צביקה הדר, שתמיד נראה על המסך כאילו הוא מוכן לטרוף את העולם, נאלץ לוותר בשבועות האחרונים על הסטייקים שהוא כל כך אוהב. לפני חודשיים עבר הדר בן ה-46 צנתור בבית החולים איכילוב. העובדה ששבוע אחר כך אושפז באותה מחלקה יואב צפיר, שחולק עם הדר ועם טמירה ירדני את נטל ההפקה של "כוכב נולד", מעוררת מחשבה שאולי הלחץ בעונה הזו היה קצת גדול מנשוא, גם עבור צוות ותיק ומנוסה שכזה.
לרכילויות הכי מעניינות - הצטרפו ל-mako בידור בפייסבוק
"יכול להיות שלקחתי על עצמי יותר מדי, אבל אנחנו חיים במקצוע שיש לו דינמיקה כזו", מסביר הדר השבוע, רגע לפני הגמר הגדול. "אני לא עובד בתור משקיף על מרעה הבקר בשווייץ וסופר כמה פרות עברו את הכביש. זה נורא קל להגיד שצריך לקחת צעד אחורה אבל אני לא יודע לעבוד אחרת. אני שחקן נשמה. זה לא רק לעשות תוכנית טובה, זה גם לעשות את המקסימום בשביל המתמודדים וזו גם הפקה מורכבת. לעשות דבר כזה פעמיים בשבוע זה קיץ מתיש מאוד. זה לא כל הזמן שירים וצחוקים".
מה קרה באותו יום?
"קודם כל זה לא היה התקף לב, זה בלגן עיתונאי. אני לא רוצה להיות גס רוח, אבל ברגע שמדורי רכילות מדווחים על בריאות זה מה שיוצא. אלה היו בדיקות שגרתיות שאני עושה כל שנה והבדיקה הזו הייתה מחורבנת, והחליטו שנעשה צנתור יזום. קבענו תאריך, הגעתי, עשיתי צנתור, זהו. אבל זה הרבה יותר סקסי להציג את זה עם אמבולנס ומכונות הנשמה ברקע ורעש של סירנות, ולהגיד שצביקה חש ברע והוא חש והוחש".
ראית את זה מגיע?
"יש לנו גנטיקה לא מוצלחת מי יודע מה במשפחה. עשיתי בדיקות כדי להישאר קצת יותר בעולם מאשר הצליח לאבא שלי ז"ל".
שינית משהו באורח החיים שלך?
"ספורטאי אני לא, וגם אני לא הייתי מביא מדליה באולימפיאדה, אבל אני עושה טיפה יותר ספורט ונכנסתי לדיאטה יותר מבוקרת, נראה כמה היא תחזיק. אבל עם הסיגרים אני ממשיך. יש גבול. אוכל טוב אני לא אוכל, בשר בקושי, סיגר מדי פעם זה משהו שאני מאוד נהנה ממנו".
אז מה שלומך?
"אני מרגיש טוב, טפו חמסה שום בצל מלח מים תודה לאל ישתבח שמו".
"אין שופט שהייתי רוצה לראות אצלי והוא לא אצלי"
בשלישי הקרוב תסתיים עונת העשור של "כוכב נולד", שנפתחה בתרועה חגיגית עם קליפ בהשתתפות כוכבי העונות הקודמות, ריענון פאנל השופטים עם משה פרץ וגידי גוב, שהוסיף את ההומור הגידי-גובי והחן הבלתי נגמר, והפקה שחרשה את הארץ מהגליל ועד הנגב יותר מכל עונה אחרת. הדר, שכבר משויף ומשופשף אחרי עשר שנים ועשרות אלפי אנשים שעברו לו מול העיניים, מודה שעדיין דופק לו הלב. "אני מתרגש לפעמים עד מוות מביצוע. יושב ומתרגש ובוכה ומבסוט ולא מאמין שזה קרה. כשאתה מבין איזה חלק יש לך בלדוג את האנשים הבאמת מוכשרים מתוך האלפים שמגיעים ואחר כך לעשות טלוויזיה מרגשת, יש בזה משהו מרגש ומספק".
השלושה שהצליחו להעפיל לגמר העונה, שהתאפיינה בממוצע גילאים נמוך במיוחד (מבוגר המתמודדים הוא בן 23), הם אניטה גסין, בת ה-16 וחצי, איטן גרינברג בן 18 וחצי, ואור טרגן בן 17 וחצי, שכבר הודח וחזר בתוכנית גלגל ההצלה. הדר מודה שהוא לא ניחש שזאת תהיה שלישיית הגמר. "פעם קלעתי יותר. בכלל, אני לא טוב בהימורים. זה גם עניין מתפתח. יכול לבוא מישהו שאתה אומר עליו 'אין דברים כאלה' ופתאום ההתפתחות שלו נעצרת ובא מישהו חדש שממלא אותך. אבל בוא נאמר שאם אני נותן שישה שמות בהתחלה אני פוגע ב-50-60 אחוז. אני יכול להגיד לך שלכל אחד בהפקה ובשופטים יש את ההימורים שלו לפי הטעם האישי של כל אחד".
העונה היו כמה שינויים בפורמט – ועדה מקצועית בחרה את הנבחרת ורוב התוכנית צולמה בשלל לוקיישנים ברחבי הארץ במקום באולפן החי. אתה מרוצה מהשינויים?
"מחלקם אני מאוד מרוצה ועל חלקם יש לי השגות. עשינו המון דברים יפים, משהו יוצא דופן בקנה מידה ישראלי. לעשות מסע כזה בארץ ולוותר על האולפן זה מאוד קשה, מביא אותך עם הלשון בחוץ לכל תוכנית, בטח בחום הזה. מה שכן, אולי היינו צריכים לעבור לשידור החי יותר מוקדם. אני יכול להגיד שהחזרה ללייב עשתה לי טוב, אני מאוד אוהב שידור חי".
זה פגע לדעתך ברייטינג של התוכנית?
"מבחינת מה שאני קורא לו 'רייטינג הרמזורים', זה עובד. אני מרגיש את הרחוב ורואה שבאים אליי בכל מקום וזורקים לי שמות. אני מודה ששאלתי את עצמי אם העובדה שהוועדה המקצועית בחרה את המתמודדים ולא הקהל, עשתה הבדל. הקהל נכנס יחסית מאוחר משנים עברו. מצד שני, הקיץ הייתה אולימפיאדה והיה יורו, דברים שלא תלויים בך".
בכל זאת, יש כבר הפקת לקחים לקראת העונה ה-11?
"יש הרבה מחשבות, אבל תן לי קודם לגמור את העונה".
הפקת הלקחים, כשתהיה, תצטרך להיעשות עם עין אחת פקוחה על שאר תוכניות המוזיקה שצצו בשנה וחצי האחרונות על המסך, מ"אייל גולן קורא לך", דרך "דה ווייס", ועד השמועות על רכישת הפורמט של ה"אקס פקטור". הדר לא נבהל מהתחרות. "בסופו של דבר כוח השוק הוא זה שמחליט. אם הקהל נהנה והתוכניות ברמה גבוהה וזה עובד ונוגע באנשים – למה לא? כנראה שעם כל הצרות וכל החרא שיש במדינה, אנשים פשוט חייבים לקום בבוקר ולבחור לעצמם זמר".
צפית ב"דה ווייס"?
"בחלק מהפרקים, בוודאי. חשבתי שזה יופי של דבר, שזה מאוד שונה ממה שאנחנו עושים. זה פורמט אחר לגמרי שלקח את אמריקן איידול ותוכניות אחרות ועשה מישמש ועובד אחרת לגמרי. יש לו פטנט ראשוני מדליק".
יש שם שופט שהיית רוצה לראות ב"כוכב נולד"?
"אין שופט שהייתי רוצה לראות אצלי והוא לא אצלי. יותר מזה – יש שופטים שנמצאים שם והיו רוצים להיות אצלי והם לא אצלי כי חשבנו שזה לא מתאים. יש לנו רביעיית שופטים מפוארת. והשופטים שלנו לא מתחרים אחד בשני, זה חשוב להבין. אצלי הם חייבים לשים את האגו בצד ולשים כמה שיותר את העין, האוזן והנשמה בלמצוא מישהו שהאינטרס המשותף של כולם שהוא יהיה הכוכב הבא. השופט הוא לא העניין, כמו שאני לא העניין. זה התדריך שהם מקבלים".
יש ענייני פרנסה וענייני חיים
עשר שנים אחורה. העונה הראשונה של "כוכב" הסתיימה בים של דמעות בחוף ניצנים, אבל התחילה בצורה קצת מבולבלת בחיפה, אותה חיפה שתארח את הגמר הנוכחי. השנה היא 2003. על גבי השעשועון המוזיקלי "לא נפסיק לשיר", שאותו הנחה הדר לצד הסייד-קיקים ערן מיטלמן ואסף אשתר, נבנתה תחרות שירה תחת השם "לא נפסיק לשיר – כוכב נולד". "היו שני פרומואים מאוד בסיסיים בקשת שבהם אמרנו שאנחנו מחפשים מתמודדים שיודעים לשיר ונתנו תאריך ומקום לאודישנים", נזכר הדר. "לקחנו אולם קטן בחיפה ונסענו – אני וטמירה ויואב וצלם ומקליט. חשבנו שיבואו 20-30 איש ויהיו קטעים. אנחנו מגיעים בשמונה בבוקר ואני רואה בלגן, פקקים, דחיפות, ואני עצבני ברמות קיצוניות ומלכלך על בעל האולם שיש לו אירוע ענק וככה הוא קובע איתי, ואיפה אני אמצא עכשיו את האנשים שבאו אליי. אני מחנה את האוטו, מפלס את דרכי, מגיע אליו ואומר לו 'אין לך בושה?' בצירוף כמה קללות עסיסיות. ואז הוא מתחיל לצרוח עליי 'אין לי אישור משטרה יא חולה נפש! מה עשית לי?! כולם פה בשבילך יא מטומטם!'.
"היינו בשוק, הגיעו אלפי אנשים לאודישן שבקושי פרסמנו. הרמנו טלפון לקשת ואמרנו להם שזה הרבה יותר גדול ממה שחשבנו. הזעקנו צוותי צילום מתל אביב ואת כל מי שאנחנו מכירים מעולם המוזיקה ואמרנו להם שיגיעו. הגיעו 20 איש וכולם ביחד הפכו להיות שופטים. ההנחיה הייתה שמי ששר טוב שירשום את הטלפון ונעשה אודישנים בהמשך. ככה בעצם התחיל כוכב נולד".
מי לדעתך התפספס במהלך העונות?
"ג'קו אייזנברג. ג'קו הוא אחד הסיפורים שעוד ילמדו אותם בבתי ספר לתקשורת. הוא אחד הכישרונות הגדולים שהיו בכוכב by far, והנסיבות הביאו אותו למקום קשה שאני מקווה שהוא עוד ייצא ממנו. בכלל יש הבנה אחרי עשור שזה לא קורה בשנייה ובשביל להיות אמן אתה צריך למצוא את הדרך שלך. 'כוכב' זו מקפצה רצינית אבל אנשים צריכים למצוא את עצמם. ולמצוא את עצמך זה אומר לפעמים להבין שהמקצוע הזה לא בשבילך. יש כאלה שמתאכזבים ובונים חלום והוא נשבר. יש סיפורים שפחות מצליחים. אני לא יכול להגיד שכולם משפחה אחת גדולה כל החיים".
מי שהייתה חלק מהמשפחה עד העונה הקודמת היא מרגלית צנעני, שהועזבה מכס השיפוט בעונת העשור לאחר הפרשה ההיא שהתחילה במה ששגיב תאירי היה אומר, והסתיימה לא מזמן אחרי שישה חודשי עבודות שירות בבית החולים אסף הרופא. הדר מנסה עד היום לשמר את הקשר עם מרגול. "בהתחלה היה קשה לבוא לבקר אותה כי היו הרבה אנשים סביב ביתה וכל ביקור כזה הופך לכותרת, אז אתה קצת לוקח פסק זמן. אבל היא אישה יקרה והיא אחת הראשונות שהתקשרה כשלא הרגשתי טוב כדי לשאול מה שלומי ולייעץ לי בענייני סוכר, בריאות ותזונה".
"מרגול עשתה טעות ושילמה על הטעות הזו. היינו בקשר מאוד טוב, ואנחנו מסתמסים מדי פעם. זו תקופה לא קלה לה ולא קלה לנו, אבל היא אישה חזקה וכשרונית ואני מאוד אוהב ומעריך אותה. אנשים טועים מדי פעם ונופלים לכורח נסיבות. אני מקווה שזה מאחוריה. היא תעשה אלבום פצצה וגם תחזור מן הסתם לטלוויזיה".
לפני שנתיים, אחרי הפסקה של 6 שנים, חזר הדר לאהבה הגדולה שלו, משחק, בתפקיד קשוח בסדרה "בלו נטלי", שעונתה השנייה צפויה להצטלם בחורף. אחרי שקצר שבחים ומועמדות לפרס אופיר על משחקו בסרט "עפולה אקספרס", רבים תהו איך זה לקח לו כל כך הרבה זמן.
אומרים שאתה מבזבז את כישורי המשחק שלך כשאתה נשאר בהנחיה, ושאתה חייב לעשות יותר דרמה וקולנוע.
"אני באמת נהנה מלשחק יותר מכל דבר אחר. אבל אני כל פעם אומר שיש לי פרויקט חיים שנקרא 'כוכב נולד'. זה לא שבחרתי להנחות במקום לעשות סרט. יש חצי שנה בחיים שלי, אם לא יותר, שכולה בדבר הזה. כל עוד זה עובד ויהיה פאן – אז אעשה אותו. גם יואב יכול לעשות פיצ'ר במקום 'כוכב נולד'.
"'בלו נטלי' שינו צילומים בגלל הלו"ז של 'כוכב', וגם הפעם אין ברירה ונצלם בחורף בים כשקר ועם כל ההקאות. לאחרונה הצטלמתי לסרט החדש של רשף לוי 'לצוד פילים' בתפקיד אורח כי לא יכולתי לעשות יותר מזה. אני עושה את זה במשורה, אין מה לעשות, יש ענייני פרנסה וענייני חיים. חוץ מזה זה לא שיש הרבה תפקידים מעניינים לגיל שלי ולדמות שלי. אם היה תפקיד מעניין לנעוץ בו שיניים והיו מתגמשים בלוחות הזמנים אז הייתי עושה בכיף. הכל עניין של טיימינג בחיים".
עוד עניין של טיימינג הוא הקריירה המוזיקלית של הדר, שנגדעה אחרי אלבום אחד שנגנז והופעה אחת בפסטיבל הפסנתר שזכתה לסיקור תקשורתי נרחב, שבאופן לא אופייני דווקא הרתיע את חיית הבמה הדר. "אני מודה שהיה לי מאוד קשה עם החשיפה שלי, כי אני לא זמר ואלה שירים מאוד אישיים. בדרך כלל אני איזי עם עצמי בהופעות וכאן בקושי היה לי אוויר על הבמה. מה גם שרוב השאלות היו בסגנון של 'אז מה, אתה כוכב נולד?' וזה ביאס אותי כי החומר הוא מאוד טעון, והיכולת של זמר לעשות את מה שאני עושה בהנחיה ובסטנדאפ – פשוט להשתחרר – עדיין קשה לי מאוד. אז עצרתי את זה ולא נתתי עוד צ'אנס".
אז ויתרת על החלום?
"בסך הכל היה לי חלום להוציא אלבום שכתבתי והלחנתי. האלבום יצא מקסים, יצא שיר אחד לרדיו. אני עד עכשיו לא יודע אם השמיעו את השיר מתוך כבוד אליי או כי השיר טוב".
הילדים לא קמים בלילה
הוא גר בווילה יוקרתית בצהלה, נשוי בשנית לליאת גנון, מנהלת החשבונות של טדי הפקות, והשניים מגדלים יחד שבעה ילדים: שלושה שלו, שניים שלה ועוד שני ילדים משותפים, הגדול בן שנה ותשעה חודשים, הקטנה בת תשעה חודשים.
איך מתמודדים עם שבעה ילדים?
"אני לא יודע איך להסביר. זה תענוג גדול. אולי ממרומי גילי ההורות המאוחרת היא ממש כיפית. התברכתי באישה מדהימה ויש לנו חיי משפחה מדהימים. נכון שיש רגעים לא קלים אבל תשמע – זה החיים, כל היתר זה חארטה".
אתה קם באמצע הלילה להאכיל, להחליף חיתול?
"אני מפחד לפתוח פה אבל הילדים לא קמים בלילה. הם יודעים שאבא ואמא צריכים לישון. גם התינוקות. הם יודעים שההורים קשישים ולא מפריעים להם בשינה. דרך אגב, יכול להיות שהם קמים ואנחנו כל כך זקנים שאנחנו פשוט לא שומעים".
מישהו מהילדים מפגין כישרון שירה? או שהיית מעדיף שהם יילכו לכדורגל?
"לצערי כדורגל לא ייצא כבר, אלא אם כן הקטן יפתיע. סער הבן שלי הוא גיטריסט עם להקה והוא חזק במוזיקה ואיתי הגדול מתופף מעולה. בכלל אנחנו בית מאוד מוזיקלי".
היית ממליץ להם ללכת לתוכנית מוזיקה?
"אני בעד להמליץ לילדים לעשות מה שבא להם. אם הם ירצו – כן, רק בטח לא בגיל 12. אני גדלתי במשפחה מדהימה, אבל כששמעו שאני הולך ללמוד משחק חשבו שירדתי מהפסים. הייתי תלמיד עם ציונים טובים וקצין בצבא, ויכולתי להתקבל למה שאני רוצה. אבל זה מה שנגע בי. להוריי לא היה קל עם זה, בטח לא כשהם עלו לארץ מתוך ציונות ועזבו הכל והתחילו את החיים שלהם כאן מאפס.
"אני מחנך את הילדים שלי שיעשו מה שהם רוצים, אבל שיעשו הכי טוב שהם יכולים, שיתאמנו הכי טוב שיש. אני מנסה לחנך אותם לאהבת הארץ וגם למוזיקה טובה. אני חי בעולם אסקפיסטי אסקפיסטי אבל אני אזרח במדינה הזאת, ואין ספק שיש חשש כל הזמן. חשש ממערכת החינוך, חשש מהצבא, מהפוליטיקה ומכל מה שקורה פה. אני רוצה שיהיה שקט ושלום ושלווה ושאנשים יתנו כבוד אחד לשני. אנחנו בעלי המניות פה במדינה אם נרצה או לא. אני מחנך את הילדים שלי ככה, שאם כל אחד יבין שזה שלנו, נתחיל ב-20 מטר מסביב לבית, שיהיה נקי ונורמלי ומחייך, ואחר כך היחסים עם השכנים והסביבה הקרובה ב-100 מטר שלך יהיו טובים, ואז עוד 100 מטר ועוד, ואז כל המקום שאתה חי בו יהפוך להיות טוב יותר. הלוואי שכולם היו מבינים את זה".
אגב, ראית את איתי שגב בהישרדות?
"בטח, וכל מי שאני יכול אמרתי לו לסמס. איתי הוא חבר. זה מסוג החברים שהם לכל החיים. כל הקומדי סטור. איתי עשה חתיכת דרך ואני מאוד גאה בו. הוא נשמה נורא גדולה עם לב רחב ומוכשר בצורה קיצונית. הוא לפלף פטישי. כשז'וז'ו דיבר על לפלפים פטישים – זה זה".
היית הולך בעצמך למשהו כזה?
"קשה לי להאמין. אני לא יורד לים כי הגרגרים של החול נכנסים לי לאצבעות ובא לי למות".