המפגש הראשוני עם תייסיר היה פשוט חלום, מדווחת רנין, המודחת האחרונה והכי מפתיעה של "האח הגדול", יום אחרי ההדחה: "זה היה דבר מדהים, שחלמתי עליו ורץ לי בראש מהבוקר עד הלילה כל יום. אני רק מצטערת ואומרת לו כל היום 'סורי, בייבי' על זה שחשפתי אותו לכולם בלי לחשוב, כי אני כזאת – חושבת אחרי פעולה".
זה הפריע לו?
"אני בטוחה שיש הרבה דברים שהפריעו לו, אבל בגלל השמחה והסיפוק שאנחנו שוב ביחד, הכל שולי".
גם היחסים שלך עם שי?
"הקשר שלי עם שי היה מאוד קרוב, אבל הוא לא קינא. הוא מכיר אותי ויודע מי אני ומה אני. תייסיר אדם חכם ויודע איך זה עובד בטלוויזיה ומבין שיכול להיות שהדברים שראו בטלוויזיה הוצאו קצת מפרופורציות. אני בטוחה שזה מה שהיה".
אז אני מבינה שדיברתם על זה
"ת'אמת, יכול להיות שהקדשנו לזה דקה אחת. אבל זה היה בצחוק. כלום לא יערער לי את הקשר עם תיסייר. הוא שומר עליי ותומך בי. אני בחורה מאוד אימפולסיבית, אז אני צריכה לפעמים מישהו שידריך אותי".
אגב, אם לא היה לך חבר, היית מוכנה למצוא מישהו בתוכנית?
"לא, ממש לא. קודם כל, לא הייתי רוצה להכיר בנאדם בתוכנית טלוויזיה, כי בתוך המשחק אי אפשר להכיר באמת. ודבר שני, לא הייתי מוכנה לפתח זוגיות עם מישהו יהודי".
או.קי, הסיבה השנייה די סגרה את כל האופציות
"הרבה אנשים יכולים לקחת את זה לגזענות, לכן חשוב לי להזכיר שאני גדלתי ביישוב שיתופי ואין יותר שיתופית ממני. עם זאת, הזהות שלי מאוד חשובה לי ואני מאוד רוצה שהילדים שלי יגדלו בבית ערבי, ושתהיה בו אותה מנטליות, אותה תרבות, אותה מוזיקה, אותו אוכל, אותו הכל. גם ככה זוגיות זה משהו שקשה לשמר, אז למה להכניס עוד קשיים כמו בגיל 18 - יילך לצבא או לא יילך לצבא".
"אני לא ילדה בכיינית"
מה היה יותר? כיף או סבל?
"לא הייתי קוראת לזה סבל, אבל היה קושי כל הזמן, מההתחלה ועד בסוף. למרות שאני באה מישוב שיתופי וגדלתי בדו לשוניות ודו תרבותיות, היה לי מאוד קשה להסתגל לבית. שימי את עצמך במקומי ותדמייני שאת היהודייה היחידה עם עוד 16 ערבים. אין מה לעשות, באיזשהו מקום, את מרגישה שאת שונה ושאת מיעוט. כשהתחלתי להכיר את האנשים יותר, זה הקל עליי".
אז איפה הכיף פה?
"הכי כיף היה לצאת ולדעת מה באמת חושבים עליי. ראיתי בכל מיני פורומים באינטרנט הערות עליי שאני צבועה, וזה נראה לי מה זה לגיטימי ומובן שאנשים חושבים ככה. אני מבינה את זה לגמרי כי באיזשהו שלב הרגשתי ככה בעצמי. לא ידעתי למי להאמין בבית, אז כל שבוע האמנתי במישהו אחר וכמו שאמרתי, אני בנאדם מאוד אימפולסיבי שישר בוטח באנשים ופותח בפניהם את כל הלב. אחרי שגיליתי שאני לא באמת יכולה לבטוח בבנאדם ספציפי אחד, כבר בטחתי במישהו אחר בשבוע אחרי ופתחתי את ליבי בפניו וככה זה חזר על עצמו. ובלי להרגיש, אתה מסתבך בדברים האלו ויוצר לעצמך תדמית של צבוע".
אז לזה התכוונה ונסה בדברים שאמרה לך כשיצאת מהבית?
"אני מבינה מאיפה זה בא. העמדתי את ונסה להדחה בגלל שלא אהבתי את ההתנהגות שלה ואמרתי את זה, כך שזה לא הפתיע אותי. מה שכן, זה גרם לי לחשוב, והבנתי שהדבר היחיד שאני מתחרטת עליו זה שהייתי יכולה להתבטא ולתת נימוקים יותר פוליטיקלי קורקט. תשמעי, אני בנאדם עם יכולת שיפוט די טובה ואני חושבת שהאינטואיציות שלי במהלך המשחק היו נכונות, אז אני עומדת מאחורי הדעות שלי על אנשים, אבל כן הייתי יכולה להוריד הילוך בהתבטאות שלי".
"את צריכה להבין, כשאתה כלוא בבית כל כך הרבה זמן, הרגשות מאוד מוקצנים וברגע שאתה פגוע ממישהו או כועס עליו, אתה מרגיש כאילו אתה שונא אותו. במצב כזה אתה שוכח מהטלוויזיה והמצלמות ופשוט שופך הכל".
אז בואי נסגור - את בכיינית או לא?
"ממש לא. את יודעת, כל מי שמכיר אותי היה בהלם מזה. אני מתה להגיד לכולם, אני מה זה לא ילדה בכיינית. אני אפילו ילדה שממש לא אוהבת לבכות מול אנשים. אני תמיד נכנסת לחדר כשאני רוצה לבכות או שרק עם אנשים מאוד קרובים, אחרת הדמעה לא יורדת לי מהעין. גם אמרתי לא פעם לאח הגדול שעם כל הכבוד שהוא צופה בנו, הוא לא באמת חלק מהתוכנית ואף אחד בעולם לא יכול להבין מה אנחנו עוברים בתוך הבית. זה להיות כלוא ולחיות בסערת רגשות תמידית. זה כל הזמן עליות וירידות ואתה מרגיש שאתה משתגע. אני יכולתי בחמש דקות להתפקע מצחוק, ואז למות מבכי ואז להתפוצץ מכעס. אתה מרגיש משוגע".
כבוד למגזר
את הערב הראשון לאחר ההדחה העבירה רנין עם החבר והמשפחה במרפסת ביתה בנווה שלום. במהלך הערב הזה, היא מודה, נרשמו התרגשויות מצדה שהיא יכולה לשלוט על האור, לשמוע מוזיקה מתי שהיא רוצה ושתמיד יש מים חמים. "זאת הייתה הרגשת הקלה עצומה שיצאתי לחופש. יש לי משפחה מדהימה, הם מאוד תומכים בי. כמובן שלאימא היו הערות כמו 'למה כל הזמן ישבת ועישנת? ולמה שתית יין?' אבל אלו הערות של אימא. בכללי הם מאוד גאים בי".
תגידי, גם במגזר הערבי יש כזאת התעניינות בתוכנית?
"כן, ואפילו קיבלתי תגובות מדהימות. היום התקשרה אליי הביתה אישה ערבייה מחיפה ואמרה לי שכל המגזר מאוד גאה בי ושאני הבחורה הערבייה הראשונה שממש הרימה את הראש של כולם בטלוויזיה. היו לי דמעות בעיניים כשדיברתי איתה. אני הראיתי שבחורה ערבייה יכולה להיות יפה ולהתלבש איך שהיא רוצה ובאותו הזמן לשמור על העקרונות שלה".
במשפחה שלך התאכזבו שהודחת?
"ממש לא, הם רצו שאני אצא כבר. גם בגלל שהתגעגעו וגם כי הם ידעו שהגעתי למטרה שלי שלא הייתה המיליון. המטרה הייתה גם לייצג את הישוב ואת האידיאולוגיה שלי וגם להשיג את הדברים שאני אוהבת בתחום המשחק".
בקיצור, קוראים לזה פרסום.
"כן, אפשר לקרוא לזה קרש קפיצה".
ונראה לך שהשגת את המטרה?
"לפי מה שהבנתי כן, אבל אין לי עדיין ממש מושג".
רוצה לדגמן לזארה
"אוי, איזה מגניב. זה מחמאה גדולה. תשמעי, זה מאוד קל להגיע לטופ, אבל מאוד קשה להישאר שם. אז עכשיו אני צריכה באמת לקבל את ההחלטות הנכונות".
ומה הכיוון?
"לפני 'האח הגדול' הייתי אומרת לך ישר משחק וריקוד, כי אני מאוד בתוך זה. אבל בבית נכנס לי בראש הג'וק של הדוגמנות. זה קרה בעקבות זה שלאון כל הזמן היה מחמיא לי ומלביש אותי, כאילו אני הבובה שלו. ואז עשינו תצוגת אופנה והוא עשה אותי הדוגמנית הראשית שלו, נכנסתי לזה ואהבתי את זה".
אז קדימה תפנטזי, איזה קמפיין היית רוצה?
"הכי הייתי רוצה לדגמן ל"זארה", אבל אני יודעת שהם לא מצלמים בארץ, אז אפשר גם "קסטרו" או "פוקס"".
צודקת. שבר רפאלי תפנה את מקומה
"כן, לא נורא. סתם, סתם".
מה לא תסכימי לעשות אף פעם?
"לא מעניין אותי לעשות דברים שהם פרובוקטיביים, גם בדוגמנות. אני בחיים לא אדגמן בגד ים או דברים חשופים. וגם לא מעניין אותי להשתתף בתוכניות טיפשיות. אני מאוד רוצה להצליח, אבל לעשות את זה ברמה".
שפרה ולאון לנצח
בשלב הזה של השיחה, תייסיר, שעד עכשיו הקשיב בשקט, מבקש להגיד לה משהו ולוחש לה שהיא צריכה לחשוב פעמיים לפני כל דבר שהיא אומרת ושלא תדבר שטויות. רנין חוזרת לשיחה מהוססת יותר. כדי לא להכעיס אף אחד, אנחנו עוברות לנושא אחר, קצת פחות רגיש.
את מתגעגעת ליוסי בובליל?
"רוצה את האמת? לא. אני שמחה שאני לא אראה אותו יותר. נראה לי שזה די ברור מהתוכנית, אבל עכשיו כשאני בחוץ והרגשות לא כל כך מוקצנים אז אני אנסח את זה בצורה עדינה - הוא לא בנאדם רע, הוא פשוט שונה בהתנהגות שלו ממני ולא התחברתי אליו".
"כולי תקווה ששפרה תנצח ואם לא, אז לאון".
מי יהיה בשלישיית הגמר?
"נראה לי שיוסי, לאון ושפרה".
ומי תתבאסי אם ינצח?
"נראה לי שזה די ברור".
יוסי בובליל?
"כן".
ועינב?
"גם".
אז בגדול, משפחת בובליל.
"תשמעי, תיזהרו עם הדברים האלה כי אני הבנתי שיש להם וואחד גב בחוץ, אז אני נזהרת".
ובכל זאת, למה תתבאסי מהניצחון שלהם?
"כי הם שיחקו את המשחק בצורה לא יפה ולא ישרה. גם במה שראיתם בחוץ ועוד הרבה דברים שאני לא רוצה להיכנס אליהם".
את מתכננת להמשיך לצפות בתוכנית?
"אני לא יודעת. החלטתי עם חבר שלי והמשפחה שלי לא להיכנס לתוכנית בינתיים ולא לעקוב אחרי מה שאמרו ומה שלא אמרו עליי. אני רוצה להתמקד בלהירגע, להתאקלם ופשוט לנשום. אני לא הולכת לעשות חרם על התוכנית, אבל גם לא הולכת לשבת כל הזמן מול הטלוויזיה. בעקרון, לאון ושפרה זה הדבר שהכי חשוב לי בתוכנית, אז אני אתמוך בהם כשצריך".
תשלחי להם SMSים?
"לא רק אני, אני הולכת להפעיל את כל המגזר".
טוב, שיהיה לך בהצלחה
"תודה. אבל אולי תספרי לי את קצת מה קורה בחוץ?"
אתם הדבר הכי מעניין במדינה
"גם אני?"
כן
"וואלה".