הם יצאו לבלות, חזרו אחרי חצות, ובדרך הוא התחיל להתווכח איתה. עד עכשיו אין לה מושג על מה. כשהגיעו הביתה היא נשארה מחוץ ללובי, והוא נכנס פנימה ומיד יצא שוב. מה שקרה אחר כך תועד במלואו במצלמות האבטחה: איציק זוהר הכה את מיטל אדרי. שבעה חודשים הם היו בני זוג, תקופה שבה הפך לגורם משמעותי בחיי ילדיה מנישואים קודמים והאהבה הגדולה הובילה ללא התלבטות למגורים משותפים. הכל נגמר בלילה שבו "דחף אותה לעבר חלון הזכוכית של לובי הבניין [...] אחז בחוזקה בשיערה [...] ודחף אותה לעבר הקיר".
התיאור הזה לקוח מתוך כתב האישום שהוגש נגד זוהר בתחילת יוני. לפני כשבועיים הודה כדורגלן העבר באישומים נגדו במסגרת הסדר טיעון, והורשע בתקיפתה של אדרי. מאז האירוע קיבל אחריות למעשיו, התנצל פומבית בפוסט באינסטגרם (והסיר אותו מאז בטענה שהפך "במה לניבולי פה") והשתתף בסדנאות לטיפול בכעסים; כעת ממתין זוהר לגזר הדין, ואילו אדרי – לראשונה מאז התקיפה, לראשונה מאז צפו מאות אלפים בסרטון האבטחה שדלף לרשת – מדברת על הכל. עליו, על מה שהיה, ובעיקר על מה שעבר עליה.
אדרי, אם לשניים, מתגוררת עם ילדיה בבאר יעקב. זה הבית שאליו עבר זוהר, הבית שבו תקף אותה ב-16 באפריל. "הכרתי אותו דרך בת דודה שהיא מכרה משותפת, ידעתי רק שהוא שחקן כדורגל לשעבר", היא מספרת על תחילת הדרך. "היה לנו חיבור מהמם, מאוד מאוד מהיר. התחברתי למי שהוא, לסיפור החיים שלו, והייתה לנו אהבה מאוד יפה. גם הילדים התחברו מהר מאוד".
במה התבטא החיבור הזה?
"לבן הקטן שלי היו בעיות חברתיות, הוא עבר כמה חרמות ועברתי איתו כמה מסגרות, ופתאום החיבור עם איציק – וואו, לא הכרתי את הילד שלי. איציק היה הכל בשבילו, הלך איתו לבית הספר ועשה איתו שיעורי ספורט, התנדב, מה לא. הוא היה המנטור שלו, והילד פרח. גם הילדה של איציק הייתה בת בית אצלי, והכל הסתדר - המשפחות, הארוחות, החגים. זאת הייתה זוגיות שהפרתה את שני הצדדים, אני נתתי לאיציק הרבה כוח. בלי להיכנס יותר מדי לעניינים שלו, הוא היה במקום נמוך כשהכרנו, ואני הייתי שם בשבילו והרמתי אותו. זה היה כל כך טבעי שאחרי כמה חודשים כבר עברנו לגור ביחד. היינו בשיא האהבה, שיא הלאבי-דאבי".
ראית עתיד איתו?
"כן, אהבתי אותו מאוד. גידלתי לבד את הילדים שלי כאשת עסקים קרייריסטית, חיפשתי אהבה, איציק הגיע והכל היה טוב".
זוהר - בעבר כוכב מכבי תל אביב ונבחרת ישראל, וחבר בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי - הסתבך בעבר בקטטות, נקלע לחובות, ולפני כעשור הצהיר בבית משפט כי התמכר להימורים. "כשהתחלתי לשמוע עליו דברים שבהמשך התבטאו גם בקשר בינינו, אמרתי 'בסדר, הוא לא מושלם, אבל אולי הוא מצא דרך? אולי הוא עשה שינוי?'", אומרת אדרי. "הייתה גם ציפייה ממני, כמי שעובדת עם הסקטור הגבוה ומנהלת לאנשים עסקים במיליונים, לצאת עם גבר שהוא אחר מבחינה תדמיתית. אז הרימו גבה, אבל היה לי טוב והילד שלי היה מאושר, אז הנחתי לדברים".
הכל באמת היה טוב? לא היו סימנים מקדימים למה שנראה בסרטון?
"בדיעבד כן, היו סימנים מקדימים. לא דברים מהסוג שכולם ראו בסרטון, אבל היו נורות אדומות. כשאיציק היה שותה הייתי רואה שמשהו בו שונה. משהו בשתייה עשה לו לא טוב, היו יוצאים ממנו צדדים אחרים. בכל מיני סיטואציות ראיתי טיפת אגרסיביות, ואני לא ידעתי לקרוא לילד בשמו".
איך היה המצב ביניכם בשעות שקדמו לאירוע?
"הכל היה בסדר, שום דבר מיוחד. היינו ביום הולדת של חבר, איציק שתה, הגענו הביתה. לא תיארתי לעצמי שיכול לקרות דבר כזה".
למשטרה הגעתי באפיסת כוחות
מהוויכוח שניהלו בדרך הביתה אין לאדרי שום זיכרון כאמור, אבל את מה שקרה כשהתקרבו ללובי היא לא שוכחת לרגע. "ראיתי שהוא שתוי, ידעתי שהילדים שלי בבית ואמרתי לו, 'לבית אתה לא עולה'".
למה?
"כי התחלתי לזהות אצלו התנהגות קצת אגרסיבית, ראיתי שמשהו לא בסדר. אמרתי לו, 'בוא נירגע כאן, נדבר כאן, למעלה אנחנו לא עולים', ואז הכל קרה בשניות. הוא נלחם, ובואי נגיד ככה: אני נלחמתי בגופי שהוא לבית לא עולה. אני חושבת שהסרטון די ממחיש את מה שקרה בתוך זה".
וסביב זה? מה שלא ראינו?
"היו 20 דקות לא פשוטות, רעש וצעקות, עד שהשכנים הזמינו משטרה ונלקחנו לתחנה בניידות נפרדות".
איך הרגשת ברגעים האלה?
"הייתי בפוסט-טראומה, רועדת בכל הגוף. למשטרה הגעתי באפיסת כוחות, מאוד מבוהלת. כל מה שחשבתי היה אם הילדים שלי שמעו את מה שקרה. רציתי רק לחזור הביתה, להיכנס מתחת לשמיכה, לחבק את הבן הקטן שלי ופשוט להיעלם".
אדרי נשארה בתחנת המשטרה ברמלה עד לפנות בוקר. "בסוף איציק קיבל צו הרחקה ל-20 יום, ואני חזרתי הביתה לילדים. הם ישנו, לא ידעו מכלום, אבל אני הייתי מרוסקת. פחדתי שזה ידלוף החוצה, כי איציק הוא לא אדם אנונימי. והנה, זה באמת הודלף".
מה זה עשה לך?
"אני בכלל לא ראיתי את הסרטון עד שהוא פורסם. גם לא התבקשתי להגיש תלונה, כי המדינה היא המתלוננת במקרי אלימות כאלה. לא קראו לי לחקירה נוספת, זה היה מדינת ישראל נגד איציק זוהר, ואז הסרטון פורסם ונפלו עליי השמיים. התעלפתי, פיזית, כשהבנתי שמדינה שלמה צופה בי בסיטואציה הזו. זה התחיל באיזה פרסום ללא שמות על כדורגלן לשעבר שהכה את בת זוגו, ואני הבנתי מיד, אבל וואו. אף אחד לא הכין אותי לרגע הזה שהפנים שלך מרוחות בכל כלי תקשורת אפשרית. אינסטגרם, טיקטוק, חדשות, קבוצות וואטסאפ של השכבה של הילד. אני לוקחת אותו לבית הספר ורואה ילדים מסתודדים, מצביעים. הולכת לסופר ואנשים מוציאים טלפונים ומצלמים".
היה לך זמן להכין את הילדים לכל הזרקורים?
"התייעצתי עם פסיכולוגית איך עושים ומה אומרים. הקטן, כמו שאיציק הרים אותו, ככה הוא ריסק אותו. הוא עבר תקופה לא פשוטה. ילדים הם עם אכזר".
דיברת עם איציק אחרי שהכל התפוצץ בתקשורת?
"לא יכולתי. נעלתי על עצמי את הדלת של הבית, קראתי למשפחה שלי שיהיו עם הילדים, לא יכולתי להסתכל עליהם. אישה שעוברת תקיפה רוצה להתמודד עם זה במרחב האישי שלה, וכאן זה היה נחלת הכלל. מדינה שלמה נכנסת לי לחיים, ואני צריכה להרים את הילדים ולתקן את כל מה שהתפרק. אני לא מאחלת לאף אחד להיות במקום כזה, מה גם שלאנשים תמיד יהיה מה להגיד. אתם לא נמצאים שם, אתם לא מכירים אותי ואותו, אתם לא יודעים מה היה באמצע? אל תשפטו. עזבו אותי, עזבו את הילד שלי. אנשים עם יד קלה על המקלדת עושים רצח לאור יום בלי לשים לב".
את ואיציק דיברתם אחרי שהוא הורחק מהבית, לפני פרסום הסרטון?
"כשצו ההרחקה פג הוא ניסה ליצור איתי קשר, לבקש סליחה, שלח קרובים למסור שהוא מצטער על כל מה שהיה. אבל אני לא הייתי בכלל בשלב של להכיל סליחה. כעסתי, הייתי מבולבלת. הכל נהרס בשנייה, כל מה שבנינו".
הילדים שאלו איפה הוא?
"בטח. אמרתי להם שמשהו לא הסתדר, שאנחנו בוויכוח, טטאתי את הדברים. את רואה את הילד שלך מתחיל לצלול, ורק הוא היה לנגד עיניי. כאב לי מאוד".
עוד לפני המקרה פורסם שנפרדתם וחזרתם. מה קרה?
"זה קרה בעקבות תקרית אלימה שלו במועדון. כבר שם מאוד התרחקתי, אבל אהבתי אותו ורציתי מאוד לעזור לו. ראיתי את כל מה שבנינו, והאמנתי לו שזה משהו חד-פעמי. לכן חזרתי".
אדרי שמרה על שתיקה מאז אפריל, ולא שחסרו לה הזדמנויות להישמע. "אין גוף תקשורת שלא פנה אליי", היא אומרת, "ואני לא הסכמתי להתראיין או להגיב. חיפשתי שקט".
למה עכשיו בחרת לדבר?
"כי אני מבינה את השליחות שלי כאן. יש לי כוח, ואני רוצה לנצל אותו כדי לעזור לנשים ולאנשים בכלל. אני רוצה להעביר מסר: אתם לא לבד. אני מדברת בפעם הראשונה אחרי חצי שנה של שתיקה וכאב, גם אני הייתי במקום חשוך שבו נדמה שהאור לעולם לא יחזור. אני יודעת כמה מפחיד להתלונן, כמה מרגישים בודדים וכמה השאלות שורפות מבפנים. אבל גיליתי שיש בי עוצמה שלא ידעתי על קיומה, ואותה עוצמה קיימת גם בכם ובכן. יש חיים אחרי הכאב, יש תקווה ואמונה שמחכה בצד השני. ואני כאן כדי להזכיר לנשים: אתן ראויות לאהבה אמיתית, מכילה ומכבדת. אל תוותרו על עצמכן".
אני לא האישה הקטנה
אדרי בת ה-40 נולדה בטבריה, בתם של כדורגלן העבר יוסי אדרי ואשתו הראשונה, חנה. השניים התגרשו כשהייתה בת 8; עם הזמן נישאו שניהם מחדש, ואדרי הפכה לאחת מ-11 אחים, אחיות, ואחים ואחיות למחצה. "נולדתי לבית חילוני לגמרי, אבל אחרי הגירושים אמא שלי התחתנה עם גבר חרדי ומאותו רגע גדלנו בבית חרדי לחלוטין", היא מספרת. "אני לא הסתדרתי עם בעלה של אמא, ובגדול לא גדלתי בבית. מגיל 13 למדתי בפנימיות חרדיות בחיפה, באר יעקב, ירושלים".
היא הייתה רק בת 17 וחצי כשהתחתנה בשידוך והביאה לעולם את בנה הבכור, אלא שהנישואים - ואיתם ההשתייכות שלה לקהילה החרדית - לא שרדו. "עם השנים את שואלת שאלות. בחורה סקרנית, רוצה לדעת, היו הרבה מאוד דברים שלא הסכמתי עליהם, ואחרי כמה שנים יצאתי בשאלה והתגרשתי", היא מתקצרת. "אז הכרתי את בעלי השני, אבא של הקטן. בסופו של דבר התגרשתי שוב".
מה לגבי הדת? איזה מקום יש לה כיום בחיים שלך?
"אני והילדים שלי חיים בבית של אמונה, של מסורת, אבל פתוח ומכיל. אני שומרת שבת, אבל הילדים לא בחינוך דתי".
בגיל 23, כאם יחידנית לשניים, החליטה אדרי ללמוד תיווך. כעבור כשנה כבר פתחה חברה משלה, "מאושרים משכנתאות", שלדבריה "מאוד מצליחה, ברוך השם. יש לי יכולת לעזור למשפחות, להנגיש להן את המערכת הבנקאית ולעזור להן להיפגש עם בית. זו שליחות בעיניי, ועכשיו הצטרפה אליה שליחות חדשה שלא בחרתי, אבל אם כבר נקלעתי לסיטואציה שלא רציתי בה - אז אני כן רוצה להשפיע".
כחלק מהשליחות הזו, אדרי היא בין יוזמי תערוכת הצילום "קולי זועק מן האדמה". הפרויקט - שהפיק ואצר אפי אליסי, ושהצטלמו אליו בין השאר טהוניה רובל, מורן אטיאס ומיכל אמדורסקי - מבקש להפנות את תשומת הלב הציבורית לנשים שחוו אלימות, ולתת קול לנשים שכבר אינן יכולות לזעוק את זעקתן. הצגת הצילומים ומכירתם תתקיים בתל אביב ב-25 בנובמבר, היום הבין-לאומי למניעת אלימות כלפי נשים. ההכנסות קודש לפורום מיכל סלה. "גם אני הצטלמתי, ואני אנאם שם", אומרת אדרי. "אם ייצא שאצליח לעזור אפילו לאישה אחת, עשיתי את שלי. זה גם עוזר לי להירפא, אני מרגישה שזה פשוט מחזק אותי".
את עוד לא מרגישה שהחלמת?
"אני חושבת שזו טראומה לכל החיים. אני מזכירה לעצמי כל הזמן שאני לא אשמה בשום דבר, אני מטפלת בעצמי והולכת לשיחות ולאט-לאט מקבלת את הביטחון שלי בחזרה, אבל זה תהליך".
כלומר, לא היה לך ברור מהרגע הראשון שהאשמה כאן היא לא עלייך?
"הייתי צריכה שנייה לעכל את הדבר הזה. בסופו של דבר אני מנהלת חברה עם עשרות עובדים, אני לא האישה הקטנה כמו שכולם חושבים. אני עובדת עם גברים בולדוזרים, ולוקח זמן להפנים שלכל אחת זה יכול לקרות. ביום-יום אני יושבת מול אנשי עסקים ובעלי חברות גדולות, תמיד פוקר פייס, מדברת, מתנהלת. אחרי מה שקרה הרגשתי נורא נמוך, נורא חלש. מאוד התביישתי".
תסבירי לי את הבושה. הרי את זו שהותקפת.
"כל מי שמכיר אותי רגיל לראות אותי חזקה ובמקום גבוה. את סמל החוזק, ופתאום את על הרצפה, נלחמת על הגוף שלך בלובי של בניין. זה קשה".
איך עשית לי את זה
אחת התופעות המוכרות במערכות יחסים שמידרדרות לאלימות היא נטייה של הקורבנות לתת לתוקפים סיכוי נוסף, להאמין שהם למדו לקח. אדרי אומרת שהאפשרות אפילו לא עברה בראשה: "ירד אצלי מסך. נפגעתי מאוד, הילדים שלי נפגעו מאוד, נעשה כאן מעשה חמור שאני לא יכולה לעבור אחריו לסדר היום. עברתי מקרה לא פשוט, ויש דברים שאני אשמור לעצמי. רק אגיד שהייתה לי השגחה פרטית באותו יום".
את מרגישה שתוכלי לסלוח לאיציק?
"בבית חרדי מלמדים אותך שצריך למחול ולסלוח, אבל אנחנו בני אדם. אנחנו לא יכולים לעשות חשבונות שמיים. הלוואי שאיציק יטפל בעצמו, אני מאוד מקווה בשבילו, והיום אני סולחת לעצמי. זה הכי חשוב".
על מה את צריכה לסלוח לעצמך?
"איך הבאתי את הילדים שלי למקום כזה, איך הייתי בסיטואציה כזו. אחרי צו ההרחקה, כשאיציק התקשר וביקש סליחה, היו לי הרבה שאלות אליו. כחלק מתהליך הריפוי שלי הייתי חייבת להתמודד עם הפחד ולדבר, והייתי צריכה תשובות. בעיקר על השאלה 'איך עשית לי את זה'".
מה הוא ענה?
"לא היו לו הרבה תשובות, אבל הוא הביע חרטה".
האמנת לבקשת הסליחה שלו?
"אני חושבת שאת העונש שלו הוא כבר קיבל, כי החשיפה זה עונש גדול מאוד. אני לא מכירה אדם שיעבור את כל מה שהוא עבר ולא יביע חרטה, לא יעשה דרך. אוי ואבוי אם עברת את כל זה ולא תעשה. הבן אדם מפורסם, ואלו ההשלכות: תקשורתית רצחו לו את הנפש. נכון שהוא עשה דבר חמור מאוד, אבל יש לו ילדים, יש לו משפחה. אני מניחה שחסמו אותו מבחינת עבודה, הוא הגיע למצב מאוד לא טוב עם עצמו. זה חלק מההחלטה שלי שלא להתראיין לפני ההכרעה בבית המשפט, לא רציתי להוסיף ולנעוץ את הסכין עד הסוף".
איך שמעת שהוא הורשע?
"התעדכנתי מהתקשורת".
מה הרגשת?
"אני קודם כל שמחה שהוא לוקח אחריות. בן אדם שלוקח אחריות על המעשים שלו, אם זה ממקום אמיתי - הוא בחצי הדרך לתקן".
חשת הקלה כשהוא הורשע?
"כן, למען יראו וייראו. אף אישה לא צריכה לפחד, בשום פנים ואופן. אף אדם לא צריך להעמיד אדם אחר בפחד".
את בטח מודה על זה שלמרות הסיטואציה שנוצרה באותו לילה, עמדת על שלך והוא לא עלה הביתה.
"לא משנה מה היה קורה, הוא לא היה עולה אליי הביתה. אין סיכוי שהילדים שלי יראו בן אדם במצב כזה בתוך הבית שלי. איזו מין אמא את, למה הילדים צריכים להיחשף? איציק זה לא סתם בן אדם ששותה ומתנדנד קצת והולך למיטה לישון. לכן הוא גם הלך לטיפול, כי הוא הבין שיש לו בעיה של שליטה בכעסים".
דיברנו על הבן הקטן. איך הגדול שלך הגיב?
"הסתגר עם עצמו קודם כל. היה לו מאוד קשה לקבל את זה".
מה אמרו במשפחה שלך?
"הלם, הלם אצל כולם. הם הכירו את איציק, ראו את היחסים שלו עם הבן שלי, יודעים שאני אישה חזקה. הם סירבו להאמין".
ובני המשפחה של איציק? הם דיברו איתך אחרי מה שקרה?
"כן, הם מאוד רצו שאני אסלח לו. גם הם בסך הכל נקלעו לתוך סיטואציה הזו, כמו כולם".
ארוסתו לשעבר של איציק, לאורה לנטינו, שיתפה אחרי המקרה שגם היא עברה את זה איתו. דיברתן אחרי זה?
"היא שלחה לי הודעה אחרי שהסרטון פורסם, זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי ממנה. ומאוד כאב לי לשמוע".
אני עדיין בשלב ההתאוששות
ההליכים המשפטיים נגד זוהר יסתיימו בקרוב בהקראת גזר הדין. במסגרת הסדר הטיעון איתו נמחקה מכתב האישום עבירת האיומים, והוא הודה והורשע בעבירת "תקיפה סתם". מאז נשלח זוהר לתסקיר קצין מבחן, ואחריו תחליט התביעה איזה עונש לדרוש.
הקראת גזר הדין זה רגע שאת מחכה לו או שמבחינתך זה משהו בעברך?
"אני מתעסקת כרגע בהחלמה שלי, בילדים, בעשייה שלי ובשליחות החדשה שלי. אני רוצה שזה יהפוך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".
את חושבת מדי פעם על איציק?
"לא. גם על זה ירד המסך".
מה את מאחלת לעצמך?
"קודם כל להבריא".
את מרגישה שאת מוכנה לאהבה חדשה? לזוגיות אחרת?
"אני עדיין בשלב ההתאוששות, אבל אני בטוחה שזה יקרה בזמן שזה צריך לקרות. אני מאוד רוצה אהבה טובה, בריאה, מכבדת. ואין ספק שהפעם אני אחשוב ואבדוק טוב-טוב מראש".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: ראובן כהן | איפור: מישל אדרי | שיער: פדור וישניאקוב | הפקה: טל פוליטי | ע. סטיילינג: ניב אהרוני