יש שלושה סוגים של מנהיגים בעולם: אלה שזוכים להערצה הדמוקרטית של העם, כמו ברק טלכו אובמה; אלה שנאבקים כל השנים שיכירו באיכויות שלהם, כמו שמעון ליאורה פרס; ויש את המנהיגים הערבים, שפשוט כופים את עצמם על המצביעים. אולי זו הסיבה ששי התחיל את התוכנית לבוש בכאפיה?
סופו של השורד הסורר
עד כה, שני צאצאים למשפחת רז השתתפו בגרסה הישראלית של הישרדות: שחר רז, חברתי היקרה מהקאריביים, ואבי רז החביב מהפיליפינים. כיאה לשם משפחתם, שניהם לא שיתפו יותר מדי את הצופים ברזי לבם.
לפני כמה שבועות כתבתי כאן ששי חייב להדיח את אבי לפני האיחוד. אני שמח שגם שי היה שותף לאותה הדעה והסיבה פשוטה: אבי אולי היה בן ברית, אבל גם שורד סורר וקשה לאילוף. כשהבנים הדיחו את נועה, הוא בחר להצביע נגד יעל, כשהבנים הצביעו נגד אינה, הוא הצביע נגד ליאורה וכשהבנים נשבעו אמונים זה לזה, הוא אמר שהוא צריך לבקש רשות מטומי וטל בן דוד. על טעויות משלמים, בפרט כשמדובר בטעויות של טירון.
עוצמה נשית
אמנם באופן אישי אני מעדיף את הנשים שלי כנועות וסתומות, עם שאיפות להתקדם במטבח, אבל אני מאד מקווה שהשורדות בפיליפינים לא באמת מייצגות את נשות ישראל (פרט לליאורה כמובן), וסליחה מראש מהבחורות שקבעתי לצאת איתן השבוע. טל בן דוד ואבי רז היו הגברים הראשונים שהודחו אחרי מספר חסר תקדים העונה - שש נשים שהודחו בזו אחר זו - ואלמלא פליטת הפה של אבי, עוד אשה הייתה נוספת אתמול לרשימה.
על כן, ברוך השם וברוך המלהק שבחר בליאורה גולדברג כדי להציל את כבודן האבוד של הנשים. זה אמנם לא צלח אתמול ולא עבד, ואם שמתם לב לפתקי ההצבעה, ליאורה אף אחזה יחד עם הבנים את הסכין שננעצה בגבו של אבי, בעוד שי הצביע נגד ליאורה (כנראה במטרה לבלבל ולהרתיע אותה). כל זה מרמז שהיה כאן עוד מהלך גאוני של שי, שנותר על רצפת חדר העריכה. הבעיה שלליאורה אין חומר נשי איכותי העונה כדי להחדיר בו את התובנות שלה, ועל זה שי היה אומר: "ברוך שלא עשני שורדת".
שבט אחדות
תשכחו מקאראו, מחקו מזכרונכם את טינאגו. הם התחילו את העונה במספר שיא של 25 מתמודדים, נותרו 12 בלבד, וביום רביעי יפגוש המשטר הדמוקרטי של טינאגו את משטר האייטולות של קאראו.
משטר הדמוקרטיה של טינאגו:
טלכו - ברק אובמה של הפיליפינים התחיל את המשחק בגלות באי הנעלמים, שרד שם את כל ההדחות ונבחר פה אחד על ידי מעריצותיו לחזור חזרה למשחק. הוא כריזמטי בעוצמות שלא נראו עד כה בהישרדות. החנון של האי נשמר היטב על ידי שני ערסים (ליעד וזיו) ושייזהר השורד שינסה לכפכף אותו. כיף? בעל סיכוי מצוין להיות השורד האחרון.
כה אמר טלכו: "אפשר לדעתי לנצח במשחק גם עם הרבה תחכום, בלי עוינות, ואפשר לגבור על אנשים בלי לפגוע בהם".
כה אמר זיו: "מטומטם, במקום שיזכה במשימה, אדיוט את מי שלחתי. גיסנו, עבדאן".
אוהד - חבר המפלגה. התחיל את המשחק בצורה מושלמת, שימש כיועץ של המפקד העליון אנגלנדר והקיף את עצמו באם כל הבריתות, עד שהגיע הערבוב ושני נהגים חדשים בשם זיו וטלכו שפכו לו את המשאית עם השיש מהמפעל שלו על הראש. חייב להתאחד מחדש עם אנגלנדר ולהעביר אותו ואת ריקי לצד שלו.
כה אמר אוהד: "צ'יפופו לה מוראל".
ליעד - הליארי קלינטון. פרט לצעקות כיף כיף, אין לבחורה שום דבר מעניין להציע. נגררת אחרי טלכו ותו לא.כה אמרה ליעד: "אני ליעד פרקש ואני לא רואה אותך ממטר. כיף?".
אביגיל - חברת צוות הבית הלבן שרפה את אמינותה כשבחרה לעבור מהסנאט של בן דוד לקונגרס של טלכו. לטענתה, היא צברה הרבה ניסיון בפוליטיקה ויחסי ציבור, רק חבל ששום דבר מזה לא הכין אותה לסכין שהיא עתידה לחטוף.
כה אמרה אביגיל: "ומה אני? Chopped Liver?".
טומי - החלום האמריקאי. מאז הסטירה המצלצלת שקיבל בעקבות הדחתו של בן דוד, האריה הצעיר פשוט התעורר לחיים ובגדול! ברגע הכי גורלי עבורו במשחק, הוא ניצח את אנגלנדר, הביא את החסינות לטינאגו והציל את עצמו. אנשים גדולים נמדדים ברגעים גורליים וזה כל מה שנדרש כדי שנגלה את הבחור הנפלא הזה במלוא עוצמתו. הוא אפילו הראה לנו אתמול שהוא יודע לשחק היטב כשעשה טלכו לאביגיל "יש לך Balls משיש". מעטה התמימות הוא הנכס הגדול ביותר עבורו במשחק כרגע, עקב האכילס שלו הוא אופיו החיובי ויכולותיו הפיזיות. אני, באופן אישי, מאד מעונין לראות אותו מגיע רחוק.
כה אמר טומי: "לא אשחק את המשחק הזה עם שקרנים ועם נוכלים".
משטר האייטולות של קאראו:
כה אמר שי: "המודח הוא העוף שמתבשל, כל היתר תבלינים ואני היד שמערבבת ובוחשת".
חנוך - משמרות המהפיכה. באופן אבסורדי, האיש הכי "ראוי" הפך ליד ימינו (סליחה על הביטוי) של הדיקטטור הכריזמטי ומאז הברית ההזויה ביניהם, תדמיתו אף מתחילה להסדק. זה התחיל מכך שבחר את עצמו לאיש הכי תורם בשבט (ממתי הנחתום מעיד על עיסתו?), נמשך בהצגתו על ידי ליאורה כדיקטטור הרודה בחבריו לאסוף עצים בזמן שהם עושים צרכים ונעצר אמש עת שיתף פעולה עם תקיעת הסכין בגבו של אבי. עדיין, למרות הסדקים איני מאמין שמישהו מהשורדים ירצה לשבת לצידו בגמר.
כה אמר חנוך: "אני אחזיק את האבן. תגידו באיזו יד".
הדס - המוסלמית הכנועה. מי שהתחילה כדמות הזויה הכובשת את לב הצופים בשמחת החיים שבה, מתגלה כתקליט שרוט החוזר על עצמו. כבר שמענו על הספר שהיא נמצאת בתוכו, את השירים שהיא שרה בקול ואת המשפטים מלאי הרגש שהיא מביאה מהלב. חבל שפרט לציות מוחלט לבנים היא לא מביאה עוד צדדים למשחק שלה כי משפטים הזויים אמנם נחמדים בשביל הריאליטי, אבל הם לא מספיקים בשביל לזכות במיליון.
כה אמרה הדס: "הספר שלי משתבח מרגע לרגע. איזה כיף איזה כיף".
כה אמר אנגלנדר: "אתה מגיע למועצת השבט ברגועותי".
ליאורה - האופוזיציה הכורדית. האשה היחידה שמחזירה לי את האמון בנישואים. היא מבריקה, היא נראית מצוין, היא אדון לגורלה, רק חבל שכולם סביבה כל כך פתאים. היא כמו הילד המסכן שצעק "זאב זאב" או "שי שי" ואף אחד לא מקשיב מהפחד שיירו בו באמצע הרחוב. לא מאמין שתצליח להגיע לגמר, אך עדיין בכוחה לעשות הרבה רעש ונזק בדרכה אל ספסל המושבעים.
כה אמרה ליאורה: "מעצבן אותי שהחומר האנושי של הבנות זה חומר כזה שהן כל הזמן מפחדות".
ריקי - הכובסת המלכותית. התחילה כדמות מעוררת שאט נפש ולאט לאט דווקא מתחילה לשעשע עם הערותיה הקומיות "ומי הכי ישן לא טוב? ריקי". רק חבל שמי שהגיעה על תקן האמא נותנת לילדי ישראל דוגמא שכל מה שאשה צריכה לעשות, זה מה שהגברים אומרים לה, להכין להם אורז ולהמתין עד להדחתה.
כה אמרה ריקי: "אני חושבת שהגברים שבשבט עושים מספיק ואם אנחנו צריכות להרתם לעזרתם זה המינימום שאנחנו יכולות לעשות".
ולסיום, מילה קטנה להפקה: כשרואים את שי באמצע הדו-קרב מחזיק בסל הביצים, די ברור מי זכה. אחרי שלוש עונות זה כבר מביש.