז שיצאתי מבית החולים אני מסתכלת על נשים בעין אחרת. אני מעריצה אמהות, הן לביאות. ההקרבה שהגוף של אישה עובר תוך כדי אהבה טהורה, זה משהו שאי אפשר להסביר".
ואיך הולכת חופשת הלידה שלך בינתיים?
"אני מתחרפנת בין ארבעה קירות. אני חייבת לג'נגל תמיד, ואני מנסה לשלב את זה שנולדה לי ילדה עם הקשבה לעצמי. זה באמת שלב מאוד מבלבל. ההורים שלי גרים בקריות, ההורים של אלכס בבאר שבע, וזה גיל צעיר מדי בשביל לסמוך לגמרי על מטפלת. למזלי אלכס קיבל חופשת לידה מהעבודה שלו, הוא נמצא בבית ואנחנו איכשהו מסתדרים".
איך זה נראה כשבן הזוג והאבא יכול אשכרה להיות איתך כשקשה לך?
"זה עולם אחר. שבוע אחרי הלידה ישבתי וקיפלתי את הבגדים שלה תוך כדי שאני מריחה אותם ומאוהבת, ואני מתחילה לבכות, הורמונלית של החיים. אני בוכה ואומרת לו, 'לא ככה דמיינתי את חופשת הלידה שלי, אני רוצה קניונים, אני רוצה מסעדות', וכולי צולעת ובכלל לא מצליחה ללכת. לאט-לאט התחלתי לדדות ולצאת מהבית, כי הייתי חייבת אוויר".
איך את מרגישה עכשיו עם הגוף שלך? היה לך נוח בצילומים לכתבה?
"אומנם אחרי שילדתי הורדתי את המשקל של ההיריון, אבל הוא עלה בחזרה כי חגגתי את החיים. פאק איט, למי אכפת מהמשקל כרגע? כל כך התעסקתי בלהרגיש טוב מבפנים, בלהיות אמא מספיק טובה, שהמשקל שולי מבחינתי. הג'ינסים עדיין לא נסגרים עליי, אבל אני לא נכנסת לדרמה מזה. לא נולדתי דוגמנית ואין לי ממדים של דוגמנית. אני אוהבת את מה שאני רואה במראה כי אני אוהבת אותי, את מי שאני בפנים".
תמיד היית ככה?
"בעבר לא הייתי שלמה עם עצמי בכלל. הייתי עורכת בפוטושופ, מורידה לעצמי חמישה קילו, מצמצמת ידיים, רגליים, סנטרים. אבל דווקא בזכות הרשתות החברתיות אני כבר לא במקום הזה. שחררתי את הצורך בפידבק".
שלושה חודשים וחצי עברו מאז הלידה, והיום אייזן מנסה להסתער מחדש על העולם שהניחה בצד לרגע: החזרות, המוזיקה, הפעילות היום-יומית והתובענית ברשת. "האינסטגרם שלי זה כמו ולוג, זה כל יום להראות 'יום בחיי', לספר את הסיפור היום-יומי שלי. מאוד קשה להשאיר אנשים מעוניינים ולחשוב כל הזמן על תוכן. את צריכה כל הזמן להיות שם, כי אם לא, את נעלמת. אנשים לא מבינים שזו עבודה. תשאלי את אמא שלי במה אני עובדת, היא לא תדע להגיד לך. אבל שני ימי החופש היחידים שיש לי בשנה זה יום כיפור ויום הזיכרון".
נשמע נורא קשה.
"היו תקופות שזה הכניס אותי לחרדה, אפילו כתבתי על זה שיר, 'זה מכניס אותי לדאון, דאון, הכל מספרים, אנשים רצים'. נשאבתי לזה, כל רגע הייתי פותחת את הסטורי ורואה כמה צפיות היו, כמה עוקבים ירדו, זו מערבולת של רגשות. גם כשמדובר בשינוי של האלגוריתם, אני לוקחת את זה אישית. 'מה, אני לא מעניינת?'".
איך עומדים בזה?
"אני נפגעת כשכותבים משהו רע, אבל על כל תגובה רעה יש לי חמש–שש טובות. אני עדיין שואלת את עצמי למה אין לי עדיין להיט מדינה, אבל אז אני מסתכלת על מה שכן יש".
מה כן יש?
"אני מתפרנסת יפה מהאינסטגרם ומפרסומות שאני כותבת, מלחינה ומבצעת לטלוויזיה ולרדיו. אני כותבת מוזיקה לסדרות בחו"ל, השיא האחרון היה כשכתבתי לסדרה 'היט אנד ראן' בנטפליקס, ויש לי כבר עוד פרויקט כזה. מהכסף שאני מרוויחה באינסטגרם אני יכולה לממן את המוזיקה שלי, אני מוציאה אותו על הקלטת שירים חדשים".
הרבה פעמים שברו לי את הלב בתעשייה הזאת
אם היה מדריך שכותרתו "כך תהפכי לכוכבת", אייזן הייתה יכולה לסמן וי על כל הסעיפים בספר. מאז שנולדה בקריית ים כאחותו הצעירה של ארז אייזן, חצי מהצמד אינפקטד מאשרום שכבש את העולם, היא עושה כל מה שנדרש כדי להיות הסטארית הבאה של ישראל: היא יפהפייה, יש לה קול מתקתק וחריצות אין קץ; היא עובדת ברשתות, יש לה את כל החברים הנכונים, אבל לדעתה דבר אחד הוא בעוכריה: הלב שלה. היא פשוט טובה מדי, ואולי זה מה שהופך את הדרך שלה לקשה וארוכה יותר.
מגיל 10 הבינה שזה מה שהיא רוצה לעשות כשתהיה גדולה. "הייתי ילדת פריפריה, אבל הסתובבתי עם אחי בהופעות שלו ובאולפנים מגיל צעיר. לא היה לנו אולפן מקצועי בבית, אבל האחים שלי לימדו אותי להקליט ולערוך והיינו מקליטים שירים בחדר בבית. בשביל אקוסטיקה הקיפו לי את הראש בקרטוני ביצים, כדי שיהיה סאונד יבש כמו באולפן. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את הקול שלי מוקלט ממש לפרטים, זה היה רגע משמעותי מאוד. אחי האמצעי, רולי (ישראל), אסף אותי מהחוג והשמיע לי איך יצא שיר שהקלטנו, זה היה שיר היפ-הופ ואני רפּרפּתי את הפזמון. הייתי בת 11 או 12. הוא הגביר לווליום של מועדון, היה חושך בחוץ, הסתכלתי מהחלון של האוטו ואני זוכרת שחייכתי לעצמי ואהבתי מה ששמעתי. באותו רגע הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
בהמשך הקימה אייזן עם אחיה רולי ועם חבר נוסף את הרכב הדאנס KYD (קריית ים ד', על שם השכונה שבה גדלו). השיא היה הופעה ב"עיר הנוער" של חיפה ב-2012, מול עשרות אלפי מעריצים – אבל הלהקה התפרקה כשאייזן התגייסה. היא לא התקבלה ללהקה צבאית אלא שירתה כמדריכה בפיקוד העורף, ובו בזמן למדה פיתוח קול וניסתה למצוא את דרכה לתוכניות ריאליטי של שירה. "הלכתי לאודישנים ל'הכוכב הבא' ולא התקבלתי אף פעם", היא מספרת. "בינתיים העליתי סרטונים שלי שרה לפייסבוק וזה תפס תאוצה, עד שהתקשרו אליי מ-The Voice". אייזן הגיעה באותה עונה לעשירייה הראשונה, ולרגע הייתה על המסלול המהיר לפלייליסט. "הרגשתי שאני עכשיו בריל דיל, נוי מקריית ים כובשת את העולם הגדול. אחרי מלא 'לא', פתאום אביב גפן אומר שאני שרה טוב. וואו".
היא עברה למרכז ונרשמה לתואר בעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון (HIT). "הרגשתי שכל ההשקעה השתלמה. הכרתי בתוכנית הרבה אומנים שהזמינו אותי להתארח בהופעות שלהם בברים, עד שאני התחלתי להופיע בעצמי ולהפוך כובע בסוף ההופעה בשביל כסף".
אחיך מופיע בפסטיבלים הכי גדולים בעולם, ואת הופכת כובע בבר קטן בתל אביב. זה לא שורף מקנאה?
"גדלתי לזה מגיל 3, ארז תמיד הצליח ואני תמיד רציתי להיות הוא. הייתי עומדת על הבמות שלו בתור ילדה קטנה, מסתכלת על הקהל ומתה להיות במקום הזה. השנה, כשחגגו 25 שנים לאינפקטד מאשרום והוא אירח אותי בפארק הירקון, זאת הייתה סגירת מעגל. ממש חלום שמתגשם".
את בפופ ואחיך בטראנס. איך גדלתם באותו בית?
"אני תמיד אהבתי פופ, שרתי Barbie Girl וגדלתי על בריטני ספירס. בבית שלנו היו שלוש קומות – ארז למעלה שומע טראנס, רולי באמצע שומע מזרחית ואני בכלל עם בריטני. אני חושבת שבגלגול הקודם הייתי אמריקאית".
מתי התחלת לעבוד על מוזיקה משלך?
"כל מה שרציתי היה להוציא שירים משלי, לא רק קאברים, וכדי לעשות את זה הבנתי שאני צריכה קהל משלי, שאני חייבת לעבוד קשה ברשת. לשיר יפה זה לא מספיק, צריך ערך מוסף. תפסתי איזה שטאנץ שעובד ברשת, עלו לי עוקבים והסתובבתי בקליקה של כוכבי רשת עד שהתחזקתי".
את לא שואלת את עצמך לפעמים מה את עושה בתעשייה אכזרית כל כך?
"יש לי כמה חברים וחברות שאספתי בדרך, אבל אין ספק שהרבה פעמים שברו לי את הלב בתעשייה הזאת. אני מוזיקאית עצמאית, לבד במערכה, אין לי סוכנות או חברת תקליטים גדולה. כל שקל שאני מרוויחה אני מוציאה על המוזיקה, כדי להגשים את החלום שלי. אנשים הבטיחו לי דברים ופרגנו לי בפנים, אבל מאחורי הגב התנהגו אחרת לגמרי. כשהוצאתי שיר, למשל, הייתי חייבת תמיכה של חברים ברשת כדי שהוא יקבל חשיפה, ואז אנשים פשוט לא עונים לי להודעות, או שאומרים שיפרגנו ונעלמים. אני תמיד מפרגנת מהלב, כי אני יודעת כמה קשה זה, ואז כשנעלמו לי בסינגל הראשון שלי לקחתי את זה מאוד קשה".
נשמע קשה.
"עכשיו אני במקום אחר, אני לא נשברת, כי כל הזמן קורים דברים טובים שלא ציפיתי להם. לדוגמה, עשיתי כמה מערכונים לרשתות שמאוד הצליחו, אז הבנתי שאני אוהבת משחק והתחלתי ללמוד".
לימודי המשחק אצל גלית רוזנשטיין הובילו לתפנית האחרונה בחייה, זו שאולי תיתן לה את הפוש שהקריירה שלה זקוקה לו: תפקיד מוביל במחזמר "דוד המלך חי וקיים" שיועלה בברודווי לצד רביב כנר וכוכבים נוספים. "אני כל כך שונאת אודישנים", אומרת אייזן. "בא לי שבמאים פשוט יסתכלו באינסטגרם שלי ויחליטו אם אני מתאימה או לא ויחסכו ממני את המעמד הקשה הזה. הפעם זה היה אחרת, רוזנשטיין התקשרה ואמרה שיש לה פרויקט שתפור עליי ושהיא מזמנת אותי לאודישן מושלם בשבילי. הגעתי מאוד לחוצה, כי זה עוד היה באנגלית, אבל הייתי צריכה לשיר ופשוט שרתי את חיי. כשאני שרה אני מרגישה במקום הכי בטוח ונכון לי, והתקבלתי. ההמתנה כנראה משתלמת". ממש משתלמת: בקיץ הבא תצטרך אייזן לארוז את בעלה ההייטקיסט ואת בתם התינוקת, ולהתמקם לכמה חודשים בניו-יורק.
זבז'ינסקי הוא הבעל המפרגן בעולם. השניים ביחד מגיל 14, וחולקים אהבה מעוררת קנאה. "הכרנו דרך MSN מסנג'ר. הוא היה מעריץ של אח שלי ושל אינפקטד מאשרום, ואיכשהו הגיע אליי. הוא כתב לי שאני שרה יפה וחשבתי שזה נורא חמוד. פעם אחת כשארז בא לבקר אותי הפעלתי את מצלמת האינטרנט כדי שאלכס יתרגש, והוא באמת כל כך התרגש שזה כבש אותי. המשכנו לדבר, עד שנפגשנו. הוא היה עושה נסיעות של שלוש שעות מבאר שבע, כי אמא שלו לא הסכימה שיישן אצלי".
הם התחתנו ב-2017 בגן אירועים בראשון לציון, ולא מיהרו לשלב הבא בחייהם. "היה מלא לחץ מסביב", אייזן מספרת, "כל הזמן שאלו אותי אם אני בהיריון ומה עם ילד. אבל אני לא הרגשתי מוכנה עד הרגע שבו זה קרה. ערב אחד פתאום אמרתי לאלכס, 'או-קיי, הבנתי, אחרי 15 שנה ביחד, כיף לי איתך, בוא נפלפל את העניינים ונכניס עוד משהו', והוא לא היה מוכן לכלב".
אז התפשרתם על ילדה?
"כן, האמת שתמיד חשבתי שבגיל 30 אני אהיה אמא. אני בן אדם מאוד מתוכנן".
מה הציפיות שלך מהשנה הקרובה?
"קודם כל, שברזומה שלי יהיה כתוב 'ברודווי', זה הכי מרגש שיש. אני מקווה שזה יפתח לי דלתות גם בחו"ל. התחלתי עם שירים באנגלית, ואולי זה הכיוון. עד גיל 25 חייתי עם לו"זים, אבל עכשיו החלטתי שאני רוצה להיות נחל, לא סלע. אני זורמת ונותנת לחיים להוביל אותי כרגע".
אז אולי לא תזרמי להיות זמרת בסופו של דבר?
"אני יודעת שאני זמרת וזה מה שאעשה כל חיי, כי זה הדבר היחיד שעושה לי ניצוץ בעיניים. אני חיה את החלום כי היום שלי מלא ביצירה ועשייה, יש לי אולפן בבית ואני מקליטה ועורכת בעצמי, אני אשכרה חיה מזה ומתפרנסת ממה שאני הכי אוהבת, זה כל כך לא מובן מאליו מבחינתי. אבל עוד לא הגשמתי את החלום הגדול באמת, לעמוד על במה ולשמוע קהל גדול צורח את המילים של השירים שלי".
והוא יתגשם, החלום?
"פעם הייתי נכנסת לסטרס כי לא קיבלו אותי ל'כוכב נולד', דברים כאלה היו שוברים אותי לרסיסים. זה עייף אותי, אז עשיתי החלטה שבמקום להסתכל קדימה כמו באופניים, אני מסתכלת על הצעדים הקטנים שלי ורואה את ההגשמות הקטנות שבדרך. אני לא קרובה להגשים את החלום שלי, אבל רק היום נכנסתי לחנות והמוכרת שרה את השיר שלי. את יודעת מה זה עשה לי בלב? זה מה שגורם לי לצלוח את הדרך הקשה הזאת".
השתתפה בהכנת הכתבה: יפעת הללי אברהם
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: רעות אופיר | שיער: אופיר אליאס | איפור: מורן טניטאם | הפקה: אור-אל רבינוביץ