בימים הנוראים שעוברים על דודו טופז – סלב ענק שהלך ודעך עד להתרסקות מהסוג שבדרך כלל רואים רק בטלנובלות – נראה שאם קיים מישהו שיכול להבין אותו, זה דן שילון.
מי שבמשך שנים היה הכוכב הבלתי מעורער של ערוץ 2 עם תכנית המעגל "דן שילון מארח", מנהל היום חיים פרטיים ורגועים למדי. אז איך זה ששני כוכבים קבועים בפריים טיים שיום אחד מסתלקים מהמסך לאלתר – לא נופלים לאותה התהום? איך זה שאחד מהם מפתח אובססיה למסך והולך ומאבד את שפיות דעתו, ואילו השני ממשיך הלאה? לדן שילון הפתרונים.
"הצורך של דודו להיות בפריים טיים - חולני"
"דודו טופז זה בנאדם שנמצא במצוקה גדולה כבר הרבה שנים, וזה קשה", מסביר שילון. "האיש לחלוטין נעדר כל יכולת של ביקורת עצמית, הוא כל חייו היה כך וזה בסופו של דבר התנקם בו. היה לו צורך להיות בפריים טיים כל הזמן. אני יכול להבין את הצורך הזה אבל אני לא יכול לקבל אותו. אני חושב שיש בזה משהו אפילו חולני, אבל אני לא פסיכולוג שלו ואני לא מייעץ לאנשים מה לעשות".
אני מנסה להבין: עברת מהפריים טיים לאלמוניות כמעט מוחלטת. איך לא השתגעת?
"אבי המנוח אמר לי פעם: 'תזכור שהתהילה מזויפת, ויותר חשוב - תזכור מאיזה בית אתה בא ואיפה השורשים שלך'. האמירה הזאת ליוותה אותי כל החיים. אני לא אומר את זה כדי לחנך מישהו, אלא כדי להסביר למה אני לא חוויתי התרסקות.
"האם אני יכול להבין את התסכול של דודו? התשובה היא לא, בשום אופן לא. ובכל מקרה, השאלה היא איך אתה מכין את עצמך לרגע הזה. אצלי התהילה גם לא ממש דעכה - יום אחד החלטתי לסיים את המעגל, כשבשלושת החודשים האחרונים הרייטינג עמד על ממוצע של 32 אחוז. ההחלטה לא הייתה קלה, אבל מרגע שסיימתי עם הטלוויזיה, החיים שלי מצוינים. מבחינה מקצועית אני נהנה ממה שאני עושה ברדיו - שזה לא מי יודע מה הרבה, אבל זה ממלא אותי, ואני נהנה עוד יותר ממשפחתי ומחיי הפרטיים".
מהיכרותך עם דודו, האם גם אתה המום מההתפתחויות בפרשה?
"אני לא יודע אם דודו עשה את זה או לא, וצריך לזכור שהוא בגדר חשוד ועצור, לא נאשם וגם לא מורשע - אבל זה סיפור מאוד עצוב. יש כאן בעיה של ניחוח התהילה שעולה באפו של איש טלוויזיה וגורם לו למעין שיכרון כוח. ברור שדודו השתכר מניחוח התהילה, שבעיניי הוא ברובו אושר מזויף. יש בזה משהו עדרי; העדר משנה כיוון ואז רצים אחריו עוד ועוד, עד שפתאום העדר הולך לכיוון אחר, ורק ראש העדר לא יודע שהעדר כבר לא איתו.
"גם אני הרחתי את אדי התהילה, והיא בהחלט החניפה לי לפעמים, אבל אף פעם לא חשבתי שמגיע לי יותר מלכל אחד אחר. דודו לא הבין את זה, והוא לא היחיד, אבל אצלו זה כנראה מקרה קיצוני. אני חושב שכל בן אדם שמופיע בתקשורת, גם בעיתונות המודפסת וגם ברדיו, צריך להיזהר מאוד. מראשית דרכי בתקשורת נזהרתי לא להתבשם מריח ההצלחה, וככה אני נוהג עד היום".
"חד משמעית - לא היה לי כוח. כל הסיפור הזה של כוח הוא מדומה. עסקתי המון בעיתונות פוליטית והזמינו אותי ראשי ממשלה השכם והערב, והזמנות לקוקטיילים, ופתאום נדמה לך שאתה מנהל את המדינה. אבל אני הקפדתי כל חיי לא ללכת לשום ראש ממשלה ולשום קוקטיילים, וגם לא באו אליי הביתה. יצרתי לעצמי מסגרת חיים. אני סידרתי לעצמי את המיטה שעליה ישנתי וקמתי בבוקר רענן כפי שהלכתי לישון".
למי יש יותר גדול?
איפה דודו טופז נפל? מה היו הטעויות שלו חוץ משכרון כוח?
"דודו לא העלה על הדעת אפשרות שמישהו יבקר אותו או יסרב לו. האיש היה מתקשר יום אחר יום למבקרי טלוויזיה. הוא תמיד חשב שהוא כל יכול. יצא לי להיתקל בו בכמה הזדמנויות וראיתי את זה מול העיניים. אפילו לא היה טעם להגיד לו - 'דודו, תיזהר', כי הוא דהר".
אתה יכול לתאר לעצמך מה עובר עליו עכשיו?
"אני מניח שכרגע הוא במצב קשה ביותר ואני לא יודע איך הוא מתמודד עם זה בכלא ליד אנסים ורוצחים, זה משבר אימים. הוא היה נרקסיסט גם קודם, וגודל המכה בהתאם. מצד שני, אני לא אתפלא אם בתוך כל הטירוף הזה שהוא נמצא בו, הוא יושב עכשיו בתא המעצר וכותב תסריט לסרט "דודו באזיקים" והוא ינסה אחר כך למכור את זה – גם אם הוא יואשם ויורשע, ובוודאי אם הוא ייצא זכאי".
לפני מספר שנים ראיינת אותו למוסף סופשבוע של מעריב והחלטת לגנוז את הראיון. למה?
"מעולם לא גנזתי קודם ראיון שקיימתי עם מישהו, אבל בראיון הזה הרגשתי תחושה של בחילה. גם מעצמי, אגב. אמרתי שאני לא רוצה לתת לזה במה. היו שם התבטאויות נוראיות. צלצלתי למערכת והם מאוד כעסו עליי, אבל אמרתי – עד כאן, אני לא רוצה להיות מעורב בזה.
"הייתה נקודה שממנה ואילך לא רציתי יותר לקיים את הראיון: שאלתי אותו למה הוא חושב שצריכה לעניין אותי ההתערטלות הציבורית שלו, ולמה הצורך להתפשט בפרהסיה כל הזמן ולספר את סיפורי חדר המיטות שלו. ועל זה הוא ענה לי תשובה: 'אילו היה לך בין הרגליים כלי כמו שלי, בוודאי היית מבין את זה'. לא היה לי חשק להמשיך בכלל את הראיון".
בוא נסכם: דודו טופז הוא קורבן של התקשורת?
"דודו טופז הוא לא קורבן של התקשורת. אם הוא קורבן של משהו, הוא קורבן שלו עצמו. הוא עשה תוכנית בידור - יש כאלה שחושבים שהייתה טובה, יש כאלה שחושבים שהייתה פחות טובה. הוא התמודד עם זה בדרך שהוא החליט לנכון, ובסופו של דבר אנחנו רואים את התוצאה.
"אבל צריך לעשות הבחנה בין המעשים האלימים - שאם הוא ביצע אותם זה מאוד לא לגיטימי - לבין ההתנהלות היומיומית שלו כאיש טלוויזיה, והעובדה שהוא לא התכונן ליום שבו לא יהיה פופולארי. דיברתי היום עם דן מרגלית. שאלתי אותו – "מה יקרה אם יום אחד יקראו לך ויגידו – 'דן, אתה בטלוויזיה גמרת, אתה לא מופיע יותר על המסך'. הוא אמר לי - "שמע, זה יהיה יום שחור, אבל אני לא אכה אף אחד".