המקום שבו נכתבה "נבלות", המיני סדרה החדשה של "הוט" - אדפטציה למהדורה מחודשת של שני ספרים מאת יורם קניוק שחוברו להם יחדיו ("עיטים ונבלות"), מהווה אנטיתזה מוחלטת ליצירה אמנותית במהותה: חדר צנוע במשרד פרסום בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב - מקום עבודתה הקודם של התסריטאית דפנה לוין, שלדבריה אומצה בחום על-ידי מעסיקיה לשעבר.
לוין מעידה כי עשתה במהלך השנים הרבה פיילוטים ופרקים ראשונים באותו חדר צנוע. "הקמתי הרבה סדרות במשרד הזה: 'שוטטות', פרק ב'מסודרים', פיילוט של 'אחד העם 1', 'שלוש אצבעות', 'בשורות טובות', 'עד החתונה'".
גם את הפרקים של "בטיפול", ההישג הגדול שלה עד "נבלות", כתבה משם. למשך שתי עונותיה של "בטיפול", לוין כתבה את הפרקים ואת דמויותיהם של בני הזוג, הפציינטים של הפסיכולוג המיוסר (אסי דיין), שאותם גילמו עלמה זק ורמי הויברגר. "זה דרש ויתור של הרבה אגו", היא נזכרת, בהתייחסות לעבודה הייחודית כחלק מנבחרת של תסריטאים, ביניהם חגי לוי, יוצר הסדרה (ומי שערך את התסריט של "נבלות"), וניר ברגמן.
במכירה של "בטיפול" ל-HBO הייתה מידה רבה של חוסר צדק כלפיכם, התסריטאים. תרגמו את התסריטים שלכם אחרי שעשו קופי-פייסט, ושללו מכם את הקרדיט. זה סוג של גניבה, לא?
לוין: "HBO לא רק קנו פורמט. הם קנו תסריטים כתובים. מגיע לנו קרדיט על זה. ותמלוגים. ואת הקרדיט והתמלוגים קיבלו האמריקאים. בעצם איבדנו את הקרדיט ואת הכסף. אבל אני מאוד גאה על 'בטיפול'".
יכול להיות שבעתיד מקרים כאלה לא יישנו?
"כן. כי זה מקרה פרטי, זו סדרה ראשונה שנמכרה לטלוויזיה האמריקנית. היינו פחות מאובטחים. אבל זה כבר לא משנה. למה קרדיט של יוצר הסדרה לא נלקח? כי קרדיט של יוצר סדרה תמיד יישאר, גם כשמוכרים אותו להוליווד".
לוין אומרת שלא הייתה חותמת על צמד המילים "חותמת איכות", אך היא מודעת לכך שהקרדיט על "בטיפול" הפך אותה לתסריטאית מבוקשת ועסוקה עד מאוד. כעת פניה לפרויקט הבא: כתיבה לעונה השנייה של הסדרה "תמרות עשן" (יחד עם נח סטולמן, יוצר הסדרה), גם כן של הוט, שאותה מביים בעלה, הבמאי עודד דוידוף (במאי העונה הראשונה של "הכל דבש").
על לוח מחיק בחדר העבודה שלה, כבר מופיע שרטוט ציר העלילה המרכזית של "תמרות עשן". לוין: "ב'תמרות עשן' נוח סטולמן הוא התסריטאי הראשי, אני מצטרפת כעזרה טכנית".
סדרה לא מתייפייפת
בשנים האחרונות "הוט" ממצבת את עצמה כבית הפקת תוכן מקורי עתיר יומרות ועטור הישגים. היעדר תחרות על רייטינג, אפשר ל"הוט" להעז ולשוטט אל מעבר למחוזות המיינסטרים. בסדרה "תמרות עשן" היו אלה הצילום הססגוני והיקר (מצלמת HD) והאווירה הפסיכדלית, ב"בטיפול" היה זה לוקיישן אחד מרכזי שבו התנהלה שיחה בין פסיכולוג למטופל. "עספור" מתרחשת בחצר האחורית והדמיונית של העיר ירושלים, מין עולם סהרורי שבו חיים אנשי שוליים (חלקם מתוך בחירה, חלקם מתוך חוסר ברירה) ואשר עיר הבירה אינה אלא רקע. אף לא תפאורה.
"נבלות" מהווה את השיא האמנותי עד כה. סדרה משובחת, שהסיפור בה חוצה דורות, ולא רק בשל המעברים בין ישראל של היום, ימי "הדוט.קום" לבין 1947, ימי ה"טרום קום" - כפי שנשקפים דרך עיניהן וחייהן של דמויות ששרדו גם את תקופת המנדט וגם את מלחמת לבנון השנייה.
לוין מספרת שהיה חשוב לה ליצור את הסדרה על-פי משנתו של קניוק, כפי שזו מובעת בספרו. סדרה, היא אומרת, שאינה מתיפייפת - אין בה ולו קורטוב של אידיאליזציה של דור החלוץ, אין נוסטלגיה. הביטוי המרכזי הוא רוח התקופה, אשר עליה שורה עננה אפורה של רדידות וריקנות, תקופה שלביטויים כמו - "והדרת פני זקן" אין מקום בה. אפרים ומושק'ה הקשישים, גיבורי הסדרה, יוצאים למסע נקם אלים ואכזרי בנציגים אקראיים של הדור הצעיר, חסר הכבוד, כשהם מתנהגים כאחרוני העבריינים - בידיעה שאין להם מה להפסיד.
לוין: "זה בעצם דיון על מושג הרעות. ועל תרבות. להבדיל מבני אדם, אצל כלבים יש כבוד לכלב זקן. הכלבים הצעירים עושים כבוד לכלבים זקנים.
דרור סבו, הבמאי של הסדרה, ואני עברנו את ה-40, ואי אפשר להתעלם מהתחושה שאתה הופך ללא רלוונטי".
אילו שינויים עיקריים עשיתם בעיבוד הטלוויזיוני?
"בספר של קניוק היו שלושה גיבורים. ניסינו לחבר את שני הסיפורים ("עיטים" ו"נבלות" מ.ש). קניוק כותב בסגנון זרם התודעה. כותב הגיגים, ועל הדרך מספר סיפור שבסופו הגיבורים הורגים בלי לדעת בחורה שיכולה להיות ילדה שלהם. עשינו שינויים לטובת צופי הטלוויזיה. לשמור על מתח מפרק לפרק. לרצות את הצופה. זה לא כמו ספר שאתה לוקח ליד. בטלוויזיה החלופות רבות והן זמינות. זה עולם של סיפוקים מיידיים. צריך למצוא חן בעיני מכנה משותף גדול".
קניוק היה שותף לפיתוח הסדרה?
"קניוק היה מקסים. לא התערב. אמר לנו: 'עשו כרצונכם'. הוא לא קרא את התסריט. לא תיקנו את קניוק, שיהיה ברור. עשינו משהו אפרופו קניוק. אני מאוד גאה בסדרה. לא משנה אם העולם יעריך את זה או לא. זה לא חשוב. הסיפוק הוא גדול. אם קניוק יאהב את זה - עבורי זה פרס גדול".
לוין מספרת שמלאכת האדפטציה ארכה זמן ממושך מהצפוי. לוין: "זו הייתה עבודה מאוד אינטנסיבית. שנתיים עבודה של 18 שעות ביום. איך אפשר? מזניחים את שלושת הילדים, עוזבים את הכול".
"תסריט הוא לא יצירה"
כיוון שהתשלום עבור הכתיבה היא לפי פרק, ובסדרה חמישה פרקים, לוין אומרת שאם הייתה "מסיימת בחצי שנה, הייתה זו משכורת ראויה. צריך לגמור לכתוב בפחות משנה כדי שזה יהיה כלכלי".
כתסריטאית, את לא מרגישה מתוסכלת מהפער בין החשיבות שניתנת לבימאים, לעומת החשיבות הפחותה, לרוב, שניתנת לתסריטאים?
"העולם לא רואה את התסריטאי. אני מרגישה שאני שם. מבחינתי אני חולקת עם דרור סבו, הבימאי של 'נבלות', את הקרדיט. הרי בימוי שאוב מתסריט. סבו מכיר אותי מגיל 20, מ'סם שפיגל'. הייתה בינינו סימביוזה. הכול נעשה ביחד. קולנוע וטלוויזיה זה עבודת צוות".
"התסריטאי יודע שיכתוב משהו שייצא אחרת והבמאי יודע שהוא עובד עם עוד אנשים. לכן אני חושבת שתסריט הוא לא יצירה, אלא מסמך עבודה. תסריט נתון לשינויים של הבמאי, השחקנים והמציאות. אני יכולה שעתיים לשבת ולשבור את הראש אם המילה תבוא בתחילת משפט או בסופו, ובסוף השחקן מוותר עליו".
בעקבות ההצלחה של הסדרה והביקורות הטובות, "נבלות" תזכה להמשך?
"יש תקווה שנבלות יהפוך לפיצ'ר".
