השבוע, לראשונה מאז שנכנסו הדיירים לבית, גם לי ניתנה משימה. האח הגדול של כולנו החליט לשלוח לי צו מילואים ולבדוק אם אצליח להמשיך ולפרשן גם ממקומות שטלוויזיה מגיעה אליהם על גמלים. כך שבזמן שדיירי הבית נפרדו לשלום מהאישה שהסתובבה ביניהם במשך שלושת השבועות האחרונים בבגדים של אבל, אני ישבתי על בור ביוב, חמוש במעיל דובון, אמ-16 ובמחשב הנייד שלי וחשבתי מה לעזאזל אפשר לכתוב על אותה גפילטע-פיש אנושית. תודה רבה לרס"ר בדרום צאלים, אגב, שאפשר לי לראות את זה בחדר שלו.
לא סיפקה את הסחורה
חגית היא ההוכחה הניצחת לכך שהקשר בין כרטיסי הביקור של המתמודדים לבין האישיות שלהם רחוק כמו הקשר שבין הסוודרים של שפרה לשמלות של עינב. כשכל הפלא השחור הזה הפציע לראשונה על המסך שלנו, שלחה לעברנו חגית כל מיני אזהרות והצהרות - "אני אשת שופט", "אני אחת שבדרך כלל קובעת" ו"אני אחת שיודעת מה היא רוצה מעצמה". מהר מאוד התברר שבעלה הוא בכלל דיין משמורת, היא לא מסוגלת לקבוע איזה צבע ללבוש, ואחרי יומיים כבר לא היה לה ברור מה היא בכלל עושה במשחק.
בצעדיה הראשונים בוילה היא עוד נטעה בקהל ניצוצות של תקווה שמשהו מעניין יקרה איתה, אך עם בוא החורף, הישירות הפולנית קפאה בתרדמת ואותות החיים היחידים שלה באו לידי ביטוי רק כשהאח הגדול החליט לפמפם בה מכות חשמל של מוסיקת טוויסט. המוסיקה הזו, אגב, הייתה פופולרית כשהיא הייתה בכלל תינוקת. מוזר.
מצחיק לחשוב שגם חגית וגם ערן, שני הפכים מוחלטים שהודחו בדיוק אחרי שלושה שבועות מהמשחק, מילאו בו פחות או יותר את אותה פונקציה: שניהם שינו את תדמיתה התמימה של שפרה. ערן סדק אותה מעט כשחילץ וידוי מפתיע על התנסותה הלסבית עם בחורה, ואילו חגית הייתה הראשונה שסיפקה לנו מבט נקודת אובייקטיבית ("כשהייתי בחוץ שפרה הייתה אהובת ליבי, אבל יש בה התנשאות לא מוצדקת") וריסקה מעט את תדמיתה התמימה. כן, חגית אולי הייתה משעממת, אבל לזכותה ייאמר שהיא הייתה מאוד כנה.
מבצע שפרה
מסתבר שגם ערבים, גם יהודים ואפילו אחים גדולים מבינים רק כוח. כשרנין שבה ומאיימת לעזוב את הבית ("אני רציתי להודיע רשמית וסופית שאני רוצה ללכת הביתה") זה אולי עניין שבשגרה, אבל כשגם שפרה וגם ליאון מצטרפים לחגיגה, האח הגדול נבהל ומפסיק פתאום לציית לחוקים של עצמו. אני אמרתי שלדיירים אסור לדבר עם אנשים מבחוץ? מה פתאום, לא לזה התכוונתי - ברור שמותרת להם שיחת טלפון אחת קטנה (או כמו שיוסי הסביר: "זה ירגיע את הילדים, הוא לא יכול לתת רק להם אז הוא נותן לכולם"); אני היחידי ששולט בכיבוי האורות? מה פתאום, לא לזה התכוונתי - גם לשפרה מותר להחליט מתי להחשיך את הבריכה, או כמו שיוסי שאל: "למה לתת להם כוח?"; הדיירים תמיד מצביעים את מי הם רוצים להדיח? מה פתאום, שטויות, הנה עכשיו הם צריכים להצביע את מי הם רוצים להשאיר, והתוצאות היו ברורות. כמו ששפרה הודתה: "ידעתי ברגע שההצבעה הפוכה, שהשבוע אני אהיה חסינה."
האמת שכבר לפני שבוע יוסי חזה במדויק את התפרקות שלישיית גשר הירקון, כשהעריך שאחרי שהגשר יקרוס השלישייה תטבע - "אתה תראה שהם יפלו אחד אחד". אך לאחר שהיה עד לריכוך הגישה כלפיהם הוא הצית עוד סיגריה וחזה את העתיד הקרוב כמעט במדויק בקטע שלא שודר "השבוע, כולם יהיו מועמדים להדחה". הוא כמעט צדק, כולם... חוץ משפרה. ואז, באופן מתמיה ביותר ואחרי שיחה מסתורית בחדר האח הגדול, שברה שפרה הדיילת את מחסום מהירות הקול ועברה ממצב של ביטחון בהחלטה שלה לעזוב וזלזול באינטליגנציה של הצופים, למצב של ביטחון מוגזם - "המשימה שלי כאן לא נגמרה". שכרון הכוח סינוור כנראה את שפרה. במקום לנסות להבין מה כל כך פסול בהתנהגות שלה שדרש את שינוי צורת ההדחה במיוחד עבורה, היא העדיפה להמשיך בקו התרבותי אותו אימצה ולהתייחס לשאר דיירים כ"רע" ו"אלים" (שחר) או "אפס" ו"קוריוז" (יוסי).
ותחשבו על זה
רק לפני שבוע הציל יוסי את שחר ברגע האחרון מהדחה בטוחה, ואילו בהצבעה האחרונה בחר שחחר להגן על חגית במקום להוקיר לו תודה. אם היה מדובר בצעד אסטרטגי – ניחא, אבל לפי ההסבר הפשטני של "מגיע לה" נראה שסתם מדובר בכפיות טובה מצידו, לא? ועוד משהו קטן: יוסי בתצוגת האופנה – לאון אמר פידל קסטרו, אבל זה לא היה יותר כמו גירסה חביבה של מועמר קדאפי?