לפני שמונה חודשים נכנסו שני אנשים לחדר לידה. כמה שעות אחר כך, יצאו ממנו ארבעה: הרך הנולד ליאו, אבא נדב, ושני סוגים של אמא עדי הימלבלוי. האחת - תשושה, המומה, נרגשת. השנייה - זו עם הפאסון הבלונדיני מהטלוויזיה והקריירה שצריך לתחזק. בתקופה שחלפה מאז, ניסו השתיים לשרוד זו לצד זו, ולא תמיד זה עבד. כשאחת רצתה לנוח בבית, השנייה הרגישה שהיא חייבת לצאת לעבוד. כשהאחת החליטה שעוברים מתל אביב לחולון, השנייה חשבה שזו בדיחה גרועה. כשהאחת הציעה לוותר על הפן ליום יומיים, השנייה רצתה לצרוח. לרגעים היה נדמה שהפער בין החיים ההם לחיים החדשים כאמא גדול מדי. אבל עדי סירבה לוותר, גם אם זה עלה בכמה רגעי אימה על הכביש.
"אחרי הלידה נהגתי כמה פעמים עייפה ממש, בצורה רשלנית ולא מרוכזת, אחרי לילות ללא שינה", היא אומרת, "היו צריכים לקחת לי את הרישיון, אבל לא יכולתי אחרת. היום אני מבינה שההתעקשות לנהוג היא חלק מהמלחמה שלי להישאר בן אדם. להישאר מי שאני".
מה פחדת לאבד?
"אותי, את מה שבניתי. ולא בהכרח מקצועית, אלא כאדם. פחדתי לאבד את הדברים שאני עושה, שמעניינים אותי, את הזמן והפנאי שלי. יש אמהות שכשתשאלי אותן איך זה להיות הורה, ישר יגידו 'מדהים', אבל אני לא מאמינה בזה. זה כיף, וזה סיוט, וזו חוויה מטורפת. זה מלא דברים שהצירוף שלהם ביחד הוא מדהים".
המאבק הפנימי של הימלבלוי (31), כזה שאמהות טריות רבות יכולות להזדהות איתו, התנהל מול המצלמות. שלושה חודשים אחרי הלידה כבר הצטלמה לקמפיין חברת הנעליים "טו גו", ובמקביל נכנסה לחזרות לקראת מופע האלתורים ההומוריסטי הפרוע "יצא משליטה", בו משתתפים גם תובל שפיר, דר זוזובסקי, אוריאל יקותיאל וגאיה שליטא כץ, שיעלה בפסח, פרויקט פרוע יותר מהסטנדרט של הימלבלוי. היא אפילו לקחה את ליאו הקטן לנסיעה ללוס אנג'לס, שם הנחתה אירוע מתוקשר של עמותת "גדולים מהחיים. "עוד לפני הלידה, עיגנתי את עצמי כך שתהיה לי המון עבודה במשך שנה רצוף, כל הזמן ידעתי מה אני הולכת לעשות קדימה", היא אומרת. "אנחנו הרי חיות בעולם הישגי וחומרני וזו המציאות, צריך לפרנס ולהתפרנס. והעשייה הזו היא גם חלק מהחיות שלנו. לא יכולתי להרשות לנפש שלי להישאר בבית".
היום, כשאת אמא קצת יותר מנוסה, את לא מרגישה שהיית יכולה לפרגן לעצמך במנוחה?
"היום אני מבינה שזה בסדר גם לנוח, אבל אני מקבלת את המקום שבו חשבתי שזה לא בסדר. כדי לא ליפול למקומות פחות טובים באמהות, זה מה שהייתי צריכה לעבור", היא עוצרת ומסניפה את תמונתו של ליאו החייכן מתוך הסמארטפון, "הפרצופים שלו נהיים שונים עכשיו בכל יום, הוא מתחיל להסתכל על האור, כזה כיף ללמוד את היצור החדש הזה".
האם זה געגוע עמוק, או בכלל בחילה
ליאו עם סבתא כרגע, היא מעדכנת. אמא של עדי, דולי, היא פרטנרית לכל דבר בגידולו, והיא גם זו שהביאה להחלטה של הכוכבת ובן זוגה נדב פלד לעבור לעיר ילדותם חולון. לפלד עסקים בעיר, הסידור נוח לכולם - אבל כמו לא מעט כמו החלטות בוגרות, גם כאן כל התהליך היה מלווה בתחושת החמצה. "היה לי קשה לחזור לכאן, כי אני רגילה להיות זו שיצאה מחולון לתל אביב ומצליחה שם", מהרהרת עדי ומסתכלת סביב, אל מתחם "לה פארק" המנומנם בחולון, שם אנחנו יושבות. "אני מכירה את עצמי כעדי שיושבת בבתי קפה בתל אביב כל היום ויוצאת כל ערב. וכאן זה אחרת. אתמול הסתובבנו בלילה בדיזינגוף ואמרתי לנדב - אני לא יודעת אם מה שאני חשה הוא געגוע עמוק או פשוט בחילה. הרי בתל אביב כולם מתכלבים, הדירות לא אותן דירות, החניה לא אותה חניה והריח לא אותו ריח - ובכל זאת, זה בית לנפש".
למה היה בלתי אפשרי להשאר?
"חודשיים אחרי הלידה הבנתי שזה לא יכול לקרות. היינו זקוקים לאמא שלי שתעזור, לא עשינו לליאו אפילו מקלחת ראשונה בלעדיה, עמדנו שם כמו שני פסלים בזמן שהיא מקלחת אותו ומראה לנו מה לעשות. והיא אישה מבוגרת, היא לא צריכה בגלל קפריזות שלי לנסוע אלינו כל הזמן בפקקים. אני לא יכולה להיות עד כדי כך אגואיסטית. עכשיו אנחנו גרים שני בניינים ממנה, זה נורא נוח".
לא מלחיץ להיות רחוקה מהתעשייה?
"מרכז החיים שלי עדיין בתל אביב, אני נוסעת הרבה ולא מרגישה שזה משפיע. תמיד יש לי את הפחד לא להיות רלבנטית יותר, גם פחדתי מזה כשהתחתנתי וכשנכנסתי להריון. זה הקטע עם המקצוע הזה - הוא גורם לך לחשוב שאת צריכה להשקיע מאמץ לא להעלם, אבל זה לא באמת ככה".
חולון, בשביל עדי, היא נוף ילדות שבאופן טבעי מחיל בתוכו גם לא מעט מורכבויות. בגיל צעיר הוריה התגרשו וכשהייתה בת 13, אביה נפטר. הבמה הייתה סוג של מפלט מהכאב - מילדת קלטות שרוקדת לצד ציפי שביט, הפכה בגיל 18 ל"נערת פלפל", תואר שזכתה בו בתכניתו של דודו טופז. התעשייה מיהרה לסמן אותה - היא לוהקה ל"שמינייה" ו"האלופה", דגמנה עבור פלפל, "בוניטה" ו"טו גו", ועשתה סיבוב בולט ב"רוקדים עם כוכבים". ברזומה שלה הרבה פסטיגלים ומופעי חג כמו "יצא משליטה", ופחות פרוייקטים למבוגרים, גם אם הגיל אומר שהגיע הזמן.
"כבר יצא לי שברמן או חייל במדים אמר לי שהוא גדל עלי, זה מעליב, הכי בושות, כשזה קורה אני עושה כאילו לא שמעתי. אבל יש משהו מאוד חם בקהל הצעיר הזה. את מקבלת אהבה מאוד גדולה. קראתי ראיון עם מיילי סיירוס, שבו היא אמרה שתמיד תהיה לה יראת כבוד לבריטני ספירס, כי היא גדלה עליה. זה כיף לחשוב שיש לי פינה כזו בלבבות של ילדים".
מיילי סיירוס מרדה והתפרעה, את לא.
"זה נכון, היא חתכה לגמרי, אבל כאן אין מקומות בריחה כאלה באמת, כי התרבות שלנו שונה מאוד. אף פעם לא חשבתי ללכת לעשות קרחת ולעשן סמים עד המוות, כנראה שאני לא אהיה זו שעושה את זה".
את תופסת את עצמך כדמות מחנכת?
"זה נורא יומרני להגיד שאני מחנכת. אבל יש דברים שהייתי רוצה לעזור להלחם בהם. כל הנושא של שיימינג, נגיד, זה ממש מפחיד. זה תמיד היה הפחד הכי גדול שלי - שיעשו על הילד שלי חרם, ועכשיו עם כל הטכנולוגיה זה עוד יותר מפחיד. עושים קבוצות וואטסאפ על ילדים, פשוט יצרנו מפלצת. אני עברתי חרם כילדה, לא תמיד הייתי מקובלת. היה מורכב לילדים להתמודד עם הפרסום שלי. אבל אז לא היה את הטכנולוגיה המטורפת של היום, עוד אפשר היה להתמודד עם זה".
היה הרבה עיסוק בפרונט
יש משהו משהו זוהר מאוד בהימלבלוי, איזו אנרגיה מרחפת שגורמת לה להתבלט בבית קפה פרברי, אבל גם על כל שטיח אדום שאותו היא פוקדת. הימלבלוי מודעת כמובן לסטאר קווליטי שלה, אבל גם איתו מנהלת מערכת יחסים של אהבה שנאה. "כשעברנו דירה מצאתי תיקייה עם כל מיני גזרי עיתונות מהעבר, ופתאום כשראיתי את הכל ככה אחד ליד השני, שמתי לב איך כל הכותרות תמיד קשורות לאיך אני נראית, ובמיוחד הרבה עיסוק בפרונט", היא אומרת בחיוך מריר. "היום אני חושבת שלא הבנתי עד כמה מתעסקים בזה, הייתי ילדה בעצם. עם המודעות שיש לי היום הייתי נפגעת. אולי זה טוב שלא הייתה לי מודעות".
חשוב לך שזה ישתנה? למרוד בתדמית הזאת?
"הייתי שמחה אם היו מחפשים את מה שיש מעבר, אבל נמאס לי להילחם בזה. פעם זה כאב לי יותר, רציתי להוכיח שאני יותר מאיך שאני נראית. היום זה כבר לא מעניין אותי. זה מה שטוב באימהות - היא מנפה את הדברים הלא רלבנטים ומשאירה את העיקר".
המראה שלך הוא חלק מהקריירה שלך. לאחרונה צצו שמועות על כך שמתכוונים להחליף אותך ברוסלנה רודינה בקמפיין הנעליים. איך מתמודדים עם הזמזום הזה?
"זו הייתה טעות עיתונאית, הכל בסדר איתי ועם 'טו גו'. הם לקחו אותי גם לעצב קפסולה משלי כי למדתי עיצוב פנים ויש לי טאץ' לזה, אבל זה לא במקום הדוגמנות אלא בנוסף. את רוסלנה אני לא מכירה, אין לי מה להגיד על זה".
החליפו אותך פעם?
"זה כמו לשאול אם זרקו אותי פעם", היא אומרת בטון נעלב, "והתשובה לשתי השאלות היא לא. אבל גם עם טו גו, אני מניחה שיבוא היום שיחליפו אותי, ועדיין נשאר חברים. תשמעי, בכל גיל אפשר להיות רלוונטיות. ג'ואן ריברס הרי הייתה אייקון אופנה עד שנפטרה, ונשארה מגניבה מאוד. כולנו יודעים שבגיל 40 התפקידים מצטמצמים, אבל אני לא מפחדת מדברים כאלה. יש לי אפודה רגשית, אני מתייחסת לזה כאל עסק, ואני יודעת לנתק את עצמי כדי שלא יכאב לי. פעם הייתי נפגעת מכל דבר שכתבו עלי בעיתון, אחר כך זה טוקבקים, היום זה הערות באינסטגרם ותיוגים. בשלב מסוים פשוט התחסנתי".
בעיתוי מושלם, מגיע אל השולחן שלנו הר של שוקולד על מגש. עדי מחייכת. "שוקולד זה החיים שלי", היא אומרת בעת חפירה בכפית, "וזה בסדר, כל האוכל מפוצה בהרבה ספורט".
שנדבר על הנקה?
"אני לא רוצה להכנס לכל דיון ההנקה, כמה ומה ואיך, אבל בגדול, בכל התהליך הזה של ההריון והלידה, הרגשתי שאני משאילה את הגוף שלי לתהליך, לאיזו בריאה, ותולה שלט שכתוב עליו 'תכף אשוב'. במשך תקופה ארוכה הרגשתי שלא הייתי בגוף שלי, וגוף זה מבחינתי שם קוד לעצמי. לא שהגוף צריך להיות במצב אופטימלי תמיד, אבל כן חיכיתי שהוא יחזור להיות שלי".
ומתי הוא חזר?
"כשחזרתי לעצמאות. מבחינת משקל לא חזרתי לעצמי עדיין, אבל נראה לי שהמשקל בבית מקולקל ולא מראה את המספר הנכון", היא צוחקת, "למרות שאני מרגישה את זה גם על הבגדים. אבל הרי גם ככה לא הייתי מהרזות אף פעם. יש לי מערכת יחסים עם הגוף שלי, וכמו בכל מערכת יחסים - זה לא מושלם".
אני דרמה קווין, והוא מאזן אותי
העידן המבוית והרגוע בחייה של הימלבלוי, בו היא משכשכת היום בהנאה, מגיע אחרי שהנים ארוכות בהן כיכבה במדורי הרכילות תוך שהיא משכללת את מוסד האון-אוף: בין היתר עם רודריגו גונזלס, עמוס תמם ואיש העסקים אורן מאור, שלו הייתה מאורסת. ביטול החתונה היה מפץ קטן בביצה, שנדמה שהסתיים בסוג של הפי אנד לשני הצדדים. בקיץ האחרון מאור נישא לכוכבת ילדים חדשה, שיר מורנו; ואילו עדי מצאה אהבה חדשה במקום הכי פחות צפוי - עם חבר ילדות שהיה שם כל הזמן. נדב פלד הוא יזם בתחום המסעדנות, אבא מעורב והכי חשוב, לפי עדי - מישהו שלא מפחד ממנה.
"אני דרמה קווין, ונדב מאזן אותי. זו הסיבה שאנחנו ביחד. הוא המרגיע, יש לנו הרבה שיחות לתוך הפחד והוא גם יודע מתי להתעלם. יש לי נטייה לפעמים להגזים במצבי לחץ, והוא מתעלם ממני, וזה מה שעוזר. פחדתי נורא להתחתן, זה נראה לי משהו מפוצץ נורא ומפחיד, אבל נדב לא רק הציע לי נישואים - הוא הציע לי גירושים. הוא אמר לי מאמי, את יודעת שאפשר להתגרש בשנייה ואני זורם איתך, נתגרש ברגע אם תרצי".
כשהוא הציע הוא דיבר על האפשרות לפרידה?
"כן, ולכן הסכמתי. אני מדברת איתך על התקפי חרדה בכל פעם שנושא החתונה עלה. כל מיני מחשבות - איך אני אוכל להיות רק איתו? זה הרי כמו ללבוש את אותו ג'ינס כחול כל החיים, ומה אם אני אשמין והוא לא ייראה עלי טוב? המחוייבות הזו מפחידה, ואז את חושבת, אז נתגרש ואני אהיה גרושה עם ילד, מי ירצה אותי? אבל ברגע שמדברים על הדברים, ומבינים שהשד לא כזה נורא - אפשר באמת לעשות את זה".
אז למה התחתנם, בעצם? יכולת לחיות יחד בלי הטקס.
"למה לא להתחתן? זה היה אחד הערבים הכי מדהימים שהיו לי בחיים. גם השתכרתי בטירוף".
צילום: דביר כחלון | איפור: ורד ספיבק | שיער: עינת סברלו לסולו | סטיילינג: אביב כפיר | ע.סטיילינג: טל רביב | בגדים: שמלה לבנה: אלון ליבנהXלילה מיסט, תכשיטים: מלכה תכשיטים, קרדיגן: אמריקן וינטאג', חזייה: אוסף פרטי, טבעות: מלכה תכשיטים, שמלה אדומה: רנואר, טבעות: she-ra, עגילים: מלכה תכשיטים, אוברול פסים: ליגל אאוטפיט, טבעות: she-ra, טופ וחצאית: קאלה, טבעות: she-ra. נעליים: TOGO