גם אם לא ראיתם פריים אחד מהעונה האחרונה של "אמריקן איידול", יש להניח שאתם יודעים, או לפחות שמעתם על אדם למברט, המתמודד המוביל. המבקרים כבר הכתירו את למברט המחונן כאיידול הבא של אמריקה, וגם אצלנו אפילו מצאו כבר את הקשר היהודי.
אבל המרוץ עוד לא נגמר, וכמו שהוכיחו עונות קודמות של התחרות הכי פופולרית בעולם – הכל פתוח ועוד לא מאוחר. אחרי ההדחה האחרונה, בה סוף סוף נפטרנו ממאט ג'ירוד המעיק, נותרו ארבעה הטוענים לכתר: למברט, דני גוקי, כריס אלן ואליסון אירהטה. כל אחד מהארבעה הוא בהחלט מועמד ריאלי לניצחון, אם נזכור מנצחי עבר תמוהים כמו ג'ורדן ספארקס וטיילור היקס.
אפילו בהפקת "איידול" חוששים משאננות הקהל האמריקני, ובמהלך אופייני מיקמו את למברט בשלישיה התחתונה השבוע, יחד עם ג'ירוד ואלן. בכל זאת, עבור הקולות הצפים שלא בטוחים שהפייבוריט שלהם הוא למברט, הנה אנחנו מביאים את המדריך לרביעיית הגמר של "אמריקן איידול" – מכאן ייצא רק אחד.
מי זה: אדם למברט, בן 26 מלוס אנג'לס.
אולי הכרתם אותו בתור: זה מ"אמריקן איידול"/ זה מ"וויקד"/ זה עם האייליינר.
זה נשמע כמו: פאנטום האופרה, עם מנעד מטורף שבא לידי ביטוי במיוחד בבלדות קורעות לב. נוהג לעוות את פניו בזמן הופעות עד שנדמה שעוד רגע הוא עומד לפרוץ בבכי.
ביצוע בלתי נשכח: הכניס כמה ביצועים בלתי נשכחים לפנתיאון, אך ללא ספק עשה זאת בגדול עם קאבר לגרסה של גרי ג'ולס ל"Mad World", בתוכנית שהתמקדה בפסקולי סרטים.
למה כן: כי אפילו גלגל"צ כבר הכניסו את הביצוע הזה לפלייליסט. כי הבחור פשוט בתחרות עם עצמו, ואין עוררין על הכישרון המוזיקלי והפרפורמריות הכריזמטית שלו. וכי סיימון אמר.
למה לא: כי הוא מאוד דרמטי, וכל ביצוע שלו הוא אובר-דה-טופ, ולאו דווקא במובן הטוב. כי אנחנו רוצים לראות בסוף את האנדרדוג מופתע כשהקונפטי נושר עליו, ולא את הבחור שכבר עשה תפקיד ראשי בברודווי. כי באופן כללי, הוא צריך את התחרות הזאת כמו שמרינה מקסימיליאן בלומין היתה צריכה את "כוכב נולד" כדי להתקבל ל"חשופים". וכי סיימון אמר, ואנחנו אוהבים לראות אותו מתעצבן.
צפו בלמברט מבצע את "שיר לשלום" בעברית צחה בטקס לציון מותו של יצחק רבין ז"ל:
אולי הכרתם אותו בתור: האלמן.
זה נשמע כמו: הקול הצרוד של דני מזכיר ברגע הראשון את דיוויד קוק, האיידול של העונה הקודמת. אבל קוק הוא יותר רוק מאשר גוקי, שמצטיין בעיקר בבלדות וקלאסיקות גדולות מהחיים.
ביצוע בלתי נשכח: האמת? אין. אבל אם מוכרחים, אז "Jesus Take the Wheel" בתוכנית הקאנטרי.
למה כן: כי הסיפור האישי שלו באמת קורע לב; כי אם תעצמו את העיניים קרוב לוודאי שתזהו את קולו הייחודי מיד; וכי השופטים ממשיכים לומר לו בכל שבוע שמבחינתם הוא כבר יכול ללכת להקליט אלבום.
למה לא: כי הביצועים שלו פחות או יותר אחידים ברמתם - טובים, אבל לא מצמררים; כי דיוויד קוק יש רק אחד; וכי תכל'ס – לג'מאר, החבר הטוב שלו שעף שניה לפני הנבחרת, הגיע הרבה יותר.
אולי הכרתם אותו בתור: החמוד.
זה נשמע כמו: דבש בכוס התה שלך, כשאתה יושב במרפסת על כסא נדנדה. או במילים אחרות - מתוק ומיושן.
ביצוע בלתי נשכח: "She Works Hard for the Money" הוא, ככל הנראה, הביצוע הכי פחות "בטוח" ומשום כך הכי זכור שלו. למרות זאת, סגנונו המתקתק מטיב עימו בעיקר בשירי אהבה נוסטלגיים.
למה כן: כי האמת שיש לו סיכוי לא רע בכלל להיות זה שיעקוף את למברט בסיבוב וייקח את כל הקופה; כי האמריקנים אוהבים אותו, הוא אהוב, ובאופן כללי אפוף אהבה; כי קארה דיאוגוורדי כינתה אותו בתוכנית האחרונה "סוס שחור בתחרות הזאת", ויש משהו בדבריה.
למה לא: כי אלן, בואו נשים את הקלפים על השולחן, די משעמם; כי הקהל שאוהב אותו מורכב ברובו מבנות 16 מחומצנות והאימהות שלהן; כי אנחנו לא מוכנים לקבל אנדרדוג בכל מחיר; וכי הוא נשוי.
אולי הכרתם אותה בתור: הבחורה / ההיא עם השיער האדום.
זה נשמע כמו: קלי קלארקסון, או כל רוקרית פופולרית עם קול אדיר שתבחרו. אבל זה לא נשמע כמו מישהי בת שבע עשרה, זה בטוח.
ביצוע בלתי נשכח: יש המון, אבל "Papa was a Rolling Stone" הוא אחד הטובים.
למה כן: כי כמו אליסה שפרגה, מקבילתה הישראלית, היא ניחנה בקול מדהים מעל שנותיה; כי היא הצליחה לעקוף בסיבוב מתמודדות מבטיחות כגון ליל ראונדס ומייגן ג'וי ולהעפיל לפסגה לבדה מול שלושה גברים, וזה המון; וכי האמת שעליי היא אהובה במיוחד, עוד מתחילת העונה.
למה לא: כי כמו אליסה שפרגה, רוב הסיכויים שהיא תעוף בהדחה הבאה ותישכח מהלב. חבל.