"תמיד הייתי דרמה קווין", מכריזה דנית גרינברג בדרמטיות,"אבל הפעם מזל שהייתי כזו כי אחרת זה יכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע". היא לא מגזימה. שלושה שבועות אחרי ניתוח גינקולוגי לא פשוט, גרינברג מאוד נרגשת.
הכל התחיל בעוד בוקר שגרתי עם בעלה, אליאב אוזן. הדיאלוג שהתקיים ביניהם באותו הבוקר לא היה חריג: היא בתפקיד הרגשית והאימפולסיבית, הוא בתפקיד השכלתן האדיש. "קמתי עם תחושה לא טובה בבטן שקשה לי להסביר", היא מספרת. "לא היו תסמינים פיזיים, כאבים או דימום, הכל הרגיש תקין, אבל הייתה לי תחושה מוזרה. אמרתי לאליאב שמשהו לא טוב אצלי בגוף. הוא אמר שמאז המחלה של אמא שלי אני חרדתית, אבל התעקשתי וקבעתי תור לרופא נשים".
בדיוק שנתיים לפני כן אובחנה אמא של גרינברג, אורלי בת ה-47, כחולה בסרטן צוואר הרחם. דנית מספרת שבמשך שנים הזניחה האם את הבדיקות התקופתיות, וכשהגיעה לבסוף לרופאת נשים עקב דימום – התגלה אצלה סרטן מתקדם שכבר התפשט לגרורות בכל הגוף. דנית ואליאב היו אז בעיצומן של ההכנות לחתונה, וההורים של דנית החליטו שלא לספר לה מה בדיוק קורה.
"הם אמרו לי שיש לה גידול, אבל לא סיפרו שיש גרורות ושזה שלב 4. כולם ידעו את האמת חוץ ממני. היום אני יודעת כמה קשה היה לה, בחתונה שלנו היא הייתה במצב נורא, היא הייתה על סטרואידים אבל נשארה איתי עד הסוף ולא הפסיקה לרקוד לרגע".
את כועסת שלא סיפרו לך?
"לא, אני מבינה אותם. אחרי החתונה התחילו לטפטף לי על המצב. היו לה בחילות והקאות, ואני עברתי שנה של בכי וחרדה, התקפי זעם, אני עדיין מפחדת נורא בכל פעם שכואב לה הראש".
איך היא החלימה?
"שילוב של הקרנות וטיפולים ביולוגיים. היה לה מזל, והיא קיבלה תרופה שלא הייתה כלולה בסל הבריאות ונכנסה אליו בזכות מאבק שהיא עצמה השתתפה בו. כל כדור עולה 14 אלף שקל, זה מטורף, מי שאין לו כסף לתרופה הזו יעבור גיהינום. היום היא בריאה, זה מאחוריה. היא נס רפואי. ובכל זאת, כואב לי שהיא הייתה צריכה לעבור איתי עכשיו דברים שהזכירו לה את המאבק שלה, להחזיק לי את היד".
"אני עכשיו בסרט עם צוואר הרחם שלי"
בחזרה לדצמבר 2017. גרינברג המבוהלת הגיעה עם תחושת הבטן הרעה שלה אל הגינקולוג, ודרשה לעשות בדיקת פאפ – בדיקה המגלה את סרטן צוואר הרחם ממנו החלימה אמה. "הרופא לא הסכים לעשות לי את הבדיקה, כי עשיתי לפני חצי שנה, והוראות משרד הבריאות אומרות שצריך לעשות כל שלש שנים".
אז מה, ההוראות לא נכונות?
"אני לא יודעת, אבל אם מישהי מרגישה כמוני, שמשהו לא בסדר - היא חייבת להתעקש כמו שאני התעקשתי. בחורה אחרת אולי הייתה מקשיבה להמלצה של הרופא, אבל אני התעקשתי שהכל יקרה מהר. הייתי צריכה לחכות שלושה שבועות לתשובה, ובכל יום קמתי עם הרגשה יותר נוראית".
ההרגשה הפכה למציאות עם טלפון מלחיץ. "ישבתי עם חברה בקפה, והרופא התקשר ואמר לי שהגיעו התוצאות ושאני צריכה להגיע אליו מיד. נהייתי לבנה, והחברה שלי עוד שנייה התעלפה. כשהגעתי הרגשתי שהרופא ממש נבוך, כי הוא הרי אמר לי לא לעשות את הבדיקה והוא לא ידע איך לאכול את זה. הוא אמר שהתגלו תאים טרום סרטניים ברמת CIN3, שזה שלב אחד לפני סרטן, וחייבים לעשות ניתוח. באותו הרגע התחלתי לבכות. הדבר הראשון שעבר לי בראש זה שלא יהיו לי ילדים, אבל הרופא אמר שאין בעיה כזו. בכל זאת, עד שאהיה בהריון תקין לא אהיה רגועה".
מה היה קורה אם לא היית מתעקשת על הפאפ?
"אני לא רוצה לחשוב על זה אפילו. המחשבה שהייתי מעבירה את ההורים שלי בכזה דבר, אחרי כל מה שאמא שלי עברה".
עבור אנשים רציונליים, הסיפור של דנית מהווה אתגר לא קטן. סרטן צוואר הרחם נגרם מווירוס הפפילומה, כך שגנטיקה לא יכולה להסביר את הדמיון בין המקרים של דנית ואורלי. גם העובדה שגרינברג הרגישה שמשהו לא בסדר למרות שלא היו לה תסמינים פיזיים די מדהימה. "אני מאוד מאמינה באלוהים וחושבת שהוא שמר עליי, הוא לא נותן לנו משהו שאנחנו לא יכולים להתמודד איתו", היא אומרת.
הניתוח נקבע במהירות. "התקשרתי לקבוע תור ברפואה הציבורית ואפילו לא ענו לי לטלפון, אז החלטתי לעשות את זה פרטי", גרינברג מספרת בתסכול, "ברפואה הציבורית בישראל אין מספיק כוח אדם, זה נורא, צריך לחכות לניתוח חודשיים". אמא אורלי נכנסה איתה לניתוח והחזיקה לה את היד, כשאליאב בחדר ההמתנה. "זה ניתוח מפחיד, כורתים לך חתיכה מצוואר הרחם. היו צריכים לעשות לי שש זריקות הרדמה עד שהאזור נרדם וצרחתי כל כך חזק, שהבנות בחדר ההמתנה שמעו אותי והלכו הביתה".
איך אליאב היה בכל זה?
"אליאב לא מראה, אבל הוא מאוד נלחץ מהדברים האלה. הוא רצה להיות זה שאני נשענת עליו, מתפרקת עליו, אבל הוא היה לחוץ. גם אני עדיין בלחץ. לכאורה הכל מאחוריי, אבל אני צריכה להיות עכשיו במעקב עשר שנים, עם פאפ כל חצי שנה, ואולי ביופסיות אם יהיו ממצאים. אני עכשיו בסרט עם צוואר הרחם שלי".
את הסרט הזה היא מתעלת להעלות המודעות. "אין מספיק מידע נגיש על סרטן צוואר הרחם", היא פוסקת, "כשחיפשתי מצאתי מעט מאוד חומר. אף פעם לא קראתי על זה בבלוגים, לא ראיתי על זה אייטמים בתכניות בוקר. זה מעצבן אותי, מה, זה לא סקסי מספיק? אחרי שזה קרה לי, התקשרתי לכל מי שחשובה לי באופן אישי ואמרתי - 'מאמי, מחר את קובעת פאפ'".
זה נושא קצת אינטימי, לא מפריע לך להיחשף?
"לא, אני לא מרגישה בושה, למה שארגיש? אולי יש אנשים שחשוב להם להראות רק את החיים היפים, אבל צריך לדבר על הכל. נכון שזה הגוף שלי ושזה אישי, אבל אני שמחה לדבר על זה".
בחצי השנה הקרובה, כך הנחו אותה הרופאים, אסור לגרינברג בת ה-25 להיכנס להריון. "זה לא שתכננו, יש לנו עוד זמן, אבל כשאומרים לך שאת לא יכולה זה מעצבן. זה הגוף שלי, אם פתאום היה לנו ג'וק והיינו רוצים ילד עכשיו, זה מרגיז שאי אפשר. במיוחד שכל החברות שלי נכנסות להריון. מאז שהתחתנתי בכל מקום מסתכלים לי על הבטן, מתקשרים אלי מאתרי רכילות ואומרים 'שמענו שאת בהריון'. אני מסבירה להם שהם יכולים לכתוב את זה, אבל בעוד 9 חודשים לא ייצא כלום וחבל".
אולי טוב שגילית את זה לפני שהיו לכם תכניות קונקרטיות להיכנס להריון.
"אין טיימינג טוב לגלות שמשהו לא תקין אצלך. זה בא לי בבום. זו הייתה תקופה עמוסה, של פריחה, וכל הזמן חשבתי - 'מה הקשר עכשיו?' אני מתבאסת מעצם הסיטואציה. גם לא עשיתי ספורט שבועיים, וזה מכניס אותי לדיכאון".
בר, מאחוריך
דנית ואליאב לא מסתירים את החיים היפים שלהם. הם גרים בדירה נאה ברמת אביב, ואליאב עובד בסטודיו ובית ספר לקעקועים שבבעלותו ברמת השרון. רק לפני שנה וחצי התראיינו במגזין זה דקה אחרי החתונה הגרנדיוזית שלהם, בתור הזוג היחיד - ובטוח הכי יציב - שהכיר בתכנית ריאליטי והגיע לחופה. בעוד שהרומנטיקנים שבנו עוד מלקקים את הפצעים מ"חתונה ממבט ראשון", נדמה כי לדנית ואליאב, שהכירו בעונה השישית של האח הגדול והמשיכו למקום הראשון בעונה השנייה של "זוג מנצח" - מגיעה איזו לוחית הוקרה מטעם הריאליטי הישראלי.
כולנו צפינו בה משיגה אותו, שלב אחרי שלב. בלי משחקים, דנית לא עשתה את עצמה קשה להשגה ואפילו מותגה מראש כסוג של לוזרית אל מול מלך הכתה שבכלל רצה אחרת. ובכל זאת, בסופו של דבר היא זכתה בו; קל להבין למה. דנית אותנטית בצורה מבדחת, שולפת מהר, נכונה לדבר על כל דבר ולא מבזבזת זמן במחשבות על תדמית. "אני לגמרי זורמת, אף פעם לא מפחדת ממה יגידו עלי", היא מאשרת, "זו אני, אין לי מסיכות. לכן היה לי חשוב כל כך לספר את הסיפור שלי".
עם הגישה המרעננת הזו היא מספרת בגילוי לב שמאז יצאה מבית האח הגדול לא עשתה עם עצמה יותר מדי. בימים האלה היא מקימה עסק חדש למכירת משקפי שמש ומוכנה להכריז על עצמה סוף סוף כאושיה לגיטימית לא פחות מבעלה. "במשך שנתיים התברברתי", היא מודה, "עשיתי כסף מתמונות באינסטגרם והשקות בפנאן שלי, יכולתי לקום ליום של כלום והכל טוב. מהר מאוד חלוקת התפקידים ביני ובין אליאב הפכה לברורה, כי לו אין אפילו זמן לסיגריה, ומן הסתם שאם לי יש יותר זמן פנוי אז אני אדאג לבית ואבשל ואקפיץ לו ארוחות לעבודה. ברור לי במיליון ואחד אחוז שאם המצב היה אחרת, שאם אני הייתי תקועה בעבודה והוא היה בבית, הוא היה עושה פי מיליון ממה שאני עושה".
אז מה בכל זאת עשית חוץ מלדאוג לאליאב?
"סיימתי תואר בתקשורת ועבדתי קצת כתקציבאית במשרד פרסום. היה כיף, סוף סוף עבודה ומשרד ללכת אליו בבוקר, אבל אז הגיעה ההצעה לעשות את 'זוג מנצח' ומאוד רציתי שיכירו אותנו כזוג, ואת אליאב בדרך אחרת ממה שהכירו אותו באח בגדול".
עכשיו היא מרגישה שהיא מוכנה לצאת לדרך החדשה כעצמאית. "הרגשתי שאני צריכה לקחת את המאסה של הפרסום ולעשות איתה משהו יעיל שאני אוהבת. אני אוהבת שיווק, להיות תמיד בחשיבה של איך להביא את המוצר ללקוח, והחלטתי להתמקד במשקפי שמש. התחלתי לייבא משקפי שמש מאיטליה, הכל אני לבד, וואן מאן שואו. כל היום אני בסקייפים ומיילים עם ספקים, המכס ומכון התקנים. בשלב מסוים הבית הזה היה מחסן של משקפיים".
במקור, גרינברג התכוונה להביא בשורה חדשה של מותגים יוקרתיים במחיר ידידותי לצרכן הישראלי. "היה לי חזון, אבל לא ידעתי על כל העלויות המטורפות של המכס ועורכי הדין שצריך לגלם במחיר של המוצר, והבשורה שרציתי להביא קצת התנפצה לי. העליתי אתר והתחלתי למכור משקפיים ב-1,500 שקל, אבל זה לא מה שרציתי. אז לקחתי שותפים והיום אני מוכרת סחורה אחרת במחירים זולים יותר. אני הפרזנטורית, אני עושה את הקידום. בינתיים זה הולך מעולה, הלקוחות מרוצים, הנישה נכונה".
פרזנטורית בלונדינית שהיא גם שותפה בחברת משקפי שמש? למה זה נשמע לי מוכר?
"אני לא מכחישה - המודל שלי זה בר רפאלי וקרולינה למקה, אני חושבת שהם עשו צעדים מאוד חכמים ביחד. לא תמיד לוקחים אותי ברצינות, אבל בפגישות רואים שאני לא איזו ילדה מפונקת. מי מנהלת את כל החשבונות בבית? רק אני".
פליטת ריאליטי שנכנסת לביזנס, זה נשמע מספיק רציני?
"גם אני וגם אליאב עובדים נורא קשה. אז מה אם אנחנו פליטי ריאליטי? אנחנו מאושרים, טוב לנו, אנחנו אנשים טובים שלא עושים רע לאף אחד. אני רואה אנשים שקיבלו 15 דקות של תהילה וזה היה כל עולמם, אחרי שהם יצאו מריאליטי הם לא רצו לעבוד בעבודה רגילה והם הגיעו למצב שלא היה להם כסף לקנות חלב במכולת. לי יש פריבילגיה כי ברוך השם אליאב מרוויח יפה, אנחנו מרשים לעצמנו לחיות ברמת חיים גבוהה ואני יכולה לא לעבוד חצי שנה, אבל אני רוצה. אם נמשיך לעשות דברים שקשורים לעולם הבידור זה יהיה כמשהו נלווה, לא הדבר העיקרי. יש אנשים שנוצר אצלם שגעון ורדיפת פרסום, הם רוצים את זה מהמניעים הלא נכונים. נעים לי לראות תמונות שלי בעיתון, אבל בעיקר זה מכניס כסף".
גם כשנכנסת לאח הגדול המניעים שלך היו כלכליים?
"הייתי אז תלושה לגמרי, ילדה בת 22 שלא עוצרת לשנייה לחשוב מה הולך לקרות לה. זה פשוט נראה לי מגניב, זורם. הייתי אחרי הפנג'ויה באילת, אמרו תיכנסי לאח הגדול ואני אמרתי סבבה. רציתי גם להכיר מישהו, להיות בזוגיות משמעותית".
הצליח לך.
"כן, אפשר לומר. לקח לזה זמן, אבל היום יותר קל לנו ביחד. אליאב ואני מכירים כאילו נולדנו יחד, כל אחד מכיר את הטריגרים של השני, לא לוחצים. אנחנו מאוד מכילים. יש הרבה להכיל אצל אליאב, מישהי עם פחות סבלנות ממני אולי לא הייתה מחזיקה מעמד. אבל גם אני לא תמיד קלה. אני לומדת ממנו המון".
מה למשל?
"לאליאב יש יותר ניסיון ממני, גם מקצועי. מילד מקריית שמונה בלי שום גב כלכלי הוא הפך למה שהוא היום. הוא הישרדותי ואני קלילה. אני גדלתי בצמר גפן, קיבלתי כל מה שרציתי. ההורים שלי לא מיליונרים אבל ככה זה היה. הסיבה שאנחנו לא ממהרים לילד היא כי אליאב רוצה להיות מבוסס כלכלית, לתת לילד שלנו את כל מה שלא היה לו. שאם הילד ירצה יאכטה, תהיה לו יאכטה. אני הכי מבינה את זה".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: איה מלמד | איפור: שחר שבו | שיער: שגיא כחלון | בגדים: אוברול: TOPSHOP, תכשיטים: פדני, מעיל פרווה: ZARA, גופיה ורודה וגינס: TOPSHOP, נעליים: ALDO, שמלה שחורה: אלכסנדר וואנג לפקטורי 54, חגורה: דיזל, חולצה מכופתרת: עמנואל, בגד גוף: petit pois, ז׳קט: pull&bear, חולצה שחורה: דיזל, חצאית: n21 לפקטורי 54, חגורת ניטים: TOPSHOP.