גל רובין יודעת איך זה לעמוד בלב סערה תקשורתית ולקבל ביקורת מאנשים שלא מכירים אותה. היא התפרסמה בעונה האחרונה של "הישרדות" כחרדית לשעבר, גרושה ואמא לשישה – והעובדה שהסתובבה על החוף בביקיני קטנטן לא ירדה לכולם חלק בגרון. לפני ארבעה חודשים בישרה לעולם על זוגיות יציבה ומאוהבת עם מחמוד (מודי) צפורי, ערבי מוסלמי, גרוש פלוס שלושה – ואפשר רק לתאר את רמת האש שהזוגיות החדשה הזו משכה. "גם ככה אני כל הזמן שנויה במחלוקת", אומרת רובין. "כבר עברתי את היציאה מהארון שלי כשיצאתי בשאלה עם שישה ילדים, ועשיתי קעקועים ורישיון לאופנועים, ועצם זה שהלכתי להישרדות והשארתי שישה ילדים בבית עורר מחלוקת. אז שגל רובין תצא עם ערבי?".
הביקורת הציבורית לא הפתיעה את רובין בכלל – להפך; היא מתארת שהיא עצמה החזיקה בדעות נוקשות מאוד, ודווקא בגלל זה חשוב לה כל כך להעביר היום מסר אחר. "חייתי 16 שנה במעלה אדומים. חיים שם עם ערביי ישראל, אבל מרגישים מאוד את העליונות שלנו שם. אם אני הייתי רואה קשר כזה מהצד פעם, גם אני הייתי רואה את זה לרעה. נגיד את לוסי אהריש וצחי הלוי ראיתי ברע, אבל זה סקרן אותי. ניסיתי לעקוב אחריהם, נורא עניין אותי לדעת איך זה עובד, אבל הם לא שיתפו. ופתאום אני בתפקיד ואני מוכנה לתת פתח שיחוו את זה. אני מקבלת את הדעות שלכם, מבינה מאיפה הן מגיעות ומכבדת אותן, ועכשיו תנו לי צ'אנס ואני אראה לכם, למרות שאלה החיים האישיים שלי, אני אראה לכם".
למה כל כך חשוב לך להראות?
"כי לי זה פתח אופקים מטורפים, בלי קשר לזוגיות. לא הייתה מבחינתי אופציה כזאת להתנהלות עם ערבים, לא הייתה אמונה בגויים. זה כל מה שידעתי. אם הייתי פוגשת ערבי, כמה שהוא לא יהיה חינני, מבחינתי זה היה 'עשו שונא ליעקב'. זה היה מובנה, חשבתי שאין סיכוי שנסתדר. אבל לא יכולתי להשאיר את כל התבניות שלי מול אדם שנמסתי מהחינוך שלו, מהשפה, מנועם ההליכות, כי זה כל מה שאני מחפשת בבני אדם, קל וחומר בבן זוג. הייתי מתה שהוא ייפול במשהו, שיהיה לי קל, אבל הייתה לי חוויה טובה מאוד ולמדתי שאנחנו חיים במדינה של שני עמים ושזה כנראה אף פעם לא ישתנה. אנחנו צריכים להכיר את השכנים שלנו ולהבין שלא כולם מחבלים. אי אפשר למדר קהל שלם, לתת להם לחיות כמיעוט, להשפיל אותם שלא בצדק".
שינית את דעותייך הפוליטיות?
"אני בן אדם שמאוד מתנתק מפוליטיקה. אני רק יודעת שלא שפטתי את מודי ואני חווה משהו מדהים. לראות את הילדים שלו משחקים עם שלי זה מרגש מאוד".
דתייה יותר מכל הדתיים
את צפורי היא הכירה במסיבה, כשניגש אליה עם בת זוג והחמיא לה על זכייתה במקום השלישי בריאליטי. "אחרי שנה ראיתי אותו במסיבה שוב, ואז החבורה שלו חברה לחבורה שלנו. הוא ישר עשה גילוי נאות, אמר שהוא ערבי, ואני אמרתי לעצמי, 'אוף, למה? מי צריך את הקשיים האלה עכשיו? זה פשוט לא יכול לעבוד'. ואז הוא הציע לי לשבת איתו לצהריים לאכול, ואיזה באסה, נדלקתי עליו. הוא היה חמוד ומצחיק והיה לנו כיף ביחד, אבל המשכתי לספר לעצמי סיפורים, להגיד לעצמי, 'גל, זה הדבר האחרון שאת צריכה בחיים עכשיו, לצאת עם ערבי'".
אז נלחמת בעצמך, אבל בסוף האהבה ניצחה?
"כבן אדם שכל הזמן שפטו אותו, החלטתי שאני לא יכולה לשפוט את מודי כשאני רואה כזה בן אדם טוב, עם חיוך זהב ועיניים כאלה טובות שלא יודע להרים את הקול שלו. אמרתי, עד שאני פוגשת דבר כזה בחיים שלי, אני אזיז אותו כי אני מפחדת מהקהל?".
את אומרת שזה לא משנה אם הוא יהודי או ערבי, הוא בן אדם.
"בן אדם. הרי אנחנו נולדים פרא, אבל תעבוד על המידות שלך. זה קשה, אין קשה כמו עבודת המידות. זו הדוסית שבי, ולכן אני מחשיבה את עצמי דתייה יותר מכל הדתיים".
התגובות לקשר החדש, כצפוי, היו קשות מאוד. "איחלו לי דברים נוראים, שיאנסו אותי וירצחו אותי ומחכים לראות איך הוא יהרוג אותי, דברים שאי אפשר להעלות על הדעת. אל תאהבו אותי, אבל אל תשפטו. איפה הקרדיט לי? ראיתם אותי קצת ב'הישרדות'? אתם יודעים שאני חכמה, אסרטיבית, שאני בן אדם מוביל, שאני לא פראיירית. איך אתם מעזים לקלל אותי ואת הילדים שלי ולאחל לי כאלה איחולים, מי אתם?".
נכון שיש ביקורות נמוכות, אבל סביר להניח שקיבלת גם ביקורות ענייניות. אותן את יכולה להבין?
"אני יכולה להבין, גם אני באתי משם, אבל הצלחתי להרפות את השרירים מתוך החוויות ומתוך השיחות איתו. היו לי המון שאלות, שאלתי אותו אם הוא חונך לשנוא יהודים והוא ענה לי יפה מאוד על הכל. בסופו של דבר מלמדים אותנו לשנוא על אוטומט".
גם ששת ילדיה של רובין (15, 14, 12, תאומות בנות 9 ו-7) לא קיבלו בקלות את הקשר החדש. "היה להם קשה מאוד בהתחלה, כמו לכל העם שלנו. בהתחלה הם לא רצו לשמוע, אבל נשארתי אסרטיבית ואמרתי להם, 'תמיד הובלתי אותנו למקומות טובים, ותמיד זה היה נראה מפחיד. כשיצאתי בשאלה, כשפתאום עברנו לראשון לציון, כשהתגרשתי. בהתחלה חשבתם שזה קיצוני ושבטח יהיה אסון, אבל גיליתם שזה רק שיפר את החיים'. ברגע שהם פגשו את מודי הם הבינו. עכשיו הם מתים עליו".
הם מקבלים ביקורת מהחברים?
"כן. ולמדו להתמודד איתה, למדו לסנן את החברים שלהם כבר עכשיו. היום הם יודעים להגיד, 'אם אתה לא מפרגן לי ולא מבין שאני לא רק הבן של גל רובין, כנראה אתה לא ראוי להיות חבר שלי'. הם בונים את עצמם הרבה יותר טוב ממה שאני בניתי את עצמי בגיל הזה, אני צופה להם פלאים כשיגדלו".
כאמא אני נותנת מאה ממאה
רובין (33) גדלה באור יהודה בבית דתי שהתחרד, ולה עצמה תמיד היו ספקות בקשר לדת. כשהייתה בת 13 התגרשו הוריה, אמה יצאה בשאלה ורובין בעקבותיה. "יכולתי קצת להשתחרר, התחלתי ללבוש מכנסיים, ואז הכרתי את דניאל". בגיל 17 התחתנה עם הבחור הראשון שאמר לה שהוא אוהב אותה וחזרה למענו בתשובה. "זה התיקון שלי בעולם הזה, שבחרתי להתחתן בגיל 17 עם הדבר הכי לא קשור אליי בעולם".
מה חיפשת שם?
"רציתי חום ומשפחתיות. גדלתי בבית של הורים גרושים, כל אחד בקצה שלו. היא עובדת כל היום או בחו"ל, הוא רק בלימוד תורה, וגדלתי לבד. כל כך רציתי בית, משפחה, אחים ואחיות, ואצל בעלי לשעבר קיבלתי הכל. התחתנתי בכיתה י"א וקיבלתי על עצמי שוב את הדת, כי הוא היה דתי וידעתי שככה יאהבו אותי ואצליח לרצות. קיבלתי על עצמי הכל על מלא, הייתי עם פאה וצניעות, הבאתי מלא ילדים, הכל לפי הספר. הייתי האישה המושלמת, צנצנות של עוגיות, בישולים כל הזמן, מארחת בשישי ובשבת".
אחרי עשור פלוס שישה ילדים קטנים התגרשת ויצאת שוב בשאלה. מה קרה?
"בגיל 17 זה לא מה שאת רוצה בגיל 27. אי אפשר לתחזק קשר שמושתת על ריצוי".
לפני כשנה וחצי שבה מחודשיים של צילומים במנילה אל חיי ההישרדות היום-יומיים בישראל. "אני תמיד במקום מאוד הישרדותי ומצומצם כלכלית. חזרתי לכאוס של פינוי מהבית וחובות של 400 אלף שקל שנפלו עליי".
איך את מסתדרת כלכלית?
"אני הבן אדם הכי מחושב בעולם. אני לא מבזבזת על מה שלא צריך. אני אלך לסופר ואמדוד גרמים של קורנפלקסים, איפה הכסף שלי קונה יותר. אני תמיד אבקש הנחות של אמא חד-הורית, על כל דבר. ככה הראש שלי מובנה. גם כשאני מרוויחה טוב אני לא אקח את הכסף ואגיד, 'עכשיו אני יכולה לסגור חו"ל', אלא אשים אותו בצד כי עוד מעט הגדול צריך להוציא רישיון. אני גם לא קונה בגדים ביותר מ-30–50 שקל, זה חייב להיות בסוף עונה. אין לי בראש פריווילגיה לשים כסף על דברים שטחיים. אני מקפיאה את המשכנתה ומנסה לאגור ממה שאפשר ואני תמיד במצב צבירה, לא חיה מהיד לפה, אני מתוכננת. אני בן אדם שמנהל שישה ילדים, אין מישהו שיעשה את זה במקומי. אני לא חושבת צעד אחד קדימה, אני חושבת 15 צעדים קדימה. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. אז לא הטסתי אותם עד עכשיו ואין להם חוגים, אבל אני חושבת שאני האמא הכי טובה שיש ברמת הנוכחות, ומבחינתי זה הכי חשוב. אני עושה איתם שיחות שפסיכולוג לא יעשה איתך. השיחות האלו מחזקות אותם, הם משתמשים בזה. הם מעריצים שלי ומבחינתי זה הכי שווה לי בעולם. כאמא אני נותנת את המאה ממאה שלי. אני קיימת בזכותם. לא היו לי כוחות אם לא הייתי צריכה לגדל אותם. בסופו של דבר הכל הם. גם ללכת ל'הישרדות' זה היה בשבילם".
ממה את מתפרנסת היום?
"הלחם והחמאה שלי זה איפור ושיער, אבל היום אני בעיקר מתפרנסת משיתופי פעולה ברשתות. אני מרגישה שאני סוג של דור המשך של ג. יפית. אני אמיתית, אני תמיד מביאה את עצמי על כל גווניי, זה 100% אמיתי. היה לי קשה שהבת שלי העריצה את סתיו קצין, זה ביאס אותי. זה לא שאני נגדה, אבל לא הייתי רוצה להוריש לילדות שלי שמה שמרים לנו את הביטחון העצמי זו הנראות החיצונית. אני לא מאמינה בזה".
את מצליחה לפרנס שישה ילדים מהעבודה ברשת?
"אני לא חיה חיי מותרות בכלל. יש דברים שהייתי רוצה מאוד להקנות להם, כמו חוגים. לרשום ילד אחד לחוג זה סבבה, אבל שישה ילדים זה בלתי אפשרי. זה כואב לי, אני גמורה מזה. עדיף להביא לעולם שני ילדים ולתת להם עולם ומלואו".
באיזה חינוך הילדים גדלים היום?
"מאז שיצאתי בשאלה אני לא רואה סיבה לתת לחינוך הדתי כל כך הרבה מקום. את הערכים, את המסורת, את הדת – אני חד-משמעית אוהבת. אבל אני לא רואה סיבה למשוך משהו שאני לא מאמינה בו כשאני מגדלת אותם לבד".
יוצרים טינה על כלום
גם למשפחה שלה, אפשר לתאר, היה קשה מאוד לקבל את בן הזוג החדש. "אבא שלי חרדי ברמות הכי גבוהות שיש ואמא שלי ימנית מאוד בדעותיה. הם היו באנטי אטומי על זה", מספרת רובין.
איך הם גילו על הקשר?
"מהתקשורת. והם לא פנו אליי, אני פניתי אליהם בוואטסאפ המשפחתי. כתבתי שהייתי מאוד רוצה שהם יפגשו את מודי, שהייתי רוצה לשמוע את הדעה שלהם, ואז התחילו לירות עליי צרורות. כעסו עליי כמו ברשתות, רק בלי הקללות, ואני פשוט עמדתי בחזית, הייתי המגן האנושי של מודי".
זה השתנה בהמשך?
"הייתה בריתה של בת הדודה שלי, שלחו לי הזמנה ואישרתי שניים. ישר קיבלתי הודעות מהמשפחה, 'מה זה שניים, אנחנו רוצים להבין שאת לא מגיעה איתו'. אמא שלי, בת דודה שלי, אמא שלה. אמרתי להם, 'זה בן הזוג שלי, אני לא מביאה לכם מחבל, תסמכו עליי, ואני מצפה מכם לכבד אותי ולאפשר לי את זה'. היו קצת התנגחויות, ובסוף בת הדודה שלי אמרה לי, 'גל, אבל מה אם יזרקו לך מילה לא יפה ויהיה באירוע כאוס?'. הבטחתי לה שלא משנה מה, אני לא אגיב, והגעתי עם מודי".
ואיך היה?
"נשבעת שפרכסנו בכניסה. כשנכנסנו כל הראשים היו עלינו, לא היה אפשר לפספס את זה. הכנסתי אותו, ישבתי לידו, ליטפתי וחיבקתי אותו, ולאט-לאט הכרתי לו את זה והכרתי לו את זה. הצלחתי להרגיש למי יותר קשה, לאמא שלי היה קשה יותר, לסבתא שלי היה קשה יותר. לבני הדודים שלי היה קל יותר, אז התחלתי איתם. והוא דיבר ואהבו אותו ברמה שאחר כך התקשרו אליי ואמרו לי, 'זו הבחירה הכי טובה שלך, אנחנו מאחורייך ואת אלופה'. עם אמא שלי היה לי קצת יותר קשה, אבל גם היא התרככה כי יש משהו חזק מאוד בזה שאת משדרת שאת בטוחה במה שאת עושה. או שתפרגנו או שאל תגידו כלום. לא מעניינות אותי הדעות השליליות שלכם".
היום גם אבא שלך מקבל את זה?
"אבא שלי הגיע איתי לנוסחה: לא נדבר על בן הזוג שלך".
יכולת ללכת לבד לאירוע. למה התעקשת?
"כי אני חייבת ללכת עם האמת. אם הייתי מגיעה בלעדיו, הייתי מרגישה שאני מתכופפת לחברה ומטשטשת את האופי שלי".
ואולי את קצת נהנית מכל הסערות האלה?
"אני לא נהנית, אני שונאת את זה. אבל אני חיה בחברה מאוד שיפוטית, זה קשה לי ואני נלחמת בזה. אין לי כוח לסיסמאות האלה, 'ואהבת לרעך כמוך', 'עם ישראל חי', 'כולנו אחים'. איפה אתם בליישם? תיישמו. אני לא מרפה ממודי בגלל שהוא ערבי, כי זה מה שחיפשתי בחיים שלי, לבטוח במישהו".
את בוטחת בו?
"כן, ואני לא בוטחת בשום אדם. כל בני הזוג שלי היו עושים דברים בשביל לרצות אותי, הוא לא. הוא עושה כי הוא רוצה. הוא פשוט בן אדם טוב, איתי ובלעדיי".
אילו תגובות הוא מקבל?
"גם הוא מקבל ביקורת, אבל בממדים מוקטנים לעומתי. המשפחה שלו עפה עליי, מעריצה אותי. חיפשתי לראות את העין העקומה בעיניים של ההורים ושל האחים שלו, אבל זה לא קרה".
גם הוא גרוש מאשתו. איזה מין גרוש הוא?
"מושלם. כשהיה לבן שלו יום הולדת מודי הלך להביא פיצות, ואני הרמתי את סאמה גרושתו על הידיים כשהיא תלתה את הבלונים. באיזה עולם זה יכול לקרות? אנחנו יוצרים טינה על כלום".
את מדברת עליו והעיניים שלך נוצצות. את מרגישה שזה זה?
"כרגע אני מרגישה שזה זה ממש, אבל אני לא תולה תקוות ולא מפתחת ציפיות".
אתם חיים יחד?
"אנחנו לא חיים יחד, אבל אנחנו פשוט לא יכולים אחד בלי השני. הוא החבר הכי טוב שלי, הכי מבין אותי. 24 שעות ביממה אני מופתעת מיכולת ההכלה של שנינו בהרכב הזה".
200 אלף אחוז של אכזבה
רובין הייתה אחת המתמודדות הבולטות בריאליטי, עם מהלכים, בריתות ושליטה במשימות. ולמרות זאת, היא לא לקחה את תואר השורדת האחרונה – ולא הסתירה בשום שלב את חוסר שביעות הרצון שלה מהעובדה הזו.
איך הצלחת לטוס ולהשאיר שישה ילדים, הקטנה שבהם בת 5, בארץ?
"כשאני מדברת על זה אני לא מאמינה שעשיתי את זה. כשהבנתי שאני בפנים, העורכת הראשית שאלה אותי, 'ומה תעשי עם הילדים, את תסתדרי?'. אמרתי לה, 'אני אסתדר, אל תדאגי'. יצאתי משם אחרי שחתמתי על חוזה, ועכשיו לכי תסדרי את זה. ויש לי פחות משלושה שבועות".
אז איך מסדרים את זה?
"לאורך השנים כאמא חד-הורית הייתי צריכה עזרה, אז היה לי צי של בייביסיטריות. התקשרתי לבייביסיטר הכי אימהית שלי, בת 19, ופשוט התחננתי על הברכיים שתיתן לי להגשים את עצמי ותעבור לגור אצלי. 'תהפכי להיות אני'".
וזה עבד?
"דאגתי לה למכבסה, עשיתי לה קניות מטורפות לפני זה, השארתי כסף אצל חבר טוב ואת האוטו אצל חבר טוב אחר. היא הייתה צריכה לנהל את הבית ברמת הלקום בבוקר ולשלוח אותם למסגרות, לעשות סנדוויצ'ים, לעשות ארוחת צהריים, לארגן את הבית. היא הביאה איתה חברה ואני השארתי להן הוראות הפעלה של כל אופציה אפשרית. ילדים גדלים בכל מצב, מה זה חודשיים לעומת חיים שלמים? זה ייבלע איפשהו. וגם הכל תלוי באיך שמגישים להם את זה. אמרתי, 'אם את הולכת, תלכי הכי טובה, שזה ישתלם. את תעבדי 24 שעות והילדים שלך יראו ויגידו, "אנחנו גאים באמא שלנו וזה היה שווה"'. ובגלל זה הייתי כזאת מטורפת בתוכנית, כי כל הזמן הילדים שלי היו לי מול העיניים. הם רואים את זה, הם עכשיו בבית, הם מחכים לי. הייתי בוכה שם בימי שישי פצצות, כי אין לי מושג איפה הם בשבת ומי מבשל להם, והם אוהבים את האוכל שלי. גיא זו-ארץ היה אומר לי, 'תפרקי את זה על המשימה', והייתי מפרקת את זה על המשימות. ניהלתי את השבט כמו את הילדים שלי. הרמתי לכל אחד על מה שהוא טוב בו. בגלל זה כאב לי איך בסוף הם לא זכרו שהייתי אמא בשבילם".
זה סיפור שחוזר על עצמו? שאת נותנת את הנשמה והצד השני לא מחזיר?
"אני חזקה ואני אסתדר. זה תמיד ככה. אני כל הזמן מציירת דמות מאוד חזקה ומפחדת שיראו חולשות אצלי. אני יכולה לבד ולא צריכה טובות".
את לא מציירת דמות כזו, את באמת כזו, לא?
"זה לא נכון, אני כן צריכה, אבל לא רגילה לקבל. אין לי כוח להיות במקום שמתחנן שיעזרו לי. אני מעדיפה להיות הרבה יותר רובוטית. מה אתה נותן לי, מה אני נותנת לך, איפה האינטרס המשותף שלנו. אני פוחדת להיפתח, תמיד אני אהיה הצד המקשיב, לא המשתף. אני אף פעם לא משתפת. אני אף פעם לא אתייעץ עם חברה על משהו שעברתי. אני אקח פסיכולוגית ואבוא אליה ניטרלית, גם אם לטיפול חד-פעמי, ואני לא אספר לחברה שלי שמישהו פגע בי".
במבט לאחור, את שמחה על החוויה של "הישרדות" למרות שלא זכית?
"זה יותר טוב מכל הלידות שלי מרוב שזה היה טוב. זה הדבר הכי מטורף שעברתי בחיים שלי, ואין רגע שאני לא זוכרת את זה בראש".
הופתעת מעצמך?
"הופתעתי מאוד. הגעתי לשם חמודה כזאתי, יאללה אנחנו חבר'ה, ואז הבנתי איך זה עובד ופשוט נהייתי מכונה, זה היה וואו. כמו חתולת רחוב".
לא ניצחת. זו עדיין אכזבה גדולה בשבילך?
"200 אלף אחוז של אכזבה. כי לא קיבלתי הכרה. היו שם אגואיסטיות וחוסר פרגון בצורה מאוד קיצונית, אלה אנשים באמת מאוד-מאוד רדודים".
את עדיין כועסת עליהם?
"מאוד. הם לא אנשים שיוכלו להיות חברים שלי בחיים. אין עלויות בלפרגן, אבל רק בן אדם שמרגיש טוב עם עצמו יכול לפרגן לאנשים אחרים. אנחנו בגמר, רביעייה אחרונה, ואם תלכי על נתונים יבשים של מה כל אחד עשה בתוכנית, אני לוקחת. ואם תלכי על נתונים יבשים של מאיפה כל אחד מגיע ומי צריך את זה הכי הרבה, אני לוקחת. ואז אני אומרת: אם זה לא קנאה וחוסר פרגון, אין לזה שום פרשנות אחרת ואלה אנשים שאני בזה להם. תפסידו בכבוד".
מה הילדים שלך חשבו?
"הם היו מאוד גאים בי. הם יודעים שיש להם אמא לא שפויה, לטוב ולרע. אני מקבלת גם ביקורת, כי לא כיף להיות בן 15 ולראות את אמא שלך בבגד ים על המסך ולשמוע מהחברים את זה. ילדים זה עם מסריח. אבל אני אומרת להם, 'מה עדיף לכם, אמא בת 60 שיושבת על הכורסה עם ציצים עד הברכיים ואומרת שבגללכם היא לא הגשימה את עצמה? אני רוצה להיות הדוגמה שלכם. אני רוצה להראות לכם איך בן אדם בלי משפחה, בלי גב, שנזרק מבן הזוג בגיל 27, בלי שום אמצעים כלכליים, החליט שבצומת בין התרסקות ובין אי-שפיות ואברבנאל – הוא מוצא את המתווה'".
מה המתווה?
"אני רוצה להגיע לנחת כלכלית, לרבוץ, ליהנות מהילדים שלי ולא כל היום לצאת ולרדוף אחרי מרוץ החיים הזה. המתווה הוא לעשות כסף בצורה מתגמלת ולהישאר אני בלי שזה יעשה אותי עצבנית ולחוצה יותר. היעד הוא פשוט לחוות נחת. אני לא צריכה תיקים מפוארים ולא חופשות מטורפות, אני צריכה להיות בנחת".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: שקד דרעי | איפור ושיער: מורן ינקו | יצוג: סוכנות יולי | הפקה: טל פוליטי