"את מכירה את זה שאנשים אומרים 'אני לא ילד', בגאווה? פעם היית משתמש בזה הרבה, אבל היום אני מבין שאני ילד וזה בסדר גמור", אומר ברק אדרי. "אני אומר לעצמי 'ברק, החיים חישלו אותך, היו לך הרבה חוויות עד עכשיו, אבל תתחיל ליהנות מהילדות שלך כי היא בורחת. ההורמונים והתסיסות ואנרגיות, זה לא יהיה לתמיד'".
ילד ילד, אבל בסוף ילדה אחרת גנבה לך את הניצחון.
"תראי, ברור שיש בשי שון משהו ילדותי, לפעמים היא נכנסה איתי לוויכוחים הכי ילדותיים ואמרתי לה 'יפה שלי, את טועה, אני גדול ממך ביום, בואי תלמדי'. ועדיין, עם כל האבוש והאימוש וכל הוודג' וההתנהלות שלה, היא גם בוגרת. הפרי שלה בשל. ואני לא מאוכזב מהמקום השני, כי לא ציפיתי לזכות. וכשלא מצפים, לא מתאכזבים".
בגיל 25, הנעורים של אדרי יכולים להתחיל. יותר מדי שנים הוא התכחש אליהם, ניסה לשדר בגרות מעבר לגילו הכרונולוגי - עבר לגור לבד בגיל 16, קיים מערכות יחסים עם גברים שמבוגרים ממנו ביותר מ-20 שנה, נכנס לבית האח הגדול עם תווית מחייבת ומחוספסת של "הומו עבריין". אלא שהדמות הטווסית הזו הפכה בשלושת החודשים האחרונים למשהו אחר. תמים יותר, מהוסס לעיתים, משוחרר מהגנות, עד כמה שהבית הכי מסוקר במדינה מאפשר. "אני לא אוהב את המילה תהליך כי זה נשמע כמו שיעור בכימיה, אבל אני מרגיש שאני נמצא עכשיו במסע", הוא אומר. "מאז שחזרתי אני לא מסוגל לישון לבד בדירה שלי בקיבוץ. כבר חמישה ימים אני ישן אצל אחיות שלי. זה מוזר, אני אדם שגר לבד 8 שנים, אני אוהב את הלבד והפרטיות שלי, כל העונה דיברתי על איך אני מחכה לקום בלי הקבוצה, בלי הטירונות העמוסה והמלאה הזו, אבל אני מפחד. אני מרגיש שכל הזמן מסתכלים עלי, אני עוד לא מאה אחוז כאן".
אז בוא אעדכן אותך: אור אמרה שאתם עוברים לגור ביחד בתל אביב.
"זה חזק על הפרק. עוד לא ישבנו ודיברנו על זה, אבל אני רוצה לעבור לגור בתל אביב ולהרשם ללימודי משחק אצל יורם לוינשטיין. אור המליצה עליו ואני מקשיב למה שהיא אומרת".
אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה, ולא מה שאור רוצה בשבילך?
"כן, מילדות הצגתי והנחיתי בבית ספר, תמיד רציתי במה. אפילו שיחקתי את טוביה החולב ב'כנר על הגג' בהפקת בית ספר. אני רוצה להיות מפורסם, לשחק בטלווזיה ולהנחות תכניות ולהציג את הכשרון שלי לעיני כל. אני חושב שמתאים לי תפקיד בזגורי אימפריה, או גולסטאר. אמרו לי שאני מזכיר את אסי עזר, זו מחמאה בשבילי. אני רוצה שיעריצו אותי ויאהבו אותי כי זה כיף. בא לי שאנשים במדינת ישראל, שלא לומר בעולם, ידעו מי אני".
יש גייז שחיים בשלום בבית שמש
ברק אוהב להעריץ. את אור סיונוב, חברתו ובת בריתו בבית האח - אבל גם את אסי עזר, הראל סקעת, דנה אינטרנשיונל וכמובן ביבי נתניהו. יש בו כמיהה אל מישהו גדול, מבין, כזה שמסוגל לעשות סדר בבלאגן החיים שלו ולקחת אותו תחת חסותו. הוא כאן, מחכה שטקס החניכה שלו יתחיל. "תמיד קנאתי באנשים כמו הראל סקעת ואסי עזר וגל אוחובסקי, שבכל פעם שקורה משהו הומופובי שואלים מה דעתם, ואני רוצה שגם ישאלו את דעתי", הוא אומר. "כשהייתי בפנים זרקתי מלא רמזים להראל סקעת, על כמה אני אוהב ומעריך אותו, קיוויתי שהוא יתעסק בי וידבר עליי בחוץ, אבל זה לא קרה כנראה".
אז אתה רוצה להיות הסמל ההומואי הבא.
"תראי, זה לא שהקהילה שלחה אותי לאח הגדול. הפעילות שלי בקהילה היא בעיקר בזה שייחצנתי את ליין האריסה והצטלמתי להזמנות, זה עשה לי טוב. אבל אני מרגיש שליחות אישית. המסר העיקרי שהצלחתי להעביר, זה שבואו תראו את הקשת. אנחנו מלא, יש אין ספור סוגים, גייז זה לא רק נשיים. למרות שאין רע בנשיות. ראו כבר בריאליטי בחור כמו סתיו סטרשקו, פסל שכמותו לא נראה, או אוריאל יקותיאל שהביא קטע מיוחד עם עקב ושפם, אבל מישהו כמוני עוד לא היה. אני מביא משהו אחר וגם לא התביישתי להתאפר ולהראות את כל הצדדים. אנשים חושבים שמי שבא מבית שמש הוא חשוך אל, אבל זה תלוש מהמציאות. נכון, בית שמש זה לא תל אביב, אבל יש גייז שחיים שם בשלום".
גייז עבריינים, כמו שתיארת את עצמך?
"תשמעי, זה ביטוי, זה סלנג במקום שאני בא ממנו. עבריין אני לא. בחיים לא הסתבכתי עם החוק, פעם אחת נהגתי בשכרות עם כוסית אחת בדם, וקיבלתי רק חצי שנה שלילה, כי היה לי עורך דין מהמם. זה הדבר הכי מופרע שקרה לי. אבל זה דיבור כזה שהיה בבית שמש, שאני לא כמו כל ההומואים, אני הומו אחר, הומו עבריין".
הסינקים הקליטים האלה של ברק הפכו לסימן ההיכר שלו במהלך העונה. לצד ה"פאטוץ'" וה"קרקס" והחיצים הטעונים ששיגר במהירות לכל מי שעצבן אותו, מלווים בתנועות גוף תאטרליות ("ככה אני, אלה המניירות, אבל אם יגידו לי בבית ספר למשחק להקטין את זה, אני אקטין "), גם יצא לו לקרוא לשי חי "הומו" בזמן וויכוח. "יש אימרות קשות שיצאו ממני, אבל צריך להבין שאני לא הומופוב", הוא אומר. "לריב זה לא מתאים לי בכלל, הנפש שלי שלווה ופואטית, עד כדי כך שפעם מצאתי את עצמי במופע של רבקה זוהר עם מפלגת הגמלאים. כדי להוציא אותי מהכלים צריך לעבוד מאוד קשה".
מה עבר לך בראש כשהשתמשת במילה הזו כקללה?
"זה משהו מהילדות שלי. עד כיתה ח' 'הומו' הייתה מילה שבה קיללתי אנשים שנראו לי חלשים, אז זה נפלט לי, בלי להתכוון. זו לא פרובוקציה, זו השפה שלי".
יש מי שאמרו שזו שנאה עצמית שלך כלפי עצמך.
"תגידי לגייז שאומרים את זה שידברו אותי. בעצם תגידי להם שאני שונא את עצמי ושטוב לי עם זה. שישמעו מה שהם רוצים לשמוע".
היה עוד דיאלוג לא נוח בין שי חי לבינך, בו נזרקה המילה "פצוע".
"הוא הביא אותי למקום הזה, כשהוא עשה עניין ממצית שלקחתי לו - שאגב בכלל לא הייתה שלו. אמרתי שהוא פצוע בראש, אז הוא אמר לי 'אבא שלך פצוע', אז אמרתי 'סבא שלך פצוע'. אני לא אשתוק ולא אפחד מאף אחד".
יעקב אדרי, אביו של ברק, המשותק ברגליו בעקבות ניתוח פריצת דיסק שכשל, פרסם בעקבות אותו ריב פוסט פומבי, בו הוא תוקף את שי חי ומביע תמיכה מלאה בבנו. "ההורים שלי עבדו והתעסקו אך ורק בי בשלושה חודשים האלה שהייתי בפנים", הוא אומר בגאווה, "אמרו לי שחמ"ל כמו שהיה לי לא היה לאף דייר באף עונה בשום מדינה. זה היה קמפיין מטורף".
אני לא אוהב את ההגדרה "מוכרים את גופם"
הוא נולד כבן הזקונים למשפחה דתית במושב זנוח שבאזור בית שמש. יש לו שלוש אחיות ואח, אמו הייתה גננת, עד שפרשה כדי לטפל פול טיים באביו, שעד לפציעה עבד כקבלן בנייה. "עד היום זה לא נתפס שאבא שלי בכסא. הוא היה תמיד גבר גבר כזה, טוב זה בעצם לא נכון לדבר ככה, אני עוד פמיניסט מתחיל. אבל הוא היה מאצ'ו, חזק ודומיננטי, וזה פשוט נעצר".
ילד מופרע, תלמיד בעייתי, נער מבולבל - כל התוויות אלה לא הפריעו לברק להמשיך להיות הנסיך של משפחת אדרי. "הייתי יהלום שמלטשים אותו כל הזמן, רק מתעטש וכולם רצים אלי עם ממחטה".
והיציאה שלך מהארון באמת הייתה כל כך קלה, כמו שתיארת בתכנית?
"כן, זה ממש היה ככה. אמרתי למשפחה שאני הומו בלי להתלבט, כי זה פשוט אני, אני לא יכולה להשאיר דברים בבטן. בהתחלה הם חשבו שהתפלפתי, שלקחתי איזה כימיקל, אבל מיד הם הבינו שזו המציאות ותמכו בי. אני חושב שאם נער אחד בישראל יעבור מסע עם ההורים שלו וייצא מהארון בזכות הסיפור שלי, עשיתי את שלי".
בגיל 15 ברק החליט שהוא לא ממשיך ללמוד בישיבה שבמושב, הוריד את הכיפה והתחיל ללמוד בבית ספר חילוני בקיבוץ צרעה הסמוך. בגיל 16, כבר חיפש ומצא לעצמו חדר בקיבוץ, וקיבל את אישור הוריו להמשיך לגור לבד. הוא סיים 12 שנות לימוד אך בלי תעודת בגרות, והתגייס לחיל האוויר. השנים שאחרי השחרור מהצבא היו אינטנסיביות וחלשו על כל הזירות האפשריות: בשופרסל בית שמש הוא פרס פסטרמה, בלילות הפך לדמות מוכרת בחיי הלילה בתל אביב, בין לבין הוא הלך לאודישנים ל"אח הגדול" שלוש שנים רצוף עד שהתקבל, ועל הדרך גם הספיק להשבר לו הלב פעם אחת כמו שצריך. "אני לא משתמש במילה אקסים, אני מעדיף לדבר על אהוביי משכבר הימים, ועברו שלוש שנים מאז הפרידה האחרונה. אלה היו שנים מאוד משמעותיות, סבלתי אחרי הפרידה מדכאון קליני ממש, אבל כמו שהיא הכאיבה לי, היא גם פיתחה אותי מנטלית. ולמדתי דברים על אהבה, קריאה, מהות החיים".
מערכת היחסים המכוננת הזו הייתה עם גבר בשנות ה-50 לחייו, עורך דין במקצועו. גם לפניו היה לברק קשר עם הפרש גילאים דומה. הוא בחר בעמדת הצעיר והפתיין בקשר, גם כשזה עלה לו בזיעה ובדמעות. "עם האחרון זה הגיע למצב שהייתי אובססיבי כלפיו, הייתי עוד בצבא והיו הרבה נסיעות ומאמצים להיות ביחד, והוא לא היה באותו המקום כמוני", הוא אומר. "הייתי נפגש איתו, מגיע להיי, חוזר הביתה וקורס בלעדיו. חברים שלי אמרו לי לעזוב אבל לא יכולתי. נלחמתי על הקשר הזה עד הרגע האחרון והשבוע נפגשנו, ואמרתי לו - אני עדיין לא מוותר. הוא הדון ז'ואן שלי".
רומנטיקן.
"מאוד. אני רוצה התמסרות מלאה, מונוגמיה, אני הכי רומנטי. זה מצער אותי שאני ככה. פעם כתבתי שאני מחפש את הבחורות עם הקוקו והסרפן, אני אולד פאשן".
יגידו שאתה מחפש דמות אב.
"אבא שלי כפרה עליו, שיזכה לבריאות ואריכות חיים, תמיד נמצא בחיים שלי, אז אין לי שום חסך אב. ברור לי מה אנשים חושבים כשהם רואים אותי עם גבר מבוגר, שנים הסתובבתי עם סטיגמה לא קלה של נער ליווי, וזו צלקת. התגובה שלי לזה הייתה לגנות נערי ליווי, להגיד שהם מנצלים מבוגרים, אבל היום אני חושב שהגזמתי. יש לי חברים שעושים את זה, שכדי לשרוד יום בתל אביב, הם יהיו עם מבוגר בשביל 400 שקל. וזה בסדר גמור. אני לא אוהב את ההגדרה 'מוכרים את גופם', למה להגיד כזה דבר? האינטרס הוא הדדי וזה בסדר. לא שאני מעודד זנות".
מה שתיארת הוא זנות.
"אז אני מציע לא להסתכל על זה כזנות אלא כעל תמיכה. בכל מקרה, לא כל מי שמסתובב עם מבוגר זה מהמקום הזה. אני פשוט אוהב מבוגרים, ואני לא חריג, יש עוד כמוני. תאמיני לי, התחילו איתי בחורים שנראו כמו פסלים, עם קוביות בבטן, נראים כאילו יצאו מקטלוג. אממה, זה לא עושה לי את זה. אני אוהב את הדומיננטיות של המבוגרים".
אז אתה מכוון לבני חמישים ומעלה?
"לא, זה לא חייב להיות חמישים פלוס, זה יכול להיות גם ארבעים פלוס. הז'אנר שאני מתחבר אליו, זה אנשים שמאסו בביצה, לא בא לי לצאת עם מישהו ופתאום לראות את כל הפעילות האינטרנטית שלו, אני שבע מקיטשיות אינטרנטית ומועדונים. עכשיו אני רוצה מישהו שיכתוב לי שיר, ייקח אותי להצגה, למחזמר. זה מה שיפיל אותי".
עדיין מעריץ את ביבי
הכמיהה של ברק לסיפורי אגדות לא תמיד מובילה אותו למקומות הכי בריאים. למעשה, ייתכן שהרומנטיקה מובילה אותו לא פעם להסתחרר מול הבלתי אפשרי. כך למשל, החיבור שלו עם מייקל היה אולי מרתק כחומר טלוויזיוני - הומו שמאוהב בטרנסג'נדר המעדיף נשים - אבל בתוך כל הג'נדר בלנדר הזה, ברק נשאר בסוף בעיקר עם תחושת דחייה.
"זה היה טראגי", הוא משחזר, "אבל אני מאמין שהבית של האח הגדול העצים את זה. אם היינו מכירים בחוץ, הוא היה אומר לי 'לא' ושם זה היה נגמר. אבל הרגש במקום הזה מועצם פי מיליארד".
מה משך אותך אליו?
"הבן אדם, האישיות. למרות שעל פניו הוא לא הטיפוס שלי, הוא פשוט כבש אותי. בהתחלה לא הסתדרנו, הרגשתי שהוא מתנשא מעלי כי הוא סטודנט ואני עובד בסופרמרקט. פעם הוא קרא לי בור כי לא ידעתי כמה טרנסג'נדרים כמוהו יש בארץ, הכרתי רק מהצד השני, טרנסג'נדריות. היו לנו חיכוכים וכל הזמן הכחשתי לעצמי שאני בעצם מתאהב בו. הוא הצליח להעיר בי דברים שלא הכרתי בעצמי. הוא עשה לי רטטים בגוף, ממש ככה".
סטרייטים זה אתגר בשבילך?
"הם מגרים אותי, כן, אבל מה זה סטרייט? למה צריך להגדיר הכל? יש אנשים שרוצים לנסות הכל וזה בסדר, לא צריך לשים תוויות. יש גם גברים שנמשכים לנשים ופתאום פוגשים בחור שמאוד מסקרן אותם, ורוצים לחוות את הבן אדם בכל מיני צורות. בעיניי הכל נזיל והכל בסדר, כל עוד לא עוברים על החוק ולא מסתבכים רפואית. אולי אני אפילו אהיה בעצמי עם אישה יום אחד, לכי תדעי".
קודם תתכונן לגל המחזרים שהולך לנחות עלייך.
"עוד לא חזרתי לאפליקציות ההיכרויות מאז שיצאתי, וגם ככה אני מעדיף מראה עיניים. תשמעי, גם לנו כקהילה יש לו מעט דברים לפתור ביננו, יש המון שיפוטיות בכל עולם הדייטים שלנו. זה מגיע לרמות נמוכות, יורדים לגופם של אנשים. בעיני, אדם שמן לא צריך להרגיש שהוא שווה פחות, וגם לי מסרבים. יש גברים שרמסו את כבודי פעם אחר פעם".
ההתעניינת של ברק במודל יופי מחודש ובהרחבת הגבולות, אחרי שהכריז בתעודת הזהות ש"אני הכי יפה בארץ" - גם היא משהו שניתן לזקוף לזכות אור סיונוב, המלטשת את חברה הצעיר, הופכת אתו ליותר פוליטקילי קורקט בקצוות. "ייקח לי זמן ללמוד כל מה שאני צריך לדעת", הוא אומר. "היא מדברת על הסללה מזרחית, אבל אני אולי פחות חוויתי את זה ממנה, כי אני לא מרגיש שקיבלתי יחס אחר בגלל שאני מזרחי. רק פעם אחת לא הכניסו אותי למועדון, ואני חושב שבאמת היה שם מלא. אבל היא מדברת על דברים מעניינים, על זה שבפרסומות רואים ילדים לבנים והשחור מוצג כמשהו אחר, רע. אחרי ההיכרות איתה, אני כבר לא אשתמש במילה 'ערס' וגם לא ב'כוסית', הבנתי ממנה שזה לא לעניין. כפרה, אור היא קלאסית. אני נמשך לקלאס ולא לקרקס".
היא סולדת מביבי. אתה הערצת אותו.
"אני עדיין מעריץ את ביבי, זה לא השתנה. יש ביני ובין אור הרבה ויכוחים על זה, וזה כנראה לא ייפתר. אני אוהב את הכריזמטיות שבו, את הקלאסיקה, הכוח, המעמד המנטלי, כשהוא נואם אני רוטט".
מצחיק, אלה הדברים שבגללם אור אמרה ששי חי היה כל כך פופולרי.
"תשמעי, שי חי, כבודו במקומו מונח. עכשו כשראיתי קצת פרקים, הבנתי שלמרות התלבושות של דן כנר והפוני של יאנוש קורצ'ק, יש לו סטאר קווליטי. לא סתם הראו אותו כל כך הרבה. הוא והמצלמה גילו אחד את השני, פשוט יש לו את את זה. לא ניקח את זה ממנו".
ולך יש את זה? סטאר קוואליטי?
"אני לא יודע. כל אחד יחשוב מה שהוא רוצה - אבל מה שבטוח זה שהיום אני אוהב את עצמי הרבה יותר. אחרי התכנית הבטחון העצמי שלי עלה. בעבר, כל מורה שהציעה לי להיות מוסכניק השאירה בי איזה סדק, אבל עכשיו אני יודע שהסדקים האלה מתחילים להסגר".
צילום: רונן פדידה |סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: קרן שחם | בגדים: חולצה לבנה מכופתרת: דיזל, מכנס שחור: דיזל, ז'קט אפור: דיזל, נעליים: אלדו, חולצה לבנה ומכנס לבן: זארה, חגורה וכובע: זארה, ז'קט עור אפור: דיזל, חולצה פרחונית: דיזל, ז'קט שחור: פקטורי 54, מכנסיים כחולים: זארה, ז'קט כחול: זארה, עניבה: זארה, ז'קט עור שחור: דיזל