הלופט המואר של אוהד מימן בלב מנהטן, רחב ידיים ומזמין. החלונות פונים לרחובות הסוהו הצבעוניים והרוחשים. כורסאות פזורות בכל פינה, על הקירות ציורים גדולים וצילומים של בעל הבית באתרים שונים בעולם, מראה ענקית מכסה את הקיר.
הלופט היוקרתי הוא ביתו של מימן ומטה הפגישות של חברת ההפקות המשותפת לו ולאיתן רוקוואי - " "matter of substance- וכן חלל ללא מעט מסיבות. אם שמות המשפחה נשמעים לכם מוכרים - אתם לא טועים. שניהם "בנים של", הכי "בנים של" שזה מגיע. אוהד הוא בנו של איש העסקים (ויו"ר ערוץ 10) יוסי מימן ואיתן של סוכנת הדוגמניות בטי רוקוואי. בקיצור, אפשר להבין מאיפה מגיע שכר הדירה ללופט.
השניים, בני 30 וחברים מגיל 10, עברו לניו-יורק אחרי הצבא ובתשע השנים האחרונות הם מנסים את דרכם בעולם השואוביז הניו-יורקי כששיא פעילותם צפוי בקרוב – ערוץ הטלוויזיה AMOS"" שפיתחו ושנחשף פה לראשונה.
"הערוץ ישדר מוסיקה ודימויים ויזואליים בלבד", מספר אוהד מימן, "כמו למשל חיות בר, אנשים ונופים, מלווים במוסיקה קלאסית, קלאסית-מודרנית ומוסיקת עולם. כל וידאו כזה מספר סיפור לא מילולי אודות אנשים ממקומות שונים בעולם, שבטים נכחדים לעומת דימויים מהעולם התעשייתי, פנטזיה וכו'. הרעיון הוא שזה יהיה ערוץ שמלווה אותך בשגרת היום שלך, במנוחה, בזמן הסעודה, או במהלך ערב רומנטי. הוא יהיה מעורר מחשבה ורגש, אך לא יתבע את כל תשומת הלב וישתלט על החיים".
העבודה על הערוץ החלה בינואר 1997. בקיץ הקרוב הוא מתוכנן לעלות בארגנטינה ובמקסיקו ובימים אלו מתקיימים משאים ומתנים לגבי זכיינים אמריקאים ואירופאים. "לאחר שהיינו מעורבים בפרויקטים קטנים יותר, " Amos הוא הפרויקט החשוב ביותר עבורנו", אומר אוהד, "בו, כך אנחנו מרגישים, אנחנו מביאים את הכישורים שלנו למצוי: איתן בעשייה קולנועית, ואני בחשיבה הפילוסופית ובצד האמנותי".
ציפיות יש רק על כריות
את הקריירה הניו יורקית החלו השניים בתחום המוסיקה. "כשסיימנו את הלימודים הייתה לי את האפשרות לנסוע להוליווד ולהתחיל לטפס שם בסולם של העולם הזה בדרך הרגילה. אבל לא רצינו למכור את נשמתנו לשום גוף", מספר איתן, "התחלנו בתחום של מוסיקה, שלא היה לנו מושג בכלל איך עובדים אתו מבחינה כלכלית. קנינו חברת תקליטים עם האמנים שלה. מהם בחרנו להישאר רק עם אמן אחד - מאט וייט".
"חברת התקליטים מונה היום חמישה אמנים. איילייז'ה בוסנברוק והניו פרופשונלס מצליחים ומושמעים. האמן העיקרי שלנו, מאט וויט, היה בראש המצעדים של MTV ו-VH1. הסינגל הראשון שלו, "הימים הטובים ביותר" היה בן 100 השירים המושמעים ביותר ברדיו בארצות הברית".
- תמיד ידעתם שזה מה שתבחרו לעשות?
איתן: " ללמוד קולנוע היה החלום שלי. כשהייתי ילד אבא שלי קנה לי בובות של אבירים, והייתה לי מצלמה כזאת קטנה וצילמתי אותם נלחמים. הייתי מזיז אותם שלב-שלב ועורך. אחר כך כילד ראיתי סרטים של סטיבן שפילברג, וחלמתי להיות כמוהו. בגיל ההתבגרות התרחקתי מעולם האמנות. לא כל כך רצינו ללמוד והיינו מאוד הרפתקנים ושובבים. בדקנו את הגבולות ועשינו כל מיני מעשי ונדליזם. את אוהד מעולם לא תפסו. אותי העיפו אותי מבית הספר התיכון והלכתי לאנקורי. ההורים ציפו להרבה והיה סוג של לחץ, שאתה מגיב אליו בכל מיני צורות".
אוהד: "אמא שלי ארכיטקטית ולימדה אותי לשרבט מגיל צעיר, אבל כולם ציפו שאחרי הצבא אלך לרייכמן ואצטרף לעסקים של אבא. השירות הצבאי בקרבי במורן עורר בי את החשק לצייר. פעם היינו צריכים לחכות לתגבורת ברמאללה, הוצאתי את הפנקס מהכיס ושרטטתי את הסצינה הזאת. מאז קניתי צבעים וקנבסים. הייתי מגיע בסופי שבוע ומסתגר בבית ומצייר עם הידיים. סוג של התפרקות. בסוף הצבא מלאתי את טופס ההרשמה ללימודים כאן, נרשמתי לכלכלה. כבר אחרי השיעור הראשון שיניתי את זה לפילוסופיה ואמנות".
- איך ההורים שלך הגיבו על הבחירה ללמוד אמנות?
"הם די התפלאו וניסו לשכנע אותי לשנות את דעתי. הם חשבו שזה שיגעון שיעבור לי מתישהו. עכשיו הם קבלו את זה, ברגשות מעורבים, כי הם ראו שלמרות העיסוק האמנותי שלי יש לי גם עסק. החברה היא בעצם שילוב של השניים".
- לא היה קשה לבחור בחירה שהם לא מרוצים ממנה?
"כן, זה קשה כי יש ממך ציפיות מסוימות תמיד, ומין תפקיד שאתה אמור למלא. אבל מהבחינה הזאת, היה יותר קל להיות רחוק, לקחת את ההחלטות לבד. המרחק יוצר את האפשרות להמציא את עצמך מחדש, לבדוק שוב מי אתה בעצם, ומה אתה באמת רוצה לעשות".
איתן:" אני מגיע לארץ כל שלושה חודשים. כשאני בא לארץ זה מחזיר אותי לאדמה, לשורשים ולדברים חשובים, כי פה בניו יורק אני מאבד אתם קשר. עם זאת אני לא מתגעגע לחיים בארץ כי יש פה יותר יצירתיות מהליכה ברחוב ביום אחד ממה שאתה חווה בחודש בחיים בארץ. מה שכן, בזכות החברים הטובים שלי פה אני מצליח לשמור על פרופורציות. תראי בעצמך, שבת היום, ואנחנו יושבים על תקציב, אחר כך פגישה עסקית ואחר כך מסיבה. צורת החיים היא מאוד מהירה".
כדי להרגיע את הנפש מהחיים הסוערים, הוא מתרגל מדיטציה פעם ביום. "אני גם מנסה להניח תפילין. זאת בריחה. אני לא שומר או דתי אבל אני מוצא בזה קשר ליקום. היה לי תמיד בילבול".
אוהד:" אני מצייר ומתעסק באמנות שלי, אני בשלבים אחרונים של הוצאת ספר הצילומים שלי. אנחנו מרגישים שהחיים שלנו פה הם כמו של "פורסט גאמפ". היו לנו המון חוויות מרתקות ואנשים ומצבים שלא ממש ידענו איך נקלענו אליהם, וזה חלק מהיופי. בשנה הראשונה שלנו בניו יורק מצאנו את עצמנו עם לייזה מינלי ששרה לנו את 'ניו יורק ניו יורק'".
- מה הציפיות שלכם לעתיד?
אוהד: " להיות חברת מדיה גדולה, לעשות דוקטורט בפילוסופיה, לעבוד על פרויקטים נוספים, לעשות ילדים ולהמשיך ליצור".
איתן: "אנחנו לא רוצים לחיות בצל של ההורים. ניתנה לנו האפשרות לחלום בגדול, ואנחנו ננסה לממש מה שנוכל".
