זהו, מויאל הלך הביתה. זה המצב שלנו. זה אמנם היה קצר ומביך (השחל כאן בדיחת איריס בר און) אבל מויאל יכול להתנחם בכך שזה עדיין היה פחות מפדח מסקעת באירוויזיון.
ואפילו בהדחה של עצמו הוא לא זכה לתשומת לב מספקת, כי כולם היו עסוקים בענבל גבריאלי שניסתה לעשות ברי סימון ולברוח מהתכנית. למרבה המזל הצליחו להניא אותה מהפרישה, והראל הפליג לו באצילות אל אי התקווה! חלקת אדמה קטנה ופורייה בין בקתת המשא ומתן לביצות הייאוש, דה איילנד פורמלי נואון אז אי המתים.
אז מה זה אי התקווה הזה? אוקיי, אתם תהיו בהלם - מסתבר שלאחר הדחתו, ג'מצ'י לא הלך הביתה כדי להמשיך להתרפק על עברו ולנאץ את הדור הצעיר, וגם איריס בר און לא חזרה לתכנית הרדיו שלה כדי לדסקס שפיכה נשית.
הו לא, הם היו באי התקווה, מה שאומר שהם הודחו אבל לפחות הם עדיין במשחק. קצת כמו שכונת התקווה, אף אחד לא באמת רוצה להיות בה, אבל זה לפחות בתל אביב. המטרה - לשרוד על האי. האמצעי - לבחור מישהו שיהיה לו מספיק אכפת ממך בשביל לא להיכשל בכוונה במשימה. ואם הודחת, כנראה שמראש אין יותר מדי כאלה.
איריס - כפי הנראה אחרי שהיא מגלה שמייקל נשלח לצינתור - בוחרת בעזאם מפני שהוא חסון. ג'מצ'י - אחרי שהוא מנפה את כל האנשים שלא סובלים אותו - בוחר באושרי כי הוא חזק. לא שזה משנה משהו, מדובר במשימה שגם פרסטר היה מצליח בה. חברי השבט מסמנים לאושרי בלחישות, קריצות, מורס ושפת הבי"ת שאמנם על הברזנט סלחו לו, אבל אם הוא מחזיר את ג'מצ'י זה כבר לא יעבור בשתיקה. אושרי מפנים ומנסה למשוך זמן, להפיל לעצמו את אבני הדומינו, לסדר אותן ממש לאט ולצאת להפסקות סיגריה, מה שעדיין לא מפריע לג'מצ'י ותפיסת המציאות הלקויה שלו להכריז ש"כל מה שעניין את אושרי זה לנצח במשימה". כן.
כמה לוזר אתה צריך להיות כדי להפסיד לאיריס בר און? ג'מצ'י בטח חשב על זה בזמן שהשליך את הבאף שלו לאש. איריס חזרה לאי התקווה, הפעם לבדה. כן, טסה סולו, קריצה ודאחקת אוננות.
לילה קשה עובר על שני השבטים, שמגלים שהברזנטים שלהם אמפיבים, שהשיער של האלמונית יוליה פלוטקין לא מספק מחסה ראוי ושתאילנד בעונת המונסונים זה חרא. למרות הקשיים, אנה ואיתי מצליחים להתאהב. הוא מעדיף אותה על פני סטייק, שזה די הרבה כי סטייקים הוא אוהב כמעט כמו שהוא אוהב את אושרי. היא טוענת שהיא אף פעם לא פוגשת גברים כמוהו. סירייסלי? לא פוגשת ערסים גמדים? ג'יז, פתחי ערוץ 24 מדי פעם. גם בדאנג לא קל, נטלי דדון חשה מוטרדת מינית מבוקי נאה והערותיו הסקסיסטיות. גם אתם מחכים למפגש שלו עם איריס בר און על אי התקווה? זאת תהיה חגיגה לדמוקרטיה, לחופש הביטוי ולטורט.
אושרי ואיתי שגב הולכים יחד לחפש קוקוסים ומוצאים משהו ששגב מכנה "תמר הינדי", משכנע את אושרי לטעום ממנו ובטח בסוף יתגלה כגללים של למור. לא נורא, חלבונים. אושרי נזכר בימיו כמחליפו של תום אבני ב"מוגלי" והסשן נגמר בתיפוף נמרץ ותמוה על זוג תופים שהושתלו על ידי ההפקה. דברים שרצוי להשתיל על האי בעונת ה -VIP הבאה - ריטלין, גיל ססובר.
חברים, הדחה על הפרק. אנה רוצה להיפטר מענבל, תורג'י מעדיף את מויאל, פרסטר מעדיף שיפתרו את זה בסשן אימפרו. ענבל נזכרת בימיה בכנסת ומרגישה שהולכים לעשות לה ציפי לבני. למזלה, משימת החסינות האישית כולל דגים וקרסים (היי, לפחות לא פלמינגואים ומגרפות) ודורשת מוטוריקה עדינה וקשר עין יד מפותח, איכויות שרכשה לאחר שנים לצד שטראובר. ניל שטראובר, כמובן, זה שמבשל. לא אבא שלו שירד ליגה.
ענבל זוכה בחסינות אבל נחושה בדעתה להציל את מויאל, כי הוא נבון מבצעית ברמת השטח, חמים ברמה האנושית וגורם לה לדבר על עצמה בגוף שלישי. היא שולחת אותו לשכנע את פרסטר להצביע נגד תורג'י. לא משימה סבוכה מדי, שני טולולום וצ'פחה מקפלים אותו בצ'יק, היא אפילו לא צריכה להביא איתה לום. עבור מויאל זה קצת יותר מסובך וכצפוי, הוא יוצא לוזר. במקביל, היא מאגפת את עזאם מימין ומבטיחה לו ברית גמר. הוא מתעקש להישאר קול צף ולהיות נאמן לברית השלטת בכל רגע נתון. נו, דרוזי.
הציטוטים:
"להחזיק דברים זקופים לאורך זמן זה קשה" (איריס, דו משמעית וגוד ווייברית)
"עזאם הוא לא כזה קטן וצר כמו אושרי" (עכשיו את כבר סתם מעליבה)
"אני מבסוט עליו אבן אש" (נחשו מי)
"אני גם מתחבר לסבל מענבל" (תורג'י, סבלו גדול יותר משל בניזרי)
"היא מוציאה את עצמה יותר עלובה משהיא יצאה כשהיא ברחה מהבמה ב'רוקדים עם כוכבים'" (ענבל, זוכרת ונוטרת)
"נכנסתי לך לתוך התחתונים בלי שתהיי בבית" (בוקי, היית במקרה בחניון גן העיר בחמישי שעבר?)
"איתי, אנה וענת, השלישייה התל אביבית המגעילה הזאת" (ענבל. כולם שונאים את הברנז'ה)
"אני מתאהב כרוני בעולם" (תורג'י, דוש כרוני)
"אני בהמת שיח" (ענבל, מסבירה איך נבחרה לכנסת)
"זה בשביל סקעת" (תורג'י, מוריד את הנר מהחלון, תוקע אותו בגב ומסובב)
השוט השבועי של מיכל זוארץ:
