יש אנשים שטוענים ברצינות לגמרי שברק אובמה ניצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית בגלל משהו שנקרא "אפקט פאלמר" - פאלמר אז אין דייוויד פאלמר, ההוא שגילם את הנשיא השחור ב"24" במשך חמש עונות. מיליוני האמריקאים שצפו בסדרה הזו, הם יגידו, התרגלו לאט לאט לראות מדי שבוע נשיא שחור במשרד הסגלגל של הבית הלבן, וכשפתאום נהייתה אופציה של ממש לשים שם אחד כזה, זה נראה טבעי והגיוני.
טלוויזיה, הרי, אלופה בלברוא מציאות שאנשים רוצים לחיות בה, ואם פאלמר האהוב הצליח לשלוט ביד רמה באמריקה הטרוריסטית של ג'ק באוור, אז אולי גם אובמה יכול. בעצם לא אולי, כן, הוא יכול. בואו נבחר בו.
מצד שני, טלוויזיה שואבת המון מהמציאות שבה היא נבראת, ודי להזכיר את גל עלילות ה"אמריקה שולתתת!!!1" בסדרות של אחרי אסון התאומים. כך שאם הייתה לה איזושהי השפעה על הקמפיין שהביא לבחירתו, הנה זה מתהפך והעובדה שהוא אשכרה נבחר מתחילה לחלחל גם לתסריטים. ואם נעיף שניה הצידה את הפוליטיקלי-קורקטיות וניכנס לראש של רשתות השידור, זה בערך מה שנמצא שם: "אמריקה ליהקה לעצמה שחור? אין שום בעיה. בואו, אפרו-אמריקנים, כנסו לפריים".
"Making Friends With Black People", למשל, זו סדרה קומית שמפתחת רשת NBC כבר בימים אלה לקראת העונה הבאה, וליוצר העסוק שלה אין שום בעיה או בושה להודות במניעים שלה: "עכשיו, עם אובמה, אנשים מדברים הרבה על גזע. אנחנו מקווים להרוויח מזה ולא לתת לדיאלוג הזה להתמוסס, זו נראית כמו הזדמנות טובה להכות בברזל בעודו חם".
בן סילברמן, אחד ממנהלי חטיבת המדיה של NBC, קצת יותר מסתייג מהאישיו הבעייתי הזה ומודה שהוא דוחף פרויקטים בהם מככבים בני מיעוטים, אבל זה בכלל לא קשור לאובמה, למרות שאי אפשר כמובן להכחיש את ההשפעה הישירה שהייתה לו על עולם הטלוויזיה. "כולנו היינו עיוורי צבעים במשך שנים", הוא אומר לניו יורק טיימס.
למה הוא מתכוון? לנושא שתמיד תמיד מעסיק רשתות שידור אמריקאיות: כמה שחורים יש להם בפריים-טיים, איך השחורים האלה נראים שם, מה הם עושים וכמה הם באמת שחורים. "סיינפלד", "וויל וגרייס", "סקס והעיר הגדולה", "בוורלי הילס", "מלרוז פלייס", "עקרות בית נואשות", "איך פגשתי את אמא", "שני גברים וחצי", "הסופרנוס", "דקסטר" - אם תצליחו למצוא בכל הסדרות הפופולריות הללו חבר קאסט שחור אחד, אחד, אתם מוזמנים לטקבק כאן את שמו.
לנו אולי זה לא ממש מזיז, אבל תמונת העולם באמריקה האמיתית קצת שונה מהמציאות האנגלו-סקסית שיש לה בטלוויזיה, ויש אנשים שמן הסתם, זה מפריע להם. או כמו שאמר פעם ווין בריידי, איש מצחיק, במערכון ב"של מי השורה הזו?" - "אמא, למה אף אחד לא נראה כמוני ב"חברים"?
האמת שבסיטקומים, נגיד, המצב די טוב מבחינה היסטורית. "סנפורד ובניו", "הג'פרסונים", ביל קוסבי ושלל נגזרותיו – כולן היו סדרות אפרו-אמריקאיות כמעט לחלוטין והאמריקאים אהבו את כולן. גם "הנסיך המדליק מבל אייר", "המופע של ג'יימי פוקס" (כן, הייתה לו סדרת טלוויזיה) ואפילו "כולם אוהבים את כריס" של היום הן דוגמאות יחסית עדכניות שמוכיחות שלאמריקה אין בעיה לצחוק משחורים, על שחורים ועם שחורים.
בדרמות, כך טוענים, המצב על הפנים. שחורים בתפקידים כאלה תמיד נידונו, במקרה הטוב, לתפקד כחברים טובים ועסיסיים שממש טובים בכדורסל, ובמקרה הרע כפושעים, אנסים, רוצחים, נרקומנים ושאר דברים שצריך להיזהר מהם ברחוב.
כן, סבבה, אנדרה בראוור היה סוג של דמות אהודה ב"רצח מאדום לשחור", את הנשיא פאלמר מ"24" (שמככב עכשיו ב"היחידה") כבר הזכרנו ויש גם את אנג'לה באסט, שהצטרפה העונה ל"אי. אר", אבל דרמה שמתמקדת כולה בדמות שחורה אחת – אין (לא, "אוז" ו"הסמויה" לא נחשבות כייצוג מחמיא, אתם בטח מבינים למה). ב"האנטומיה של גריי" יש אמנם לא פחות משלושה שחקנים שחורים מרכזיים, וצריך לציין בהקשר הזה שהיוצרת של האנטומיה היא אפרו-אמריקאית בעצמה, אבל "לא מספיק לשים סתם שחורים מול המצלמה", אומר יוצר טלוויזיה שכל העסק הזה ממש חשוב לו. "צריך לתת להם הזדמנות אמיתית להוביל ולהשפיע". אה נכון, לאלי מקביל, פליסיטי וסידני בריסטו היו חברות טובות שחורות, איך שכחנו.
גם היספנים, אגב, נידונו בטלוויזיה האמריקאית לתפקידים של שכנים מטורללים או שרתים בתיכון, עד שהגיעו ג'ימי סמיתס ל-"NYPD" ו"בטי" עם המשפחה האותנטית ושופעת האנצ'ילדה שלה, ואין טעם לדבר בכלל על הומואים, לסביות ושאר בני מיעוטים. "הבחירות לנשיאות צריכות לגרום להוליווד להתמקד במציאות הרב-תרבותית של אמריקה", אומר אותו יוצר מתוסכל לאותו ניו יורק טיימס.
מה זה אומר, חוץ מהחברים השחורים של NBC? בינתיים לא הרבה, אבל "ההצלחה של אובמה גרמה לאנשים להתחבר לצד האופטימי שלהם", אמר בכיר בפוקס, ומנהלת פיתוח ב-NBC מוסיפה "אנחנו צריכים לפתח עולם שנראה יותר כמו העולם שלנו". בקיצור, אמריקה, אל תיבהלי מהאנשים הכהים שתתחילי לראות בסלון שלך בקרוב. הם לא רוצים לשדוד אותך, וגם לא לשחק איתך אחד על אחד.