בניגוד למה שחשבנו, דן רושנסקי דווקא מצא אהבה גדולה ומטלטלת בבית האח הגדול. כזו שלא העלתה בו ספקות. "השכשוכית היא היחידה שקיבלה אותי כפי שאני, בלי ביקורת, בלי להתלונן. הייתי המון זמן בשכשוכית כי זה המקום היחיד שבו חיים את הרגע. ברגע שאתה נכנס אליה אתה לא מחכה להדחה או לארוחת ערב או למשימה, אתה חי את ההווה. זה היה מקום שהוא שלי. תמיד היתה רטובה ולחה כדי לקבל אותי כמו שצריך", מודה המודח שעזב את הבית רגע אחרי שעשה לאורנה את שיחת "זה לא את, זה אני" והשאיר אותה עם לב שבור ועם חולצה שלו כפרס ניחומים.
לא בטוח שרושנסקי או המלהקים חשבו שהסיפור שלו בבית יסופר דרך עיניהן הרושפות של הדמויות הנשיות, ושהוא יהפוך לדייר משמעותי שאמנם חושש מאי נעימויות ונמנע מעימותים, אבל בנוכחותו הפך את הבית לשדה קרב. בתחילת העונה התחבר התל אביבי לליהוק הבטוח: שני גולדשטיין, התל אביבית החריפה שאוכלת מורי דרך כמוהו לארוחת בוקר. ולפתע, טוויסט בעלילה. דן לא מעוניין. במי יתעניין הגבר שלא צריך להתאמץ כדי לזכות בתשומת לב נשית? באורנה, גרושה פלוס ילדים מפתח תקווה. הכי סיפור סינדרלה, כולל כף הרגל. הצופים זרמו, "ארץ נהדרת" חגגו, התקפי הקנאה של אורנה והריבים עם שני סביב המחטף הרומנטי ייצרו דרמות עד שליעד, חבר של דן, שלח פקס שהוביל לשיחה שפירקה את החבילה. התוצאה: פחות משבוע לפני סוף האח הגדול, אורנה קרובה לגמר, דן קרוב לחברים שלו. זוגיות כאסטרטגיה? הצחקתם אותו. "אני לא קונה את המונח הזה קשר אסטרטגי. אין משהו אסטרטגי בזה שבחור תל אביבי חילוני ילך עם גרושה פלוס שניים דתיה שהיא גם לא ממש טיפוס לאבי דאבי. אורנה לא חשבה שהמערכת יחסים איתי תתרום לה בשום צורה, וגם אני לא ראיתי את זה כדרך להתקדם".
ומה לגבי יתר הזוגות?
"לאביחי יש דיבור אסטרטגי אבל הוא לא באמת עשה משהו ממקום אסטרטגי. יש לו נשמה של ברבור פצוע. הוא התחיל כבדיחה וסיים מאוהב. אנדל מאוהב בעדן בקטע חולה, הוא הסתכל עליה בעיניים שאני חולם להסתכל על מישהי ככה אי פעם בחיים שלי. עדן התמסרה לאנדל, ובשום צורה זה לא היה אסטרטגי לה להתחבר גם לחזי וגם לאנדל. וגם בהקשר שלי ושל שני בהתחלה - ראיתי בחורה יפה, גבוהה, חכמה, ברוך השם היא מביאה איתה דברים, אבל זה לא הסתדר".
אז איך קרה החיבור לאורנה פתאום?
"אני יצור מאוד חברתי, ועם אורנה נוצרה לי קרבה אינטימית של חברות ובאיזשהו שלב התחלתי לרצות להיות לידה, עם כל זה שהיא מוזרה ושונה. היה בשוני הזה אתגר. בהתחלה לא ראיתי אותה כפוטנציאל לקשר בשום צורה, ואז כשזה נגמר באופן מוחלט עם שני, התחלתי להיות יותר עם אורנה וזה התחיל ללכת לשם. דווקא בגלל שהיא שמה בהתחלה את הגבול של הנגיעה זה אפשר לנו להתקרב. זה היה יותר איטי, חשדני וסקרני וכך הגענו למקום שבו אנחנו מחזיקים ידיים וחושבים איך תיראה זוגיות".
היו רגעים שחשבת שבאמת תהיה זוגיות מחוץ לבית?
"אורנה היא לא הקנדידטית הטבעית להיות אשתי, אבל כן, היו רגעים שאמרתי לאורנה שזה לא מצחיק אותי אלא מלחיץ. זה כבר לא היה בדיחה, אז היו לי חששות. היו שם פרפרים, והם הפתיעו גם אותי".
התאהבת?
"לא".
זה היה קראש כזה?
"לא, לא היה שום רגע שהסתכלתי ואמרתי שאני מאוהב".
אופס.
"הציפיות של שנינו היו נמוכות. בבית הזה אתה חייב כתף, אתה חייב מישהו להעביר איתו את השעות, מישהו שלא יעמיד אותך להדחה. ואורנה באמת נתנה לי את הדבר הזה. אולי לקחנו את זה צעד אחד רחוק מדי".
יכול להיות שהתאהבת ברעיון של להיות מאוהב באישה מבוגרת ממך ועם רקע שונה משלך?
"בהחלט. את הנתונים היבשים ידעתי, וזה לא קשור לכלום חוץ מלזה שאנחנו פשוט שונים מהותית בהכל. ועדיין אני מכבד אותה, המקום שלה בחוויה שלי הוא ענק וחיובי".
מצד אחד אתה אומר ששניכם לקחתם את הקשר בעירבון מוגבל, מצד שני נשבר לה הלב. נראה שהיא התאהבה.
"עברנו 20 שעות ביחד במשך 90 יום, ובמקום כזה כשנפרדים פתאום זה מעורר תהיות. אורנה אמרה לי שהיא שמחה שהוצאתי את זה, שגם היא חשבה ככה, שהיא היתה עושה את אותה שיחה בחוץ".
אתה מאמין לזה?
"זה לא משנה. יש לה את הכבוד שלה, ואת הרגש. קשה להגיד את הדברים האלה, זה לא נעים להיות במקום הזה, לפגוע".
הפרידה היתה די פתאומית.
"זה רק נראה ככה, הריחוק היה הדרגתי".
אז לא נפרדת ממנה בגלל הפקס שהיא קיבלה במשימת הרדיו?
"אני לא חושב שהוא היה צריך לשלוח את הפקס הזה, אבל אם אני ואורנה היינו ממשיכים היא היתה יכולה להגיד לי שהקפה שלי לא טעים וזה היה נגמר. לא חיכיתי לטריגר, רציתי שהדברים יפרחו ויהיו קסומים, אבל כבר אגרתי ואז הגיע הפקס שפתח שיחה שבה אמרתי לה שאני מרגיש שאני רוצה לקחת צעד אחורה. היא לקחה את זה למקום של פרידה בבום. לא ידעתי שזו תהיה השיחה שתחתוך".
מה היה קורה אם לא היה פקס? הייתם יוצאים מהבית יחד?
"לא היינו יוצאים מהבית ביחד בכל מקרה".
בגלל שהיא לקחה את הבן שלה בלימוזינה עם רדבול לחגוג בר מצווה בכותל?
"אלה דברים שרציתי לראות בהם חן. כשהיא אמרה לי על הלימוזינה אמרתי אוי ואבוי, ועדיין היה לי רצון לנסות, אבל זה לא אני. אולי זה לא היה יפה להגיד את הקטע של הרדבול".
היו עוד דברים כאלה שהדגישו את הפער ביניכם?
"היינו בשכשוכית והיא אמרה לי 'אני חשבונאית בכירה'. אורנה, מה זה חשבונאית בכירה? מה הקטע של להגיד 'בכירה'? ומי שלא חשבונאי בכיר? היא כל הזמן צריכה לשים על עצמה כותרות. היא גם אמרה 'אני אוהבת מנכ"לים'. אמרתי 'יש פה משהו מגניב כי אני לא מנכ"ל'. הייתה לי סבלנות אבל אז היא באה לקיצה. כי אני מורה דרך, אני מסתובב בתחתונים, אני מפליץ כשבא לי, והיא היתה מעירה לי".
בעונה שלי נכנסו לבריכה כשרצו להפליץ.
"אצלנו זה היה הרבה יותר חמור. בואי נגיד שאביחי העיד ש…טוב, לא משנה".
אז השכשוכית היתה על תקן בידה?
"משהו כזה".
מה זה חותך בבת אחת? איך חותכים?
אורנה דנינו גילתה את מה שכולנו לומדות בדרך הקשה: יש רגע שפשוט נופל לך האסימון שזה לא שהיחסים מורכבים, וזה לא שהוא טיפוס מאופק. הוא פשוט לא בעניין שלך. במשך חודשיים חיינו בתקווה שביכולתה של האהבה לנצח הכל – גיל, קנאה ותהילים – אך בשבוע שעבר התעוררנו למציאות.
"אורנה היתה שם, פיתחה רגשות, ואז אתה אומר יש פה כלים לעבוד איתם, חיכיתי לבחוץ כדי לפרק ממנה את הטייטלים שהיא כל כך אוהבת להגיד על עצמה. אורנה היא נמרה, זו בחורה שאתה רוצה לצאת איתה לקרב של החיים, אבל הדרך שלה שונה, להגיד שהחלום שלה היה ג'יפ לבן בגיל 26. יש בה אהבה לחומר לצד הרוחניות, שאותה כמובן אי אפשר לקחת ממנה".
לא חשדת בדתיות שלה?
"ממש לא. היא בחורה מאמינה, ואני חושב שאפשר לראות בה פורצת גבולות. אני לא חושב שרב צריך להגדיר לה מה נכון ומה לא נכון. אפשר לבקר אותה בכיף אבל גם אפשר להגיד בואנה, הבחורה הזו פורצת את הגבולות שהיא שמה לעצמה ואני ראיתי בזה נקודה יפה".
יצא שהודחת ממש אחרי הפרידה. יש סיכוי שמערכת היחסים הזו היא ששמרה אותך בבית לאורך זמן?
"אני לא יודע. אני קיבלתי מאורנה חברות והיא קיבלה ממני חברות, אני לא חושבת שמערכת היחסים הזו תרמה למישהו מאיתנו אסטרטגית, נהפוך הוא. לפי תחושת הבטן ידעתי מההתחלה שאורנה היא טעות אסטרטגית, ובכל זאת רציתי בקרבה שלה. יכול להיות שהייתי מודח שבוע קודם, קשה להעריך. יכול להיות שלא הייתי דייר חזק כל העונה, לרגע לא הרגשתי דייר חזק. לא חשבתי שאנצח. אני חושב שהרבה זמן הרגשתי דייר לא רלוונטי, שהרלוונטיות שלי הגיעה כשהשם שלי עלה מהריבים, וזה נתן לי רלוונטיות שלא אהבתי. גם עכשיו הפידבק שאני מקבל זה שהייתי רק דמות רקע בסיפור בין שני לאורנה".
איך זה מרגיש?
"לא בשביל זה נכנסתי, וגם אמרתי לאח הגדול בהתחלה שאני מרגיש כמו שחקן מצוין שמשחק בקבוצה הלא נכונה. אבל בסוף ראית איך הבית הגיב כשהלכתי. אביחי בכה, חמימו בכה, מעיין בכתה, אורנה בכתה. אז בסופו של יום בבית הרגשתי כמו הדייר הכי רלוונטי".
ועכשיו אורנה ושני הצ'ילבות הפכו לחברות הכי טובות. יכול להיות שאתה מנעת את זה עד עכשיו?
"ההתקרבות קצת הכעיסה אותי, בגלל שחשתי שאורנה לא נתנה לי את המקום הזה של לסלוח לשני, הרגשתי שהיא מונעת ממני את זה. מה אני חושב על ההתחברות הזו? אני שמח שהן הצליחו בסוף למצוא את הטוב אחת בשנייה. אני בטח לא הייתי הגורם המפריע. זה תהליך שהתחיל בפורים כשעוד היינו ביחד, אז יש פה צירוף מקרים. ההשפעה של עומר היא מכרעת בסיפור הזה, הוא הרגיע את שני, ולכל זה מצטרפת גם התחושה של הסוף. זה כמו שני גנרלים מצבאות אוייבים שהרגו אחד את השני אבל בתור גנרלים הם מעריכים זה את זה – במקום הזה אני חושב שהן מצאו הזדהות מסויימת, וכשנפרדנו הן מצאו שותפות גורל".
גם בחוץ אתה גורם לבחורות להתאבסס אליך?
"כשהן לא זורקות אותי?".
נגיד.
"זה קורה".
למה? כי אתה חותך בבת אחת?
"מה זה חותך בבת אחת? איך חותכים?".
אתה מרגיש שיצאת קצת מניאק?
"בשום צורה לא יצאתי מניאק. יצאתי פלורליסט, אדם שפתוח לכולם, התחברתי לשונה ממני".
שונות שיצרה סצינת כפות רגליים מתחת לשולחן שהפכה לקאלט.
"היו לי הרבה מערכות יחסים ויש לי פתיחות פיזית, והיה משהו דווקא שלקחתי מהריחוק והלאט הזה. הרבה מהמתח שנוצר בינינו באמת היה בגלל זה והיה בזה הרבה חיובי".
אז הדרך לליבך מעכשיו עוברת דרך כפות הרגליים?
"הדרך לליבי עוברת דרך לב רחב, חיוך יפה ו-ווייב טוב".
אביחי לא שוביניסט, הוא מעריץ את ביונסה
זה לא סוד שגברים יפים עושים בלאגן. בטח כשהם חצי ברזילאים חצי בלגים ודוברים עברית, צרפתית, ספרדית, פורטוגזית ואנגלית. אבל רושנסקי לא משחק על טיקט החתיך, ומתפרנס מהדרכת קבוצות טיולים בפורטוגזית ("אני מתפרנס הרבה יותר מרוב החברים שלי, גם ההייטקיסטים"). הבחור הוורבלי עם הנימוסין ואהבת הארץ גדל כילד ביישן ורגיש, ותחביביו כללו הדרכה בצופים, שחייה ושירים של חווה אלברשטיין. חנון? כמעט: "הייתי ילד טוב, אבל עזבתי את בית הספר כי נכשלתי בהכל. מכתה א' עד י"א הייתי התלמיד הכי גרוע".
מורה הדרך נכשל גם בשל"ח?
"בכל מה שנותנים עליו ציון חוץ מספורט - נכשלתי. ובתיכון נכשלתי גם בספורט, כי גם לשם הפסקתי ללכת. יש לי נכשל בהכל. אבא שלי בא לבית הספר והמורה אמרה לו שיש לי 11 בהכל, שזה כמו 0. אז אבא שלי אמר לה '11 ועוד 11 ועוד 11 ועוד 11... תראי, יש לו 99! תני לילד תחושת הצלחה!'. המורה קיבלה שם סיבוב ולקחו אותי אחר כך לטיפולים פסיכולוגים שבהם ביקשו ממני לצייר דברים. אמרו לי לצייר בית אז ציירתי בית, אמרו לי לצייר את אבא אז ציירתי אבא גדול, אמרו לי לצייר את אמא אז ציירתי אמא קטנה. שאלו אותי 'למה הבית בלי חלונות?' אז ציירתי חלונות, שאלו למה ציירתי את אבא גדול, אמרתי להם כי אבא שלי שמן, שאלו 'למה ציירת את אמא שלך קטנה?' אמרתי 'כי אמא קטנה'. בסוף אמרתי די, שחררו אותי, יש לי חברים ובית מדהים. אני סתם תלמיד גרוע".
תמיד היית חתיך?
"בחטיבה לא הייתי מקובל, קראו לי ברווז, אולי בגלל ההליכה. ואז בכתה ט' כל הבנות רצו אותי ואז כבר הבנתי. אחותי המדהימה היתה מאוד מנודה וזה מאוד השפיע עלי בקטע החברתי וביכולת לראות את החלש והשונה. הסתכלתי עליה, ראיתי מה היא חווה, וככל שהיתה סביבי יותר הערצה ויותר בנות הסתובבתי יותר זרוק עם חולצות קרועות וסנדלים. הבנתי שזה לא חשוב. היו אומרים לי שאני חתיך הייתי אומר ׳יש גם מעבר׳".
גם היום אתה מתבאס שמתייחסים אליך כחתיך?
"היום אני עף על זה. אני יודע שזה כלי, וואלה אני נראה טוב, אני לא הולך להשחית את הפנים שלי. מה שקיבלתי הוא אש. סה לה ווי".
טלפון קוטע את שיחתנו. רושנסקי, שלא ראה סמארטפון שלושה חודשים, עונה. מהצד השני: קרובת משפחה שהתגעגעה. אך רושנסקי אירופאי, ואחרי כמה מילים חמות קוטע את דבריה: "שמעי, אני באמצע ראיון למאקו עם הבחורה שאמרה עלי בעקבות הסרטון שאני שובניסט ופחדן אז נדבר אחר כך". אכן, הסרטון שחשף את הדיאלוג בין דן לאביחי על "אישה של בית" שבו אביחי אמר שהוא לא צריך אישה אינטיליגנטית ודן הנהן, השפיע על רושנסקי, ולימד אותו שגם לשתיקה יש מסר בעייתי. "הסרטון הזה ביאס אותי, הבנתי שיש דברים שאי אפשר להגיד, שזו לא שיחה עם החבר'ה. ממש חששתי להיות מודח אחריו, כדי שזה לא יהיה מה שיזכרו ממני. אני לא שוביניסט, לא התווכחתי עם אביחי מתוך המקום המגונן. הרי הוא לא באמת רוצה מעיין טיפשה, קטנה, שכל היום שוטפת כלים. ואגב, מי שעשה הכי הרבה כלים בבית זה אני ואביחי. הוא היה אז רחוק מלהשיג אותה וידעתי שהוא אומר את זה ממקום של התגוננות וחוסר בטחון. זה מה שהיה שם. אף אחד מאיתנו לא רצה לראות מישהי חלשה. שאני לא אסכים עם אג'נדה פמיניסטית?".
אתה לא מרגיש שבהרבה סיטואציות נגררת? כי אביחי אמר דברים לא פשוטים, ואתה הנהנת. זרמת.
"אבל במקום שלו מותר לו לרצות אישה שלא תוכל לאתגר אותו שכלית. אני לא מאשים אותו".
לא יכולת להגיד לו שאתה לא חושב ככה אם זו לא דעתך?
"זה לא היה המקום שלי להגיד שחשוב שהאישה שלי תהיה אקדמאית עם רצונות וחלומות מעבר ללהקים בית. בדיעבד הצטערתי שלא אמרתי לו שהוא טועה. זה לא מה שאני מאחל לעצמי. אנחנו לא לוקים בשוביניזם. אביחי לוקה בחוסר בטחון".
הוא לא שובניסט?
"ממש לא, הוא מעריץ את ביונסה".
נראה שלא ממש היה לך בונד עם הגברים בבית.
"את צודקת. לחזי באתי רע, לא היה לי דבר כזה בחיים, קרא לי ׳מתהפך׳, ׳שניצל׳, 'כרוב'. לשם לקח לי זמן להתחבר, הוא קרא לשני כלבה מטומטמת וזה הוציא אותי מהכלים. ביני לבין אביחי היו יחסים מאוד מורכבים, שבסוף הגיעו לנקודה יפה".
היתה שם קצת יריבות.
"אני מסכים איתך, רק בסוף הוא הצליח להבין שאני לא מתחרה איתו ורק אז הוא פיתח אלי קרבה רגשית. כעסתי עליו כשהוא אמר לאורנה מי יצא עם גרושה פלוס שניים, הוא עבר את גבול הטעם הטוב והעליב את שנינו. הוא לא התנצל אבל עשה סוויץ' בהתנהגות. אביחי היה צריך להרגיש את המקום הבטוח שלו כדי לשחרר אהבה וקרבה. לפעמים זה היה חינני ולפעמים בלתי נסבל. לפני ההדחה הוא אמר לי שאם אלך זה יכאב לו".
ומה עם חמימו?
"חמימו הוא באמת האדם הראשון שהצלחתי להתחבר אליו. הוא חי בעולם מקביל, לא מחובר למה שקורה בבית. הוא לא שיחק באח הגדול. הוא במימד משלו".
הוא מבין את מה שקורה בבית?
"לפעמים הוא לא מבין, הוא לא גאון הדור, ולפעמים הוא מבין מאוד".
איך תקשרתם איתו בלי כתוביות?
"כשאתה לידו מבינים כל מילה. חוץ מ׳מאה על מאה׳ שלקח לי זמן להבין שזה לא ׳מעל מאה׳, הבנתי כל מה שהוא אמר. אפשר ללמוד ממנו על ענווה ועל שמחת חיים. את כל מי שבחר להתקרב אליו הוא קיבל".
עם מי מהגברים היתה לך חברות משמעותית?
"בנקודת סיום הרגשתי שזה אביחי, אבל לאורך כל הדרך זה היה חמימו".
מה לגבי שרון גל?
"בפורים תפסתי אותו ואמרתי לו ׳תגיד שבת שלום לכל האריתראים ולכל הפליטים׳. הוא אמר 'שבת שלום, ותעלו על האוטובוס'. התאכזבתי ממנו, רציתי לקבל ממנו קצת אנושיות לפני הכל, כי יש דברים פוליטיים שאני מסכים איתו עליהם".
אתה בא מבית שמאלני, מצביע מרצ. על מה אתה מסכים איתו?
"על זה שקווי '67 הם לאו דווקא הקווים שצריכים להיחתם כגבולות, שיש מקום להידברות מכל נקודה, שיש משהו מסוכן גם בלחלום בלי להיות ריאליים. אם אפשר להשאיר את ההתנחלויות איפה שהן ולסיים את הכיבוש אני בעד".
עצם זה שאתה משתמש במילה כיבוש מראה כמה האג'נדות שלכם שונות, הרי מבחינת שרון אין כיבוש.
"אני מסתובב כל שבוע ביריחו עם התיירים שלי ואין שם כיבוש, יש משטרה פלסטינית, יש שם חיים יפים. אני חושב שאם לא היו פיגועים הצבא לא היה צריך להיות בתוך הבתים. אני נכנסתי למקום עם אחריות חברתית ואני חושב שדווקא היכולת של מישהו שהגיע ממרצ להבין תמונה שונה הוא מקום חשוב, ואני עומד מאחורי הדברים האלה. יש הרבה דרכים לפתור את הסכסוך".
היה דיבור על זה שהוא קצת חיזר אחריך.
"אמרו לי את זה, אבל לא הרגשתי ככה. הוא לא שלח לי ידיים".
מטינדר נמאס לי אחרי שבועיים
ומהכיבוש, לכיבוש המציאות שאחרי הפריים טיים. רושנסקי, שמודע היטב לחוקי הריאליטי, חוזר לעסק שפתח עם חבר - בר בפלורנטין שכולו על טהרת ה"דדה" - חביתה עם פירורי לחם: "אני מניח שעכשיו אחרי התכנית יגיעו יותר אנשים".
אתה צריך עכשיו להוסיף מנות חדשות, כמו "שקשוקה שני ואורנה".
"אולי אומלט ׳אביחי חי בסרט׳".
אולי "חביתת אישה של בית".
"אסור להגיד חביתה! אומרים דדה".
אוקיי, אז "דדה מתחת לשולחן".
"מה יהיה בו?".
פטריות. ואם לא נראה אותך בדדה, נמצא אותך בהשקות?
"אם ישלמו לי על זה אבוא, ואם לא ישלמו לי על זה אז שיחפשו אותי".
אז לאן תיקח את כל הסיפור הזה של הכוכבות?
"אני לא יודע. אם יתקבלו הצעות מפתות שיאתגרו אותי אז אשמח לבחון את זה".
כמו מה?
"עבודה מעניינת במדיה כמו תכנית רדיו, כל דבר שיתנו לי לשיר, לרקוד, לשחק, לדגמן. אבל לא באתי עם ציפייה להתפתח למקום הזה".
אז למה נכנסת לבית האח?
"כדי להתפוצץ על החיים ולהביא קצת שלום וגוד וייבז למדינה. זה שהשארתי אדמה חרוכה זו לא היתה הכוונה".
ומה בא לך עכשיו?
"למצוא את האחת שלי. אני לא חי את תל אביב, אני יוצא למועדון פעם בשלושה חודשים. אני לא חיית לילה ולא במשחק הזה של הפיק אפ. מטינדר נמאס לי אחרי שבועיים".
אתה פנוי רגשית?
"עברתי חוויה מטורפת, יש עלי עכשיו מעמסה רגשית. אבל אולי אדע לנתב אותה למקום של אהבה ולא של התפרקות. עוד לא החלטתי לאן אני רוצה לקחת אותה. אני צריך חופש".
צילום: telaviver ל- D|visio | סטיילינג: חיה וידר | איפור ושיער: רועי אוחיון | בגדים: חולצה פסים: רנואר, ג'קט עור כוכב: דיזל, משקפי שמש: פרייבט וינטג' קולקשן, חולצה חומה: H&M, ג'קט בומבר כחול: אלכסנדר מקווין, לפקטורי 54, מכנס כחול: רנואר, מעיל שחור ניילון: H&M סטודיו, מכנס: רנואר, בלייזר תכלת: רנואר, חולצה מכופתרת: קסטרו, חולצה פרחים: ברברי לפקטורי 54, חולצה תכלת: קסטרו, בליזר אפור:ZARA, סריג אדום: קלווין קליין לפקטורי 54, מכנסיים כחולים פס בצד: ולנטינו לפקטורי 54, מעיל שחור: H&M.