להתגרש זה לא דבר קל. זה מסתבך עוד יותר כשיש ילדים בסיפור, ומי כמו הילה נחשון יודעת את כל זה. עד גיל 41 היא הספיקה לדגמן, להנחות, לשחק – וגם להתחתן, להתגרש, להתאהב, להביא לעולם ילדה, להיפרד, להתחתן שוב, להביא לעולם ילד נוסף ולהתגרש. שוב. כמו כולם, גם נחשון גדלה על פנטזיית האביר על הסוס הלבן. בכל פעם שחשבה שמצאה אחד כזה משהו השתבש, אבל היא מעולם לא הפסיקה לנסות. "אני חושבת שכל מה שרציתי אי-פעם היה בית", היא אומרת. "גדלתי על דיסני, על הנסיך שמגיע להציל אותך, אז חלק מהנרטיב שסיפרתי לעצמי היה שאני צריכה מישהו שיציל אותי. בפועל מגיל 16 עשיתי הכל לבד, הייתי עצמאית, הרווחתי כסף. הסיפור שהיה לי בראש והמציאות התנגשו בכל פעם מחדש".
בואי נעשה סדר. עם מי התחתנת, עם מי לא, ממי נפרדת וממי התגרשת?
"התחתנתי עם אסי דומב, ואחרי שנתיים התגרשנו. אחר כך הכרתי את יונתן כהן, אבל לא יכולנו להתחתן כי אני גרושה, הוא כהן ופה זה איראן. היינו ביחד ארבע שנים ובמהלכן עשינו ילדה, נינה. שנתיים אחרי הפרידה שלנו הכרתי את אייל חסיד, נולד לנו ילד שקוראים לו ליהוא, ואחרי משהו כמו ארבע שנים אייל עזב את הבית. וזה מה שהייתי צריכה שיקרה".
מה זאת אומרת?
"הבנתי שיש משהו שאני לא רואה. שיש לי איזו נקודת עיוורון, משהו שאני חייבת לשנות בהארד דיסק שלי. לאורך כל השנים האלה, עם הפרסום והטלוויזיה, הייתי במרדף ולא עצרתי רגע לשאול את עצמי את השאלות החשובות: 'טוב לך? מי את? מה הערכים שמובילים אותך? לאן את הולכת? מי את רוצה שיהיה לידך?'. לא שאלתי אף אחת מהשאלות האלה, וזה התפוצץ לי בפנים".
המפץ הגדול.
"כן. וכשקורה משבר כזה את יכולה לשבת ולבכות, שזה לגיטימי, או להתפתח. אז ישבתי ובכיתי עד שלא היו לי דמעות יותר. עד שאמרתי די".
לגרש את החושך
המפץ הגדול של נחשון התרחש ב-2016, עם גירושיה האחרונים. בבת אחת היא הגיעה לקצה, פיזית ונפשית. הקריירה האינטנסיבית, כמו גם שנים של אהבות, אכזבות, הריונות ולידות, גבו מחיר יקר. "זה היה משבר קיומי", היא מספרת. "רציתי להגיד 'כוסאמק על הכל' ולקפוץ מאיזה בניין, לגמור עם זה. הרגשתי שאני לא יכולה לעבור את זה שוב. זה כמו סיוט שקורה לך עוד פעם ועוד פעם".
נכנסת ללופ.
"כן. הגעתי למצב קשה, חטפתי פיברומיאלגיה. זו מחלה אוטואימונית, הגוף תוקף את עצמו ויש לך כאבים מטורפים שמגיעים משום מקום. התקף כזה זה יכול להימשך שעה ויכול גם שלושה ימים. ויש גם עייפות, תשישות ודיכאון".
איך קמים מזה?
"קיבלתי את האבחנה רק לפני שלוש שנים. עד אז לא הבנתי מה זה הכאבים האלה ולמה אני לא יכולה לקום מהמיטה. זו מחלה שתוקפת בעיקר נשים, אולי כי אנחנו כל כך רגישות ונוטות לקחת הכל פנימה. אחרי האבחנה אפשר לקחת כדורים שמטפלים בכאבים".
ומה עם הצד הנפשי?
"מתישהו חבר אמר לי 'את הולכת למות'. הבנתי שזה כבר לא רק בראש שלי, שרואים את זה מבחוץ. השיער שלי נשר, העיניים שלי היו צהובות, הייתי עור ועצמות. אז גם הבנתי שאני לא יכולה להשאיר את הילדים שלי לבד, שאין מצב שאני מוותרת. זה היה רגע שבו אמרתי לעצמי שאני הולכת לקבל עזרה. לא היה לי פשוט ללכת לפסיכיאטר. יש לי גנים כאלה של שיגעון, לקרובת משפחה שלי יש סכיזופרניה קשה, וחשבתי שהנה, זה בא גם אליי. ידעתי שאני על הקצה, זה היה נורא מפחיד. אבל הלכתי, בכיתי את נשמתי, והבנתי שאני חייבת לעלות על ציפרלקס כדי להתחיל לזוז, לגרש את החושך".
לשבר הגדול הזה היו רמזים מטרימים. נחשון הייתה מצליחה ומפורסמת. היא התחילה כדוגמנית, בהמשך עברה למשחק ובעיקר להגשה; בין היתר הובילה את תוכנית חדשות הבידור "Y בעשר", והנחתה לא פחות מ-6 עונות של "רוקדים עם כוכבים" בגלגולה הראשון, יחד עם אבי קושניר. אבל לצד התהילה, משהו פשוט לא הסתדר לה. "לא הבנתי איך יכול להיות שאני מנחה בטלוויזיה ואני לא מאושרת. אני מלכת העולם, ובכל זאת אני עם התקפי חרדה נוראים", היא נזכרת. "כל הסימנים היו שם, שאני לא במקום המדויק לי, אבל אני בחרתי לא לראות. עד כדי כך הייתי לכודה בתוך הלופ".
ב-2004 היא נישאה לראשונה, לדומב. "זה היה לפני כמעט 20 שנה", אומרת נחשון. "אין לנו ילדים ביחד ואנחנו לא בקשר. אני מאוד מכבדת את אסי, ואני לא הולכת לפתוח את כל סיפורי האימה והזוועות של הגירושים האלה".
אז אני מבינה שהיו?
"בכל גירושים יש. אבל אם לא פתחתי לפני 20 שנה אני בטח לא אפתח את זה עכשיו. מה שכן, גדלתי מזה. הייתי צריכה לחטוף את הבומבה".
ואחרי הבומבה הזאת היית בזוגיות ארוכה עם יונתן והבאתם לעולם את נינה. מה קרה שם?
"עם יונתן הייתה שמחה מטורפת. עבדתי הרבה, רצינו להיכנס להיריון וזה הביא אושר מאוד גדול. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות אמא צעירה. הייתי עושה עוד 200 ילדים, אבל אני פשוט לא רוצה עוד אבא בחיים שלי".
אז עם כל השמחה המטורפת, מה בכל זאת גמר את הזוגיות הזאת?
"הייתה הבנה, היה אסימון שנפל, שזה לא מתאים ולא משנה מה נעשה. אנחנו בקשר נהדר היום, אנחנו חברים טובים, אנחנו משתפים פעולה, הוא אבא מדהים. יש לו ילד נוסף. גם אסי התחתן והתגרש, אגב. נראה לי שיש קללת נחשון".
את מתארת את זה בקלילות, אבל לא פשוט להיפרד עם ילדה בת 3.
"זה לא היה פאני פאן פאן. את מרגישה שנכשלת, זו תחושה איומה, זה חורבן, את מפרקת לילדה את הבית. אבל הבנתי שזה הכרחי, וזה דרש המון אומץ. המזל שלי הוא שיונתן היה פרטנר טוב לפרידה. העבודה המשותפת שלנו הייתה לחשוב על טובתה של נינה, וזה מה שהנחה אותנו. לא אגיד לך שהכל היה קשת בענן וצמר גפן מתוק, אבל זה הסתדר".
ומה קרה עם אייל, בעלך השני?
"התחתנו אחרי כמעט שנתיים, שנינו מאוד רצינו ילדים, ואז הגיע ליהוא, ואז קנינו בית, שבאמת השקעתי בו את כל חסכונותיי משנים של עבודה, וגם אייל כמובן. עברנו לבית החדש, ועד היום אני לא יודעת מה בדיוק קרה שם. הייתה שיחה שבה הוא אמר לי שהוא עוזב".
נשמע קשוח.
"תראי, מותר לעזוב. זה בסדר, גם אני פירקתי, גם אני עזבתי, אבל צריכה להיות מידה מסוימת של רגישות בתוך הדבר הזה. גם אם מתגרשים זה עדיין בן אדם שהיה חלק מהחיים שלך. במיוחד כשיש ילדים חשוב לזכור שיש דרך".
נשבר לך הלב?
"יותר ממה שנשבר לי הלב עליי, נשבר לי הלב על הילדים. הרגשתי שהנה, זה קורה לי עוד פעם. שגם הילד הזה, התינוק שלי, הולך להיות סוף שבוע אצל אמא, סוף שבוע אצל אבא. אני הולכת לראות אותו, אני לא הולכת לראות אותו, אני לא יודעת מה הוא שתה, מה הוא אכל, מתי הוא הלך לישון. זה סיוט. ונכון שיונתן ואני לא התחתנו רשמית, אבל בסוף זה כמו עוד גירושים, בפעם השלישית. לכי תסבירי לכל העולם, והרכילאים מתחילים להתקשר ואני בעצמי לא יודעת כלום. אני לא יודעת מה קרה, מה עשיתי. אני לא יודעת איך מתמודדים עם זה, איך יוצאים מהדבר הזה, יש לי שני ילדים, אחד מהם תינוק שקם בלילה ובוכה 'אבא' ואני בוכה איתו".
איך בכל זאת המשכת הלאה?
"לקחתי את הילדים, ארזתי לבד את בית חלומותיי, הבית שרק עברנו אליו, בית שהיה בו עוד ריח של חדש – ונסעתי לאמא שלי. שתביני, לא היה לי כסף בחשבון לשלם שכר דירה. חיכיתי שהבית יימכר. ואז שכרתי דירה קטנה בתל אביב. התחלתי לכתוב טור ב'את' על החיים שלי. פתאום קיבלתי מלא תגובות. נשים כתבו לי שנתתי להן אומץ, שנתתי להן השראה. ככה הבנתי שיש לי מה להגיד ויש לי תובנות על מה שעברתי, והתחלתי להתייחס לזה כאל מסע אליי, מסע הביתה".
מצאתי את הבית שלי
הריפוי שאחרי פרידה, ובפרט אחרי גירושים, הוא איטי ובלתי מתחשב. אבל כל מי שהלב שלו נשבר פעם יודע שהאיבר המטאפורי הזה גמיש וסתגלן. הוא מתנפץ לאלפי רסיסים אבל יודע להתאחות. וכשזה קורה, ברגע אחד, נפתחות האפשרויות. "בהתחלה הייתי יורדת עם הילדים לגינה בשישי, וראיתי את כל המשפחות הולכות לארוחות ערב, ואני עם הילדים לבד", נחשון משחזרת. "היה איזה שישי אחד נורא עצוב ופתאום הבנתי שאני חייבת לקחת על זה אחריות, שאני צריכה לעשות את זה בשביל הילדים שלי. שאם אני רוצה שיהיה טוב אז זה עליי, אחרת אני אמשיך לחכות שמישהו יעשה לי ארוחות שישי. הבנתי שאני יכולה להיות רווקה ממורמרת בת 80, או שאני יכולה לקבל החלטה ולשנות את הסיפור. אז לקחתי את המושכות בחזרה לידיים שלי. התחלנו לעשות ארוחות שישי בבית הקטן שלנו, רק אני והילדים. ולאט-לאט הכל השתנה".
היום נחשון מבינה שכל התלאות שעברה, ששיאן הגיע בגירושיה האחרונים, היו הזדמנות. "זו הייתה כאפה שמאלצת אותך להסתכל פנימה, זו הייתה מתנה", היא מסבירה. "לא יכולתי לראות את זה תוך כדי. רק כשקיבלתי פרספקטיבה הבנתי שזה הדבר הכי טוב שקרה לי. אני לא רוצה שזו תהיה כתבה עם כותרות כמו 'הנישואים שלי היו שקר אחד גדול'. זה לא על זה, זה על הניצחון שלי", היא מכריזה – ומצביעה על "גירושין. סיפור. אהבה.", הספר החדש שכתבה על חייה. "זה על הסיפור שסיפרתי לעצמי, על מה שבחרתי לא לראות, ועל איך שדייקתי את עצמי".
הספר יצא השבוע לחנויות, בתזמון מעניין. לפני כמה שבועות התחילו שידורי הגרסה המחודשת של התוכנית שאיתה הייתה מזוהה יותר מכל, "רוקדים עם כוכבים". ובכל זאת, נחשון מוכנה להישבע שלא מדגדג לה לחזור לעולם הזה. "אין מצב שאני עושה את זה היום. מאמינה לי? הציעו לי מלא תפקידים בטלוויזיה ועדיין מציעים. לאנשים נורא קשה להבין שאני לא שם. זה לא מה שממלא אותי, זה לא מדויק לי. אני לא רואה את עצמי חוזרת לתעשייה הזאת, למדתי להקשיב לעצמי.
"היום אני מאמנת נשים וזה מקצוע שמספק אותי כל כך, אני מרגישה שיש לי משמעות. המסע שהמתאמנות שלי עוברות מרגש אותי בכל פעם מחדש. מדהים אותי לראות כמה נשים מוצלחות, חזקות, יפות ומוכשרות יש שם בחוץ, שמספרות לעצמן שהן לא מספיק, לא ראויות, לא יכולות. ואני עפה על זה שאפשר, עם הכלים המקצועיים הנכונים, להראות להן שהן יכולות להגשים כל מה שירצו. וזה עובד, הן מגשימות".
איך הגעת להיות קואוצ'רית?
"כשהבנתי שאני הולכת לכתוב ספר היה לי ברור שאני חייבת להביא את הזווית המקצועית, אז הלכתי על לימודי אימון של שלוש שנים במכון אדלר, ובימים אלה אני לקראת סיומו של הסטאז'. נכנסתי לזה בראבק. רציתי להעביר לנשים אחרות את הידע הזה, לתת להן כלים מקצועיים אמיתיים, ללמד אותן איך עשיתי את זה, איך התחזקתי ואיך לקחתי אחריות, איך שיניתי את החיים שלי ומצאתי את הזוגיות שמתאימה לי. איך מצאתי את הבית שלי".
אמנות הדיוק
את הבית מצאה נחשון עם בן זוגה בחמש השנים האחרונות, ארי מלמוד בן ה-54. הוא אב לשלושה ילדים, וגם סבא טרי. "אני גילף", היא מייחסת לעצמה את הגרסה המפותחת למילף, ומתפוצצת מצחוק. השניים מתגוררים בצפון תל אביב, יחד עם ילדיה של נחשון, נינה בת ה-14, וליהוא בן ה-9, שלושה כלבים במשמורות משותפות וחתולה אחת. "על השטיחון בכניסה לבית שלנו כתוב 'Welcome to the Jungle', וזה שמח ונכון. הפעם, ובפעם הראשונה בחיי, זה בדיוק כמו שזה צריך להיות".
איזו מין אמא את?
"אני רוצה להאמין שאני אמא טובה, הילדים שלי יודעים בוודאות שהם במקום הראשון אצלי ושלא משנה מה, אין תנאים לאהבה שלי אליהם ולא יהיו. שיזכרו תמיד שהבית זה הגב שלהם ושתמיד יש להם לאן לחזור. אני מזכירה להם את זה בכל הזדמנות, שיחלחל טוב-טוב. הם טוענים שאני חופרת".
הם יודעים שהיית מפורסמת?
"כן וזה לא ממש מזיז להם".
ואיך אתם מסתדרים בבית עם כל הילדים? אתם כבר יודעים מי נמצא איפה בליל הסדר?
"יש לנו אקסל של מי הולך למי ומתי. לפני כל חג צריך לבדוק איפה כל ילד. זה מסובך אבל בסוף זה עובד לנו".
ומהצד השני, איך הילדים מסתדרים עם זה?
"בהתחלה כשהיו באים אל הילדים שלי חברים הם היו מתבלבלים. 'מי זה ארי? הוא אבא שלך? ומי זאת נינה? אז מי אבא שלך ומי אבא של נינה?'. אבל את יודעת מה, הכל בסדר, הילדים התרגלו. גירושים זו לא מילה גסה. אני פוגשת כל כך הרבה נשים שהקטע של הבושה מפריע להן. תגידו, אתן נורמליות? ניסיתן, לא הצליח, נקסט, תתקדמו. זה לא אומר עליכן כלום. אז נכשלתן במערכת היחסים הזאת, כנראה היא לא הייתה מדויקת לכן, נקודה".
את חוזרת לא מעט על העניין הזה של "לדייק את עצמך", על המילה "דיוק".
"כן, כי זו מילה כל כך משמעותית. זה בעצם להסתכל פנימה ולשאול את עצמך, 'אני חולמת או שאני ערה?'. היום אני מסתכלת למציאות בלבן של העיניים ושואלת את עצמי אם אני במקום הנכון לי. והיום אני אומרת לעצמי 'אחותי, פאקינג שיחקת אותה'. את לא מבינה איזה ארוחות שישי יש אצלנו. עכשיו זה הזמן ליהנות, לעשות פאני פאן פאן".
צילום: מאיר כהן | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור: מישל אדרי ל"סולו" | שיער: ליאור גבריאלוב ל"סולו" | הפקה: רותם פנחס