ביום חמישי, עם עלייתה לאוויר של 'המירוץ למיליון' בגרסתה הישראלית, נפלה עוד אבן במפולת אבני תוכניות המציאות שהתחוללה כאן מאז הצלחתה הכבירה של העונה הראשונה של "הישרדות". מאז צעדינו הראשונים בקאריביים, נרכשו זכויות ההפקה של לא פחות מחמישה פורמטים זרים ומצליחים, החל מ'היפה והחנון' האופטימי (בדרך לעונה שנייה), 'האח הגדול' ההיסטרי (בדרך גם לעונה וחצי וגם לעונה שנייה), 'מפרץ האהבה' הקטסטרופלי (מצטערים שבכלל הייתה עונה ראשונה), פרויקט מסלול (בדרך לעונה ראשונה) וכעת הגיע תורו של 'המירוץ למיליון' עטור פרסי האמי, שאפשר גם לכנות אותו בשם העברי 'המירוץ של רשת להדביק את הפער'.
רשת הפכה לזכיינית הראשונה שמפיקה תוכנית מציאות כל כך יוקרתית בעצמה מבלי להיעזר בשירותי חברת הפקה חיצונית, והם אף הגדילו לעשות כשחטפו את עורכי 'הישרדות האיים הקאריביים', רוית ליאור-מנדל ואייל אלקבץ, שכבר הוכיחו שהם יודעים מה זה ריאליטי ואיך לעשות אותו. אבידה ש"הישרדות" לא תתאושש ממנה, חשבתי לכאורה. אלא שאחרי מה שהתחולל בשבוע האחרון בפנמה, הופתעתי לגלות שלא רק שהנעליים הגדולות שהותירו אלקבץ וליאור-מנדל מאחוריהם התמלאו בהצלחה, אלא שהעורכים החדשים, רועי סטריקובסקי, דן פאר ויוסי אליאס, צריכים אפילו לפעור חורים בנעליים הקטנות האלה בשביל קצות האצבעות שלהם.
בכל ליצן מסתתר אדם עצוב
עת לקוצים ועת לשושנים. אחרי קיטונות הביקורת ששפכתי פה בעקבות הכאוס שהתחולל בפרקי הפתיחה, אני חייב להחמיא על כך שאחרי הדחתו של נתן, מעיין מהווה את ההוכחה הטובה ביותר לכך שההפקה הפיקה לקח חמור מהצלת מתמודדים ספציפיים שמביאים רייטינג או קמפיינים, ולרגע גרמה לי להצטער שלא השתתפתי בעונה השנייה במקום בפיילוט שבטעות מכונה 'העונה הראשונה'. מבין כל בנות העונה השנייה, אין יותר מתאימה ממעיין פורטר - הגרסה לובשת המדים של בר רפאלי - כדי להוביל קמפיינים שיכניסו סכומים נכבדים לחברת ההפקה. וראו איזה פלא: למרות הפוטנציאל הרב הגלום בה, החתלתולה נותרה שרועה על גבה מייללת במסכנות קורעת לב אל מול לועו של אופיר הצבוע המשחר לטרף, רק שהפעם צלמי סרט הטבע נותרו במקומם מבלי להעבירה לשבט היריב. לזה אני קורא הישרדות.
הדחתה של מעיין הייתה אחת מההדחות הכי עוצמתיות שנתקלתי בהן אי פעם בתולדות "הישרדות", ואני מעריך שהיא גם תהיה מהזכורות שבהן. הכלל ב"הישרדות" הוא שאש מסמלת חיים והאש במועצת השבט המשיכה לדלוק למרות דמעותיה הזכות של מעיין, שזלגו ללא הרף ובעיקר למרות קור הרוח האכזרי מצידם של יתר חבריה לשבט. הם פשוט בחרו ביהירות להפנות עורף לקורבן התורן, מבלי להבין שנפלו קורבן בעצמם לאחת ממתיחותיו הגאוניות של אופיר. הצדיק היחידי בסדום היה עידן "המתקפה על מעיין קצת מוגזמת" חביב, שהבין שמישהו פה (אופיר?) קצת נסחף.
הכל, למעשה, התחיל כבר במשימה. אחרי 15 יום, השכילו חברי השבטים להבין שאננסים זה אולי נחמד, ציוד דיג זה נפלא ומיטה זה בכלל מצוין, אבל מה שבאמת חשוב אלו משימות החסינות השבטיות והפרסים נועדו אך ורק לחזק אותך לקראתן. באופן פלא, למרות הטעות האסטרטגית הגדולה שביצעו חברי שבט קניבה כשהדיחו את נתן והחלישו עצמם פיזית (כשכל העונה הזו בנויה על משימות מאוד פיזיות), הם לא שילמו את המחיר על הטעות הזו. למה? אך ורק בזכות טיפשותם הגדולה עוד יותר של חברי שבט בארו שבחרו, במהלך שדורש הקמת ועדת חקירה, לפרגן לעידן ולאפשר לו לנוח בצד כדי שיצפה בהם מפסידים.
תחשבו לרגע מה היה קורה אילו עידן היה נותר במשימה. סביר להניח שקניבה היו מפסידים, אריק והבנות היו מדיחים את איתי או את גיא, ואפשר היה להכריז על השמדת בני קניבה באופן סופי. בנוסף, בארו היו חוסכים מעצמם את ההדחה של מעיין, שאפילו אסטרטג כמו אופיר לא מסוגל להבין את הנזק הענק שהוא גרם בה, גם אם נראה כרגע לא משמעותי. ולנזק הזה קוראים מירית.
לכאורה, הכל אצל אופיר היה מושלם. המילה הקטנה לאיגור (שאני רק מקווה שאת היאכטות שהוא מפליג בהן הוא לא מנתב קודם על פי האגו כפי שהוא מנתב את עצמו), ההדרכה שנתן למיכל, סגירת הקצוות עם עידן – נפלא. רק דבר אחד היה מיותר לחלוטין, וזו ההשתלחות חסרת הרסן במועצת השבט. בניגוד לכל מה שאתם עשויים לחשוב, מועצת השבט הינה לפרוטוקול בלבד עבור המצלמות, ונדירים המקרים בהם חבר שבט באמת משתכנע להדיח מישהו רק על סמך דברי חבריו בזמן המועצה. הדחתה על מעיין הייתה כבר חתומה בחותמת שעווה, ללא קשר לאופיה האישי, אותו אופיר התאמץ להחריב. אז בניגוד לכל המפרגנים קצרי הרואי שלא מסוגלים להבין את ההשפעות האסטרטגיות של מה שעשה אופיר על ההמשך, אסביר לכם מדוע הוא פגע בעצמו ובבני השבט שלו בהם הוא תלוי בצורה הרסנית.
באופן אישי - הוא חשף מול כולם תדמית מאד לא תמימה, מאד לא רגועה ומאד מעליבה, שגם מנוגדת לתדמית השקטה עליה הוא עמל וגם מנוגדת לערכים הנימוסיים של עידן ודיוה בהם הוא תלוי. באופן שבטי - ההישג ההרסני ביותר (שהוא כלל לא הבחין בו) הוא דחייתה של מירית אל מחוץ למעגל השבט, שמופעלת קודם כל על ידי הלב לפני השכל, ולכן כל פגיעה במעיין משולה לפגיעה אישית בה. אופיר, להערכתי, הפעיל בשיגעונו האישי פצצה (תרתי משמע) מתקתקת שעתידה לנקום בו או באחד מחברי השבט, וכבר בשבוע הבא השבטים מתערבבים. הפצצה התחילה לתקתק לאחור.