נתחיל בתרגיל קטן בחשבון לכיתות ג'. אם הבחירות מתקיימות פעם ב-4 שנים ומדינת ישראל קיימת כבר 60 שנה, אז איך זה שאנחנו עומדים בעוד כמה ימים לבחור את הרכב הכנסת ה-18 ולא ה-15?
למרבה הצער, התשובה שייכת לשיעור טבע, לא לשיעור חשבון. למרות ניסיונם של חברי כנסת להצטייר כחכמים יותר, מתורבתים יותר, מוסריים יותר ונעלים יותר, בסופו של יום הם לא שונים מאחרון הצבועים בלהקה - עטים על המנהיג כמוצאים שלל רב ברגע שהם רק מריחים את חולשתו.
אין בכוונתי לכתוב לכם עוד טור מייגע שמשכנע אתכם בצדקתו של זה או אחר, מהסיבה הפשוטה שאיני מאמין לאיש מהם. לא לגנרל המלחמה, שרגע לפני הבחירות יצא למערכה בעזה אבל הוציא את הכלי שלו לפני שהצבא גמר שם את העבודה; לא לנביא הכלכלי הסכסכן, שתמיד ידע לזרוק לאוויר סיסמאות כמו "מחשב לכל ילד" אבל ילדים שאינם גרים בהרצליה פיתוח עדיין מחכים; לא לאשה הקרה שלא נכנעת ללחצים, אבל כן נכנעת ללחץ יועץ התקשורת שחושב שאם היא תתקלט במסיבה היא תהפוך לברק אובמה של היהודים; וגם לא לחלילן מהמלין, שמבטיח להוביל את העכברים לים, כל עוד זה יאפשר לו למחוק מזכרוננו מספר מסוים של פשעים.
אז על מי כן נדבר? ובכן, סעיף 4 לחוק יסוד הכנסת קובע שכנסת ישראל תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. עזבו רגע את כל המילים המפוצצות האלה ובוא נתמקד במילה הקטנה הזו שמופיעה שם אחרונה, בקצה, מקווה שתשכחו ממנה: 'יחסיות'. להבדיל מרוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות המערביות, בישראל נשמרת השיטה היחסית בצורה קיצונית במיוחד. אזרחי ישראל נאלצים לבחור את המועמד המתאים מבחינתם לראשות הממשלה ביחד עם להקת מלחכי הפנכה שלו, אלה שמקווים ליהנות מהפופלריות שלו כשם שדגים מקווים ליהנות משאריות מזונו של הלוויתן.
זו המילה שגורמת לנו את הנזק הגדול ביותר, זו המילה שהופכת חמישה אנשים למנהיגים פוטנציאליים ו-115 אנשים אחרים, שאמורים לשרת ציבור של מיליונים, לקבוצה של אוכלי חינם. זו גם המילה שגורמת לכך שאתם בוחרים את חברי הכנסת שלכם כמו חבילת ערוצים באחת מחברות הכבלים.
קדימה: רציתם לבני קיבלתם בלילא
אם תבחרו בקדימה מתוך רצון שציפי לבני תנהיג את המדינה, תקבלו בדרך גם אישה אופורטוניסטית בשם רוחמה אברהם בלילא, המכונה בפי חבריה 'הנסיכה משיכון המזרח'. אברהם בלילא, שממוקמת במקום השמיני ברשימת קדימה לכנסת, שימשה כראש לשכתו של בנימין נתניהו בעת שכיהן כראש ממשלה. כשהריחה זו את חולשתו של ביבי הפנתה לו את גבה וערקה עם אריק שרון למפלגה חדשה, מה שסידר לה את משרד התיירות. היא הפגינה בקיאות בביוגרפיה של מרי אנטואנט כשדקלמה מול התקשורת העולמית את המשפט "אם אין סוכר שיעשו ריבה" (בתגובה על הרעב ברצועת עזה); היא הציעה לאסור מכירת אלכוהול אחרי השעה 2 בלילה והתקפלה בגלל הביקורת שספגה; אבל היא בעיקר הוכיחה בקיאות משפטית כשנחקרה יחד עם הח"כ לשעבר יחיאל חזן על פרשת אגרסקו: "על מה רוצים לשלול מח"כ חזן את החסינות ולהעמידו לדין?", שאלה בלילא, "על סמך ראייה?". רציתם סיבה טובה שלא להצביע למפלגת קדימה? קיבלתם.
העבודה: הצבעתם ברק קיבלתם מרציאנו
הסקרים צופים למפלגת העבודה בין 16 ל-17 מנדטים, מה שאומר שכל הצבעה למפלגת העבודה מחזקת את הסיכויים לכך שהמדורג במקום ה-17 ברשימה יזכה להיות חבר כנסת בקדנציה הקרובה. ומי מדורג במקום ה-17? לא אחר מאשר חבר הכנסת יורם מרציאנו, שהגיש הצעת חוק למניעת אלימות במועדונים, מה שלא מנע ממנו להסתבך בעצמו בקטטה עם מאבטחי מועדון בהרצליה, להמצא בגילופין על-פי עדויות השוטרים שהוזמנו למקום ולטעון ש"מותר לי לשתות בשעות הפנאי שלי". רציתם סיבה טובה שלא להצביע למפלגת העבודה? קיבלתם.
הליכוד: בחרתם ביבי קיבלתם גמליאל
אם תבחרו בליכוד, תזכו גם בזגזגנית מפורסמת, כזו שגורמת לקוי אלכסון להיראות ישרים. מדובר בחברת הכנסת לשעבר גילה גמליאל, שממוקמת במקום ה-19 ברשימה. גמליאל, שהייתה בימי ההינתקות ממורדי הליכוד שהתנגדו לעקירת הישובים, ניסתה לאחר השלמת תהליך ההינתקות לחזר אחר ליטופיו של ראש הממשלה דאז שרון. היא עשתה זאת כשהצביעה, בניגוד ליתר חבריה המורדים, בעד מינוים של זאב בוים ורוני בר און לתפקידי שר בממשלה. בכיר בסביבתו של ראש הממשלה היטיב להגדירה אז בראיון כ"פוליטיקאית עם שאיפות גדולות שגורמת למושג 'האידיאולוגיה' להחוויר". אבל איך אפשר להאשים את גברת גמליאל כשכל חברי מפלגתה הותיקים הם הרי צבועים בעצמם. כולם חכמים להופיע היום בטלוויזיה ולומר לנו 'אמרנו לכם' שתהליך ההינתקות הוא הרסני. אז בוא נזכר לרגע מה הייתה עמדתם של אותם אנשים באותם ימים קשים: סילבן שלום- בעד; לימור לבנת- בעד; בנימין נתניהו- בעד; רציתם סיבה טובה שלא להצביע למפלגת הליכוד? קיבלתם. הרי, אף אחד מהמתמודדים היום לא קידם התפלת מים, לא מנע את התייבשות ים המלח ולא עצר ירי של שנים על שדרות. אה, הם כן בעצם ניסו לעשות משהו, רגע אחרון לפני הבחירות
ומי מבין המתמודדים קיבל חשיפה תקשורתית רחבה יותר?