ברור ששמתם לב לגל המטורף של הרטרו הטלוויזיוני ששוטף אותנו בשנים האחרונות, מ"הרובוטריקים", דרך "סקס והעיר הגדולה" ועד ל"איים אבודים" ו"בוורלי מייקל לואיס הילס". סדרות ישנות נשלפות מהנפתלין לטובת רימייק עדכני, קונספט מהפכני או סתם גירסה קולנועית עמוסת שטויות ואפקטים. אז אם כבר - הנה כמה קלאסיקות שמישהו צריך להחזיר. לקולנוע, למסך, לאינטרנט - וואטאבר. אנחנו לא בררנים, רק מאוד מתגעגעים.
"אלף" (1986-1990)
זוכרים את עידן התמימות הזה בסוף שנות השמונים, בה כל העולם ונאס"א היו משוכנעים שאם אכן יש חייזרים ביקום, אז ברור לגמרי שהם חמודים ושעירים? אלף, יצור אחר מכוכב מלמק, מתרסק בחצר משפחת טאנר והופך לבן בית קבוע שמציץ לכולם במקלחת ודוחף ידיים לתוך פאי תפוחים טרי. איזה להשתלט על העולם, רבאק, הוא כולה רצה לאכול חתולים.
"ערי הזהב הנסתרות" (1982-1983)
הימים – תחילת שנות השמונים. הלוקיישן – אמריקה, טרום קולומבוס והקולוניאליזם המכוער והאכזר שלו. הגיבורים - אסטבן, זיאה, טאו וקונדור הזהב שלהם. המטרה – למצוא כל מיני דברים מזהב. האנימציה – יפנית. הדיבוב – צרפתי. הערך – חינוכי, כי בין הרפתקאה אחת לשנייה, הסבירו לנו ברצינות רבה דברים על תרבות בני המאיה. הרגשות – נוסטלגיה וגעגועים עזים לסדרה המעניינת הזו. העתיד – ורוד: אומרים שיש תכניות לסרט עלילתי במהלך השנה.
"לא כולל שירות" (1990-1993)
תכל'ס – דרמה מוזיקלית שבועית, בהשתתפות טינאייג'רים שלמדו בתלמה ילין ובטח לא קיבלו על זה הרבה,או בכלל, כסף ועשו את זה רק בשביל החשיפה. אלא שבדיעבד, מי שבאמת נחשף שם היו כולה טל ועידו מוסרי, דנה דבורין ויעל פוליאקוב. השאר סתם מילצרו ועשו קאברים לשירים ישראלים מוכרים. הרבה לפני המונופול של "טדי הפקות" על הקונספט - זה נראה די טוב.
"היפה והחיה" (1987-1989)
כן, הייתה סדרת טלוויזיה כזו, ששודרה בערוץ הראשון בערבי שישי הענוגים ותירגמה למסך הקטן את סיפור היפה והחיה של דיסני. כאן, ליפה היה פרצוף מוכר (לינדה המילטון מ"שליחות קטלנית") וקריירה כעוזרת לתובע המחוזי בניו יורק, והחיה היה איש-אריה אדיב שחי בביוב ועוזר לאנשים. התמונה אולי מגוחכת, הסדרה דווקא הייתה די טובה ברובה, ויש לה גם כמה פסלוני אמי ברזומה אם אתם ממש צריכים הוכחה.
ילדת הפלא" (1985-1989)
סביר להניח שאתם זוכרים את הסדרה הזו כ"ויקי", הרובוטית עם השמלה שהוטמעה בתוך משפחה אמריקאית, היתה סופר חזקה ולא ידעה לבכות. סביר גם להניח שהסדרה לא באמת תעמוד במבחן הזמן, אבל שווה להחזיר אותה לסבב נוסף רק בשביל להפריך אחת ולתמיד את המיתוס המגוחך שמדובר בליהוק של אלאניס מוריסט הצעירה. וגם בשביל לשמוע עוד פעם אחת את ה-"no no no no no no" של השכנה המעצבנת. שהייתה כל כך כל כך מעצבנת אבל נו, קלאסיקה.
"שניים אוחזין" (1989)
רק למקרה שאתם לא סגורים על זה, מדובר בדרמה המשפטית העברית הראשונה שאי פעם נעשתה פה, והקונספט די פשוט וברור: שני משפטנים מתווכחים זה עם זה בסוגיות תלמוד, כשאף אחד לא באמת התעניין בהן אלא יותר בשאלות כמו מי לעזאזל צודק ואיך הוא יחגוג בסוף את הניצחון המתוק שלו. בין לבין היו גם שחזורים של מקרים בנוסח כלבוטק עם תלבושות ושחקנים ומשחק די אמין. וגם קליף האנגרים. בשיא הרצינות.
"טווין פיקס" (1990-1991)
תמיד אומרים שגאונות אמיתית לא מוערכת בימיה אלא רק אחרי מותה. לא נכון. הנה אנחנו מעריכים – "טווין פיקס" של דייויד לינץ' הגאון הייתה אחת הסדרות הטובות ביותר שידע אי פעם המסך הקטן, ואין שום צורך לפרט. שתי עונות של גבעות התאומים, זה כל מה שקיבלנו וגם זה בחסד רב: כל כך הרבה בלאגן, הכתבות חיצוניות ודרישות לא הגיוניות התרחשו שם מאחורי הקלעים, עד שלבסוף לגאון נמאס והכל נגמר. ואז המשיך בסרט קולנוע שתיאר את כל ההתרחשות שלפני, ונגמר שוב. רימייק? פפפף, נסו לשכנע את דייויד לינץ' לחזור לטלוויזיה.
"מלאך שחור" (2000-2001)
דוגמא די עדכנית לסדרה טובה שנגדעה טרם זמנה, ובצורה די אכזרית: יממה לאחר שהודיעה רשת "פוקס" ליוצר ג'יימס קמרון שהיא מעוניינת בעונה שלישית, היא כינסה עיתונאים והכריזה שבעצם לא, כל העסק מבוטל. ודווקא כשהעלילה הגיעה לשיאים חדשים של עניין. רימייק? פפפף, נסו לשכנע את ג'סיקה אלבה לחזור לטלוויזיה.
