תומר ושונית חמד משלימים אחד לשני את המשפטים. הם גם משתמשים הרבה יותר במילה "אנחנו" מאשר ב"אני", לא מתחשבנים על שעות שינה ועל מי קם בלילה לילדות ובאופן כללי מפרגנים זה לזו בהרמוניה מושלמת. "לא הייתי מה שאני בלי שונית. אני מכיר את עצמי וזה לא היה קורה בלעדיה", אומר הכדורגלן הישראלי המצליח ביותר היום בחו"ל. "היא מעודדת אותי אחרי משחקים, מדברת איתי על מה שעובר עליי, מדרבנת אותי".
"כל שחקן שחי בחו"ל תמיד נותן ככה קרדיט לאשתו", שונית מחייכת בסיפוק ובענווה, "תקראי גם את אייל ברקוביץ' מהתקופה שהיה משחק באנגליה, הוא היה מדבר על טלי", היא אומרת, אבל נדמה שהיא יודעת שהדברים לא תמיד זוהרים כל כך. דווקא בעולם בו נשים מקבלות בדרך כלל את הצד הפחות אטרקטיבי של העסקה, חמד נראית שמחה בחלקה.
בעוד הגברים המצליחים בעולם הכדורגל נמצאים באור הזרקורים, סוגרים חוזי ענק, מבלים ומתחככים, הנשים שלהם מספרות סיפור אחר. צופית גרנט דיברה לא אחת על סיום נישואיה לאברם גרנט, שהיה נשוי לקבוצתו, צ'לסי; דנה פאן לוזון הקדישה עונה שלמה של "מחוברות" לבדידות שחשה כשהיא עוקבת סביב הגלובוס אחרי בעלה, המאמן גיא לוזון, ומקריבה את הקריירה האישית שלה, ואלה רק הנשים שנחשפו. אחרות פשוט עוזבות בשקט, משאירות עוד ועוד כדורגלנים עם הסטטוס "גרוש". שונית ותומר בני ה-31 עושים כדורגל באירופה כבר שמונה שנים, חמש מתוכן נשואים, שלוש וחצי מתוכן כהורים לשתי בנותיהם מיה ואמי – והם נחושים לנצח את השיטה.
שונית הייתה דוגמנית בתחילת דרכה כשעזבה הכל כדי לתמוך בקריירת הכדורגל של בעלה ולראות אותו פורח, בתחילה בקבוצת פלמה דה מיורקה הספרדית ובהמשך כחלוץ קבוצת "ברייטון אנד הוב אלביון" הבריטית בעודה בצל, אבל היא מתעקשת שבשבילה זה לא היה משבר. בימים אלה, אחרי שנה בעיר ברייטון שבדרום אנגליה, חזרו השניים לארץ לחופשה של מספר שבועות וניצלו את היסטריית המונדיאל כדי לקטוף קצת תשומת לב: הצטלמו יחד לקמפיין של "טבק", מוצרי טיפוח לגבר מבית לילית קוסמטיקה, ועשו אודישנים לעוד פרויקטים מסתוריים. "אנחנו בודקים דברים עכשיו, אבל קשה לסגור", מספרת שונית, "קיבלנו הצעה לעשות את 'זוג מנצח', תומר היה שמח לעשות 'הישרדות' כמוני, או שנשתתף ב'מירוץ למיליון' - אבל עם כל ההתחייבויות של הכדורגל, קשה לקדם את זה. בינתיים בברייטון אני מגדלת את הבנות שלנו ומסיימת תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה. נשאר לי רק סמינריון".
אז אולי תפתחי עסק?
"אני לא יכולה. אני צריכה להיות בבית. אם אני אעשה משהו אחר, תומר ישר יוריד הילוך. אני מרגישה את זה אפילו בתקופת מבחנים - אם אני לומדת, הוא לא ישן שנת צהריים ולמחרת הוא לא יישחק טוב. זה על המצפון שלי, אני כל הזמן חושבת על זה. אז בדרך כלל כשיש לי מבחנים אמא שלי מגיעה מהארץ לעזור עם הבנות".
תומר: "שואלים את שונית מה היא עושה בברייטון, במידה מסוימת היא עושה אותי. אני ההצלחה שלה".
שונית: "גדלתי בבית שצריך לעשות את הגבר מאושר. אמא שלי עשתה הכל כדי שאבא שלי יהיה הגבר הכי מאושר עלי אדמות. זה חלק מהחיים".
"הוא היה כמו אח שלי. אמרתי לו שרק בגלגול הבא יהיה בינינו משהו"
השנה האחרונה הייתה מאתגרת. אחרי שגדל במכבי חיפה והפך לכדורגלן מבטיח בנוער ובבוגרים, חמד קיבל בשנת 2011 הצעה לשחק בקבוצה הספרדית - וקפץ עליה. הוא הגיע להישגים מרשימים בליגה הספרדית, ולפני שלוש שנים השתדרג לקבוצת ברייטון בליגה האנגלית, אותה הוביל בשנה שעברה לראשונה לפרמייר ליג, אחת הדרגות הגבוהות ביותר ששחקן ישראלי יכול להגיע אליהן. הוא התחיל את העונה חזק, אבל בחודשים האחרונים משהו התחיל להראות תקוע וחמד יושב יותר ויותר על הספסל. אוהדים שעוקבים אחרי תומר, שמשחק גם בנבחרת ישראל, התחילו לתהות אם לא עדיף לו לחזור הביתה, לכוכבות מקומית.
"באמת שיחקתי פחות בשלושת החודשים האחרונים, והבעיה היא שאנשים זוכרים רק את הסוף", הוא אומר, "אבל אם אני מסתכל על כל העונה, היא הייתה מדהימה. הצגתי יכולת טובה, הבקעתי שערים, הוכחתי שאני ראוי. הייתה התחלה חלומית ובאמצע העונה דברים השתנו בגלל מה שלא תלוי בי".
פוליטיקות?
"לא יודע, אלה החלטות של מאמן ואני מאמין שזה מקצועי נטו. אבל לקחתי את זה בפרופורציה. אני מרגיש המון פרגון בביקור הזה, אנשים מאוד גאים בי, חברים אומרים לי שאני מגשים את החלום, שכל ילד שמשחק כדורגל עם חברים בשכונה חולם להיות אני".
שונית, על מה תומר צריך לעבוד?
שונית: "לפעמים אין לו מרפקים, הוא מוותר מדי, אם לא ימסרו לו הוא לא יכעס. זה האופי שלו, הוא לא רוצה לפגוע באנשים".
תומר: "תמיד אמרו לי שאני לא אצליח בגלל שאין לי מספיק מרפקים".
שונית: "זה לא שאני רוצה שהוא יקלל במגרש, אבל שיגיד 'תן לי את הכדור' כשצריך".
תומר: "אני אולי ממעיט במה שאני עושה. אם אבקיע גול אני אתבאס שלא הבקעתי שניים, אבל אז שונית תזכיר לי מה עשיתי ותבקש שאני אעריך את עצמי בצורה הנכונה. היא תמיד שם להגיד לי, 'תראה איפה אנחנו נמצאים, לאן הבאת את הקריירה'".
בנוסף לקואצ'ינג המנטלי את גם מטפלת בחוזים שלו.
"ברור", היא אומרת בנחרצות, "אם תומר יתעסק בקטע הכלכלי, זה יוריד לו מהיכולת להתעסק בכדורגל, אז אני קוראת הכל במקומו. זה לא כזה קשה, ואם אני לא מבינה משהו אני עושה גוגל טרנסלייט. רק לאחרונה חתמנו על איזה חוזה, ברגע האחרון ביקשנו לשנות משהו, לפני החתימה, הם לא רגילים לזה אבל היה סעיף שעמדנו עליו. כמעט בכיתי, לא הסכמתי לוותר".
ההרמוניה הזו מתקיימת כבר כמעט 20 שנה, תלוי מתי מתחילים לספור. הם מכירים מגיל 13, מאז היו נערים בקריית טבעון, אבל לא הפכו לזוג עד שהיו בני 18. לא ברור מדוע הסתפקו בתואר "ידידים" במשך רוב שנות נעוריהם - מסביב, סביר להניח, ראו כולם כבר אז כמה מלכת הכיתה והספורטאי המצטיין, שני הילדים הגבוהים, החייכנים והעדינים האלה נועדו זה לזו. "שונית פחדה שנאבד את החברות שלנו", מסביר תומר, ושונית מוסיפה: "הוא היה כמו אח שלי. אמרתי לו שרק בגלגול הבא יהיה בינינו משהו, כי אם זה לא יצליח נאבד אחד את השני. אבל הוא היה נחוש".
תומר: "לא ויתרתי. ידעתי שזה יהיה טוב לשנינו".
והוא צדק. את שנות הצבא כבר בילו כשהם פאוור קאפל דביק ומוצלח: תומר התקדם בכדורגל כששונית, במקביל, עשתה את צעדיה הראשונים בדוגמנות תחת שם נעוריה, שונית פרג'י. בגיל 22 זכתה בתחרות מלכת היופי בתואר "נערת החן" ולאחר מכן הוצגה כסטודנטית בעונה החמישית של "הישרדות" בערוץ 10. "רצו לכתוב שאני דוגמנית, אבל הטייטל הזה אף פעם לא היה לי חשוב", היא אומרת, "אז ביקשתי שיכתבו שאני סטודנטית כי למדתי אז חשבונאות. מאז ומתמיד הייתי בדוגמנות רק בגלל הקטע הכלכלי. חברות שלי עבדו שמונה שעות כדי לעשות מה שאני עשיתי בתצוגה של שעתיים".
מה לא אהבת בדוגמנות?
"היו לי חוויות טובות יחסית, אבל אודישנים יכולים לפגוע בדימוי העצמי ואני גם ככה ביקורתית לעצמי. אני אף פעם לא מרוצה מתמונות".
תומר: "אני יכול להגיד לה על תמונה שלה שהיא מושלמת, אבל שונית לא תאמין".
שונית: "זה לא קל לא להתקבל אחרי אודישן. אבל תמיד הייתי חזקה מנטלית, ידעתי שכלום לא ישבור אותי ואני עושה את זה רק בשביל הכיף ולכן השארתי את זה ככה. נהניתי להיות במלכת היופי ולטייל קצת בעולם, יש לי עוד חברות משם, היה כיף. לשמחתי לא נגעו בי הדברים האפלים. אבל מהר מאוד יצאנו לחו"ל עם תומר וידעתי לאן אני הולכת, וכשתומר קיבל את ההצעה מספרד כבר לא הייתי צריכה את הכסף. בשנה הראשונה באירופה עוד קיבלתי הצעות מהארץ, אבל צריך לתחזק כדי להמשיך. בכלל לא ניסיתי".
תומר: "הגישה של שונית לגבי הקריירה שלה היא 'יהיה מה שיהיה', אבל זה לא הולך ככה. בתחום הזה צריך לדחוף את עצמך, והיא לא עשתה את זה".
אפשר להגיד שוויתרת על עצמך?
"אני מרגישה שאני כן מגשימה את עצמי. ללמוד ולגדל את הילדות שלי זה הכי הכי. יש לי את כל החיים לעשות קריירה, בגיל 40 נסיים את הפרק של הכדורגל ויהיה לנו עוד מלא זמן, אני אוכל לעבוד, לעשות סטאז'. זה לא שאין רגעים קשים, אני יודעת שוויתרתי על הרבה דברים, אני רואה חברות שלי כבר מתפתחות ואני במקום אחר. כל הזמן שואלים אותי מה את עושה כל היום? זה ממש מעצבן. אני עושה מלא דברים".
תומר: "הנשים של הכדורגלנים כאן לא עובדות, במיוחד אם אתה זר, כי אתה פה לזמן שאול ואתה לא יודע מתי תצטרך לעזוב. קשה לטעת שורשים. שונית צריכה להיות בשבילי בכל רגע שצריך. אני יודע שהיא יכלה בקלות למנף את הקריירה שלה, אין לי ספק שהייתה מצליחה בגדול, אבל הקריירה שלי הייתה לה יותר חשובה. אבל זה לא שאני חוזר הביתה והיא עושה לי פרצופים. אם זה היה המצב, ישר היינו חוזרים".
די נו תומר, אתה כל הזמן אומר את הדברים הכי נכונים. שונית, מה הסוד שלך?
"זה הרבה מזל, באמת. אני לא אילפתי אותו. סבתא שלי תמיד אמרה שיש שני דברים חשובים בגבר: שלא יהיה קנאי ושיישן עם חלון פתוח. זו סתם דוגמא למשהו שהיה לה חשוב, היא לא אהבה לישון עם חלון סגור ואם זה חשוב לה - היא אמרה שזה צריך להיות חשוב גם לסבא. שיסכימו בדברים הבסיסיים, ואם זה מצליח -הכל זורם. זה מה שקרה לי עם תומר. אני לא יודעת אם זה מזל או שזה מלמעלה, אבל זה פשוט עובד איתנו. אני מקווה שנוכל להחזיק ידיים כל החיים".
"החבר הכי טוב שלי כאן הוא בירם כיאל, השחקן הערבי ישראלי, אנחנו ממש משפחה"
את הקשיים והוויתורים לא תראו בחשבון האינסטגרם הנוצץ של שונית. היא שומרת שם על חיוכים רחבים, סטיילינג מוקפד ואיפור ללא רבב, לעיתים קרובות עם חברים מהביצה הישראלית כמו קורל וסרג'י, ירדן הראל ומאמנת הכושר של הסלבס, ליקי רוזנברג. גם הבנות לבית חמד, מיה בת ה-3.5 ואמי בת השנה, מככבות לא מעט, לצד התפארות בגולים של בעלה. "מיה כבר מדברת במבטא של בריטים דרומיים", צוחק תומר, "היא אומרת 'ווטה' במקום 'ווטר'".
עד כמה אתה אבא מעורב?
"תראי, הוא לא יכול לעשות הרבה", ממהרת שונית לענות במקומו, "רוב היום תומר באימונים וכשהוא בבית הוא צריך לנוח, כל דבר יכול להשפיע עליו. אם הוא יקום בלילה, הוא לא ישחק טוב. אבל בתקופות שהוא לא משחק - הוא מאוד עוזר לי. הוא כמו אמא".
תומר: "אני רואה את שונית ומבין מה עובר עליה. בתקופה הראשונה אחרי כל לידה היא כל היום עם הילדה, אבל אחרי כמה חודשים היא מתחילה להרגיש שהיא שכחה את עצמה, שהיא חייבת לעשות משהו רק בשביל עצמה, לא להיות רק אמא. ואז אני רואה איפה אפשר לעזור, מציע שנביא מישהי לאיזו שעה, שהיא תצא מהבית, או שלא אשן אחרי אימון אלא אשאר עם הילדה".
"לפני כמה ימים הרגשתי שאני נראית נורא", מתוודה שונית, "אחרי שרק למדתי והייתי עם הבנות. הייתי חייבת לצאת, להתאפר, לעשות עם עצמי משהו. תומר רגיש לדברים האלה".
קשה לדמיין אותך לא מתוקתקת.
"זה קורה, תאמיני לי. אחרי כל לידה גם עליתי 15 קילו, אבל עבדתי להוריד אותם. אני עושה כושר, שומרת על תזונה נכונה. מנסים לשכנע אותי להשמין, אומרים שאני רזה מדי, אבל אלה הגנים שלי. גם אמא שלי ככה".
תומר: "אני חי אורח חיים בריא וגם היא מושפעת מזה. שונית מבשלת נדיר ואנחנו לא אוכלים ג'אנק פוד. אנחנו לפעמים יוצאים למסעדות, אבל אוכל אצלנו זה לא ביג דיל. אנחנו יכולים לחיות על כוס קפה כל היום ולאכול רק בערב".
העניין באנגליה זה לא האוכל, אלא השתייה.
"את מספרת לי?", נאנח תומר, "אני יוצא לערבי שתייה עם חברי הקבוצה שלי, ואם אתה לא שותה כמוהם זה לא בא להם טוב. אתה פשוט חייב. ביציאה הראשונה חזרתי הביתה גמור. שרים לך שירים שאתה חייב לסיים את השתייה תוך עשר שניות, כאלה דברים".
והנשים מה, כל היום בשופינג?
שונית: "ברור שיש נשות כדורגלנים שלא עושות כלום ורק שופינג כל היום, אבל זה לא חיי הזוהר כאן. ברייטון זה מועדון קטן, קבוצה ושחקנים צנועים. אין כוכבים ענקיים. נשות הכדורגלנים הן מדרום אנגליה, עם מבטא שאי אפשר להבין שום דבר. חלקן חברות שלי ואני מפרגנת להן. יש לנו גם הרבה חברים זרים".
תומר: "האמת היא שהחבר הכי טוב שלי כאן הוא בירם כיאל, השחקן הערבי ישראלי, שמשחק איתי בקבוצה. אנחנו ממש משפחה, הילדים גדלים יחד. אנחנו לא מדברים על ההיסטוריה של העמים שלנו, אנחנו פשוט אוהבים אחר את השני בתור בני אדם".
שונית: "המשפחה שלו זה הארד קור פלסטינים, אבל אנחנו פשוט לא מדברים כאן על פוליטיקה. הם אפילו היו אצלנו בסדר פסח. זה מה שכיף בברייטון, שהכל פתוח וכולם אוהבים את כולם, בלי קשר אם אתה ישראלי או יהודי או פלסטיני. לא סתם זו בירת הגייז של אנגליה".
חבל שלא כולם סובלניים כמוכם, למשל בדיון על ערבים בנבחרת ישראל.
תומר: "זה דיון שאני לא מבין בכלל. הנבחרת צריכה את השחקנים הכי טובים, לא צריך להתחשב אם הוא יהודי או ערבי. אני לא יכול להבין אנשים שיש להם בעיה עם זה. אין לזה מקום".
בין כל החברים החדשים והישנים, פינו השבוע שונית ותומר מקום למכר טרי - הנסיך ויליאם, אותו ליווה תומר למשחק ראווה בין ילדים יהודים וערבים. "הוא ידע מי אני, הוא אוהד ליברפול ודיברנו על כדורגל", מעדכן תומר, "ראיתי איך הוא מדבר עם כל אחד שבא לפגוש אותו. הוא מדהים".
שונית: "הוא לא מודע למה שהוא. מוריד את העיניים לכל אדם".
הוא חושב שיש סיכוי שאנגליה תזכה במונדיאל?
"הוא אמר לי שהוא מאוד מקווה שאנגליה תגיע לגמר", אומר תומר, "וזה באמת יכול לקרות השנה. אני בעד אנגליה, אבל הם לא העדיפות הראשונה שלי. אני יותר בעד ברזיל".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג: איה מלמד | איפור ושיער: כנרת כהן | בגדים (לפי הסדר): לוק 1: תומר: חליפה- דיויד ששון, שונית: שמלה- ורסאצ'ה לפקטורי 54, לוק 2: תומר: מכנסיים- קסטרו, שונית: שמלה- pull&bear, גופיה- קסטרו, ג׳ינס- אוסף פרטי, נעליים- לואי ויטון, שונית- בגד גוף- דיזל, נעליים- אלדו. לוק 3: תומר: חולצה - ולנטינו לפקטורי 54, לוק 4: תומר: ז׳קט- קסטרו, חולצה ופפיון- דיויד ששון, מכנסיים- קסטרו, שונית- עליונית- אוסף פרטי, מכנסיים- קסטרו, חגורה- גוצ׳י.