אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את נעם פרוסט. היא הייתה נערה תל-אביבית בת 15 שהגיעה לשבת בבית הקפה שבו עבדתי. כבר אז, לא היה אפשר להתעלם מהיופי ומהנוכחות המרשימה שלה. שנתיים אחרי כן היא כבר כבשה מסלולי אופנה בין-לאומיים בשבועות האופנה מסביב לעולם.
אבל היום מתברר שדווקא בתחילת הדרך היא התקשתה להרגיש את מה שאחרים ראו מבחוץ בקלות. "לא גדלתי בתור הילדה היפה. אני לייט בלומרית, לא הייתי אפויה, עור הפנים היה בעייתי והשיער לא היה מסודר. לא הייתי אחת שנכנסת ו'בואו תראו אותי'. היו רואים אותי עדיין, שזה מה שכיף פה, אבל הייתי מאוד מאוד ביישנית וחסרת ביטחון".
אז מה בתוך חוסר הביטחון בכל זאת גרם לך לרצות להיות דוגמנית?
"הייתי רואה תמונות של אמא שלי וחשבתי 'איזו מדהימה היא ואיזו זוהרת היא', ורציתי גם כן, לא ידעתי כל כך איך זה ילך, כי הייתה לי חרדה חברתית מאוד גדולה".
במה זה התבטא?
"לא הייתי מדברת. גם כשהתחלתי לדגמן, הייתי נכנסת ללחץ מאוד גדול בסיטואציות חברתיות, כל הזמן הרגשתי שיש אותי ועוד נעם שעומדת לידי, מותחת עליי ביקורת ושופטת אותי. פחדתי להתבטא, הייתי מאוד מכונסת בתוך עצמי. אבל עם הדוגמנות, הטיסות, הצורך לעמוד בחוזים והעבודה על סטים, נפתחתי, התפתחתי והפסקתי לפחד".
צמצמתי את עצמי
פרוסט (28) היא בתם של הבמאי עדי פרוסט ("הדוגמניות", "הישרדות") ושל הדוגמנית ומנחת ערוץ הקניות ענת בירן-פרוסט, שלצד עיסוקיה המוכרים היא גם סקסולוגית, בעלת קליניקה ומטפלת בפסיכודרמה. "ההורים שלי פחדו עליי, כי הם ידעו שעם כמה שהם שומרים – בסוף אני שם לבד. אמא שלי לא החזיקה אותי יד ביד, היה ברור שאני מובילה את הדרך שלי".
כשהתחלת, הנסיקה הייתה מהירה והצלחת ברמות בין-לאומיות. איך זה משפיע על יחסי אם ובת שעובדות באותו התחום?
"אמא שלי היא אישה מדהימה והיא השראה בשבילי. וברור שיש קנאה בינינו. לאמא שלי יש קנאה מסוימת בי, עם הקריירה שלי בחו"ל והעובדה שאני לקחתי את זה עוד צעד קדימה, ולי יש קנאה בה, על הקלילות שלה ועל הגישה שלה לדברים. אבל הכל מדובר, וברגע שהקנאה היא לא פיל בחדר אלא הופכת לפרגון וצחוקים, זו הרגשה מאוד לגיטימית".
אתן גם מצטלמות ביחד, לא מעט.
"נכון. בימי הצילום המשותפים הראשונים הייתי רבה איתה על הסט, הרגשתי שהיא לא מבינה שאני באה בתור דוגמנית עובדת ולא בתור הבייבי שלה. עצבן שהיא מבקשת נשיקה או פתאום צובטת אותי בלחי, אבל עם הזמן מצאנו את הקשר ואת הדרך לעבוד. היום אנחנו עובדות הרבה ביחד, הצטלמנו לקמפיין ענק בגרמניה לחברת קוסמטיקה ואיפור בין-לאומית ועכשיו לחברת תכשיטים בניו יורק. וחוץ מזה, היום אני מבינה מה זה להיות אמא. ואיך היא ליוותה אותי והייתה איתי בצעדים הראשונים והמשמעותיים שלי, עכשיו יש לי עוד יותר הערכה ואני שרופה עליה. היא באמת אישה חד-פעמית".
איך היו הצעדים הראשונים?
"כשהגעתי לפריז ורציתי לעשות קוטור, אמרו לי שאני ג'וסי והייתי צריכה לרזות. שקלתי 52 קילו, וזה עדיין לא הספיק. קשה שלא להישבר כשאת כל כך צעירה, את חיה לבד וסביבך המון בנות שהן הכי יפות בעולם, מושלמות שאין דברים כאלה, אבל גם הן אכולות סרטים. ועוד יותר כשאת נמדדת על כל סנטימטר ומילימטר וכל צלוליט קטן. ברור שהיה לי קשה".
אנשים נוטים לחשוב שמי שרזה, לפי הגדרות אידיאל היופי, היא בטח בטוחה בעצמה ושהכל טוב אצלה.
"אין לזה קשר. דימוי גוף בריא זה קודם כל הסביבה שמקיפה אותי, זה להיות במקום בריא שאין לו שום קשר למידה במכנסיים. היו לי המון מקומות של חוסר ביטחון, הייתי רואה אחרות שהן קטנות כאלה וברבי, ושמעתי על עצמי ביקורת יום-יום".
איך התמודדת?
"תמיד היו לי הגבולות שלי. כלומר, זה לא שהגעתי לאנורקסיה ולא אכלתי, אבל כן מאוד צמצמתי את עצמי".
כמה רצית את זה?
"מאוד. הרגשתי, בגלל שלאורך החיים עד אז הייתי מאוד אאוטסיידרית, שזה היה המקום הראשון שמבינים אותי. יש לי לגמרי יחסי אהבה–שנאה עם המקצוע הזה. אז כן, אני רואה איפה אידיאל היופי של הרזון הקיצוני הוא דפוק ומוגזם, אבל אני גם רואה איפה להיות על הסט זו חוויה מדהימה, שמרימים לך, שאת עובדת וטסה בעולם ומרוויחה טוב".
מה היו רגעי השיא?
"שבוע האופנה הראשון שעשיתי בגיל 17, וממנו התגלגלתי לכל התצוגות ולפריז. עבדתי עם ויקטוריה בקהאם, ודייוויד בקהאם מגיע עם הילדה הקטנה שלהם. עבדתי עם לוק בסון, הייתי עם ריהאנה בבק סטייג', שלושה חודשים צילמתי עם קארה דלווין בסט של 200 מיליון יורו. להיות במקומות שהם הכי הכי, ויש לך מישהי שתעזור לך לאכול ומלבישה ומישהי שעושה לך ציפורניים ומסאז' בין לבין... יש דברים זוהרים ומדהימים, חד-משמעית, עד גיל 21 כבר גרתי בניו יורק, באוסטרליה ובגרמניה".
ואחרי כל ההצלחה הזו, החלטת לעזוב.
"כן, כי זה גם מגיע עם הבדידות, עם לא לדעת מה קורה איתי מחר, עם ללכת לאודישן ולחשוב 'וואו, איך הם אהבו אותי' ואז לקבל סירוב, או אפילו לא להבין למה לא יצרו איתך קשר אחר כך. החיים האלה, של יום עבודה אחד להיות הכי מהממת ויום למחרת ללכת לאודישן ולא להתקבל, זה אפס אנד דאונס מאוד קשים".
מה שבר אותך?
"בסביבות גיל 23 היו לי צילומים למותג מאוד גדול בפריז. הגעתי למדידות ולא הייתי מספיק רזה לבגד. הלכתי לסוכנת שלי, שהייתה עצבנית ביחד איתי, אבל יחד עם זאת אמרה 'זה מה יש'. ומבחינתי אם זה מה שיש, אז יש גבול, ומבחינתי זה היה הגבול. הרגשתי מיצוי מהמקום הזה. הרחקתי את עצמי מהמקום שבו אני קולב, אמרתי ביי ביי להיי פאשן, תודה רבה, זה כבר לא בשבילי. החלטתי שאני לא רוצה להיות עם מראה שהוא לא נעים לי. רציתי להרגיש טוב עם עצמי, יותר יציבות ואולי וזוגיות, משהו שהוא יותר נכון ובריא לי".
את מאמינה לכל השיח על שינוי אידיאל היופי? אנחנו באמת צועדים אל עבר השינוי?
"אני שמחה שהתעשייה מתחילה לשנות את פניה, אבל אם עד עכשיו האידיאל היה להיות שדופה, אז עכשיו האידיאל הוא להיות רזה, אבל שיהיה לך טוסיק ושיהיה לך ציצי עומד ושהעיניים שלך יהיו מלוכסנות. האידאל עדיין לא ריאלי בשום צורה, הוא פשוט שינה צורה".
צעדת עכשיו בשבוע האופנה בארץ. שם הרגשת שינוי?
"שם באמת היה לי כיף ומרגש, אחרי שנתיים שלא צעדתי. ראיתי שם דוגמניות צעירות, מבוגרות, מלאות, ואני הייתי באמצע, וזה עשה לי טוב. אני מקווה שמתישהו זה באמת ישתנה, כי עדיין בשבועות האופנה בעולם זה עדיין אותן המידות, זה עדיין הרזון הקיצוני, בחו"ל זה לא משתנה".
במהלך שבוע האופנה טובל'ה אמרה שהיא מסרבת להיכנע ל"טרנד הפלאס סייז".
"אני לא כל כך יודעת למה זה יצא ממנה, במיוחד כי בפועל היא כן מייצרת בגדים למגוון רחב של מידות. אני מאמינה שהיא גם תצטרף לכולם, כי לשם זה הולך ויש מקום גם לי, שבימינו אני מידה 38–40, גם לפלאס סייז וגם למישהי שהיא במבנה הטבעי שלה רזה. מצד שני, גם לא צריך להיות שיח הפוך ולרדוף נשים רזות. בתקופות המאוד רזות שלי שמעתי משפטים כמו 'גבר אוהב אישה שיש אצלה מה לתפוס', ואנשים ירגישו בנוח להיכנס לי לצלחת ולהגיד לי הערות על המשקל שלי".
במה שונה ההגעה שלך היום לסט לעומת ההתחלה?
"היום אני לא אמנע מלאכול בשביל יום צילום. בעבר כן הייתי במקום הזה. המזל הגדול שלי הוא שאני לא אהבתי את זה, אני לא רציתי להיראות ככה. היום, כשאני יושבת מולך, אני לא באותו משקל שהייתי כשעשיתי את ההיי פאשן. אני בבריאות שלי, בטוב שלי, אני אוכלת לחם ופסטה ועוגות כשאני רוצה, זה מבנה הגוף שלי וזהו. היום אני מגיעה ליום צילום בכיף, כשאני מרגישה שיש לי עוד איכויות לבטא, וזה דבר שהתחזק גם בזכות עילי. יש לי יותר משמעות".
להכיר את הגוף
לפני כשלוש שנים נישאה פרוסט לפיג'יי מימון (33), ולפני תשעה חודשים הביאו השניים לעולם את בנם הבכור עילי. "עם ההיריון למדתי עוד יותר להכיר את עצמי, את הגוף שלי, את היכולות שלי. פעם הייתי רק מוטרדת לא לעלות גרם, שלא ייצא איזה חצ'קון, וכמובן מרוב הלחץ ביום של הקמפיין הכי גדול יצאו לי שלושה. בהיריון סבלתי מאקנה, והיו לי חשקים לחמוץ ולמתוק, הייתי פותחת את הבוקר עם גלידה. אבל בגדול עפתי על הגוף שלי, ממש אהבתי את ההרגשה של להיות בהיריון, להרגיש את עילי בבטן".
איך הייתה הלידה?
"חוויה מטורפת. הייתי עם חברות במסעדה, הרגשתי את הצירים, חזרתי הביתה במונית וירדו לי המים, שם במונית. הערתי את פיג'יי וטסנו לבית החולים, הגעתי בפתיחה תשע וככה ילדתי, בלי אפידורל, בלי כלום. בגלל שהלידה התפתחה כל כך מהר, אז אחריה כאב לי לשבת, לשכב, להחזיק את עילי, כל הגוף היה בטראומה מהחוויה הזאת. כל ההכנות והדולה וקורס הכנה ללידה – שום דבר לא מכין אותך לרגע שאת נתלית על בעלך, מושכת לו בחולצה וצורחת את החיים שלך, אבל זו חוויה מקרבת. אני לגמרי מרגישה שכל ההורות והתא המשפחתי הזה שלי, זה הדבר הכי חשוב לי".
ואיך חוויית האימהות עד כה?
"בשבועות הראשונים הייתי בהלם מהעייפות. לא משנה כמה יגידו לך שאת תהיי עייפה, את לא תהיי מוכנה לזה. לא הצלחתי להניק את עילי והייתה לו צהבת, וכל יומיים היינו באים לבית החולים שיבדקו אותו. היה אצלי לחץ מאוד גדול, אבל לאט-לאט זה נרגע, והיה איזה רגע שהוא הסתכל עליי וכאילו אמר לי 'אני סומך עלייך'. מהרגע שאני אמא, השורשים שלי באדמה התחזקו. יש לי הרבה יותר משמעות בעולם הזה".
ואיך זה השפיע על הזוגיות?
"זה רק חיזק אותנו. זאת התמודדות, ושנינו בונים את עצמנו ושנינו אנשי קריירה. אבל פיג'יי הוא גבר כזה של 'בואי אני אקח אותו עכשיו לסופ"ש בדרום עם אמא שלי, ויהיה לך סופ"ש שקט', ואני יכולה להגיד לו 'טוס עם חברים ואני אישאר'. שנינו נותנים ושנינו לוקחים, אנחנו מאוד מפרגנים, וזה מאוד חשוב בזוגיות, במיוחד בהורות. ובכלל".
ה"בכלל" הזה, נשמע שיש מאחוריו משקל.
"פיג'יי הוא הזוגיות הכי טובה שהייתה לי. ברור, כי התחתנתי איתו, אבל לפניו היו לי מערכות יחסים שבהן לא תמיד ידעו איך לאכול אותי. לא היו מרימים לי, הרגשתי הרבה שמקנאים לי או מנסים להקטין אותי. קרה שנכנסתי עם בן הזוג למועדון והוא משך אותי אחורה, כי הוא רצה להוביל. יש כאלה שלא יודעים איך להכיל את תשומת הלב לבת זוג שלהם. עכשיו אני עם גבר שהוא הכי לא קנאי בעולם, לפעמים ברמות שזה כבר מעצבן. קצת תקנא, מה אכפת לך? אבל אני מעדיפה את זה ככה, כי חוויתי את הצד השני והוא אללה יוסתור".
יש יתרון בזה שהוא לא מהתחום?
"בטח. אותי פחות מושך שכולם יהיו בתוך הזוגיות שלי, אני אוהבת את ההפרדה הזאת, את הפרטיות שלי. כשהכרנו, ביום ההולדת ה-24 שלי, הייתי חודש אחרי פרידה. ראיתי שאין לנו אפילו חברים משותפים ברשתות, הוא בשלו, אני בשלי. איזה כיף זה, שלכל אחד יש את העולם שלו. ופה מצאתי את הבית, את השקט, את הפינה שלי והמקום שאני יכולה להתייעץ איתו על הכל ואני מרגישה שהוא החבר הכי טוב שלי, וזה בלי מאמץ, וזה בלי דרמה מיותרת".
הוא בכל זאת כוכב, בתוכנית הבוקר של טל ואביעד הוא הפך לשם דבר בעקבות שמו המלא.
"כן, הוא רגיל לזה, הוא צוחק על זה בעצמו. בפעם הראשונה שהכרנו הוא הציג את עצמו כפנחס ג'וניור מימון, ואמרתי 'וואו זה חתיכת שם של דמות, אני חייבת להבין מה עומד מאחוריו'. זה היה אחלה פיק אפ ליין, ישר שבר את הקרח".
עולם חדש
בעקבות החתונה הפרטית שלה הבינה פרוסט כי זוגות ביום חגם צריכים עזרה לניהול נכון של המאורע, והקימה את המיזם WEDTALKS יחד עם רותם ראף, שהפיק מאות חתונות, ובהן אלה של רוסלנה רודינה, קסניה טרנטול, ואיך לא – של פרוסט. "אני ופיג'יי רבנו בתהליך. זה מכניס הרבה סטרס, ורוצים שהכל יהיה מושלם, לבחור את הספקים הנכונים, וכל אחד שולח המלצות שהן לאו דווקא מתאימות, וכל פגישה זה מלא זמן, ולחפש חניה, ומאחרים, וזה להוציא תקציב ענק ולבזבז המון זמן. ניסיתי לחשוב איך אפשר להקל, גם על הזוגות הנרגשים והלחוצים וגם על הספקים, ויצרנו את המיזם שלנו. עושים את הפגישות בזום לרבע שעה, ואם מתאים אז מתקדמים וסוגרים ואם לא, אז לא. זה לא עולה לזוגות, כל הפגישות הן בחינם".
ואיך הייתה החתונה שלך ושל פיג'יי?
"זה היה אחד הלילות הכי מרגשים. באנו לצאת לחופה והתחלתי לצעוד כמו במסלול, ופיג'יי עצר אותי, אמר לי 'תנשמי'".
את לא על המסלול, הפעם גם מותר לך לחייך.
"לגמרי, ואז לא הפסקתי לחייך. זה היה אירוע מהמם".
מאז עזבה את עולם האופנה העילית, פרוסט שולחת זרועות לכיוונים שונים. מלבד מיזם הפקת החתונות, היא למדה ממשל ונטורופתיה, וכעת עושה צעד שציפתה לו זמן רב – תפקיד משחק ראשון בישראל, בסדרה המסקרנת והמדוברת "ריקוד האש" שעלתה השבוע ב-yes, שם היא מגלמת את ליבי. "הסדרה היא ההזדמנות הראשונה שניתנה לי כאן בארץ, והדמות של ליבי ממש קרובה לליבי. זה מימוש פנטזיה, הדמות מכוסה ורואים לה רק את העיניים, וזה ללמוד להביע את עצמי אחרת, מתוך הלב ומתוך הרגש הכי עמוק שלי".
זה מעניין, מדוגמנית שהגוף והפנים שלה הם הכלים הכי חזקים שלה, פה הסתירו לך אותם.
"כן, הייתי יושבת ולומדת את הטקסטים והרגשתי שזה לא שינון אלא להתחבר לרגש חשוף, לעצבים חשופים. המעצבת ברוריה חריטן והיוצרת רמה בורשטיין עיצבו יחד את הבגד שלי במיוחד. מצד אחד הוא מסתיר הכל, מצד שני הוא בצבע גוף, מאוד מאוד חשוף".
שיחקת בעבר בסרט הוליוודי, במה החוויה שונה?
"על הסט של לוק בסון צילמנו סצנה ביום, ופה צילמנו ארבע. אבל זו הייתה אחת החוויות הכי חזקות אבר, להיכנס לדמות של אישה חרדית. אני תל-אביבית שבאה מבית הכי חילוני שיש. יש שם מילים ומונחים ששמעתי בפעם הראשונה, ונכנסתי לעולם חדש שהוא מדהים בעיניי. אני משחקת את אחותו של יהודה לוי".
אז אין סצנות אינטימיות עם יהודה.
"לא, אין. איזה חבל, בפעם הבאה", היא צוחקת. "יהודה, התאהבתי בו. זה בן אדם וואו, זה מישהו שייכנס למונית בשלוש בלילה וישים מוזיקה שיהיה נעים לכולם, ידבר לכולם בצורה הכי נחמדה, יחזיק את הסט בצורה הכי מדהימה. הוא לא רק כישרון על, הוא גם בן אדם מדהים. הוא קסם שאין דברים כאלה".
יש גם קאסט נשים מרשים. איך היה איתן?
"להיות על הסט הזה עם נעמי לבוב ונועה קולר ומיה עיברין, עם כל הנשים שהן הכי הכי בעיניי – זו הייתה חוויה מדהימה. נהיינו חברות ממש טובות, אנחנו נפגשות כולנו ביחד. ובכלל להיכנס לתוך העולם הזה שרמה בורשטיין בראה, זה עוצמתי".
אחרי פרק אחד, הביקורות מהללות את הסדרה בכלל וגם אותך ספציפית. את מקווה שזה יפתח את הדלת הזאת יותר לרווחה?
"הרבה פעמים שמים אותי על טייפ הדוגמנית, והפעם ניתנה לי ההזדמנות לעשות משהו שהוא אחר לגמרי. אני ממשיכה לעשות אודישנים, בשנים האחרונות אני עושה דברים שהם הרבה יותר מחוברים לי והרבה יותר מתאימים לי. ובכלל, היום יש לי כמה כובעים, אני עושה עכשיו המון דברים. אני כבר לא צריכה להיות מידה 34 ורעבה".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מזל חסון | שיער: ליאור גבריאלוב | איפור: רפאל ברון
סוכנות נעם פרוסט: יולי