העונה הזו הפכה להיות כל כך צפויה, שהיא כבר מזמן נראית יותר כמו בילוי של יניב, גב ונטלי בבאולינג השכונתי שבקמרינס מאשר כמו משחק עם שחקנים בשר ודם בועטים וחושבים.
בזמן ששלישיית גב משתעשעת בהטלת קוקוסים על כל פיני הבאולינג שנותרו על המגרש, יתר השורדים בסך הכל מקווים להישאר בתור פין הבאולינג האחרון שיצטרף ברגע האחרון להרכיב את רביעית הגמר.
מספרים על עצי אלון שהם גבוהים ותמירים, צמרתם סבוכה והם מאד עמידים בפני אש משתוללת. אוהד אלון הצליח להוכיח שניתן לשרוף אלונים, כשמדליקים אותם בהפתעה.
הוא היה שונית פרג' של הבנים, בחור חביב למדי שדי השתלב בנוף של ערימת הקוקוסים המוטלים באופן קבע על אדמת החוף. חסון, מעורר תיאבון ממבט ראשון, מאוס ככל שלועסים ודי חלול מבפנים. תרומתו למשחק לא ניתנת לזיהוי בעין אנושית אך למרות אישיותו המאד דומיננטית, הצליח להשתחל לוילת המושבעים, שם וודאי יחפש מישהו שילחש לו למי להצביע בגמר.
כל הכבוד לנטלי שהחליטה להמנע מהדחתה הצפויה של אתי והחליטה ליזום מהלך הרבה יותר נבון של הדחת מתמודד חזק כמו אוהד שעלול לגנוב חסינות בהפתעה, רק לא ברור לי מדוע גברת כבסה החליטה ברוב טפשותה להשתלח באלון רגע לפני שהדיחה אותו מהמשחק.
קוראים לזה סימפטום ה-'בוא אני אראה למושבעים מי שולט פה באמת במהלכים', רק מה שיוצא בפועל זה 'המושבע יושב עכשיו על הספה בבית, רואה את הכבוד שלו נרמס בשידור ולא יצביע לך בגמר'. אופס, פאדיחה.
מהלך פרג'
האם ראיתי נכון ושונית פרג' יזמה מהלך כלשהו במשחק? אז זהו שלא. גב, בגאונותו שבשגרה, החליט להקים עוד סניף של עסק הבריתות המשגשג שלו במטרה להחליש את כוחה של אירית. כך שכעת גב הפך מעוד סוחר בריתות לאיש עסקים מכובד ורציני.
יש לו שווארמה עם יניב, יש לו חנות תכשיטים עם כבסה, יש לו מפעל עם גיורא, יש לו חברת הפקות עם אירית וכדרכם של אנשי עסקים הוא החליט להחזיק לו ככה בצד איזו פרגית. ברלוסקוני לא היה עושה את זה טוב יותר!
רוחן וצלצולים
אין דרך יותר טובה להדגים את המשפט "עבד כי ימלוך" מאשר הדרך שבה יניב בוחר להתנהל במשחק. הוא כל כך נלהב מהצלחתו, כאילו בטוח שהתגלגלה בו נשמתו של נפוליאון שמרשה לעצמו להתנשא בזלזול ובטיפשות הן באלה שיהפכו בקרוב למושבעים והן באלה שכבר יושבים שם על הספסל.
האמירה הכל כך דוחה ומיותרת במועצת השבט שהצלחתו במשחק קשורה לנקמתם של המזרחיים באשכנזים מאד לא מסתדרת עם ניצחונם של מר אלפר ובשבקין בעונות הקודמות ושל פיינליסטים דוגמת טור, זלצרמן, גולדברג, לבקובסקי ואחרים.
האמת הכואבת שצריכה להיאמר מר רוחן היא שהצלחתך במשחק הרבה יותר קשורה לכך שגם במשחק אתה ממשיך לשמש כפועל זבל במשאית של גב, שעוצר לך בכל שלושה ימים ומצביע על מי שצריך להשליך.
דברי השורדים
"אני מתפלל, אבא שבשמיים, אני רוצה לאכול המבורגר" תפילותיו של אוהד מתגשמות מהר משקיווה.
"אתי היא כמו התרנגול של כריסמס שמחכה שיגישו אותו לשולחן" זה פחסא גיורא, לא כריסמס, לפחות לא אמרת רמדאן.
"אוי ואבוי לי אם אני מפסיד לאשה" רוחן גבר מודרני.
