קצת אחרי השעה שבה קבענו להיפגש, אורית פוקס מודיעה לי שהיא מאחרת. הסיבה: הריסים שהדביקה נפלו מעינה השמאלית אל תחתית הרכב. שעה אחר כך, כשהיא מופיעה מולי עטופה בפרווה ורודה וחובשת כובע צמר תואם, היא פותחת בהתנצלות ומבטיחה לפצות אותי על האיחור. "הבאתי לך מתנה", היא אומרת ושולפת מתיק הלואי ויטון שבחזקתה קופסא המכילה מסכה לשיער מבית היוצר החדש של אורית פוקס. "יש בזה זהב 24 קראט", היא מתגאה, "תשימי אותה והשיער שלך יהיה רך ומושלם".
אני מניחה שגם את משתמשת במסכה.
"כמובן, אבל אני משתמשת גם בתוספות שיער, הזמנתי עכשיו גם חצי פאה, משהו מיוחד. זה מדהים".
כשאני שואלת את פוקס איך לתאר אותה, היא עונה לי במילה "פלסטלינה" ומוסיפה חצי חיוך. ניכר כי התדמית החיצונית שרודפת אותה בעשרים השנים האחרונות תקפה גם היום, כשהיא כבר בתוך העשור החמישי לחייה; "אני בת 41, אבל אין לי גיל, אני על זמנית". הציפורניים שלה עטויות בנייה מלאכותית בצבע ורוד פוקסיה, השיניים מכוסות בציפויים צחורים, השפתיים מלאות בחומצה היאלורונית.
אני יושבת ומתבוננת בבובת הברבי האנושית שיושבת מולי, זו שלפני עשרים שנה תמונות שלה בבגדים חשופים ובלונד בוהק כבשו את מדורי הרכילות. תפקידי משחק ב"אסקימו לימון" וב"חוכמת הבייגלה" הפכו אותה לאחת הדמויות הכי מסקרנות ומסוקרות בתחילת שנות ה-2000. היו שם גם עשרות קמפיינים, פרסומות ושערוריות. בין הקמפיינים הבולטים הייתה פרסומת פרובוקטיבית ל"קליק", לוח שנה בכיכובה עבור חברת משקאות האנרגיה "אורגזמה", וכמובן פרשת הנחש מ-2011. תזכורת קטנה למי שהספיק לשכוח: במסגרת תוכנית הרדיו "חצי דקה" של שמוליק של שמוליק טיאר, נחש נשך בהפתעה את פוקס בחזה שהיה (ונשאר) סימן ההיכר שלה. הסרטון הפך אותה לסנסציה בינלאומית עם כתבות שפורסמו גם ב"סאן", ב"דיילי מירור", וב"ניו יורק פוסט".
"יש אנשים שלא משנה מה קורה איתם, תמיד מתעניינים בהם", מסבירה פוקס את הסקרנות הרבה שיש סביבה לאורך השנים. מילים כמו "מכוערת", "טיפשה" ו"פרוצה", היו רק קצה הקרחון של אלפי התגובות שהיא קיבלה, ועדיין מקבלת. "יש עליי אנטי, לא משנה מה אני אעשה - הרבה אנשים לא יקבלו את זה. עם הזמן למדתי לא להתייחס לטוקבקים. פעם הייתי מאוד נפגעת מכל תגובה, ממש בכיתי, אבל היום זה שונה, היום כבר לא אכפת לי שאיזה שמשון מירוחם חושב שאורית פוקס טיפשה".
אני מזהה את המספר של הכלא ומסננת
בשנים האחרונות פוקס מתרכזת בעצמה. היא מסבירה בקלות וברהיטות מה היא רוצה ולאן היא חותרת. תוך שיווק ליין מוצרי השיער שלה היא יודעת לשווק היטב גם את עצמה, ובתקופה האחרונה חלו שינויים גדולים בעולמה של הכוכבת, גם אם חיצונית עדיין קשה מאוד לאתר אותם. היא הפסיקה לאכול בשר, כמעט ולא לוקחת עבודות דוגמנות, לוקחת מדי ערב כדורים פסיכיאטרים להרגעה ("זה מרדים אותי ומוריד ממני חרדות"), עושה מדיטציות מול הדרכה אינטרנטית, רוצה זוגיות יציבה, מפנטזת על חתונה - ושוקלת לחזור בתשובה.
מה קורה עם הדת?
"אני לא מגדירה את עצמי כדתייה לגמרי, אבל אני לא נוהגת בשבת ולא מדליקה אש. אני מאמינה באלוהים. כבר עשר שנים שאני ככה, וכשאני אתחתן אני מתכוונת להתנתק מהכל לגמרי ולשמור שבת באופן מלא".
יש מישהו על הכוונת?
"כרגע לא, אבל אני מאוד רוצה זוגיות, כמעט עשר שנים שלא היה לי בן זוג רציני".
את יוצאת לדייטים?
"לא ממש, אני לא מכירה אנשים חדשים כי אני מסתובבת בעיקר עם החברים הטובים שלי. הטעם שלי, אגב, זה סופרים ומשוררים. אנשים יצירתיים".
מתחילים איתך?
"לא ממש. אני מקבלת מלא הודעות ברשתות החברתיות אבל זה סתם. אלה לא אנשים רציניים. הצורה של הגוף שלי גורמת לאנשים לחשוב שהם יכולים רק לשכב איתי. לפעמים גם מתקשרים אליי אסירים ומבקשים לבלות איתי בחופשות שלהם. מעולם לא הסכמתי כמובן. אני מזהה את המספר של הכלא, היום אם מתקשרים אליי מהמספר הזה אני מסננת".
קשוח.
"אני לא אכנס למיטה עם בחור שאני לא נמשכת אליו, אני מעדיפה לא לעשות סקס שנה, וזה גם קרה. היום למדתי מאוד לשמור על עצמי".
בשונה מפעם?
"בגילאי ה-20 עשיתי הרבה שטויות. אני לא מתחרטת על זה, אבל אני כבר לא שם. היום אני רוצה זוגיות, פעם התמקדתי בסקס, השקעתי ונתתי את הכל, רציתי לרצות את כולם. הייתי צעירה, לא חשבתי על הרגש, היום אני יודעת שזה לא צריך להיות ככה, אני במקום אחר".
המקום האחר שפוקס מדברת עליו התבסס בשנתיים האחרונות. אולי זה משבר גיל ה-40 שפגש אותה, ואולי זו באמת סוג של השלמה עם האישה שהיא הפכה להיות, אבל פוקס מדברת לא מעט על בדידות. "קשה לי להרגיש לבד", היא אומרת תוך כדי שמתעסקת בריסים המלאכותיים, שנשארו כעת רק על עינה הימנית; "אני יודעת שזה לא נראה ככה, אבל אני מאוד רגישה. אני בוכה בעיקר בלילות, כשעצוב לי ואני מרגישה שאין לי עם מי לדבר".
אז מה את עושה?
"גיליתי לאחרונה את האינטרנט, אני מתכתבת עם אנשים מכל העולם כי השעות שלהם הפוכות. בתקופה האחרונה אני מדברת הרבה עם סינים בענייני הקורונה. הם אומרים שאצלם ההיסטריה פחות מגדולה מאצלנו".
פוקס חיה על קו קיסריה-תל אביב. בקיסריה היא עדיין היא מתגוררת עם הוריה ובתל אביב יש לה דירה, שלרוב נמצאת בהשכרה. "הבית של ההורים שלי עצום ויש לי קומה משלי".
לא קשה לגור עם ההורים בגיל 40?
"אני אוהבת להיות איתם, הם מבוגרים ואני עוזרת להם המון. אני לוקחת אותם לסידורים, לבדיקות. חוץ מזה, יש לי יחידת נופש נוספת משלי בקיסריה, כשאני רוצה להיות לבד אני שם".
ומה אמא שלך אומרת על המראה הפרובוקטיבי והמוחצן שלך?
"היא מתה שאני אפסיק עם הכל, אחזור לשיער חום ואוריד את הניתוחים. החלום שלה הוא שאני אעבוד במשרד מסודר, אתחתן ואהיה אישה רגילה. אם אני מראה לה את החזה שלי היא מעקמת את הפרצוף, אבל לא משנה מה, היא תמיד מקבלת אותי איך שאני".
הכל תמיד במקום
אורית פוקס גדלה בקיסריה למשפחה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה וסיימה תיכון עם בגרות מלאה. "הייתי ילדה מאוד חסרת ביטחון. עד כיתה י"א הייתי לובשת רק בגדים גדולים, התביישתי בגוף שלי. אבל את יודעת מה?", היא עוצרת לרגע; "כילדה חלמתי להיות משהו גדול. לא ידעתי אז איך להגדיר את זה, אבל רציתי להיות מישהי, רציתי לככב. אני זוכרת שבילדות הייתי עושה הצגות מול המשפחה שלי, זה היה מדהים".
ומתי הרצון להיות "מישהי" הפך להיות ממשי?
"בצבא. באותה תקופה רציתי להראות כמו גיבורת על, רציתי להיות דמות שאף אחת אחרת לא נראית כמוה, אז החלטתי להגדיל את החזה. באותה תקופה ביקשתי מצלם שהכרתי דרך חברים לצלם אותי. אני זוכרת שנכנסתי לסטודיו שלו על מדים, זה היה נורא מביך אבל הוא הסכים בשמחה".
התמונות הפרובוקטיביות שצילם אותו צלם עשו את העבודה, ושנה לאחר מכן היא לוהקה לסרט "אסקימו לימון" בתפקיד המורה החושנית והצעות העבודה התחילו לזרום. "הייתי עושה הרבה כיף באותם שנים". היא מספרת. אבל הכיף הזה גם עלה לה ביוקר. כשהייתה בת 25 פוקס ניגשה לבית החולים רמב"ם וביקשה לעבור הפלה.
"הייתי בקשר קצר עם בחור שבדיעבד אני חושבת שניצל את השם שהיה לי אז. עברתי תקופה נוראית, ההריון שלי היה רק כמה שבועות אבל כבר ממש הרגשתי שאני מחוברת רגשית למה שיש לי בבטן. לא רציתי לספר להורים שלי על ההפלה כדי לא להכאיב להם אז התמודדתי עם הכל לבד. כשלקחתי את הכדורים שניתנו לי הרגשתי כאילו אני לפני תהום, כאב לי בלב ובכל הגוף. בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי. אני זוכרת שכל דמעה שזלגה על הלחי שלי הייתה ממש כבדה. זה אירוע שבחיים לא אשכח. זה עד לאחרונה השפיע עלי".
באיזה אופן?
"בגלל ההפלה שנים חשבתי שאני לא ראויה להביא ילדים לעולם כי 'הרגתי' את הילד שהיה אמור להיות לי, אבל היום אני סולחת לעצמי. אני מבינה שזה מה שהיה צריך לקרות".
רגע לאחר ההפלה היא התחילה עם הזרקות הבוטוקס לפנים, חלק מהמראה העשוי שהפך להיות מזוהה איתה כל כך. "לא באמת הייתה לי סיבה להתחיל, אבל נכנס לי לראש ג'וק של טיפוח וליופי וזה פשוט לא עובר". בגיל 26 הטיפולים עוד היו מתונים, אבל הניסיון הבלתי נלאה להגיע לשלמות הפך בעשור האחרון לאובססיה של ממש: "אני עוברת הזרקות וטיפולי פנים כל חודש וניתחתי את החזה ארבע פעמים. חשוב לי שהכל תמיד יהיה במקום".
אבל את מבינה שיש בזה משהו כפייתי.
"כן, אני יודעת שזו אובססיה. זה נכנס לי לפני שנים לראש, ומאז זה לא עבר. אין לזה גבול".
כמה את מתעסקת בחיצונית שלך?
"כל הזמן. כל רגע אני בודקת שהכל נראה טוב", היא אומרת ומסדרת את הפוני הבלונדיני בתוך כובע הצמר שעל ראשה.
את מרגישה יפה?
"כן. לפעמים כשאני לבד בלילה יוצא לי להרגיש מכוערת. אז אני מתקשרת לד"ר דב קליין והוא מעודד אותי. פעם התקשרתי אליו כי חשבתי שהתפוצץ לי השתל בחזה ולפני כמה שבועות ביקשתי ממנו שאיבת שומן. לצערי הוא לא הסכים".
יש שאומרים שאת נראית קצת מגוחכת, שזה מוגזם.
"אני חיה את חיי ולא מרגישה שונה. לפני כמה ימים הייתי בסופר פארם והסתכלתי במראה. בהשתקפות עמדה לידי בחורה שהביטה במראה גם. פתאום אמרתי לעצמי "וואו, איזה הבדל. הכל באמת נורא גדול ומוחצן אצלי". אבל אני אוהבת את זה, אני עושה את זה בכוונה, ככה אני מרגישה הכי שלמה עם עצמי".
למה להכניס ראש חולה למיטה בריאה?
גם בגיל 40 חייה של פוקס כוללים סדר יום שהיה הולם חיילת משוחררת שעדיין לא מצאה את הכיוון שלה. היא נפגשת עם חברים, יוצאת לסידורים, מדברת בטלפון ובלילות משוחחת עם זרים ברשתות החברתיות; מתפרנסת מהדירה שמשכירה לצעירים בתל אביב ולאחרונה גם ממוצרי השיער שהתחילה לשווק. כשהיא מסיימת לפרט את הלו"ז היומי שלה היא מוסיפה, "אני לא בחורה שפויה, את מבינה?"
כן.
"תביני, החיים שלי לא רגילים. אני לא יכולה לחיות חיי שגרה, אני אכנס לדיכאון. אני לא יכולה להיות נורמלית כמו כולן, ואני גם לא רוצה".
בשנים האחרונות פוקס נתקלה בדילמה שעלולה לשנות לה את החיים. אמא שלה, האדם הקרוב אליה ביותר, גילתה כי היא נושאת גן סרטן ועברה כריתה מלאה של השדיים, הרחם והשחלות. "בגלל שזה גנטי אני צריכה לבדוק אם גם אני נושאת את הגן הזה, אבל אני לא עושה את זה, כי אני מפחדת שיש לי אותו. אני לא רוצה להכניס את הראש שלי למחשבות".
קל לשפוט את האמירה הזו או לחשוב שהיא ילדותית. אבל כמי שביססה את פועלה ותדמיתה על הנשיות המוחצנת שלה, החשש של פוקס מהמחלה שיכולה לפגוע בדימוי החיצוני שלה הוא אמיתי ומטריד, אולי לא פחות מהמחלה עצמה: "כל רופא ששומע שאני לא רוצה להיבדק מאוד כועס עלי ואני גם מבינה אותם, זו באמת מחלה מאוד מסוכנת".
ומה אם תצטרכי לעבור כריתה מלאה?
"האמת שעכשיו כשאני מדברת על זה איתך אני מאמינה שיהיה בסדר. כי אז תהיה לי השתלה חדשה, אעשה שחזור כמובן כמה שיותר מהר. את מבינה איך הראש שלי חושב? אבל אני לא רוצה להתעסק בזה, למה להכניס ראש חולה למיטה בריאה?"
הפוך, את מתכוונת.
"לא. התכוונתי בדיוק למה שאמרתי. הראש שלי פסיכי ובינתיים הכל בסדר, אני לא רוצה להיכנס לזה כי זה יעשה לי רע".
בתקופה האחרונה פוקס עובדת במרץ על סדרת המסכות לשיער שייצרה בעצמה. "אני עושה את הכל לבד, אין לי שותפים למרות שקיבלתי הרבה הצעות", היא מספרת בגאווה. ליין המוצרים, שעתיד לצאת בשבועות הקרובים, יכלול עשרה סוגים של מסכות מתאימות לכל סוגי השיער. כחלק ממסע הקידום של העסק פוקס מתעדת את עצמה מידי יום בחשבון האינסטגרם החושפני שלה, שבו עוקבים אחריה יותר ממאה אלף אנשים. "כולם גברים", היא אומרת. "יש לי אבי מנורות, יעקב קבלנים. לא מלח הארץ, בואי נגיד ככה". לא פעם היא מפרסמת תמונות פרובוקטיבית לצד סרטונים אירוטיים נטולי חולצה. בחודש שעבר היא פתחה גם חשבון טיקטוק, אבל שם נחסמה, לא מעט בגלל האופי המיני של הסרטונים שנוהגת לשתף. "אני יודעת שזה חשוף, אבל זאת אני, זו מי שאני. אני גם עורכת את הסרטונים שלי לבד, שזה עוד משהו שלמדתי לעשות ואני מאוד אוהבת".
כמה חשובים לך העוקבים?
"מאוד חשוב לי. זה נורא מביך להיות מוכרת בלי הרבה עוקבים. הלייקים גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. פעם כשלא היו לי לייקים הייתי מוחקת את התמונות, היום זה כבר לא ככה אבל זה עדיין חשוב לי. תביני, באינסטגרם הכל נראה נורא נוצץ וזוהר, אף אחת לא רוצה לבכות באינסטגרם, ומי שכן מדברת על דברים יותר עצובים – כולם פתאום אוהבים אותה. אצלי, לא משנה מה אני אעשה, רוב התגובות יהיו 'את זונה'".
זה נשמע נורא.
"אני לא מתייחסת, אבל זה מצחיק שבמציאות כולם משחקים אותה כאילו שהם אוהבים אותי. מבקשים ממני סלפי כל הזמן, אבל באינסטגרם זה אחרת. אני זוכרת שפעם מישהו כתב לי שאני נראית כמו קוף ובכיתי מזה. אמא שלי לקחה אותי לשיחה ושאלה "אורית, את נראית כמו קוף?" - וכשהשבתי שלא הבנתי שאני באמת צריכה להתעלם".
את עוברת הטרדות מיניות?
"אם אני אלך למשטרה להתלונן על הדברים שעברתי אני מאמינה שיהיו הרבה מאוד עצורים. כל יום אני עוברת הטרדה מינית, לא אונס חלילה, אבל הטרדות יש כל רגע".
יכול להיות שמנסים לנצל את התמימות שלך?
"אני לא תמימה בכלל", היא צוחקת. "אני אמנם נראית כזו ומצטיירת ככה, אבל אני ממש לא. אני לא יכולה להיות מנוצלת. אם כבר, להפך".
וואלה?
"ברור. אבל זה בסדר, זה טוב לי שחושבים ככה כי אני יכולה לשחק אותה כזו. העיקר שהחברים שלי והמשפחה שלי יודעים מי אני באמת ומעריכים אותי ככה".
אז חסר רק החתן.
"נכון. בעזרת השם".