רגע לפני שקפון מוותר על הצפייה בהישרדות, הוא מקבל את הדס לפרצוף ונזכר למה הוא כל כך אוהב את המשחק הזה. אז ביי ביי יעלי, חבל שלא המציאו את המסקרה שתחזיר אותך למשחק
השבוע באמת התחילו לקנן בי ספקות למה אני עושה לעצמי את זה? למה אני לעזאזל מטריח את עצמי לבטל שלושה ערבים בשבוע בהם אני יכול לצאת עם מעריצות, ובמקום זה אני צופה בשלושה פרקים שלמים של "הישרדות" רק כדי לכתוב על זה טור בסכום שלא מספיק לי לקנות קוקוס בסופר. ואז הגיעה הדס והזכירה לי למה אני כל כך אוהב את המשחק הזה.
מלכת הפיליפינים
היה הייתה בפיליפינים אשה שהיו לה המון המון זוגות נעליים והיא מאד אהבה את החיים הטובים. יום אחד הדיחו אותה והיא שבה לאי רק אחרי מספר שנים. לא, לא קראו לה יעל, קראו לה אימלדה מרקוס. ומי שהידע הכללי שלו מסתכם בבר רפאלי, מוזמן לחפש בגוגל.
אוי יעלי, יעלי. על האי כלום לא עזר לך. לא המראה הלוהט, לא הדיבור המתנשא, לא הציניות השנונה, לא הקילומטרז' שצברת בפלרטטנות ואפילו לא שמה של אשתו של המנחה. ולחשוב שיומיים קודם לכן אמרת את המשפט האלמותי: "אני לא מוכנה אישית להיות מובלת על ידי הבנים במשחק הזה". על זה נאמר בשפתך - הלווווווו.
לפני שהלכת אמרת לנטלי "בסוף אנחנו יוצאות הכי מכשפות". אל דאגה יקירתי, לא יצאתן הכי מכשפות, אלא רק הכי סתומות. ולחשוב שלפני שבועיים רמזתי שאת עוד תצטערי שלא הדחת את זיו. אילו רק היו ממציאים מסקרה שיכולה להחזיר בזמן.
כפינה
צוקר. שלום ולא להתראות | צילום:
גיא קרן
כדי להסביר את המהלך של הדס והתנהלותה במשחק צריך קודם להבין איך הראש שלה עובד (תרגום בסוגריים): ואז באה הדס הקטנה מפלוגת קאראו (שבט קאראו), כאילו יצאה מתוך "הנסיך הקטן" (חיה בספר). בלילה הראשון על החול, מרחק אלפי מילין מכל ישוב בני אדם (משחקת בתוכנית טלוויזיה בפיליפינים), כשהיא בודדה יותר ממלח שספינתו נטרפה (כל החברות שלה רוצות להצביע נגדה) והוא שט על גבי רפסודה בלב האוקיינוס (מה עושים לעזאזל?), פתאום באה מולה דמות קטנה עם קול משונה (גיא זו-ארץ) ולחשה לה: "בבקשה ציירי לי כבשה"! (הגיע הזמן להצביע). "הא?" (לא שמעתי). "ציירי לי כבשה" (הדס, תורך).
החלושס הקטנה, הכפינה, הקרפדה, הצרצר ותולעת הספרים עשתה בית ספר לכל הוונאבי פאריס הילטון למיניהן (יעל) ולימדה אותן שרק חנונות חמודות יודעות מאיפה עושה פיפי השאנל 5. אין לי מושג מה הדס הציעה שם על ההר לשי וזיו כדי שימנו אותה לאחראית משמרת, אני גם לא רוצה לדמיין, אבל הסצנה האלמותית שבה יעל מודיעה להדס שהיא מדיחה אותה, תוך שהדס מהנהנת מולה בעצב ובהבנה, מזכה את הדס בכניסה לשערי בתי הספר של "הישרדות" ששם מלמדים על רופרט. תשאלו את טל אנגלנדר.
אי הנעלמים
ריקי. תחזור בכוחות מחודשים
למעשה, עד היום רק מתמודד אחד עזב את המשחק, יותר נכון מתמודדת, וזו נועה המקסימה. המודחים הנוספים: אורי לפיד, איתן הצלם ולירן האח של, כלל לא התחילו את המשחק.
למעשה, טינאגו בכלל לא הדיחו אף אחד כי ריקי חוזרת למשחק.
למעשה, זו העונה הראשונה שבה חוזר יותר ממתמודד אחד חזרה למשחק.
למעשה, אחרי שהמתמודדים יחזרו למשחק, מספר המתמודדים יהיה שוב זהה ליום בו הוא התחיל.
למעשה, אי הנעלמים שערוץ 10 התפאר בו, הוא ההמצאה הכי מטופשת מאז אסלה לחתולים.
הגיע זמן סליחות
יום הכיפורים כבר מאחורינו אבל בכל זאת החלטתי לפנות למיטב המוחות שמככבים העונה על המסך (וגם טום), על מנת שיבקשו סליחה:
שי - "סליחה מהמושבעים, כל היתר לא מעניינים אותי".
זיו - "איזה סליחה גיסנו? למה מי הם? כ... אמא שלהם".
הדס - "סליחה מאלכס גרלנד (חפשו בגוגל)".
טל אנגלנדר - "סליחה מעגל הזהב שאני תופס את המקום שלו".
אוהד - "מה שטל אמר"
אביגיל - "סליחה שלא למדתי כלום מרנין ושכל Fucking מילה שנייה זה באנגלית"
קריספל - "סליחה שאכלתי את התולעת. ת'כלס, היה עדיף להפסיד ולהעיף את ריקי שלושה ימים מוקדם יותר".
ריקי - "ילדים, תבקשו סליחה מאמא שהדחתם אותה. בקרוב, היא חוזרת עם ילדים חדשים"
יעל - "סליחה שעזבתי והשארתי אתכם עם בחורות משעממות, שמקיאות, שאוכלות יותר מדי ושעושות סקס עם ספרים".
ליאורה וחנוך פטורים מבחינתי מסליחות. אני פשוט מסרב לקבל את האפשרות שהם אי פעם פגעו במישהו. בריקי זה לא נחשב, זו מצווה.
קאראו. לא מוחלים
כה אמרו השורדים (ברוח יום הכיפורים):
אבי: "איזה באסה שאביגיל לא ישבה על הנדנדה. אולי היינו מנצחים".
יעל לאינה: "כיף לך (להוריד במשקל). מה צריך להקיא בשביל לעשות את זה?"
זיו: "אני רואה אותם. אני שונא אותם".
שי: "כל פרצוף שלהם גורם לי בחילה".
חנוך: "האמת חארות, אבל לא יפה".
אוהד: "אביגיל היא קצת בטטה".
יעל: "אני יכולה לשתף במשהו שרע לי". זיו: "לא".
זיו להדס: "אמרתי לך שאני אוהב אותך? מת עלייך. חולת נפש".
ציטוט השבוע הולך במפתיע לטום ולא בגלל השנינות, אלא בגלל הדוגמא המובהקת לאיך הורסים תוכנית: "לחשוב שאמא שלי בבית שם בוכה. ולחשוב שלפחות אני אפצה על זה בזה שאני אגיע לסוף. כמו גבר". עכשיו תריצו אחורה ותראו שטום צולם אומר את זה הרבה אחרי שהמשחק על האי הסתיים.
