היא מככבת מגיל צעיר על מגרשי כדורגל מסביב לעולם, מופיעה בריאליטי, מתחזקת חשבון אינסטגרם עם כמעט 30 אלף עוקבים ואפילו קטפה לאחרונה קמפיין דוגמנות ראשון, למותג ההלבשה התחתונה Aerie. כך שלהגדיר את קארין סנדל כאישה נחבאת אל הכלים זו קצת טעות. מצד שני, היא גם לא ששה לחשוף את חייה האישיים מול כל המדינה, משהו שאולי הייתה צריכה לחשוב עליו לפני שנכנסה למערכת יחסים עם מנצח "האח הגדול" ישראל אוגלבו. השניים היו בזוגיות שארכה שמונה חודשים והניבה שער זוגי ל"לאישה", קעקוע עם שמה של קארין על הזרוע של ישראל ולא מעט טוקבקים סוערים שנעו על הסקאלה שבין פרגון לרשע. אחרי הפרידה ישראל טס לנקות את הראש בצילומים ל"הישרדות VIP" וקארין נשארה בארץ להבקיע שערים ולהמשיך בחייה. אבל משהו ביניהם סירב לדעוך, וכעת, כשישראל גר במרחק בניינים ספורים מדירת השותפים של קארין, הם מגששים את המשך דרכם המשותפת.
מה אתכם עכשיו, אתם שוב ביחד?
"אנחנו זורמים. אף פעם לא באמת הפסקנו לאהוב אחד את השנייה, נפרדו כי בנקודת הזמן ההיא הרגשנו שאנחנו צריכים שנייה להתאפס מחדש, וזהו, עכשיו אנחנו בודקים".
ואיך הולך?
"מדהים".
אז למה לא הוצאתם את זה באופן רשמי?
"אין לי בעיה להוציא את זה, זה לא שאנחנו מתביישים או בארון או משהו כזה".
לפני שבועיים כשהיו דיווחים שחזרתם לא אישרתם אותם.
"זה פשוט יצא ולא ביקשו תגובה, זה לא שמישהו התקשר ושאל. אבל בסדר, טוב לנו איפה שאנחנו נמצאים. גם כשהיינו ביחד בסבב הקודם אם לא היינו מעלים סטורי ביחד אז כאילו 'אה, הם נפרדו'. אנחנו פשוט זוג מאוד לא מתוקשר בצורה הזאת. אין לנו את הצורך הזה להיות תחת עין תקשורתית, להיפך, דווקא השקט התעשייתי עושה הרבה יותר טוב. תמיד היינו ככה. חוץ מהשער הזוגי שעשינו בזמנו אנחנו לא מהזוגות שמחפשים להצטלם כל הזמן ולתעד את מה שקורה בינינו".
אמרת בעבר שזה הקשר המשמעותי ביותר שהיה לך עם גבר.
"תמיד אומרים שקשר עם אישה זה יותר רגשי, אבל בחוויה שלי עם ישראל זה היה רגשי לא פחות משום מערכת יחסים שהייתה לי עם אישה, אפילו יותר. ישראל הוא גבר מאוד מיוחד, הוא שונה בנוף. הוא מאוד ליברל, וגם אם הוא לא מגדיר את עצמו ככזה, הוא מאוד פמיניסט".
אבל הוא עדיין גבר גבר.
"זה מה שיפה בו, הוא גבר גבר ועדיין מחזיק בערכים של שוויון, צדק והוגנות שמאוד דומים לשלי".
מערכת היחסים שלו עם מגי טביבי בבית האח הייתה מאוד סוערת.
"צריך לזכור את הקונטקסט, זאת הייתה תכנית ריאליטי, מציאות מקבילה. זה קצת כמו עכברי מעבדה".
אז בואי ספרי לנו על ישראל הרך והמכיל.
"הצדדים הרכים שלו? מה מעניין אותך?".
הוא מכין חביתה בבוקר?
"כן, גם. הוא עושה הכל, הוא מאוד מפנק, הוא מבשל מדהים, הוא תמיד מכין את האוכל".
ומחוץ למטבח?
"מעבר לזה שהוא חתיך הורס, אולי הגבר הכי שווה במדינת ישראל, הוא הבן אדם עם הלב והנשמה הכי גדולים שאני מכירה, יש לו מהות טהורה והנתינה שלו זה משהו באמת מטורף. הוא מפוצץ ברגש ולאנשים שהוא אוהב הוא יהפוך הרים וגבעות וייתן את כל העולם. הוא שילוב מושלם של אופי מדהים, כריזמטי בטירוף, חתיך הורס וגם יודע לתת המון חום ואהבה ולהעצים את הבן אדם שנמצא איתו בצורה הכי יפה ומדהימה שיש".
לא מוזר לך שהוא עשה קעקוע שלך אחרי זמן כל כך קצר שהייתם יחד?
"לא, זה דווקא מאוד החמיא לי. זה לא שיש לו קעקוע רק שלי, הוא פשוט מקעקע דברים שהיו חשובים לו בחיים וזה משהו שהוא לוקח איתו, לכל קעקוע יש סיפור משלו. גם אחרי הפרידה הוא אמר שהוא לא ימחק אותו כי מבחינתו זה פרק שהיה משמעותי בחיים".
ואת מאושרת היום?
"כן, מאוד".
אני לא חושבת שאני גברית, אני לא חושבת שאני נשית, אני חושבת שאני קארין
סנדל בת ה-31 היא אחת הספורטאיות הישראליות הגדולות של ימינו. קריירת הכדורגל המשגשגת שלה לקחה אותה בגיל 20 לאוניברסיטת אוהיו סטייט היוקרתית שם כיכבה בקבוצת כדורגל הנשים ועל הדרך עשתה תואר ראשון בפסיכולוגיה. משם היא המשיכה לשחק כדורגל מקצועי במשך שנה באיסלנד, עד שהחליטה לחזור לישראל. היום היא קפטנית נבחרת הנשים הלאומית בכדורגל, האישה הראשונה המשמשת כיושבת ראש ארגון שחקני ושחקניות הכדורגל בארץ ובוגרת תואר שני בפסיכולוגיה חברתית. על אף הביוגרפיה המרשימה, את כולם מעניין רק דבר אחד: היא לסבית, סטרייטית או שמא ביסקסואלית?
סנדל עצמה מעולם לא הסתירה את העובדה שניהלה מערכות יחסים עם נשים ועם גברים, ובעיקר לא טרחה לקטלג את עצמה באף קטגוריה מובהקת. "הצורך הזה להגדיר ולשים בתבניות הוא מאוד אנושי, ואני חושבת שזה הרבה פעמים קשה גם לאנשים בקהילה, זה שמישהו שמגדיר את עצמו כביסקסואל או דו, או וואטאבר, כי זה כאילו, תבחרי. אבל אני לא רואה את הצורך לבחור, הבחירה היחידה שלי היא פשוט לעשות מה שטוב לי באותו רגע ועם מי שיסחף לי את הלב". לאנשים מבחוץ פחות התאימה הפתיחות הליברלית הזו, וברגע שהזוגיות עם אוגלבו יצאה לאור בסיבובה הראשון, נטיותיה המיניות של סנדל הפכו לעניין הציבור והיא נאלצה להתמודד עם מתקפה אישית נגדה. "הייתי מקבלת הודעות של 'יש לך דקה לעזוב את הארץ', כל מיני איומים כאלה".
מי שלח לך את זה? מגי?
(צוחקת): "לא. זה היה בדיוק בתקופה אחרי שישראל והיא נפרדו, ויש לה צבא מעריצות מאוד גדול שנכנס לכל פוסט ולכל ידיעה, אז הן היו צוחקות על השם משפחה שלי, 'הסנדל הזאת'. לא דברים ברומו של עולם, 'גברית' ו'מכוערת' ו'לסבית' ו'מה הוא עושה איתה'. בסדר".
אבל כן כתבת פוסט בתגובה לדברים האלה.
"לא כתבתי את זה כי זה העליב אותי, פשוט דמיינתי מה עובר בראש לילדות ולנערות שקוראות את זה, ומשם אמרתי לעצמי שאני חייבת להגיב על זה בקונטקסט רחב יותר. אמרתי בצורה מאוד ברורה - לסבית זה לא קללה, אז להגיד 'יא לסבית' זה מעיד הרבה יותר על הבנאדם שכותב מאשר עלי. גם אם יקראו לי לסבית, אז מה, יצאתי עם נשים, אני לא מתביישת בזה, מעולם לא התביישתי בזה. זה לא משהו שהסתרתי".
ומה עם המילה "גברית"?
"זה בדיוק העניין, הדיכוטומיה הזאת והגבולות המאוד ברורים של מה זה גברי ומה זה נשי. אני חושבת שדחיתי את זה בגיל מאוד צעיר רק מהעובדה שהלכתי לשחק כדורגל שזה מעוז הגבריות. יש ציפיות חברתיות, שלשלאות מאוד מאוד כבדות שלהרבה אנשים קשה לשבור אותן. אני אישה, ביולוגית ומגדרית והכל. אז הרעיון הזה של 'היא גברית' זה אנשים ששבויים בדיכוטומיה הזאת. אני מרגישה מאוד משוחררת מהכבלים המגדריים האלה".
תמיד היית כזו?
"כן, גם בתור ילדה הייתי כועסת אם היה ילד מוכשר בכיתה והוא היה הולך למכבי חיפה, כי אז זה היה ברור שיהיה לו עתיד והוא יוכל להרוויח מיליונים בעוד שלי אין שום אופק כלכלי. זה תהליך ארוך שנים של רצון לשנות את המציאות הלא צודקת שאנחנו חיים בה, פשוט חייתי בתחושה של מי שמכם להחליט לי מה גברי ומה נשי".
אז מה זה גברי ומה זה נשי מבחינתך?
"זה עוד פעם לוקח אותי לשאלה של 'מה את?, את דו? את לסבית?'. הצורך הזה בתוויות. אני לא חושבת שאני גברית, אני לא חושבת שאני נשית, אני חושבת שאני קארין. טוב לי כמו שאני, ואין לי צורך להגיד אני ככה או אני ככה, זה צורך של אנשים אחרים".
את לא לובשת שמלה ופתאום מסתכלת במראה ומרגישה שונה?
"אני יכולה, לפרמיירה של 'גולסטאריות' לבשתי שמלה ועשיתי איפור והרגשתי כמו איזו כוכבת הוליוודית. וביומיום שלי אני אהיה עם טרנינג, מכנסיים קצרים וחולצת כדורגל. אני מי שאני רוצה להיות בכל רגע. זה לא שברגע שאני לובשת שמלה אני אומרת לעצמי 'עכשיו את נשית', או שאם אני עם מדי כדורגל אני מרגישה פתאום גבר. אני מרגישה אני תמיד, וזה אף פעם לא נכנס להגדרות האלה של זה נשי וזה גברי. צריך לשבור את ההבניה החברתית שמושרשת בארץ, כי יש הרבה מאוד ילדות שנמנעות ונרתעות מספורט רק כדי שלא ייחשבו בעיני אחרים כגבריות או לסביות. היה סקר בארצות הברית וגילו ש-86% מהמנהלות הבכירות במשק היו ספורטאיות בעברן. כי מה ספורט נותן בסופו של דבר? הוא נותן כלים להתמודד עם כישלונות, חוסן מנטלי. זה גם עבודת צוות, נחישות, ווינריות, הצבת מטרות ועמידה בהן, זה התמדה. אלו הרבה מאוד כלים שאתה לוקח איתך לעולם האמיתי ויכול להשתמש בהם בכל מקום".
את אומרת לשבור את ההבניה, אבל אז כל כדורגלנית שאנחנו מכירים היא במקרה לסבית או בי.
"זה בדיוק העניין, שאם נשבור את ההבניה שכדורגל זה גברי, אז זה ימשוך את כל האוכלוסייה, ולא רק אלו שלא אכפת להן אם יגידו שהן גבריות או נשיות יבואו לשחק. ספורט לא קובע את הנטייה המינית, אבל התפיסה בארץ שהוא כן. יש הורים שמפחדים לשלוח את הילדות הקטנות שלהן לכדורגל כי הם לא רוצים שהן יהיו לסביות, כאילו שכדורגל זה מה שיהפוך אותן".
סגירת מעגל שלי עם עצמי
לאחרונה סנדל קטפה טייטל נוסף: דוגמנית. חברת ההלבשה התחתונה Aerie מבית אמריקן איגל ליהקה אותה כשגרירה, וקארין קפצה על ההזדמנות כדי לקדם מניעים אידיאולוגים. "Aerie חרטה על דגלה להציג נשים מכל המגוון שיש בעולם. לא לעשות פוטושופ ולא להראות איזשהו אידיאל יופי שהוא בלתי מושג ל-95% מאוכלוסיית הנשים בעולם. מקום של דימוי גוף חיובי, של להרגיש טוב עם עצמנו מבפנים ומבחוץ".
אבל גם את לא הכי "אשה אמיתית". את רזה, יפה, עיניים ירוקות.
"בוא, אני לא דוגמנית, מעולם לא התיימרתי להיות, אבל יש דברים שאכלתי עליהם סרט הרבה שנים, יש לי רגליים גדולות, אין לי פלג גוף עליון מרשים. יש בנות שנמנעות מללכת לספורט כי אומרים שזה לא נשי, שזה לא אידיאל היופי שמקובל או רצוי, אבל אני חושבת שבכללי יש איזשהו שיפט בעולם ו-Aerie זה דוגמה מוצלחת לזה, חברות שמבינות שיש להן אחריות חברתית על מה שמוצג לנו במדיות השונות. גם כשהצטלמתי לקמפיין, יש לי איזה כפל בבטן ורואים לי את השריר הארבע ראשי, אז מה. למדתי להיות גאה בשרירים שלי".
כנערה כדורגלנית איפה לא הרגשת בנוח?
"נגיד עם בגדי ים. אף פעם לא הייתי הולכת עם ביקיני או אפילו שלם, תמיד הייתי הולכת עם מכנס שיסתיר חצי מהרגל, כי אמרתי טוב, יש לי יותר מדי שרירים, זה פחות יפה. לקח לי הרבה זמן להגיע למקום שאני שלמה עם הגוף שלי, כי אני חושבת שהמסרים שאת רואה בעולם הן כאלה שתמיד אומרים לך שאת לא מספיק טובה".
ועכשיו את מדגמנת בגדי ים.
"זה מעניין כי לפני שחתמתי את החוזה עם Aerie הייתי באיזו תכנית בוקר עם נטלי דדון וזה בדיוק היה שבוע האופנה והיא הזמינה אותי לצעוד בתצוגה של מותג בגדי הים שלה, ואני באוטומט אמרתי אין מצב שאני הולכת עם בגד ים על מסלול. שוב, רגליים גדולות, הבטן שלי, כל הסרטים שבנות אוכלות על עצמן. דווקא זה שחתמתי ב-Aerie היה מתוך מקום של טוב, לא כולן רזות 90-60-90, וזו הייתה סגירת מעגל שלי עם עצמי, להרגיש שלמה עם הגוף שלי".
מי שתומכת בה בכל צעד ושעל, ממשחקים על המגרש ועד צילומים בחזיות ספורט ממותגות היא אחותה הגדולה שירן, שתמיכתה בה לפעמים אפילו נלהבת מדי. "פעם כשהיא הייתה מגיעה למשחקים היא הייתה נוראית, היא לא הבינה כלום, רק צעקה את השם שלי. גם כשהיינו ליד הרחבה והכדור היה אצלי ברגל היא הייתה צועקת 'קארין לכי שימי גול', 'קארין למה את לא שמה גול'. היא הייתה משגעת אותי כי אין הרבה צופים אז הייתי שומעת רק אותה. אני זוכרת את עצמי בטדי במשחק של ליגת האלופות, באתי אליה במחצית ואמרתי 'שירן, את משגעת לי את השכל, אם את לא סותמת את הפה אני הורגת אותך'. אבל היא התמתנה עם השנים, וגם יש יותר צופים אז אני פחות שומעת אותה".
אבל תומכת.
"תמיד, לגמרי, גם הפוך, אני תמיד הולכת לכל דבר שהיא עושה. לפני ההצלחה היא הייתה עושה הצגות בקניונים, קראו לזה 'בנות הווינקס', ובקהל 15 ילדים ואני. אנחנו חברות מאוד מאוד טובות, כשעצוב, כששמח, כשסתם בא לחגוג. תמיד היינו המלאך השומר אחת של השנייה. גרתי בארה"ב כשהתחיל הטירוף של 'גאליס' ואני זוכרת שבאתי לארץ לחופשה ונסענו לסנטר, פתאום ילדים עצרו אותה וביקשו סלפי. זה היה נראה לי מטורף, זאת אחותי ופתאום עוצרים אותה ברחוב. אז התחלתי להבין שהיא נהייתה כוכבת".
אתן נפגשות הרבה?
"תלוי בלו"ז, לשתינו הוא די צפוף, אבל אנחנו תמיד נפנה זמן ונעשה איזו ארוחת ערב או איזה סופ"ש כזה של מסיבת פיג'מות, ערב סרטים, בקבוק יין ושינה בכפיות".
כדי להשלים זמן איכות, קארין ושירן החליטו לצאת יחד לצילומי העונה השנייה של תוכנית הריאליטי "גולסטאריות" ב-HOT (משודרת ב-HOT REAL וב-HOT VOD) לצד שמות כמו תאלין אבו חנא, דניאל גרינברג ושולה זקן. קארין הגיעה לתוכנית על תקן כוכבת הכדורגל שסוחבת את הקבוצה על כתפיה, ומצפייה בתחילת העונה נראה שהיא כיכבה בעיקר במשחקים ופחות התחברה לאווירת השכונה של התכנית.
בתכנית את קצת עוף מוזר, היחידה שאשכרה אכפת לה מהכדורגל.
"לקח לי כמה ימים להבין שזה הכל חוץ מכדורגל. באתי עם אג'נדה חברתית מאוד ברורה - אני עכשיו אוכיח במיינסטרים שנשים יכולות לשחק כדורגל. במשחק הראשון בערך זה התרסק. אמרתי 'אז, לא?', הייתי על סף דמעות. לקח לי כמה ימים להבין איפה אני נמצאת ושהעיקר זה הצחוקים והמסביב, ושכדורגל זה הדבר האחרון שנמצא בסדר החשיבות שם".
במהלך הצילומים סנדל נקלעה לאחת התקריות היותר בעייתיות ומתוקשרות שיצאו מהתוכנית, כאשר ויכוח בינה לבין מאמן הנבחרת שייע פייגנבוים הפך לאלים. הוא צעק עליה לאורך המשימה, היא התפרצה עליו בניסיון להשתיקו, הרוחות התלקחו, קללות הוחלפו והכל התנהל בשגרת הריבים ב"גולסטאריות" עד שפייגנבוים איבד עשתונות ותקף פיזית את סנדל. המאמן המבוגר לקח תנופה, בעט בכוח בכדור גומי גדול שהחזיקה בידיה והטיח אותו בעוצמה בפניה.
מה בדיוק קרה שם?
"כמו שאתה רואה אותי עכשיו, אני בנאדם מאוד רגוע, אני מאוד שקולה, לא מדברת לא יפה למאמנים. כל מי שמכיר אותי היה בטוח שזה מבוים, אמרו שאין שום סיכוי שקארין הייתה מתנהגת ככה. בתכנית הראו קטע קטן, במציאות זה היה הרבה יותר ארוך. הוא לא הפסיק לצעוק עלי, חפר לי בשכל שעה ודיבר לא יפה, וגם יום לפני זה הוא התנהג לא יפה לאחת הבנות האחרות. אז זה היה איזשהו מיקס כזה של רגשות שאמרתי טוב די, פה עובר הגבול שלי".
ואז הוא בעט.
"כשזה קרה הייתי בשוק, זה הרגיש לי כמו בסלואו-מושן. החזקתי את הכדור ואני רואה אותו לוקח תנופה לבעיטה. יכולתי לזוז, אבל לא חשבתי שהוא יעז. עמדתי ליד בוץ וכל אחת אחרת שהייתה מקבלת את המכה הייתה עפה אחורה. נפגעתי, אני לא אשקר. בעיני, בערכים שלי, זה לחצות קו אדום שלא חוצים אותו, לא משנה מה".
נראה לי שלכולם ברור שזה קו אדום.
"תתפלא, הרבה מהתגובות שקיבלתי היו דווקא לטובתו, כי אתה יודע, יש פה כביכול שני ערכים שמתנגשים - לדבר לבנאדם מבוגר בכבוד מול להרביץ לבנות. מקהילת הטוקבקיסטים החמודים ששולחים לי הודעות באינסטגרם זה הרגיש שלדבר לא יפה למבוגר גובר על להרביץ לבנות. אבל אחרי הכל עשינו סולחה באותו רגע ואני מבחינתי שמתי את זה מאחורי".
הוא התראיין לאחרונה וסרב להתנצל, כמעט התגאה במעשה. אמר שנתן לך וולה.
"הזדעזעתי כשראיתי את הריאיון שלו. אמרתי אוקיי, היינו לא בסדר שנינו, נגיד. התבאסתי עליו, כי יכולנו לסגור את זה יפה ולא לפתוח מחדש".
היום שאחרי מחר
אצל גברים, גיל 31 הוא עוד מוקדם לסיכומים ומחשבות על פרישה מהמגרש, אבל כשמדובר באישה כדורגלנית, זו שאלה שתמיד מרחפת באוויר לצד הדאגה המתמדת אחר מקור פרנסה. "הייתה נקודה כזאת של טוב, זה לא יעשה אותי עשירה, גם לא לחסוך כסף. כשהתחלתי לחשוב על היום שאחרי הכדורגל קצת הפחידה אותי המחשבה שאגיע לסוף הקריירה שלי בלי לימודים ועבודה, אז אמרתי, אוקיי, אני צריכה לחשוב מה הלאה ולהתבסס בארץ".
אז יצאת לרכוש השכלה גבוהה.
"כן, סיימתי תואר שני בפסיכולוגיה חברתית ואני עובדת במחקר בארגון "אקורד: פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי". ההתמחות שלי בתואר הייתה ביחסים בין קבוצות, הפחתת גזענות, שנאה, רגשות שליליים. כתבנו את התוכנית של 'תקווה ישראלית' לחינוך לשותפות ועכשיו אנחנו כותבים את דו"ח מדד הנגישות העירוני וחוקרים תפיסות התנהגויות כלפי אנשים עם מוגבלות".
אז זה מה שתעשי אחרי הכדורגל?
"אני אוספת כלים, הלכתי לעבוד במחקר כדי להתמקצע בעוד נדבך של הפסיכולוגיה החברתית. אבל כן, בגדול התשוקה הכי גדולה שלי חוץ מכדורגל זה שינוי חברתי ויצירה של חברה שוויונית יותר, צודקת יותר. זה אגב היה אחד השיקולים בחזרה לישראל. אי צדק נורא מפריע לי, זה משהו שבוער בעצמותי ולבוא ולשנות את זה במדינה זרה שהיא לא הבית זה פחות נוגע בי".
את לא חושבת אולי להמשיך בעולמות הכדורגל, אולי לאמן?
"אימון לא, אבל ניהול ספורט ושינוי מתוך עמדות כוח כאלו ואחרות, יכול להיות".
איך את מצליחה לעשות כל כך הרבה דברים בו זמנית?
"החיים עמוסים, אבל מאז ומתמיד היה ככה. אף שחקנית מקצועית לא מתפרנסת כאן רק מכדורגל. יש לנו עבודה במשרה מלאה, חלקנו לומדות ואז בערב משחקות, אז מהבחינה הזו אני חושבת שהספורט הכין אותי לג'ינגול הזה שנקרא החיים".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: ישראל רחמני | איפור ושיער: רועי אוחיון | התמונות צולמו במלון דייב לוינסקי מקולקציית מלונות בראון |