רק לפני כשנתיים פרש חיים יבין מהטלוויזיה הישראלית, אחרי 40 שנה בהן הגיש את מהדורת "מבט", אבל עכשיו כיסא מגיש החדשות כבר נראה לו כמו היסטוריה רחוקה. "מספיק, סיימתי את הפרק הזה בחיי. יש לי סדרות דוקומנטריות, יש לי תוכנית ברדיו, אני כותב, מוציא ספר חדש ולא רוצה לחזור אחורה", אומר יבין.
בנוסף לשלל העיסוקים הללו הוא הצטרף בימים האחרונים לפרויקט "לומדים ביחד" של קשת, בו הוא מעביר לתלמידים מדרום הארץ שיעור בתקשורת: "לא יכולתי לעמוד מהצד. החלטתי שגם אני צריך לתת כתף במלחמה הזאת שמונעת מתלמידים להגיע לבית ספרם. זה בשבילי ממש כמו שירות מילואים".
לא חסכת טענות על ההתנהלות של התקשורת במלחמה. איך זה להיות בפעם הראשונה בצד המבקר ולא בצד המסקר?
"אני לא אוהב את העניין הזה שמשדרים מתוך תחרות ואף ערוץ לא יורד מהאוויר רק בגלל שהערוץ המתחרה ממשיך לשדר. מבחינת דרך הסיקור, אני לא אוהב כתבים ששמים על גבם אצטלה של דובר צה"ל. יש כאלה שההזדהות שלהם עם הצבא יותר מידי גדולה, הם לא עומדים מהצד ושואלים את השאלות הקשות".
מה אתה רואה שהם לא רואים?
"אני לא מפסיק לחשוב מה קורה גם בצד השני. זה נכון שהמצוקה בדרום גדולה מאוד, וזה נכון שגם אצלנו נופלים קורבנות ומלחמה זה דבר נורא. אבל כשאתה חושב מה קורה בצד השני אתה ממש מתמלא רעדה. 450 הרוגים זה לא דבר פשוט ואיש התקשורת אמור להיות אובייקטיבי כדי לעמוד מהצד ולסקר בלי פניות".
העברת את המסר הזה לתלמידים?
"ניסיתי להסביר להם שהבעיה היא לא חד ערכית, לבעיה יש שני פנים ואסור לנו, גם אם אנחנו צודקים, להתעלם מהסבל שיש בצד השני. אבל אני מבין גם שבמצב שנוצר אתה קודם כל בן הארץ הזאת ולא איזה כתב שוודי או מישהו מהאו"ם וכל הרצון להיות אובייקטיבי הוא בעייתי".
ויחד עם זאת שאתה מביט מהצד, תמכת בתקיפה של צה"ל בעזה.
"המלחמה הזאת היא מלחמת אין ברירה, אין מלחמה יותר צודקת ממנה. אנחנו נלחמים על זכותנו לחיות בארץ שלנו. אין פה ויכוח על שטחים ומחלוקת טריטוריאלית. יש פה פשוט מאבק נגד הטרור החמאסי שזו מלחמה קשה ואיומה נגד הגוף אפל הזה. אולי זו גם אחריות שלנו קצת אבל לא ניכנס פה להיסטוריה".
מלחמה בלתי נמנעת
יבין הכיר בשנה האחרונה את העולם הערבי דרך הסדרה הדוקומנטרית שלו, "תעודה כחולה", בה עקב אחרי ערביי ישראל ובאמצעותה גם פיתח משנה ברורה בנושא. "יש הבדלים מאוד ברורים בין ערביי ישראל לבין הפלסטינים שגרים בגדה המערבית ובין הפלסטינים ברצועת עזה", אומר יבין, "אלו קבוצות שמפתחות קווי אופי שונים ואין קשר בין העם הפלסטיני בתוך ישראל, שיש לו הרבה נקודות השקה והזדהות עם הרוב היהודי, ובין הפלשתינים הנמצאים בגדה ובעזה".
מבחינתך לדבר עם הנהגת חמאס בעזה זו אופציה לגיטימית?
"זה מה שנצטרך לעשות בסופו של דבר ויכול להיות שהיינו צריכים את המלחמה הזאת בשביל שזה יקרה. אפשר לדבר באמצעות גוף שלישי. אני זוכר את הימים שאסור היה לדבר עם אש"ף, עכשיו זו הרשות הפלסטינית ומנהלים איתה משא ומתן".
אתה חושב שהמלחמה הזאת בלתי נמנעת?
"המלחמה הזאת בלתי נמנעת כי כשחמאס שולח רקטות לאוכלוסייה אזרחית בלתי מוגנת צריך לעצור אותו.איזו ברירה יש לנו עוד? ניסינו הכול עם חמאס. יחד עם זאת, אני מאוד חרד שנשקע שם באיזה בוץ ואני מקווה שלמדו את הלקח ממלחמת לבנון ונימנע מלעשות את זה".
יהיה כאן בסופו של דבר שלום?
"אין ברירה, השלום הוא בלתי נמנע ומי שאמר את זה היה איש הליכוד, מנחם בגין. אף אחד לא הולך לשום מקום, אנחנו פה, הם פה, צריך ללמוד לחיות ביחד זה לצד זה".