קבלו וידוי קטן ודי מפדח: למרות שמזמן כבר סיימתי את גיל ההתבגרות, יצא שהתמכרתי ל"האי". אני לא ממש בטוחה מה היה הטריגר – אולי השעמום, אולי הזמינות בחינם ב-VOD, אולי העובדה שמדובר בסדרה יומית – אבל זה קרה. הגילטי פלז'ר שלא העזתי לחלוק עם אף אחד היה לחזור הביתה מהעבודה, להשתרע על המיטה ולצפות בעוד פרק בעלילותיהם של יון תומרקין וחבריו. אבל אולי העובדה שסיימתי את התיכון לפני כמה וכמה שנים, גרמה לי להתאהב לאו דווקא בתומרקין אליל הבנות, אלא בשחקן אלמוני אחר שהפציע בסדרה – עוז זהבי.
שלוש שנים עברו עד שלמדינה שלמה נפל האסימון: עוז זהבי הוא הדבר הבא. משווים אותו ליודה לוי, למייקל לואיס, לעפר שכטר; דבר אחד ברור - זהבי (27), בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, כבר לא מסתפק בנישת הילדים. בניגוד לתומרקין, שעושה חיל בפסטיגלים אבל לא ממש מוכר לציבור מעל גיל 14, הוא כבר משחק אותה במגרש של הגדולים. ב"עספור" החדשה של HOT הוא מגלם את איציק, ערס ירושלמי שהתחביב שלו הוא זיונים והמומחיות שלו היא שניים ברצף. חוץ מזה הוא גם מככב ב"נבלות", סדרה חדשה המבוססת על ספריו של יורם קניוק, שתעלה בקרוב ב-HOT, ובסרטו החדש של דובר קוסאשווילי, "התגנבות יחידים" על פי ספרו של יהושע קנז. מספיק בשביל תו תקן איכותי?
אז מה יש בעוז זהבי, שהופך אותו מכוכב ילדים רגעי להבטחה גדולה? קודם כל, אי אפשר להתעלם מהשילוש הקדוש של כריזמה, כישרון ומראה מנצח. ההשוואה המתבקשת לשכטר ולוי מגיעה לא רק בגלל ששניהם כבר הוכיחו שיש להם את כל החבילה, אלא גם משום שבדיוק כמותם, זהבי הצליח לזהור בתנאי הקרב של טלנובלה (או גרוע מזה, סדרה יומית בערוץ הילדים) והוכיח יכולות משחק מרשימות תוך התמודדות עם תסריט שטחי, תפאורת קרטון וקולגות שקשה לכנות אותם "מאתגרים". זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יבחין בו וייתן לו הזדמנות להראות מה הוא שווה גם לצד מוכשרים אחרים.
יהיו כאלה שיאמרו שדי למכבסת המילים, ושבסך הכל מדובר בעוד פרצוף יפה שתוך שנה-שנתיים יעלם לנו מהמסכים. מקסימום ימצא את עצמו לצד שרי גבעתי באיזו דרמה יומית דלוחה. יכול להיות. אבל במדינה שמנפיקה 20 טאלנטים בשנה על פס הייצור של תוכניות ריאליטי שונות, צריך הרבה יותר מפרצוף יפה כדי לשרוד. כמו כל יוצאי ערוץ הילדים, עוז עשה את הפז"מ שלו בתוכניות רצף, שר בפסטיגל, הוציא יומנוער וכיכב על שערים של מגזיני נוער למיניהם. עדיין, כוכבים רבים מאותו פס ייצור בדיוק נאבקים כדי לחצות את הקו ולהגיע אל קהל בוגר – עדי הימלבלוי, ליאת בלו, תומרקין ואחרים – בעוד שעוז דוהר קדימה ומשאיר לכולם עננת אבק.
בהוליווד לא חסרים מקרים כאלה - כוכבים שהתחילו בסדרות נידחות או בערוצי נישה והפכו לכוכבים מהליגה הראשונה. ליאונרדו דיקפריו, ג'ורג' קלוני, ג'סיקה אלבה, אשטון קוצ'ר הם רק חלק מהשמות. בארץ, המעבר בין עולם הילדים לבין עולם המבוגרים הוא אפילו טבעי יותר, בגלל הגבולות המטשטשים בין הז'אנרים. יהודה לוי יכול להמשיך לשחק בסרטים וב"בורר", ובמקביל להיות גם סער פדידה ב"אלופה", ואף אחד לא רואה כאן סתירה.
אבל מה עוד מבדיל את זהבי מכל טאלנט לרגע שצמח כאן? לטעמי, בדיוק כמו אצל שכטר ולוי, יש פה סטאר-קוואליטי שיכול לקחת אותו עד הוליווד. עם הדיאלקט-קואץ' הנכון והסוכן המתאים, הניצוץ השובב שיש לו בעיניים ירטיט לבבות גם בגולה. אולי לא ברמת האיילת זורר, אבל לפחות גל גדות. אם אסתי גינזבורג עשתה את זה, אין ספק שגם עוז זהבי יכול.
