בדיוק כמו במחזור חייו של אדם, הדיירים הגיעו לשלב של זקנה מתקדמת בטרם עזיבתם את העולם בו הם חיים, מה שמאלץ את האח הגדול להחזיק אותם בחיים בכוח באמצעות משימות שונות שמזריקות בהם עוד קצת מרץ. זה התחיל עם משימת ההתעלמות, שהחייתה מחדש את הריב בין הבובלילים לקבוצת רשל"צ, והמשיך עם המשימה הסודית של האח הגדול שיצר קרעים בין דיירי הבית, אך גם איחד לרגע בין שפרה ועינב.
דייר חדש להחזרה, עדיין באריזה
יוני ואינה אמנם לא ניצחו את המשחק, אך מגיעה להם תודה על תרומתם לחברה. יוני הבהיר לנוער יותר טוב מכל פרסומת של 'אל-סם' מה הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מעישון, ואינה הוכיחה שכל אחת, ללא כל קשר לאיך שהיא נראית וכמה שטויות שהיא פולטת, יכולה להיות דוגמנית (או לפחות לדרוש שיכנו אותה כך).
בניגוד לרנין וצבר, ששמרו בזמן ההדחה על צביעות כשהתאמצו לחייך ולצחוק על מנת שלא לחשוף חלילה את אכזבתם, אצל אינה ויוני ניתן היה לזהות מעט עצבות (גם אם אינה ניסתה לחפות על כך באמצעות צחקוקי מבוכה של דולפין). הסיבה לדכדוכם היא שלהוציא את הריב עם עינב על הקרמבו, כל החדשים שהודחו (כולל חגית) כל כך התאמצו להתחבב על הדיירים הקיימים, כך שלא ציפו להיות מועמדים להדחה. למעשה, הם הפכו למועמדים רק בגלל החלטות שינוי שיטת ההצבעה של האח הגדול (חגית - הצבעה על מי להשאיר במקום מי להדיח; אינה ויוני - כל הדיירים מועמדים להדחה), כך שבזמן שבתוך הבית הם עשו עבודה מצוינת, מחוץ לבית התמונה הייתה לחלוטין שונה.
האבסורד הוא שדווקא שחר, שהרבה לריב עם הותיקים ונשלח להדחה, הוא האחרון מהם ששרד. ולמה שחר? כי יוני הותיר רושם של סטלן, אינה של אחת שעדיין לא ברור לה אם היא רוצה להיות פרופסורית או זונת צמרת ואילו שחר כבש את הצופים עם דמות של ענק בעל נפש של ילד, מה שמלמד אותנו עוד קצת על הדרך לנצח את המשחק. אבל האמת היא שהחדשים ביצעו את השגיאה הגדולה שלהם בכך שבכלל נאותו להצטרף למשחק בזמן המחצית, כי גם אם נמו יגיע לגמר, אין שום סיבה הגיונית להעניק לו דרגות של קצונה מבלי שעבר עם יתר הדיירים את אותו מסלול הכשרה.
אדונים ומשרתים
אין ספק שמשימת השבוע הייתה אחת המשימות הכי מצחיקות שעברו הדיירים. אבל מעבר לנפיחות של שחר על ראשו של איתי, היתרון הגדול בה הוא דווקא נסתר, כיוון שהמשימה הצליחה להבהיר איך הצליחו הדיירים הנותרים להגיע עד מרחק נגיעה מהגמר:
שחר גורם לי להרגיש שההפקה פשוט ניגשה לגן ילדים, לקחה משם ילד והורתה לו להיכנס לתחפושת של שרירן מגודל עד הוראה אחרת. התוצאה שנוצרה היא מהמצחיקות והחמודות שנראו על המסך. בדיוק כמו ילד, גם שחר רוצה להוכיח לאבא (האח הגדול) שהוא מסוגל להיות ילד גדול ומתאמץ בצורה כושלת להצליח במשימה - "אם הם יעברו אני אתאבד עליהם". הוא שומר על יוני מקרוב, אבל לא מצליח למנוע ממנו להפיל את אבני הדומינו מול עיניו; מחפש בהתלהבות אחר הקרמבואים שעשויים מביצים שהוא כל כך אוהב, ממציא לשפרה תירוצים של ילד בן שלוש, מגלגל אפילו את יוסי מצחוק כשמשחרר נפיחות ביצים על ראשו של איתי ומתאמץ להתחבא כמו דב בתוך צנצנת של דבש. התמימות של שחר כובשת, ובצדק רב, את הצופים בבית, וחבל שהוא נכנס למשחק בשלב מאוחר.
ליאון - גם שחר וגם ליאון קיבלו משימה סודית לסכל את משימתם של האדונים, אבל בזמן ששחר התאמץ לעשות הכל כדי להצליח במשימה, ליאון נעמד על קצות אצבעותיו ונמלט בשקט מהזירה כדי שחס וחלילה לא יצטרך להתעמת. בזמן ששחר הפך את הבית כמו דחפור כדי למצוא את הקרמבואים "גם אם זה יעלה לי בריב בתוך הבית", והתעמת עם שפרה שמתגוננת במשפט שמתאר אותה בצורה פשוט מושלמת: "צא לי מה-Space", המקסימום שליאון עושה זה להביט מהצד. זו גדולתו של ליאון, להימנע מעימותים שיסכנו אותו. לשיר ולרקוד את דרכו לגמר.
איתי - הסבלנות שלו אינה מופרת לעולם. לא כששחר משחרר נפיחות על ראשו, לא כשעינב מעירה אותו באמצע הלילה כדי לשמוע חלום ולא כשנאלץ לנקות את השירותים לבדו. הוא אף מוותר בנימוס על זכותו לפגוש בן משפחה ומעניק לאינה העצובה מסאז' ונשיקה. איתי מעולם לא הועמד להדחה על ידי הדיירים בבית גם כי הם רואים בו חבר טוב, אבל גם בגלל שנוח להם לנגב איתו את הרצפה.
עינב ושפרה - מהרגע שנכנסו הדיירים החדשים לבית, עינב התנהגה אליהם בעליונות כמו סוהרת בכלא נווה תרצה שמקבלת את פניהם של אסירים חדשים, ושפרה התייחסה אליהם בהתנשאות כמו ברונית שאינה מכירה בקיומם של פשוטי העם. אלא שדווקא בשלבים האחרונים של המשחק, עינב מאבדת נקודות ואילו שפרה קונה אהדה מחדש: עינב ידעה שאינה לא יודעת על המשימה ולכן טבעי שתכעס, אך בניגוד לשפרה שהתנצלה בפניו של שחר "באתי לעשות שולם", עינב רק חיכתה לרגע בו המשימה תיגמר כדי לנקום באינה ולהקיא עליה את הרפש שהצטבר בתוכה ("את חתיכת טפשה וחתיכת קטנה"). גם כשאינה ניסתה להתפייס ("המשימה שלי הייתה להאמין לך ואני האמנתי לך לכל דבר") עינב ענתה לה בזלזול גס: "ברור, כי את אהבלה". נו, העיקר שהיא קוראת תהילים לפני השינה.
יוסי - עם כל הכבוד להתפלספויות, ההוכחה הכי טובה להצלחתו המסחררת של יוסי ניתנה לי דווקא מחיילי המילואים איתם אני משרת. בזמן שכולם התווכחו זה עם זה ובלבלו את המוח (מישהו מעכו אפילו קילל את אינה על הבושות שהיא עושה לעיר שלו), רק אחד התגלגל מצחוק מההברקה הפרסומית של יוסי "כשמסבנים את הכלים, המים צריכים להיות סגורים", ואז שלף לפתע את הטלפון הנייד - והצביע לו. פשוט ככה.