בזמן שאיילה רשף מנסה לתמרן בין המחנות בבית "האח הגדול", המשימות, הסמסים והדרישות, אחותה הגדולה עוקבת אחריה מבחוץ יום יום, ומנסה להבין בדיוק איך נוצרה לאיילה תדמית של צפונבונית קרה ואינטרסנטית שמשחקת עם גברים. לינה רשף, עורכת דין בת 36 ואם לשני ילדים, מוכנה לעשות הכל בשביל להסביר לנו שאיילה היא בעצם האדם הכי אמיתי ואנושי בבית.
"ביקשתי כמה פעמים מ'האח הגדול' להעביר לאיילה מכתב תמיכה", היא מספרת, "אבל האח לא הסכים, אז כל שנותר לי זה לכתוב בלוג, שאולי יחזק אותה מרחוק".
אז רשף אכן פתחה בלוג כזה באתר תפוז, במטרה לתקן את הרושם שנוצר על אחותה, בעיקר לנוכח התגברות קריאות הנאצה נגדה בפורומים ובתגובות באינטרנט. היא לא מבינה, למשל, איך מעיין חודדה מעזה לכנות את אחותה "שרלילה" מבלי להניד עפעף. "אנשים מחפשים שעיר לעזאזל. מעיין חודדה היא לא הבחורה הכי אינטליגנטית בעולם, אבל גם אנשים אחרים צריכים לפקוח את העיניים ולהבין שלאמירות הקיצוניות שלהם אין שום בסיס במציאות. שרלילה? מכשפה? אינטרסנטית? שחקנית? איילה היא ממש לא כזאת".
אבל הבלוג שלך בעצם משחק לידיים של כל אלה שמשמיצים את איילה ונותן להם לגיטימציה, לא?
"אני לא מתחסדת, זה מיועד לציבור שיקרא. מעבר לילדים מתלהמים בני 15 שיש להם משפטים בלתי קריאים, יש אוכלוסיה יותר מבוגרת ואינטליגנטית שרואה את התוכנית. אילה תויגה כצפונבונית בזמן שהיא הכי לא כזאת. אנחנו משפחה מהמעמד הבינוני, ממוצעת לחלוטין, ההורים שלי עלו מרוסיה והיו להם הרבה קשיי הסתגלות".
אז איך בכל זאת נוצרה לה תדמית כזאת?
"זו שטיפת מוח. מה איילה עשתה לא בסדר? קל לשנוא את מי שנראה לך בתור מצליחן. איילה היא בחורה יפה ואנחנו חיים בעולם שובינסטי, לאנשים קשה לראות בחורה עם כוח".
איך שאת רואה את זה, מה בדיוק קרה בינה ובין סער?
"אני לא רוצה להשתמש במילים כמו 'התאהבה בו', אבל ברור שיש שם רגש ויש לה חיבור אמיתי אליו. זו לא אסטרטגיה וזה לא היה בשביל שלא ידיחו אותה. הרי מכל הקשר עם סער היא רק סבלה, זה גרם לה להיות מועמדת להדחה כל שבוע".
איך היא מתייחסת לגברים בעולם האמיתי?
"איילה היא בחורה של קשרים ארוכים, היא אף פעם לא הסתובבה עם גברים. היא הכי לא חומרנית, היה לה חבר שנתיים וחצי, סטודנט מבאר שבע שאפילו מכונית לא הייתה לו, והיא אהבה אותו כי הוא היה מצחיק ואמיתי. לפניו היא הייתה חברה של קצין בצה"ל שגר בראש העין. לוקח לה זמן להיפתח ולהתאהב, היא לא בחורה קלילה וממש לא משחקת עם גברים".
וכך כותבת לינה בבלוג:
מאז ומעולם היינו קרובות, על אף פער השנים הגדול בינינו. הקשר המיוחד שלנו התחיל עוד כשנולדת ואני קיבלתי אותך, בובה קטנה לשחק איתה ונתתי לך את שמך - איילה. תמיד יכולתי להיות שם בשבילך וכשבגרנו גם את בשבילי, ללא סייג וללא תנאי. עוד בעודך ילדה קטנה היית מזדחלת אלי למיטה כשחלמת חלומות רעים, ואני יכולתי לחבק וללטף, גם במלחמות קטנות מול ההורים כשאני הגדולה מייצגת אותך, הקטנה, וסוללת את הדרך. במשברים שלך או שלי עם בני זוג היינו אחת בשביל השנייה, ובאמת בכל תקופה קשה וטובה בחיים היינו שם אחת למען השנייה.
ועכשיו, בסיטואציה בלתי אפשרית שכזו, אני עומדת מנגד ולא יכולה לעשות דבר. אני צועקת וקולי אינו נשמע, אני מזהירה, מייעצת מדברת איתך מרחוק ואת לא יכולה לשמוע. אני משתוממת על החוסן שלך במצבים שבהם אני הבוגרת ממך בשנים רבות כבר מזמן הייתי מרימה ידיים ובורחת. אני רואה את הקרביים שלך חשופים והדמעות זולגות. אני הגדולה שואבת כוחות ממך הקטנה. קטנה שלי, אני מגלה שאת בעצם גדולה!
אני נפעמת מהכוחות הנפשיים שאת מפגינה, מהחוכמה שלך, מיופייך, מכך שאינך מפחדת להיות אנושית ופגיעה אפילו בסיטואציה כל כך הזויה, מכך שאינך מאבדת את האצילות והנאמנות שלך גם ברגעים מאוד קשים. רואה אותך מתמודדת מול הרבה רוע, דעות קדומות, מול אנשים שלא נתנו לך צ'אנס באמת, שקוראים לך מתנשאת בגלל שאת קצת סגורה ומדברת בשפה יפה, שקוראים לך צבועה רק בגלל שאת חברותית (ואילו אותם אנשים לא מפסיקים להכפיש מאחורי הגב), שקוראים לך אינטרסנטית רק בגלל שהשלמת עם מי שליבך משך אותך אליו, מעלים טענות בלתי מבוססות על הכסף של משפחתך שמחזיק אותך שם (איפה הכסף איפה?), מתמודדת גם בימים קשים שחברים הופכים לאויבים ואין מי שיגיד מילה טובה ויחזק. רואה אותך מגייסת כוחות פנימיים אדירים כדי להמשיך ולא לוותר (משקפת את החינוך שקיבלנו בבית לא לוותר גם כשקשה) וגאה בך מעמקי נשמתי. רוצה לצעוק בקול - את שם בזכות עצמך, אינך מושלמת אבל עדיין את מדהימה וכובשת.
מחבקת ואוהבת הכי בעולם,
אחותך הגדולה.
